כל הלכה שיודעים טוב נראה שלא  לשאול רב.

ואם הוא לא - אז באמת לא זו הצורה שפוסקים.

פוסק צריך להכיר את המציאות עד הסוף, להבין את כל מערך השיקולים, ולהכריע ע"פ חכמתו בתורה.

אם הוא לא עושה כך - ברור שזה לא "פסק".. ואין לזה תוקף מחייב.

אבל מצד שני - בוודאי שצריך להגיע למי שכן עושה כך, בדיוק הדוגמה שהבאת - הרי זו שאלה חמורה מאוד בהלכה! איך אפשר להכריע בה בלי רב?

ברור שהוא לוקח הכל, אכן.

למה ברור לך שהוא בגלל זה צריך להתיר?

אולי הוא יודע שהסיכוי שהאשה תגיע לדיכאון אחרי לידה הוא אפסי?

זה בדיוק הנקודה לשאול רב - שהוא שוקל את הצדדים, ומכריע למה חוששים, ולמה לא, מה מותר, ומה אסור.

אם לדעתך ההבנה של הסיטואציה מכריחה פסק על פי הבנתך - אז הרב באמת נהיה חותמת גומי, לא?

ואם נניח שיש מקרה, ששיקולים מסויימים העומדים לנגדנו - לדעת האשה אמורים להתיר

ולדעת הרב אינם מספיקים להתיר.

זה אומר שההלכה אוסרת

ואם לאשה נורא נורא קשה - אולי היא צריכה להמנע מיחסים. לוידע. אבל לא יתכן שההלכה תתכופף.

אם נתחיל להגיד ש"הוא לא מרגיש"... אנחנו מהר מאוד מאוד מגיעים לשלב הכפרני שבכלל חז"ל והראשונים כולם היו גברים, ולכן עשו מה שרוצים בלי התחשבות... והחמירו על נשים בדיני נידה ושאר דברים שהם בכלל לא הבינו מה זה, וכו' וכו' וכו'..

אלא מה, שכנראה שכן יש יכולת לאמוד, כמו שאת מכירה מאנשים קרובים לך, כנראה גם הרב יכול, וכנראה הוא שמע, וכנראה הוא מבין, והוא לא פוסק מהשרוול.  ומה שהוא לא מבין הוא מודה שהוא לא יודע. למה את סבורה שדווקא את שמעת מאהובים שלך ולרב אין מקורות מידע?

כמובן, יתכנו כאלו שנקראים רבנים ולא ינהגו כך, אכן לא אליהם יש ללכת, וקביעה שלהם אינה מחייבת, וכפי שכבר הדגשתי בשרשור הזה - העיקרון ברור - רב צריך שיהיו לפני כל הנתונים, ואז הוא יכול להכריע. אם אינם לפניו - אינו יכול להכריע, ואם ישנם לפניו - הכרעתו הכרעה. 

התפקיד שלנו הוא ליצור מצב בו ניגש לרב המתאים, שיבין את כל פרטי המקרה הנידון, ויוכל להשיב כראוי.

אני בטוח שאין כוונתך לכופף את ההלכה - אבל מצד שני - אז מה האלטרנטיבה שלך? שזוג יחליט בעצמו בנושא חמור שכזה? כמה אחוזים מתוך כמה יש שהם אכן יקלעו למה שאכן אומרת ההלכה?

עד כמה יש רגישות מצד ההלכה לרגשות הפשוטים שלנו שלפעמים נמצאים בסתירה איתם.

או היחס בין הלכה למציאות.

הרב הוא רק מתווך בינך לבין ההלכה.

שיקול דעת של רב בהתחשבות ברגשות או במציאות זה נושא מאוד רגיש.

אבל בסופו של דבר - הרב יצטרך להשתמש בכלים הלכתיים. לא משנה אם הוא יקל או יחמיר.

שאלה לגיטימית כמו שכל שאלה היא לגיטמית. רק כדאי לדייק כלפי מי היא מופנת.

שמניחה שבכל מצב שבו הנתונים שלפני הרב הם במלאים והמדוייקים - בהכרח שדעתו עדיפה.

זה שמדגישים לשאול מומחה ולא רק רב - זה כי כמו הדוגמה שהיה מביא הרב עמיטל - רב שלא למד קדשים, אין שום דרך שיכריע מכח הכרותו עם נשים-נזיקין..

אבל צריך לזכור שמצד שני - שני אנשים שכן לומדים קדשים, ויש להם את אותם כלים וידיעות בזה, ומכירים את הנושא בצורתו, ברור שההוא לשמד נשים נזיקין ייקל עליו לכוון לאמת התורה מההוא שלא, כי אכן - התורה יוצרת מצב מסויים בשכל האדם.

החזו"א כותב, שמיש חושב שיש נקודה בעולם שאין לתורה מה לומר עליה - הוא כופר.

וכמובן שזה לא סותר - שכל עוד לרב לא ברור מהי אותה "נקודה בעולם"ש עליה הוא נשאל - לא תעזור התורה שבו...

אחרי שמקבלים את שתי ההנחות האלו-

מחד - לתורה, וממילא - ללומדה ובקיא בה - יש עמדה על כל נושא שבעולם

ומאידך - אין יכולת להכריע על פי תורה בנושא שלא פרוש לפניך כראוי מצד פרטיו המציאותיים.

עכשיו נשאר לחשב לבד את המסקנות..

וזה יוצר טלפון שבור.

אבל יותר מזה - כל עוד המושא של הדיון הוא לא ברור ככה אפשר לדבר בעיקר העל מסביב אבל לא המושא עצמו.

תדייק איפה נקודת הספק של שאלה. מה אכפת לך?

שים לב, לא לחינם כתבתי שאת המסקנות צריך להסיק לבד, זה אכן מורכב...

