כל הלכה שיודעים טוב נראה שלא  לשאול רב.

ואם הוא לא - אז באמת לא זו הצורה שפוסקים.

פוסק צריך להכיר את המציאות עד הסוף, להבין את כל מערך השיקולים, ולהכריע ע"פ חכמתו בתורה.

אם הוא לא עושה כך - ברור שזה לא "פסק".. ואין לזה תוקף מחייב.

אבל מצד שני - בוודאי שצריך להגיע למי שכן עושה כך, בדיוק הדוגמה שהבאת - הרי זו שאלה חמורה מאוד בהלכה! איך אפשר להכריע בה בלי רב?

ברור שהוא לוקח הכל, אכן.

למה ברור לך שהוא בגלל זה צריך להתיר?

אולי הוא יודע שהסיכוי שהאשה תגיע לדיכאון אחרי לידה הוא אפסי?

זה בדיוק הנקודה לשאול רב - שהוא שוקל את הצדדים, ומכריע למה חוששים, ולמה לא, מה מותר, ומה אסור.

אם לדעתך ההבנה של הסיטואציה מכריחה פסק על פי הבנתך - אז הרב באמת נהיה חותמת גומי, לא?

ואם נניח שיש מקרה, ששיקולים מסויימים העומדים לנגדנו - לדעת האשה אמורים להתיר

ולדעת הרב אינם מספיקים להתיר.

זה אומר שההלכה אוסרת

ואם לאשה נורא נורא קשה - אולי היא צריכה להמנע מיחסים. לוידע. אבל לא יתכן שההלכה תתכופף.

אם נתחיל להגיד ש"הוא לא מרגיש"... אנחנו מהר מאוד מאוד מגיעים לשלב הכפרני שבכלל חז"ל והראשונים כולם היו גברים, ולכן עשו מה שרוצים בלי התחשבות... והחמירו על נשים בדיני נידה ושאר דברים שהם בכלל לא הבינו מה זה, וכו' וכו' וכו'..

אלא מה, שכנראה שכן יש יכולת לאמוד, כמו שאת מכירה מאנשים קרובים לך, כנראה גם הרב יכול, וכנראה הוא שמע, וכנראה הוא מבין, והוא לא פוסק מהשרוול.  ומה שהוא לא מבין הוא מודה שהוא לא יודע. למה את סבורה שדווקא את שמעת מאהובים שלך ולרב אין מקורות מידע?

כמובן, יתכנו כאלו שנקראים רבנים ולא ינהגו כך, אכן לא אליהם יש ללכת, וקביעה שלהם אינה מחייבת, וכפי שכבר הדגשתי בשרשור הזה - העיקרון ברור - רב צריך שיהיו לפני כל הנתונים, ואז הוא יכול להכריע. אם אינם לפניו - אינו יכול להכריע, ואם ישנם לפניו - הכרעתו הכרעה. 

התפקיד שלנו הוא ליצור מצב בו ניגש לרב המתאים, שיבין את כל פרטי המקרה הנידון, ויוכל להשיב כראוי.

אני בטוח שאין כוונתך לכופף את ההלכה - אבל מצד שני - אז מה האלטרנטיבה שלך? שזוג יחליט בעצמו בנושא חמור שכזה? כמה אחוזים מתוך כמה יש שהם אכן יקלעו למה שאכן אומרת ההלכה?

עד כמה יש רגישות מצד ההלכה לרגשות הפשוטים שלנו שלפעמים נמצאים בסתירה איתם.

או היחס בין הלכה למציאות.

הרב הוא רק מתווך בינך לבין ההלכה.

שיקול דעת של רב בהתחשבות ברגשות או במציאות זה נושא מאוד רגיש.

אבל בסופו של דבר - הרב יצטרך להשתמש בכלים הלכתיים. לא משנה אם הוא יקל או יחמיר.

שאלה לגיטימית כמו שכל שאלה היא לגיטמית. רק כדאי לדייק כלפי מי היא מופנת.

שמניחה שבכל מצב שבו הנתונים שלפני הרב הם במלאים והמדוייקים - בהכרח שדעתו עדיפה.

