וכן, אני כושלת,
וכן, אני צריכה לעשות משהו עם עצמי,
אבל למה עוד פעם לומר לי ש, ולמה ככה,
זא מסתמא זה לא מה שיעזור,


[ואם כבר להכשל, אז לפחות בשמחה,
אבל מגיע ל יותר, ואני מפחדת שלא יהיה אפשרי בגלל זה,
והייתי תקופה בלי הפחד הזה, ושוב פעם להכנס א-ליו, ולמה,
זה לא שאני א-למד יותר]




"קודש או מה שחשוב"
ואני מסכימה שזה מה שחשוב עכשיו, אבל, למה ככה,
וכבר ביטלתי בערך כל סדר לימוד שלי וכל חברותא וכל דבר ועדיין לא הצלחתי, אז אולי לא זאת הבעי'ה.
(ו"ראיתי שעשית מלא דברים בחדר", כי איך אפשר להתרכז בחוץ. אבל אתם סופרים את זה כאילו ישבתי ולמדתי, במקום להתרכז בללמוד למבחן. ופעם הייתי אומרת נו אם כבר כועסים שאני עושה את זה אז לפחות שאזכה לעשות, ועכשיו כבר לא כי הבנתי שזה לא הדבר הנכון לעשות, אבל עדיין קשה לי עם זה.)

לילה! ללכת לישון!
(ליל שישי,)
אין זמן לשחק, צריך לעבוד, ולולי וגו.

זה מטופש קצת, אבל אני מפחדת מ,
ואין לי כח שעוד פעם יכעסו עלי ש, ושיגידו שלא בא בחשבון ושיקחו ושידברו ושישתקו ו,
וכמה כבר אפשר לשהות במקום ש,

(ואיך אפשר להסביר ומגיע יותר וכנראה שאני מסוגלת, אז למה לא עובד,)

ממש קיוויתי שהנושא לא יעלה, עושה לי לא כ"כ טוב לחשוב עליו,
אני אמורה ללכת לישון אבל איך אפשר להרדם ככה,
(אוף)

גם הכתיבה והתיאור כאן בטח יעזרו לך לפרוק (ואחכ ייקל עלייך להתמודד)

ואין ראיה ממה שכתב הרמב"ם פרק י"ח מהלכות סנהדרין גזרת הכתוב שאין בה בית דין ממיתין ולא מלקין את האדם בהודאת פיו דהתם לא מיירי אלא כשהוא מכה אותו דרך עונש או דרך כפייה דאי לא תימא הכי לקתה מדת הדין מי שעבר עבירה שחייב עליה כרת אם בא וכפו אותו בית דין לקבל מלקות ועשה תשוב' יפטר מן הכרת כל שכן מי שחטא בלא עדים והתראה אם רצה לקבל מרצונו מלקות ועשה תשובה שיפטר מן הכרת…