מה שאני אומר זה שבכל דבר צריך לברר מהי דעת התורה, (כפשוטו, לא "דעסתייר'ע" ... )

וכל דבר - הכוונה ספק עם צדדים, מה הדבר הנכון.. ולא ספק פרטי, מה עדיף לי.. (כלומר: "איזה דירה לקנות" או "איך לקרוא לבת השלישית".. זה לא "ספק" בהגדרה התורנית שלו, זה לא דבר שיש בו משהו "נכון"..)

כמובן שלא כל שאלה היא כל כך כבדת משקל - יש ובחור שלמד כמה שנים בישיבה יוכל להניח מה התורה אומרת על דבר כזה, יש ודווקא ר"מ בישיבה, ויש שדווקא גדול הדור..

לכן, בכוונה לא עניתי את ה"למעיישה", כי זה בלתי אפשרי.

כתבתי את העקרונות - ואדם צריך לחשוב מה הוא מסיק מהם וכיצד.

בלומר שיש שאלות מהותיות שאין לתורה תשובה עליהם.

ואת זה אכן יש להדגיש ולחדד, ואת זה לא השארתי לשיקול דעתו של אף אחד.

ברור, צריך שכל ישר, מי שחושב שאיך לקרוא לבת השלישית משמאל זו שאלה של נכון ולא נכון - שישאל רב.

ומי שחושב שאין כאן שאלה של נכון ולא נכון, אז זה לא קשור לעיקרון הנ"ל.

אם הכוונה מצב(=אמונה עיוורת בלי אף שכל ישר), אז לא מתיימר להכיר את כולם, אבל לצערי נראה שכן.

מאמר שכתב יהודי אחד... כל מילה מיותרת...

לכבוד עסקני חברת קופת העיר בע"מ

הנידון: אם לסבתא היה גלגלים

לאחרונה התפרסם שבמסגרת ההתעללות היומית שלכם בקשישים, ישבתם אצל תלמיד חכם סבלן וחביב מבני ברק הנושא את השם הגרח קנייבסקי. (כשהוא נולד הממסד החרדי לא היה מבוסס דיו, והיה מותר עדיין לקרות לילד בשמות לא מקובלים כמו "הגרח"). וכך היה מעשה, שאחד מהטרדנים אמר להרב הגרח "אולי מרן יגלה לנו את המספר בלוטו להגרלה של חמישים מיליון בשביל קופת העיר". (לא סופר לי אם הבקשה לוותה בסצינה של אקדח על הרקה כמו בסרטים, אבל אני מתאר לעצמי). להפתעתי הגרח קנייבסקי לא ענה "מה זה לוטו", "מה זה מיליון" או "מה זה קופת העיר", אלא אמר "אפי' אם הייתי יודע את המספר לא הייתי אומר לכם, כיון שאסור להפסיד מהציבור את המצוה של הצדקה".

סיפור זה גרם לי שמחה גדולה. לא, לא זה שהתורה מרוממת את האדם ועושה אותו כ"כ סבלן, מה שאולי עושה גם לי איזה סיכוי יום אחד. זה גם יכול להיות משמח, אבל לא זה מה שגרם לי לשמחה גדולה. גם לא זה שעסקן בניברקי שמע על קלפי טארוט, ואפי' חושב שהרב הגרח משתמש בהם. לכל עסקן יהיה פרימיטיבי ככל שיהיה, יש איזה סבתא משכילה בבית, ואולי היא לימדה אותו. ואפי' לא זה שיהודי שאנשי בני ברק תמיד התפארו בו שמרוב שקיעותו בתורה אינו יודע את העבר וההוה, נחשד בידיעת עתידות. לזה אני כבר רגיל, אותו יהודי שיכול להתפאר שהמרן שלו אינו יודע מיהו הראש ממשלה הנוכחי, מסוגל להתפאר באוזניך שהמרן יודע מי יהיה הראש ממשלה הבא.

מה שגרם לי לשמחה גדולה, היא העובדה שלפי מה שהבנתי אתם לקחתם את התשובה שלו ברצינות, ופרסמתם אותה כתמריץ לציבור למען יבינו עד כמה גדול מצות נתינת צדקה. דבר זה הוא כמובן שטות גמור, מכל מיני סיבות כולל העובדה שאם לסבתא היה גלגלים והגרח קנייבסקי היה יכול לדעת את העתידות, אז הוא גם היה יודע שגם אחרי שהוא מרויח לכם חמישים מליון, עדיין נוכל למצוא פה ושם עניים מהודרים לקיים בהם את המצוה. אבל זה מאד שימח אותי שהגעתם לתובנה [אפי' שבמקרה המדובר התובנה ממש לא נכונה], שמטרה חשובה ככל שתהיה, כמו שלעניים יהיה כסף, אינה דוחה ערכים אחרים שיש לעם היהודי. ציפיתי שבזכות תובנה זו, תפסיקו לפטם את העם היושב בציון בשטויות שמשבשות את מחם, שכן המח לוקח חלק בערכים חשובים שיש לנו. למשל, מצות תפילין של ראש היא כנגד המח, א"כ אם אתם משבשים לאנשים את פעילות המח, יש לחשוש שהם אינם יוצאים ידי הנחת תפילין. ולמה המטרה שלעניים יהיה כסף, תדחה את מצות התפילין של עם ישראל.

אבל אני רואה שציפיתי לשוא, אתם המשכתם עם הקשקושים הקבועים שלכם, כשהתירוץ הבלתי רשמי הוא שמותר לעבוד על הציבור, העיקר שלעניים יהיה כסף. גם היציאה האחרונה שלכם, שאפשר לשאול שאלה את גדולי הדור תמורת כך וכך ש"ח עומד בסתירה לתובנה זו. שכן ברור שהנותן לדבר כזה אינו מקיים מצות צדקה אלא הכי הרבה מצות ביומו תתן שכרו לגודל שהוטרד, זה שהגודל אומר לתת את זה לעניים זה מקסימום מצות צדקה שהוא עושה. א"כ יש לשאול מה ההבדל בין זה לבין הלוטו. ולא עוד, אלא שבלוטו לפחות אתם לא עובדים על הציבור שהם מקיימים מצות צדקה. שאלות אלו ודומיהן הטרידו אותי מאד, עד שלאחר מחשבה, הגעתי למסקנה שטעיתי, והתובנה היחידה שהגעתם אליה לאחר השיחה עם הגרח, היא שיש לכם עוד משהו למכור לציבור.