זה שמדגישים לשאול מומחה ולא רק רב - זה כי כמו הדוגמה שהיה מביא הרב עמיטל - רב שלא למד קדשים, אין שום דרך שיכריע מכח הכרותו עם נשים-נזיקין..

אבל צריך לזכור שמצד שני - שני אנשים שכן לומדים קדשים, ויש להם את אותם כלים וידיעות בזה, ומכירים את הנושא בצורתו, ברור שההוא לשמד נשים נזיקין ייקל עליו לכוון לאמת התורה מההוא שלא, כי אכן - התורה יוצרת מצב מסויים בשכל האדם.

החזו"א כותב, שמיש חושב שיש נקודה בעולם שאין לתורה מה לומר עליה - הוא כופר.

וכמובן שזה לא סותר - שכל עוד לרב לא ברור מהי אותה "נקודה בעולם"ש עליה הוא נשאל - לא תעזור התורה שבו...

אחרי שמקבלים את שתי ההנחות האלו-

מחד - לתורה, וממילא - ללומדה ובקיא בה - יש עמדה על כל נושא שבעולם

ומאידך - אין יכולת להכריע על פי תורה בנושא שלא פרוש לפניך כראוי מצד פרטיו המציאותיים.

עכשיו נשאר לחשב לבד את המסקנות..

וזה יוצר טלפון שבור.

אבל יותר מזה - כל עוד המושא של הדיון הוא לא ברור ככה אפשר לדבר בעיקר העל מסביב אבל לא המושא עצמו.

תדייק איפה נקודת הספק של שאלה. מה אכפת לך?

שים לב, לא לחינם כתבתי שאת המסקנות צריך להסיק לבד, זה אכן מורכב...

מה שאני אומר זה שבכל דבר צריך לברר מהי דעת התורה, (כפשוטו, לא "דעסתייר'ע" ... )

וכל דבר - הכוונה ספק עם צדדים, מה הדבר הנכון.. ולא ספק פרטי, מה עדיף לי.. (כלומר: "איזה דירה לקנות" או "איך לקרוא לבת השלישית".. זה לא "ספק" בהגדרה התורנית שלו, זה לא דבר שיש בו משהו "נכון"..)

כמובן שלא כל שאלה היא כל כך כבדת משקל - יש ובחור שלמד כמה שנים בישיבה יוכל להניח מה התורה אומרת על דבר כזה, יש ודווקא ר"מ בישיבה, ויש שדווקא גדול הדור..

לכן, בכוונה לא עניתי את ה"למעיישה", כי זה בלתי אפשרי.

כתבתי את העקרונות - ואדם צריך לחשוב מה הוא מסיק מהם וכיצד.

בלומר שיש שאלות מהותיות שאין לתורה תשובה עליהם.

ואת זה אכן יש להדגיש ולחדד, ואת זה לא השארתי לשיקול דעתו של אף אחד.

ברור, צריך שכל ישר, מי שחושב שאיך לקרוא לבת השלישית משמאל זו שאלה של נכון ולא נכון - שישאל רב.

ומי שחושב שאין כאן שאלה של נכון ולא נכון, אז זה לא קשור לעיקרון הנ"ל.

אם הכוונה מצב(=אמונה עיוורת בלי אף שכל ישר), אז לא מתיימר להכיר את כולם, אבל לצערי נראה שכן.

מאמר שכתב יהודי אחד... כל מילה מיותרת...

לכבוד עסקני חברת קופת העיר בע"מ

הנידון: אם לסבתא היה גלגלים

לאחרונה התפרסם שבמסגרת ההתעללות היומית שלכם בקשישים, ישבתם אצל תלמיד חכם סבלן וחביב מבני ברק הנושא את השם הגרח קנייבסקי. (כשהוא נולד הממסד החרדי לא היה מבוסס דיו, והיה מותר עדיין לקרות לילד בשמות לא מקובלים כמו "הגרח"). וכך היה מעשה, שאחד מהטרדנים אמר להרב הגרח "אולי מרן יגלה לנו את המספר בלוטו להגרלה של חמישים מיליון בשביל קופת העיר". (לא סופר לי אם הבקשה לוותה בסצינה של אקדח על הרקה כמו בסרטים, אבל אני מתאר לעצמי). להפתעתי הגרח קנייבסקי לא ענה "מה זה לוטו", "מה זה מיליון" או "מה זה קופת העיר", אלא אמר "אפי' אם הייתי יודע את המספר לא הייתי אומר לכם, כיון שאסור להפסיד מהציבור את המצוה של הצדקה".

