אני ממש ממש מבינה אותך!!! 

וכעע אני ממש מסכימה שיש פעמים שאני לא מקבלת..

זה מתסכל!!

ואני ממש לא אחת שדורשת יותר מידי..

צומי ובאמת אני נותנת ומפרגנת מכול הלב...לפחות אני משתדלת אולי אני לא תמיד מצליחה..

כזה נכון

צריכה הרבה צומי= מבקשת אהבה

כל אחד מבקש אהבה

כל אחד רוצה שיאהבו אותו, שיתנו לו ממש מכל הלב.

"ילד מקבל חמימות בשנים הראשונות לחייו. חמימות היא החומר, החלק הפיזי, של האהבה. חלון ההזדמנויות הזה נסגר כשהוא בערך בן שלוש.

החלק הזה, אותו אנחנו מקבלים מההורים שלנו עד גיל שלוש, הוא החלק הביסי ביותר של האהבה. החמימות, החיבוק, הטיפול בצרכינו הפיזיים, הלבשה וסירוק וחינוך לניקיון, המגע האוהב גם אחר כך, כשגדלים מעט, הרוך, המילים הפשוטות האלה של 'אני אוהבת אותך' יחד עם שאר מילות החיבה וכינויי המתיקות, היכולת לטפס לתוך חיקה של אמא או לשבת על ברכיו של אבא- החלקים האלה בונים את הכלי של האהבה. כשיש כלי- אפשר למלא בתוכו.

מכאן ואילך הוא יתמלא. כל הרגשות החיוביים נכנסים מתחת למטריה הזו, של האהבה. אמון, הערכה, אכפתיות, ידידות, מסירות, שבחים ומחמאות, הכל. יש לו כלי- והוא יתמלא לאורך חייו. כל המשובים החיוביים שהוא מקבל לאורך חייו ממלאים את הכלי שלו."

מתוך הספר- 'תלויה'. מאת ח.ברטלר. הוצאת יפה נוף, תשע"ד

ובקיצור. יש לך כלי, לקבל בו אהבה. הכלי הוא ההרגשה שאת ראויה לכל המחמאות והאהבה מבחוץ.

תפתחי את הלב, חפשי סביבך דברים טובים שאנשים אומרים לך, ותתמלאי מזה.

וכל מה שתמלאי, זה רק בסיס לאהבה שה' אוהב אותך. כל מה שאת מכוונת לקבל מאחרים ולמלא את הכלי שלך, את מכינה את עצמך לאהבת הבורא.

נ.ב

יש בזה עוד הרבה עניינים שתלויים, דרך להתקדם בה, וכו'.

אבל זה בינתיים.

תודה!  מדהים, אני אשמור לי את זה..

הבאת נק' למחשבה...

רק, לא ככ הבנתי את המשפט האחרון (לפני הנ.ב)

אם תוכלי יותר להסביר אותו אשמח

"הכלי והשפע.

הכלי- הוא גשמי, השפע- רוחני. את האהבה הרוחנית של ה' יתברך אנחנו צריכים ליצוק לתוך הכלי הגשמי של אהבה לעצמנו, לבריאה שהיא אנחנו. אנחנו צריכים לגדל את העצמי שלנו, כמו שמטפחים ילד קטן. לגדל, לחזק, לבגר. שלאהבתו של השם יתברך יהיה על מה לחול.."

(מתוך אותו ספר)

לגדל את העצמי שלנו, לדאוג לעצמנו- זה למלא את הכלי שלנו באהבה, לשים לב לאהבה שנשלחת דרך שליחים מבחוץ- חברות, הורים, אנשים בפורום... ולתת אותה לעצמנו כמו תרופה לגדילה.

העניין הזה הוא כבר ההמשך של התהליך הפנימי, להמשך עבודה וצמיחה.

אני לא יודעת כל כך להסביר את זה טוב כי עוד לא הגעתי

זה בדיוק מה שהייתי צריכה לקרוא ולהבין..

קלעת בדיוק

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...