בתפילה להתמוטטות הקופה שלכם, והיה מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם.

....

אני והחזון איש יושבים יחד ללמוד סוגיה בפעם הראשונה.

מה הסיכוי שלי להגיע להבנה הנכונה בתורה, ומה הסיכוי שלו?

זה לשוני:

כמובן שלא כל שאלה היא כל כך כבדת משקל - יש ובחור שלמד כמה שנים בישיבה יוכל להניח מה התורה אומרת על דבר כזה, יש ודווקא ר"מ בישיבה, ויש שדווקא גדול הדור..

לכן, בכוונה לא עניתי את ה"למעיישה", כי זה בלתי אפשרי.

כתבתי את העקרונות - ואדם צריך לחשוב מה הוא מסיק מהם וכיצד.

מעולה, לא?

כל השאר זה נתינת אמון בדמות חינוכית בעל היקף תורני.

משתנה מאדם לאדם.

בטח שאין לזה תוקף של הלכה.

רבנים הם ברובם אנשים טובים שרוצים לעזור ואם הם לא ידעו יגידו "אני לא יודע"

10: "דעת תורה" – מן התורה מניין? | vbm haretzion

כשהוא מציג בצורה כל כך יפה את הדברים אז מאוד קל להתחבר למה שהוא אומר.

מודה שאין לי תפיסה ביחס למחלוקת הספציפית שהוא דיבר עליה. לא מתייהמר להכריע מה יחסי לדעות אחרות אלא רק למה שהוא כותב שם.

מדיבור קצת יותר רחב על זה עם @נשמה כללית הגעתי למסקנה שאכן יש עניין להביע עמדה דתית בנושאים שקשורים להתנהלות מדינה שחופפת עם עולם ערכים מסויים. אמנם האפשרות לדעת מה באמת התורה אומרת הוא דורש שיקול מורכב מאוד מאוד שלא ניתן כיום להגיע אליו בצורה יכולה לחייב את האדם הקטן. הסמכות בעניינים הללו לא יכולה להיות בשום פנים כמו הסמכות שיש לרב בהלכה

הסברה של התלמיד חכם בסברה אין לה תוקף בענייני העולם כמו שיש לה תוקף בפסיקת הלכה.

"האידיאולוגים המדברים בימינו על "דעת תורה" כמורת דרך, טוענים שאדם הלומד הרבה תורה, והינו "גדול בתורה", שכלו הוא "שכל תורתי" וממילא כל היוצא מפיו – דעתה של תורה היא. הרעיון נשמע קרוב לתפישה הקתולית, אך קנה לו שביתה בקרב חוגים רבים בימינו."

היא תכונת הענווה.

ואם הוא לא יודע משהו - הוא צריך לומר "אני לא יודע".

קשה לי עם פיתוח חשדנות כלפי בנאדם רק בגלל שהוא רב.

ולא כל מי שיש לו את הנייר של הרבנות.

ובכל מקרה, זה כבר יוצא מגדר "אסור לשאול רב", והופך להיות "אסור לשאול רב שהוא לא בעל ענווה"..

סלח לי, 

אמרת שיש דברים שרב לא מבין

אמרו לך שרב צ"ל עניו ולא יענה על מה שהוא לא מבין

אמרת שלא כולם ענוים

אמרתי שכמובן, צריך לשאול את אלו שכן

ואתה עונה לי ב"לא לא לא"?

מה קורה כאן?

ומשום מה אתה לא חושב על האפשרות השלישית, שהרב יברר עם המקצוען ואז יחליט.

ותכל'ס, יש מליון שאלות שהן בעל כרחך מוכרחים גם להלכה וגם לידע מקצועי.

ככה שמי שטוען שמה שאינו הלכה אלא מקצוע אין לשאול רב אלא בעל מקצוע, כי רב לא שייך שיעסוק בזה, נתקע בפני שוקת שבורה.

מה דיני חשמל בשבת?

ומהו רגע המוות?

ובאיזה צורה ניתן לעשות הפריה?

ואיך מנהלים בי"ח בשבת?

וצבא?

אז נו, לא חדש לנו על גדולי תורה שעמלו יחד עם מומחים לברר המציאות, ומזה יצאו לנו החל מר' שליימה זלמן והציץ אליעזר , וכלה במכון פוע"ה.

האם אתה מקבל שיש רבנים שיידעו לברר עם בעלי מקצוע במקרה שזה נצרך?

אז למה אם זה לא הלכה יהיה "אסור לשאול רב"?

משהו פה לא מסונכרן

לך אין שום עדיפות על פני המומחה בתחומו.

לרב יש עדיפות, כי לתורה יש מה לומר על כל נושא. 

יש בעיה שהוא לא מכיר כל נושא, ולכן עליו לברר.

אבל זה בדיוק המגמה - שיברר ואז יכריע מה התורה רוצה במצב כזה.

לבא אליך אין לי שום טעם, מה יתן לי שתברר? מה יתווסף לי על ידך?

כתבתי - שאני מדבר על דברים שיש בהם קביעה עקרונית של נכון ולא נכון, ראוי ולא ראוי.

לקחת את זה לדוגמאות של איך לעצב בנין או איך לפתוח סתימה זה לעשות בדיחה מהדיון, סלח לי.

אז אתה טוען שכל דבר שאינו הלכה, אין לתורה עמדה בו.

מה לעשות, שבזה יש ויכוח בינינו, הבאתי כבר כאן את דברי החזון איש, שלמרבה הצער מגדיר את העמדה שלך ככפירה, מה אני יכול לעשות?

ואני לא יודע למה אתה נהנה להיות ציני

אבל אני אכתוב בפעם השביעית לשרשור זה:

נכון, יש שאלות שאינו עקרוניות

כגון - איזה אוטו כדאי לי לקנות

מה יהיה טעים לי לארוחת צהריים

ואיזה זר אקנה לאישתי ליום ההולדת.