סיפור זה גרם לי שמחה גדולה. לא, לא זה שהתורה מרוממת את האדם ועושה אותו כ"כ סבלן, מה שאולי עושה גם לי איזה סיכוי יום אחד. זה גם יכול להיות משמח, אבל לא זה מה שגרם לי לשמחה גדולה. גם לא זה שעסקן בניברקי שמע על קלפי טארוט, ואפי' חושב שהרב הגרח משתמש בהם. לכל עסקן יהיה פרימיטיבי ככל שיהיה, יש איזה סבתא משכילה בבית, ואולי היא לימדה אותו. ואפי' לא זה שיהודי שאנשי בני ברק תמיד התפארו בו שמרוב שקיעותו בתורה אינו יודע את העבר וההוה, נחשד בידיעת עתידות. לזה אני כבר רגיל, אותו יהודי שיכול להתפאר שהמרן שלו אינו יודע מיהו הראש ממשלה הנוכחי, מסוגל להתפאר באוזניך שהמרן יודע מי יהיה הראש ממשלה הבא.

מה שגרם לי לשמחה גדולה, היא העובדה שלפי מה שהבנתי אתם לקחתם את התשובה שלו ברצינות, ופרסמתם אותה כתמריץ לציבור למען יבינו עד כמה גדול מצות נתינת צדקה. דבר זה הוא כמובן שטות גמור, מכל מיני סיבות כולל העובדה שאם לסבתא היה גלגלים והגרח קנייבסקי היה יכול לדעת את העתידות, אז הוא גם היה יודע שגם אחרי שהוא מרויח לכם חמישים מליון, עדיין נוכל למצוא פה ושם עניים מהודרים לקיים בהם את המצוה. אבל זה מאד שימח אותי שהגעתם לתובנה [אפי' שבמקרה המדובר התובנה ממש לא נכונה], שמטרה חשובה ככל שתהיה, כמו שלעניים יהיה כסף, אינה דוחה ערכים אחרים שיש לעם היהודי. ציפיתי שבזכות תובנה זו, תפסיקו לפטם את העם היושב בציון בשטויות שמשבשות את מחם, שכן המח לוקח חלק בערכים חשובים שיש לנו. למשל, מצות תפילין של ראש היא כנגד המח, א"כ אם אתם משבשים לאנשים את פעילות המח, יש לחשוש שהם אינם יוצאים ידי הנחת תפילין. ולמה המטרה שלעניים יהיה כסף, תדחה את מצות התפילין של עם ישראל.

אבל אני רואה שציפיתי לשוא, אתם המשכתם עם הקשקושים הקבועים שלכם, כשהתירוץ הבלתי רשמי הוא שמותר לעבוד על הציבור, העיקר שלעניים יהיה כסף. גם היציאה האחרונה שלכם, שאפשר לשאול שאלה את גדולי הדור תמורת כך וכך ש"ח עומד בסתירה לתובנה זו. שכן ברור שהנותן לדבר כזה אינו מקיים מצות צדקה אלא הכי הרבה מצות ביומו תתן שכרו לגודל שהוטרד, זה שהגודל אומר לתת את זה לעניים זה מקסימום מצות צדקה שהוא עושה. א"כ יש לשאול מה ההבדל בין זה לבין הלוטו. ולא עוד, אלא שבלוטו לפחות אתם לא עובדים על הציבור שהם מקיימים מצות צדקה. שאלות אלו ודומיהן הטרידו אותי מאד, עד שלאחר מחשבה, הגעתי למסקנה שטעיתי, והתובנה היחידה שהגעתם אליה לאחר השיחה עם הגרח, היא שיש לכם עוד משהו למכור לציבור.