(ובמחילת כבודך - לא נתקדם לשום מקום אם תגיב לי עכשיו שוב באמירה עם דוגמאות חדשות, על איזה חולצה לקנות ואיך לעשות גלגול ראש....)

אבל, שאלה שיש בה עניין עקרוני, שאני מברר מה נכון ומה לא, מה ראוי ומה לא, זה צריך להיות מונחה על פי התורה, גם אם זה לא "הלכה"

והחזו"א כותב את זה כדי לטעון שצריך לשאול רב בכל שאלה כזו, אז אל תעמיד אוקימתות של "כיוון כללי" שזה יותר מילים גבוהות שלא מתפרטות לעולם "למעיישה"..

נניח ואני פוליטיקאי, וסוגר עכשיו את הדילים על התקציב.

יש לי מאה מליון, שאני מסתפק אם להעביר למשפחות שכולות או לילדים נכים. 

אין לי לשניהם, או זה או זה.

אני יכול לומר מה שנראה לי עדיף, ואני יכול לשאול רב - למרות שזה לא כתוב בשום מקום בהלכה.

אז נכון, אם הרב לא יודע מה הצרכים של הנכים, מה חסר להם, ולמה בדיוק יועיל להם הכסף, אם הוא לא יודע מה המטרה בלתת למשפחות שכולות, למה בדיוק זה נצרך ויעיל להם. אז אין לו שום דרך להורות רק מכח זקנו הלבן.

אז מה עושים? פורשים לפני הרב את כלל הנתונים, מה השיקולים לטובת לתת למשפחות השכולות, ומה השיקולים לתת לילדים הנכים, נביא לפני את דעות המומחים - שמסבירים מה קריטי בכל אחד מן הצדדים.

ואחרי שהרב שמע את כל זה, הוא יוכל להכריע במה באמת לבחור. 

לכסף שהם יקבלו יש השפעה רבה עליהם, נכון? צריך לדעת מה מידת ההשפעה. עד כמה כ"א קריטי.

והנה הנקודה - במקום שאתה תגיד ואני אגיד, נברר מה התורה "מגידה..."

זה בדיוק מה שבא החזון איש לומר. יש אמת אחת, והאמת הזו נמצאת בתורה.

רב אמור להתעלות משיקוליו האישיים.

אני חושב שרב הגון לא יפסוק בדבר שהוא מרגיש שיש לו לגביו חסכים.

(לא כמו הרב שפסק לאחרונה פסק אחרי שהוא סיפר משהו על אחיו.. וד"ל..)

המקצוען?

הרי אם זו שאלה מקצועית נטו, שלרב אין מה להוסיף שם, בוודאי שאין טעם שהתשובה של המקצוען תתגלגל עוד תחנה בדרך.

כפי שציינתי כבר כאן, בכל נושא יש לתורה מה לומר, דא עקא, צריך להכיר את הנושא.

כמו שאם הייתי רוצה פסק מהרב אלישיב בסוגיה שהוא לא מכיר, הייתי צריך להביא מישהו שיפרוש לפניו את הסוגיה. ולא הייתי אומר שזה רק הארכת הדרך, כי אותו אחד פרש את הצדדים של המציאות המדוברת, והרב הכריע מתוך כך.

אם בכל זאת אתה שואל "על איזה" שאלות אני מדבר, גם על זה כבר עניתי - שאלות שיש בהם "נכון" ו"לא נכון"

אין לתורה עמדה איך אתה צריך לקרוא לבת שלך, או אם לקנות דירת ארבע חדרים בארלוזורוב או לשכור של חמישה בהנרקיסים, ולכן שאלה כזו אין שום ענין לשאול את ר' חיים....

אבל שאלה שיש בה נידון מהותי, בעל צדדים, וצריך להכריע כאחד מהם - התורה אמורה להכריע.

שאחרי שביררת את הצד המקצועי, לא נשארת שום שאלה.

אם חוות הדעת המקצועית היא שטיפול רפואי מסויים עדיף, בכל הפרמטרים, אז לא נכון לבחור טיפול אחר, וזו עשויה להיות עבירה חמורה, ובכל זאת, אין טעם לשאול רב.

יש מקרים פחות חדים, ומאוד מצויים, שעיקר השאלה נעוצה בהבנת המציאות, בין אם היא מקצועית, ובין אם היא דברים שהאדם מכיר מעצמו.

נניח אדם שואל את הרב, האם לקנות דירה בארלוזרוב, ששם יש שכנים שעלולים להשפיע עליו לרעה, או לשכור דירה בהנרקיסים.

והרב, שלא מכיר את שני המקומות, ענה לו תשובה חד משמעית.

החלק החשוב בהכרעה הזו, הוא ההבנה של המציאות, שלא נעשה ע"י הרב.

אז יש מצבים שבאמת יושבים ודנים עם הרב, והוא תורם לבירור והבנת המציאות.

אבל, מצוי שהרב רק עונה את התשובה המתבקשת ע"פ הנתונים כפי שנמסרו, ומי שבעצם עשה את ההכרעה המשמעותית, בהצגת הנתונים, לוקח פחות אחריות, כי הוא 'שאל רב'.

נפוצה מאוד - שאלה שאין חובה לשאול עליה רב, אבל אם יש רב שמתאים להתייעץ איתו בנושא, כדאי לעשות את זה.

אבל יש להן היבט תורני/ערכי. שאלות חינוכיות.

שאלה שיש צורך לשאול עליה רב: ספק בהלכה ("עשה לך רב והסתלק מהספק").

שאלה שאין לה קשר לרב: דברים טכניים (מקצוע, רפואה וכו').

באמצע יש שאלות שאין צורך לשאול, אבל כדאי שתהיה הכוונה: באמונה, בהשקפה, מוסר והנהגה.

כשאתה יודע שלא תקבל כל תשובה שהוא יגיד גם אל תשאל.

כשהתשובה לא ברורה ואתה פתוח לקבל זו ההזדמנות לשאול.

וזה נוגע גם לפן הלכתי וגם לפן השקפתי/ מעשי.

שתפקידו לחסוך לנו שנות לימוד באמצעות ההשקעה שלו.

בדיוק כמו נגר, שחוסך מאיתנו את הלימוד איך לבנות כסא וההתמקצעות. או רופא, שאנחנו יכולים להתייעץ איתו במקום ללמוד רפואה ולצבור נסיון רפואי בעצמנו.

ולכן -

שאלה שהיא במובהק נוגעת לנושא הלכתי, ההלכה דורשת לשאול רב (במידה ולא ידועה לנו התשובה)

שאלה ערכית, שאנחנו מבינים שהערכים המדוברים קשורים לתורה - ראוי לשאול רב

- למה ראוי ולא חובה? קודם כל כי לעבור באקראי על אחד מערכי התורה זה לא נורא, כל עוד אנחנו משתדלים. בנושא ההלכה הפסוקה, יש שחור ולבן. בנושא הערכי, יש הרבה אפור, ומותר להתעצל ולא לשאול את הרב

אם יש שאלה שאין בה הכרעה ערכית, או שהערכים לא קשורים לתורה (קצת קשה למצוא ערכים לא קשורים לתורה בכלל, אבל לפעמים יש), או שאנחנו יודעים מה עמדת ההלכה - ואנחנו לא מתכוונים להקשיב או יודעים ששני הדברים הם בסדר באותה מידה - אז אין קשר לרב.

אפשר כמובן להתייעץ עם רב, רופא, או חתול גם בשאלות שלא קשורות לתחום המומחיות שלהם, אם אנחנו מרגישים שזה נותן לנו תחושה טובה או בטחון בהחלטה שלנו.

שאלתי את החתול שלי והוא חושב שאתה מגזים. חתול חכם

אתה יכול להתחיל לכתוב בינתיים

הוא מיועד לנשים בנות 30+ מהמגזר "הרוחניקי -מחוברת -לעצמי" שרוצות חומר קריאה קליל ומבדר בצהרי שבת.

לשפוט אותו לפי אמות מידה של עומק או דיוק מחשבתי או דתי ברור שהוא לא שווה הרבה.

אם הכוונה לעניינים רפואיים או מדעיים, אולי יש מקום לתקן טעיות והטעיות של הציבור.

אבל ברוב העניינים הרצינים, וגם לא בענייני עיצוב ואופנה, אני לא חושבת שיש מה לקחת אותו ברצינות.

אולי אני פשוט רציני מדי😏

אז מעניין על מה הוא מדבר

(אני מודה שלא קראתי לעומק, או כמעט בכלל כי אני לא זוכרת כלום ממה שהיה שם. אבל זוכרת דברים הרבה יותר גרועים)

ועוד אתה מתפלא שאתה לא מתחבר

מכיר דרך אחרת לפתור את הבעיה הזו?

ויש עוד עשרות עלוני שבת.

והקריאה שלי כלולה במחיר של המנוי

אז אין סיבה שתתחבר בכל מקרה

חחח אני תמיד צחקתי מהעלון הזה

אבל אז הוא דווקא היה מפחיד קצת לילדים

כל חברה מחשבת אחרת את הסיכון שלה, בהתאם לנתוני הרכב ובהתאם לנתוני הנהג.

יכול להיות שאתה צעיר ואני לא, שאין לך עבר ביטוחי נקי ולאחרים יש, שהג'יפון שלך שונה משל אחרים...

אם הייתה חברת ביטוח אחת שהיא הייתה הכי זולה לכולם, האחרות היו פושטות רגל.

מניסיון אישי:

תבדוק בכל החברות הישירות, שזה ליברה, ביטוח ישיר, AIG, wesure. בנוסף תנסה באתר וובי שמכסה בעצם כמעט את כל שאר החברות.

לפעמים ההבדלים באמת מגיעים לאלפי שקלים, אבל אם אין לך עבר ביטוחי נקי 3 שנים לפחות אז באמת לא תקבל הצעות זולות...

תבדוק אם זה צד ג' שכולל גניבה. יכול להסביר את המחיר

ותעשה השוואת מחירים

במהלך פעילות זיהה אחד החיילים דמויות חמושות ללא קסדה, שלפי כל הסבר הגיוני אינם מכוחותינו.

ביקש אישור ירי מהסמל. לפי ההוראות באותה הפעילות הוא היה צריך לאשר בעצמו. משום מה חשש והעלה למ"מ. גם הוא יכל לאשר משום מה העלה למ"פ, והוא העלה למ"ד. שמענו בקשר את המג"ד מורה למ"פ לירות, המ"פ מורה למ"מ, המ"מ מורה לסמל והסמל נותן פקודת 'אש' לחייל. בשבריר השנייה בין פקודת האש' ללחיצה על ההדק, החייל מזהה שאחד המזוהים שם קסדה. הוא ממתין רגע עם הירי ומעלה לסמל את הדיווח, כי הוא חושש שזה בכל זאת כוחותינו. זה עולה לבירור למעלה ומתברר שאלו חיילים שבאמצע פעילות עלו על גג של בית שהם לא צריכים להיות בו בכלל, שהוא שטח השמדה, כנראה כדי לחפש קליטה.

קוראים לזה נס.