בתפילה להתמוטטות הקופה שלכם, והיה מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם.

....

אני והחזון איש יושבים יחד ללמוד סוגיה בפעם הראשונה.

מה הסיכוי שלי להגיע להבנה הנכונה בתורה, ומה הסיכוי שלו?

זה לשוני:

כמובן שלא כל שאלה היא כל כך כבדת משקל - יש ובחור שלמד כמה שנים בישיבה יוכל להניח מה התורה אומרת על דבר כזה, יש ודווקא ר"מ בישיבה, ויש שדווקא גדול הדור..

לכן, בכוונה לא עניתי את ה"למעיישה", כי זה בלתי אפשרי.

כתבתי את העקרונות - ואדם צריך לחשוב מה הוא מסיק מהם וכיצד.

מעולה, לא?

כל השאר זה נתינת אמון בדמות חינוכית בעל היקף תורני.

משתנה מאדם לאדם.

בטח שאין לזה תוקף של הלכה.

רבנים הם ברובם אנשים טובים שרוצים לעזור ואם הם לא ידעו יגידו "אני לא יודע"

10: "דעת תורה" – מן התורה מניין? | vbm haretzion

כשהוא מציג בצורה כל כך יפה את הדברים אז מאוד קל להתחבר למה שהוא אומר.

מודה שאין לי תפיסה ביחס למחלוקת הספציפית שהוא דיבר עליה. לא מתייהמר להכריע מה יחסי לדעות אחרות אלא רק למה שהוא כותב שם.

מדיבור קצת יותר רחב על זה עם @נשמה כללית הגעתי למסקנה שאכן יש עניין להביע עמדה דתית בנושאים שקשורים להתנהלות מדינה שחופפת עם עולם ערכים מסויים. אמנם האפשרות לדעת מה באמת התורה אומרת הוא דורש שיקול מורכב מאוד מאוד שלא ניתן כיום להגיע אליו בצורה יכולה לחייב את האדם הקטן. הסמכות בעניינים הללו לא יכולה להיות בשום פנים כמו הסמכות שיש לרב בהלכה

הסברה של התלמיד חכם בסברה אין לה תוקף בענייני העולם כמו שיש לה תוקף בפסיקת הלכה.

"האידיאולוגים המדברים בימינו על "דעת תורה" כמורת דרך, טוענים שאדם הלומד הרבה תורה, והינו "גדול בתורה", שכלו הוא "שכל תורתי" וממילא כל היוצא מפיו – דעתה של תורה היא. הרעיון נשמע קרוב לתפישה הקתולית, אך קנה לו שביתה בקרב חוגים רבים בימינו."

היא תכונת הענווה.

ואם הוא לא יודע משהו - הוא צריך לומר "אני לא יודע".

קשה לי עם פיתוח חשדנות כלפי בנאדם רק בגלל שהוא רב.

ולא כל מי שיש לו את הנייר של הרבנות.

ובכל מקרה, זה כבר יוצא מגדר "אסור לשאול רב", והופך להיות "אסור לשאול רב שהוא לא בעל ענווה"..

סלח לי, 

אמרת שיש דברים שרב לא מבין

אמרו לך שרב צ"ל עניו ולא יענה על מה שהוא לא מבין

אמרת שלא כולם ענוים

אמרתי שכמובן, צריך לשאול את אלו שכן

ואתה עונה לי ב"לא לא לא"?

מה קורה כאן?

ומשום מה אתה לא חושב על האפשרות השלישית, שהרב יברר עם המקצוען ואז יחליט.

ותכל'ס, יש מליון שאלות שהן בעל כרחך מוכרחים גם להלכה וגם לידע מקצועי.

ככה שמי שטוען שמה שאינו הלכה אלא מקצוע אין לשאול רב אלא בעל מקצוע, כי רב לא שייך שיעסוק בזה, נתקע בפני שוקת שבורה.