טנק מהכח שלנו היה תקולוהגיע למגרש טיפולים אחורי באיזה מוצב בעזה. זה היה אחרי ימים מתישים מאד לצוות, ואיכשהו שכחו לפרוק את כלי הנשק בטנק. הטק הגיע לשם בערב יום כיפור. בליל יום כיפור עבד אחד הטכנאים בתוך הטנק, ובטעות לחץ וירה צרור מהמאג. הטנק היה מכוון ממרחק של עשרות מטרים בלבד, לתוך מניין של תפילת ליל יום כיפור, עם עשרות רבות של מתפללים. הטכנאי ידע את זה, והוציא את הראש מהטנק, מוכן לראות את התמונה שהולכת להיצרב לו בראש לכל החיים. הוא רואה מולו טנק. בלי שום הסבר הגיוני, כשיש מקומות חנייה פנויים בצורה מסודרת, הגיע כמה דקות קודם מפקד טנק והחליט לחנות את הכלי שלו כך שיחסום את הטנק המטופל, והלך. הטנק שלו ספג את כל הצרור, והנזק היחיד מהאירוע היה מפקד שקיבל ריתוק 28 על חשבון חופשת השחרור שלו😬

ניסים.

פעילות בלבנון. כוח החי"ר צריך לכבוש ווילה ענקית, 3 קומות. לא רוצים להיכנס דרך הדלת מחשש שהיא מחוברת למטען. טנק יורה כדי לפתוח פתח כניסה, ובמקום חדר שיתפוצץ, פיצוץ ענק, הגג עף וכל הוילה נדלקת בבעירה מטורפת תוך שנייה. הבית היה ממולכד.

לברך כשמסיים תקופת לחימה. שיצא מכלל סכנה.

1.שני בני דודים שלי רבו והיו בנתק חצי שנה.

בשבת חלמתי שבני דודים שלי מתחבקים, וקמתי בוכה. ממש דמעות זולגות וזולגות, נדיר מאד.

ביום ראשון התקשרתי לבן דוד והוא אמר שבשבוע שעבר הם השלימו...!

2.בסעודת פסח התווכחנו ולא הסכמתי על דבר תורה, ואז אמרתי משפט גאוותי 'למדתי הרבה תורה, לא נראית לי דעתך'. ובביס הבא המצה דקרה ופצעה אותי בחיק. ממש ננעצה לי בחיך, זה ממש כאב (אף פעם לי קרה לי ככה). ואז אמרתי שזה קרה זה היא לחם ענוה ואמונה, ולא הייתי בענוה ואמונה...

3. הוצאתי מהפה משפט קשה לה', 'אין סיכוי שאני אעמוד בניסיון'. ואחרי שנייה השפרצתי דאורדוראנט והוא עף לי כמעט לפה (אף פעם לא קרה לי). כאילו לומר לי אל תגיד דבר כזה...

4. למדתי תורה, והיתה אזעקה ולא היה לי כח ללכת לממ''ד, ובשנייה הבאה הגעתי לקטע בגמ': "שאם היה קורא ובא, פוסק. (רמז שאני צריך להפסיק...) לא פסק מאי? אמר ר' מיאשה בר בריה דריב''ל עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (כלומר בגלל שאני לומד את המשפטים - לא יחיו = סכנה)

סימנים מחפשים בשבת.

כלומר: סימנים מחפשים בדברים הטובים שקורים לנו.

אחרת אנחנו הופכים את הבריאה כולה למשהו מיסטי, שכל היום מרמז לנו כמה אנחנו לא טובים

"אם תלכו איתי בקרי אלך איתכם בחמת קרי"

פירוש שלמדתי שאומר אם אדם אומר מקרה כשה' מסמן לו דברים אזהוא מגיע למצב שצריך ללכת איתו בחמת קרי (לא ברמזים קטנים)

אנחנו יהודים מאמינים בהשגחה ומאמינים בקב"ה

לא אומרת להפוך עכשיו כל דבר אב ל לעיתים מסמנים לנו משמים

נסעתי באזור שעה וחצי למקום ואחרי 2 שניות שהיינו שם היה לי תחושה עזה של לרצות לחזור בחזרה .. ברמה ש רגליים לקחו אותי משם

ואני אומרת לחברה בואי בואי נחזור עכשיו והיא אומרת לי למה? ואני לא יודעת להגיד לה

חזרנו נגד ההגיון איך שעלינו ויצאנו משם באוטובוס מכיוון השני מלא משטרות ...והבנו שאין דבר כזה סתם תחושה היה פיגוע מאוד קשוח שם וניצלנו ב" ה

עוד אירוע ..

בחור מאוד מוזר פנה אלי ואיך שהוא פנה ברחתי ממנו חשבתי שזהו נגמר אבל אז קלטתי ש

שחברות שלי מדברות איתו אני התעצבנתי שהן מדברות איתו ידעתי שיש לו כוונות לא טובות .

בדיעבד הבחור הזה מטריד סידרתי ..

וזהו לא באלי להמשיך את הסיפור

אבל ה' שומר

עוד סיפור אבל מטורף

ממש דאגתי שלא אספיק לעשות משהו חשוב לחברה שלי שהיתה כלה ואז נזכרתי בשיעור ששמעתי שמי שרוצה לעשות מצווה ה' יעזור לו אז מדאגה וחרדה ובכי לרוגע מטורף .. גם לא היו אוטובוסים ולא היה כלום

וה' באמת עזר משהו מפחיד נגד ההגיון ברמה שאנשים שהיו שם אמרו מה לעזאזל.. קיצר סיפור אישי מטורף ועד היום אני מזכירה לעצמי את הסיפור הזה שאם אתה מאמין במאה אחוז ה' לא שוכח והוא מייצר לך באותו רגע ישועה מטורפת

לפני שנים רבות הייתי צריך להגיע לצפת לאירוע מסוים.

חברים שלי יצאו עם רכב מהמרכז, ואני חיכיתי להם בכביש 4 בתחנות האוטובוס שליד אוניברסיטת בר אילן.

בזמן שחיכיתי שיבואו עם הרכב, ניגשה אלי צעירה יהודיה שאינה ישראלית, ושאלה אותי באנגלית אם אני יודע איזה אוטובוס מגיע לצפת.

כמובן שהיא לא הייתה צריכה לעלות על אף אוטובוס 😏

ובפינה של החדרון ישבו שני חב'רה, היתה לי איזה תחושה לא טובה בבטן, אמרתי להם - לכו. אחרי חצי דקה הארון נפל על איפה שהם ישבו...

כאילו חצי דקה ממש הם שמעו את ה"בום" של הנפילה...

שהייתי נערה התנפץ לי על הראש דלת זכוכית ענקית ויצאתי רק עם פצע ביד..אין הסבר הגיוני

לדעתי כל הרעיון של ללעוג ל"תרבות יוון" ו"אנשים שמסתכלים על אנשים אחרים רצים אחרי כדור ומוחאים כפיים" קצת נדוש עד־כדי... קיטש. אפשר ברגע אחד לקנות "עליונות" מוסרית או סוג־של אליטיזם חברתי באמירת הכביכול מובן מאליו.

מה אני אגיד לך:

מעולם לא עניין אותי ממש כדורגל כהוא זה, אבל כן ראיתי כמה משחקים, כי ראיתי שממש התלהבו מזה במקום העבודה. ובסך־הכל יש בזה משהו כיפי ומשחרר, וזה די מגניב לראות כדורגל ממש מקצועי. לרוב אני מעדיף כדורסל, אבל גם זה היה מעניין. וזה מצחיק וכיפי "לפרשן" ו"להמר" כאילו אני או העמיתים לעבודה מבינים בזה איזה משהו. אני רואה בזה הנאה ילדותית ותמימה, שאינה סותרת את האופי שלי כאדם מוזר ומתבונן.

לעיני המתבונן כן זה נראה כמו "נהירה" ו"תרבות המערב" אבל חוץ מכאלה שהם באמת "חולי כדורגל" בסך־הכל זה סתם משהו חמוד ומרגיע. לרוב האנשים העובדים אין פנאי או כוחות פיזיים או חברים כדי לארגן משחק כדורגל בערב כדי לפרוק קצת עצבים, אבל כן מתאפשר לשבת על בירה ולצחוק קצת סביב משהו קליל וכיפי.

ככה אני רואה את זה.

כשקוראים את התנ"ך, רואים שעברי מצוי ובינוני היה יותר קרוב לישראלי מסורתי מודרני מאשר לרב דב לנדו.

גם דוסים, תתפלא.

ויש אנשים שזה מעניין אותם, ויש אנשים שלא.

אני אגב ראיתי כמה משחקים במונדיאל השנה. למה? הבנתי שמכל המדינות, ארגנטינה הכי אוהבת ישראל. אז אני בצד שלה. ואיתי הרבה אנשים שזה השיקול שלהם. אני לא מבינה כלום בכדורגל (טוב, עכשיו קצת יותר) וזה לא מעניין אותי. מבחינתי זה היה עניין פוליטי.

אבל זה נכון שזה סוג של המקום האחרון שבו במערב מותר להיות עם חוויה לאומית בריאה. כן גם פוליטית.

הוא לא מעודד אותי. לא מפריע לו אבל זה לא מעניין אותו בכלל... אני רואה לבד וצועקת על השחקנים מה לעשות. אהה, ותוך כדי צוחקת על השדרנים שאומרים על השחקנים מה הם אמורים לעשות כאילו זה עוזר

אז זה לא האשם הצפוי. אז מי הדביק אותך בזה? תמיד היה לך חיבה לזה ?

ואין מי שיכניס אותי לזה. סתם עלה לי לראש. בנות הן משוגעות, אתה יודע

בעיני זה חילול השם שדוסים ממרכז מתלהבים מהדברים האלה ברחוב כאילו מינימום מדובר ביום העצמאות

ובמה זה שונה מפעילות פנאי כמו דמקה?

פעילות פנאי סתמית. בצפייה במשחקי ספורט - מלבד ביטול התורה ומשוב הלצים שבעניין - מתחברים לעולם הערכים הזר של תרבות המערב. זו פסיחה על שתי הסעיפּים. ומי שההבלים הללו תופסים אצלו מקום נכבד בנפש - ממקום זה שבנפשו נדחקת הקדושה.

לגבי ביטול תורה כאילו באמת שישבו וילמדו במקום לצפות

מי שצופה בין כה לא היה פותח גמרא בזמן הזה. ואם היה לו כח ללמוד הוא לא היה רואה.

וגם לגבי תרבות המערב מה כל־כך תרבות המערב בזה?

אם באמת זה משהו שתופש הרבה מהזמן ומהמקום בנפש אז אפשר לראות בזה בעיה

אם זה סתם עיסוק סתמי אני באמת לא רואה מה ההבדל בין לקרוא חדשות (הרבה יותר משחית את הנפש, מלא איסורים ולשון הרע), לבהות בקיר ולגרד את הבטן (מביא לידי שעמום), לקרוא ספר קריאה (מלא ברעיונות זרים ולפעמים גם בעייתיים), לבין לצפות בכדורגל שחוץ מאנשים שיודעים לרוץ יפה לא קורה שם כלום.

• תרבות גוף חיצונית, נכרית, ושטותית שעומדת בסתירה לערכי תורת ישראל.

• לקרוא חדשות (לא בהגזמה) זה חשוב, להאמין ללשון הרע שלצערנו לעתים מופיעה בחדשות - אסור, ובאמת חמור.

• קריאת ספר יכולה להיות נפלאה/ סתמית/ לא ראוייה/ אסורה בהתאם לאופי הספר, אופי הקורא, והמקום הנפשי אותו חפצים למלא על ידי הקריאה. אך צפייה במשחקי ספורט זה שלילי באופן גורף.

ולא למדת.

אפשר לומר את זה על כל שנייה בחיים, אבל בסוף זה מונח רחב.

• עדיין לא הסברת למה, רק קבעת שזה ככה. בסך־הכל מדובר במשחק. מי שלוקח את המשחקים האלה קשה, כן, זאת בעיה של תרבות יוון. אחרת זה סתם כמו להסתכל על ריקוד או אומנות, שגם הם תרבות יפת. מה ההבדל בין זה לבין להסתכל במשחק שחמט? או לשחק בעצמך דמקה, כשאינך יכול ללמוד תורה?

• למה זה חשוב? ועדיף להסתכן באיסורי דאורייתא מאשר משהו שאין בו איסור קונקרטי?