מה דיני חשמל בשבת?

ומהו רגע המוות?

ובאיזה צורה ניתן לעשות הפריה?

ואיך מנהלים בי"ח בשבת?

וצבא?

אז נו, לא חדש לנו על גדולי תורה שעמלו יחד עם מומחים לברר המציאות, ומזה יצאו לנו החל מר' שליימה זלמן והציץ אליעזר , וכלה במכון פוע"ה.

האם אתה מקבל שיש רבנים שיידעו לברר עם בעלי מקצוע במקרה שזה נצרך?

אז למה אם זה לא הלכה יהיה "אסור לשאול רב"?

משהו פה לא מסונכרן

לך אין שום עדיפות על פני המומחה בתחומו.

לרב יש עדיפות, כי לתורה יש מה לומר על כל נושא. 

יש בעיה שהוא לא מכיר כל נושא, ולכן עליו לברר.

אבל זה בדיוק המגמה - שיברר ואז יכריע מה התורה רוצה במצב כזה.

לבא אליך אין לי שום טעם, מה יתן לי שתברר? מה יתווסף לי על ידך?

כתבתי - שאני מדבר על דברים שיש בהם קביעה עקרונית של נכון ולא נכון, ראוי ולא ראוי.

לקחת את זה לדוגמאות של איך לעצב בנין או איך לפתוח סתימה זה לעשות בדיחה מהדיון, סלח לי.

אז אתה טוען שכל דבר שאינו הלכה, אין לתורה עמדה בו.

מה לעשות, שבזה יש ויכוח בינינו, הבאתי כבר כאן את דברי החזון איש, שלמרבה הצער מגדיר את העמדה שלך ככפירה, מה אני יכול לעשות?

ואני לא יודע למה אתה נהנה להיות ציני

אבל אני אכתוב בפעם השביעית לשרשור זה:

נכון, יש שאלות שאינו עקרוניות

כגון - איזה אוטו כדאי לי לקנות

מה יהיה טעים לי לארוחת צהריים

ואיזה זר אקנה לאישתי ליום ההולדת.

(ובמחילת כבודך - לא נתקדם לשום מקום אם תגיב לי עכשיו שוב באמירה עם דוגמאות חדשות, על איזה חולצה לקנות ואיך לעשות גלגול ראש....)

אבל, שאלה שיש בה עניין עקרוני, שאני מברר מה נכון ומה לא, מה ראוי ומה לא, זה צריך להיות מונחה על פי התורה, גם אם זה לא "הלכה"

והחזו"א כותב את זה כדי לטעון שצריך לשאול רב בכל שאלה כזו, אז אל תעמיד אוקימתות של "כיוון כללי" שזה יותר מילים גבוהות שלא מתפרטות לעולם "למעיישה"..

נניח ואני פוליטיקאי, וסוגר עכשיו את הדילים על התקציב.

יש לי מאה מליון, שאני מסתפק אם להעביר למשפחות שכולות או לילדים נכים. 

אין לי לשניהם, או זה או זה.

אני יכול לומר מה שנראה לי עדיף, ואני יכול לשאול רב - למרות שזה לא כתוב בשום מקום בהלכה.

אז נכון, אם הרב לא יודע מה הצרכים של הנכים, מה חסר להם, ולמה בדיוק יועיל להם הכסף, אם הוא לא יודע מה המטרה בלתת למשפחות שכולות, למה בדיוק זה נצרך ויעיל להם. אז אין לו שום דרך להורות רק מכח זקנו הלבן.

אז מה עושים? פורשים לפני הרב את כלל הנתונים, מה השיקולים לטובת לתת למשפחות השכולות, ומה השיקולים לתת לילדים הנכים, נביא לפני את דעות המומחים - שמסבירים מה קריטי בכל אחד מן הצדדים.

ואחרי שהרב שמע את כל זה, הוא יוכל להכריע במה באמת לבחור. 

לכסף שהם יקבלו יש השפעה רבה עליהם, נכון? צריך לדעת מה מידת ההשפעה. עד כמה כ"א קריטי.