• כל ספרי הקריאה שאינם סיפורי צדיקים בסוף מלאים בכל־מיני השקפות שאינן בהכרח תורניות, דמויות שאינן בהכרח תורניות, קריאה מעוררת רגשות והזדהות ומחשבה. בניגוד לזה ספורט זה סתם להסתכל איך אנשים רצים יפה. מה כל־כך שלילי בזה? איך בדיוק זה משפיע שלילית על הנפש? אחרי שראיתי ספורט, מה קרה לי? במה השתניתי לרעה?

ב-2018 יצא מחקר של איזה שמאלנית, שטוען שבארועי מדיה גדולים בעולם מדינת ישראל מנצלת את זה שאין מקום בחדשות כדי להפציץ בעזה/בלבנון.

הקו הצהוב התקדם מאוד יפה בחסות המודניאל.

ורק רומז לכך שההבלים הללו נועדו רק עבור גויים. ועם ישראל צריך לנצל את זמנו לתורה ומעשים טובים, (כמו השמדת אויבים).

Attack When the World Is Not Watching? US News and the Israeli-Palestinian Conflict | Journal of Political Economy: Vol 126, No 3

או תשומת הלב המוקפדת על הבלורית, או המחמאות השקריות חסרות הפרופורציה בחוברות שמוציאים לכבוד הבחור החשוב החתן דנן (ולא הזכרתי בכלל את הכלה החסודה שהיא באמת באמת בעלת חסד ומידות טובות וכולה תפילת צדיקים ויראים ויראת שמיים ויחידה בדור, ואם היא עובדת בהייטק אז גם זכה החתן "ושלל לא יחסר" ואכמ"ל)...

ולא מן המותר להזכיר את דברי בית שמאי שאוסרים לשקר גם בזה, במיוחד אם לא נשאלו על הכלה. ועדיין התורה אמרה "מדבר שקר תרחק".

וכך או כך, גם לשקר יש גבולות.

אבל יפה שנתפסת דווקא למה שאפשר להשתמש בו ולהגדילו כדי להסתיר את יתר הדברים. כהרגלך בקודש לצופף שורות.

לא עלה על דעתי. רק אחרי התגובה שלך הבנתי. שוב, אתה עם הלצופף שורות....באמת נקדימון, זה כבר מעייף.

ואוו היה מדהים ועוצמתי... ממליצה

ובבוקר פחות יש מה לעשות😒 אממ ללמוד קצת.. אולי ללכת שוב לכותל לסוף הצום 

לפעמים שיעורים על אגדות החורבן

לפעמים מגילת איכה וספר איוב עם פרשנים

לפעמים שנ"צ ארוך

לפעמים שיטוט בפורומים וברשתות

אשתדל לנסוע לכותל בל"נ.

בזמנו היו כמו מעגלי למידה מאולתרים באגדות החורבן וכו'. כך עד הבוקר. ותיקין

ואז חוזרים הביתה לשינה עד כמה שעות לפני הסוף הצום.

כיום יש ילדים קטנים על הראש. זה ממלא את היום

מגילת איכה, קינות.

קוראת ספרים על חורבן הבית

ספרים על השואה/ גירוש גם באים בטוב

אפשר עם התרגום גם, או עם מפרשים.

קוראים את החצי הראשון של ספר ירמיה מלבד נבואות הנחמה, ונבואות פורענות ביחזקאל ותרי עשר.

קוראים בלופים א. מזמורים עד, עט, פח, ו- קלז בתהלים.

עושים חשבון נפש, מנסים לבכות, אם מצליחים - נהדר, לא מצליחים - בוכים בלב על כך שאנחנו כל כך רחוקים ממקדש, נבואה, והשראת שכינה שאפילו לבכות על היעדרם לא מסוגלים.

ובסוף היום, מתבטסים על כך שלא עמדנו במצופה מאיתנו מבחינת עבודת ה' המיוחדת של יום מרומם ונורא זה.

סליחה על הרוח הקודר של הדברים.

שבת מלאה בשמחה לכולם!

סיבוב שערים אחרי שחרית,

ואז שינה עד מנחה וצאת הצום.

הייתי מעלה לפה כמו כל שנה אוסף של סרטים מתקופת גירוש גוש קטיף.

קראנו לזה פה בערוץ 'ספיישל תשעה באב'.

רשימת שינדלר

ספר ירמיהו

לא לצאת מהדירה ולבכות תחיים על החורבן ועל החורבן הפרטי שלי

גמרת לבכות?

German concentration camps factual survey

חד־משמעית הדבר הכי מזוויע ומטורף שראיתי בחיים. היו לי סיוטים.

ראיתי את "האזור האפור" שהוא מטורף דיו, אבל זה פשוט... משהו. כאילו, יש לי לב חזק והכל, אבל וואו.

אם כן, למה המזוכיזם הזה.

אם לא, סרטים מבויימים על השואה, בעיני הם כלעג לרש;

אין סרט שיכול לחקות את זה.

זה סרט שהכינו מיד לאחר שחרור המחנות אך לא סיימו לערוך אותו, ובגלל כל־מיני סיבות גנזו את הפילם, ורק אחרי 70 שנה קבוצה של אוצרים ומומחים ערכו אותו וסידרו אותו לסרט.

לא מזוכיזם, פשוט להבין מה בדיוק היה.

או להתחיל בעלייה להר הבית\תפילה בכותל ואני ממליץ להגיע גם לקידוש לבנה מאוחר בכותל להיות בקרבת כמה אדמו"רים. (האדמו"רים מפינסק קרלין לעלוב וספינקא- ירושלים תמיד מקדשים את הלבנה בכותל במוצאי ט' באב)

באמת ככה מכנים את זה?

זו דרך טובה לוודא שרואים אותך ואתה יכול לחצות בבטיחות.

יכול להיות שאנשים עם חשש לחצות את הכביש מגזימים עם זה קצת יותר מהנצרך.

להסתכל על הנהג כשאתה חוצה