והנה הנקודה - במקום שאתה תגיד ואני אגיד, נברר מה התורה "מגידה..."

זה בדיוק מה שבא החזון איש לומר. יש אמת אחת, והאמת הזו נמצאת בתורה.

רב אמור להתעלות משיקוליו האישיים.

אני חושב שרב הגון לא יפסוק בדבר שהוא מרגיש שיש לו לגביו חסכים.

(לא כמו הרב שפסק לאחרונה פסק אחרי שהוא סיפר משהו על אחיו.. וד"ל..)

המקצוען?

הרי אם זו שאלה מקצועית נטו, שלרב אין מה להוסיף שם, בוודאי שאין טעם שהתשובה של המקצוען תתגלגל עוד תחנה בדרך.

כפי שציינתי כבר כאן, בכל נושא יש לתורה מה לומר, דא עקא, צריך להכיר את הנושא.

כמו שאם הייתי רוצה פסק מהרב אלישיב בסוגיה שהוא לא מכיר, הייתי צריך להביא מישהו שיפרוש לפניו את הסוגיה. ולא הייתי אומר שזה רק הארכת הדרך, כי אותו אחד פרש את הצדדים של המציאות המדוברת, והרב הכריע מתוך כך.

אם בכל זאת אתה שואל "על איזה" שאלות אני מדבר, גם על זה כבר עניתי - שאלות שיש בהם "נכון" ו"לא נכון"

אין לתורה עמדה איך אתה צריך לקרוא לבת שלך, או אם לקנות דירת ארבע חדרים בארלוזורוב או לשכור של חמישה בהנרקיסים, ולכן שאלה כזו אין שום ענין לשאול את ר' חיים....

אבל שאלה שיש בה נידון מהותי, בעל צדדים, וצריך להכריע כאחד מהם - התורה אמורה להכריע.

שאחרי שביררת את הצד המקצועי, לא נשארת שום שאלה.

אם חוות הדעת המקצועית היא שטיפול רפואי מסויים עדיף, בכל הפרמטרים, אז לא נכון לבחור טיפול אחר, וזו עשויה להיות עבירה חמורה, ובכל זאת, אין טעם לשאול רב.

יש מקרים פחות חדים, ומאוד מצויים, שעיקר השאלה נעוצה בהבנת המציאות, בין אם היא מקצועית, ובין אם היא דברים שהאדם מכיר מעצמו.

נניח אדם שואל את הרב, האם לקנות דירה בארלוזרוב, ששם יש שכנים שעלולים להשפיע עליו לרעה, או לשכור דירה בהנרקיסים.

והרב, שלא מכיר את שני המקומות, ענה לו תשובה חד משמעית.

החלק החשוב בהכרעה הזו, הוא ההבנה של המציאות, שלא נעשה ע"י הרב.

אז יש מצבים שבאמת יושבים ודנים עם הרב, והוא תורם לבירור והבנת המציאות.

אבל, מצוי שהרב רק עונה את התשובה המתבקשת ע"פ הנתונים כפי שנמסרו, ומי שבעצם עשה את ההכרעה המשמעותית, בהצגת הנתונים, לוקח פחות אחריות, כי הוא 'שאל רב'.

נפוצה מאוד - שאלה שאין חובה לשאול עליה רב, אבל אם יש רב שמתאים להתייעץ איתו בנושא, כדאי לעשות את זה.

אבל יש להן היבט תורני/ערכי. שאלות חינוכיות.

שאלה שיש צורך לשאול עליה רב: ספק בהלכה ("עשה לך רב והסתלק מהספק").

שאלה שאין לה קשר לרב: דברים טכניים (מקצוע, רפואה וכו').

באמצע יש שאלות שאין צורך לשאול, אבל כדאי שתהיה הכוונה: באמונה, בהשקפה, מוסר והנהגה.

כשאתה יודע שלא תקבל כל תשובה שהוא יגיד גם אל תשאל.

כשהתשובה לא ברורה ואתה פתוח לקבל זו ההזדמנות לשאול.

וזה נוגע גם לפן הלכתי וגם לפן השקפתי/ מעשי.

שתפקידו לחסוך לנו שנות לימוד באמצעות ההשקעה שלו.

בדיוק כמו נגר, שחוסך מאיתנו את הלימוד איך לבנות כסא וההתמקצעות. או רופא, שאנחנו יכולים להתייעץ איתו במקום ללמוד רפואה ולצבור נסיון רפואי בעצמנו.

ולכן -

שאלה שהיא במובהק נוגעת לנושא הלכתי, ההלכה דורשת לשאול רב (במידה ולא ידועה לנו התשובה)

שאלה ערכית, שאנחנו מבינים שהערכים המדוברים קשורים לתורה - ראוי לשאול רב

- למה ראוי ולא חובה? קודם כל כי לעבור באקראי על אחד מערכי התורה זה לא נורא, כל עוד אנחנו משתדלים. בנושא ההלכה הפסוקה, יש שחור ולבן. בנושא הערכי, יש הרבה אפור, ומותר להתעצל ולא לשאול את הרב

אם יש שאלה שאין בה הכרעה ערכית, או שהערכים לא קשורים לתורה (קצת קשה למצוא ערכים לא קשורים לתורה בכלל, אבל לפעמים יש), או שאנחנו יודעים מה עמדת ההלכה - ואנחנו לא מתכוונים להקשיב או יודעים ששני הדברים הם בסדר באותה מידה - אז אין קשר לרב.

אפשר כמובן להתייעץ עם רב, רופא, או חתול גם בשאלות שלא קשורות לתחום המומחיות שלהם, אם אנחנו מרגישים שזה נותן לנו תחושה טובה או בטחון בהחלטה שלנו.

שאלתי את החתול שלי והוא חושב שאתה מגזים. חתול חכם

המלצה - לא להעביר - הונאה ביומטרית המבוססת על בינה מלאכותית | לא רלוונטי

(זה אתר שבודק הודעות מהסוג הזה, וכותב האם הן אמיתיות וכדאי להפיץ אותן הלאה. במקרה הזה לא)

בקישור לסרטון שצירפתי יש מישהו שמספר שהתחזו אליו בשיחת וידיאו לבת שלו. שזה אשכרה היה המראה והקול שלו... זה מטורף

א. מי רוצה לגנוב את הביומטריה שלך, יכול לעשות את זה בצורה "נסתרת" יותר ורחוקה יותר מאשר לפנות אלייך.

ואם הוא לא מספיק מתוחכם כדי לפרוץ לך למכשיר מרחוק ולהשתלט על המידע שלך, אז פנייה אלייך ברחוב תועיל לו עוד פחות.

ב. לכל דבר חשוב היום יש אימות דו-שלבי והגנות פנימיות של הארגונים. אף אחד לא יוכל להכניס אותך לחובות גדולים כי הבנק/אשראי יזהה תנועה חריגה ויחסום את זה. וכן על זה הדרך.

ג. התיחכום היחיד פה הוא שימוש במושגים שנשמעים מתוחכמים עבור האדם הרגיל: ביומטריה.. שיבוט.. בוו...

ד. בכל מקרה טוב שאת עירנית, וגם מודעת לספאם שיש בנושא. הכי טוב ומומלץ זה לעקוב אחרי הפרסומים של מערך הסייבר הלאומי (אני עוקב דרך הפייסבוק) כדי לקבל מידע אמין ואקטואלי.

אני מחפשת! 

מקום חף מכל רמאות, התיפיפות, פוליטיקה, בינות מלאכותיות וכאלה שאינן, מקום פשוט 

של חיים פשוטים, של ללכת לישון עייפים לא בגלל שגלשו רוב היום באינטרנט...

בלי אינטרנט!

הכי פשוט שאפשר.

וגם בלי דובים או קרוקודילים ובלי כרישים בים, ואני לא יודעת עוד בלי מה...

פעם חשבתי על איי פולקנד; מספיק רחוק, שדות ירוקים, המון כבשים... אבל

לא נראה לי שאסתדר כל כך טוב עם המנטליות הבריטית. יש לי נימוס ישראלי.....

כיהודיה, אני מודעת לכך שאני נורא מוגבלת;

היכן ואיך אעשה את החגים? למי אשלח משלוח מנות

ויותר חשוב -  מי ישלח לי?...

וסופגניות ונרות חנוכה ומיץ ענבים ויין כשר וצפירת השבת.....

קשה. 

אם למישהו כאן יש רעיון, אשמח לשמוע. (אבל לא מקום קר מדי

ולא חם מדי, וגם, שכחתי להוסיף, בלי נחשים בכלל! וגם תולעים אינני אוהבת...)

תודה!

גם אוגרים סיבריים, תוכונים, תוכים בינוניים על כל סוגיהם, תוכים גדולים, מדברים וגם אם לא,

וכל שאר חיות השדה - הלא מפחידות.

גם לטאות בסדר. במיוחד כשהן עדיין גורים. יש להם עיניים מלאות תום. באמת.

וכמובן, זיקיות - כל כך מעניינות.

ואפשר גם תיקנים (ג'וקים בלעז), אבל לא מדי הרבה. וגם חלזונות ושבלולים וזחלים נחמדים עם המון רגליים

ההופכים לפרפרים...

וואי הלוואי... 

אבל בתכלס זו בריחה מהתמודדות, כי אם ככה ה' רצה שמשהו יופיע בעולם אז יש לזה סיבה... צריך להתמודד עם זה, להכחיש ולהתעלם זו לא אפשרות 

אולי בני אדם קבעו שזה ככה? 

גם ממחנות ריכוז ניסו לברוח, ושם, באמת הקב"ה הוא ששם אותם שם....

אל תזדעזעי. סתם מצב רוח של: אוף. לא  יכולה יותר!

 זה קשה, אני מזדהה עם התחושות האלה של באלי שקטט

חיים פשוטים, אבל חיים ולא טרפת

אבל יש לזה יתרונות ובסוף נתחשל ונמצא פתרונות, ואז נעריך את החיים שלנו אפילו יותר מלפני זה... 

הזמן עובר וכמה אפשר לחלום על מקום כזה ולא להגשים?

הלוואי והיה לי אי קטן משלי. ממשי. עם בקתת אבן פשוטה על צוק גבוה

למעלה למעלה מהים. ולמטה, במקום שאף אחד לא יראה ולא ידע,

תנדנד לה סירה קטנה על פני המים, קשורה לזיז נסתר.

לא אכפת לי שיהיו אי אילו אנשים על האי שלי, אבל רחוק

לא מרחק של הליכה רגלית. הם יוכלו לבקר לפעמים,

כשאזמין, ואם ארגיש בודדה, אלך אליהם, לפעמים.

גם עיזה תהיה לי. מאוד חשוב. וגן קטן עם ירקות

ועצים שאשתול. המון ספרים בחדר ספון עץ

פשוט, ספה נוחה ומהוהה (לא מעור או פלסטיק

חס ושלום), שטיח קטן, מהוה וקצת דהוי

ונעלי בית וזהו.

* קראתי ספרים רבים בימי חלדי, ואת התוצאה -

   אתם רואים.....

לחיים!

ארץ ישראל? 

זה בדיוק העניין. עד כמה שהיא אהובה ויקרה, היא כל כך ...לא פשוטה.

כל כך מבלבלת. כל כך לא נינוחה. כל כך לא (לפעמים והרבה פעמים)

מס

יודעת שהכל מהשם, בגללנו, ובכל זאת....

מכירים את "שי ארץ" של נתן יונתן?

בדיוק מכאן אני רוצה לברוח. הרי לא אמרתי שאני חולמת על צפת,

נכון?

רוצה קצת שקט מכל הבאלאגן הזה. מרגישה כמו ספר היסטוריה

מהלך, שבכל שני עמודים, תיאור של מלחמה/התשה/תקריות/

הפוגה קלה וחוזר חלילה. וכשלא, אז מתכוננים למשהו כזה...

אני כמהה לשקט. בלי התרעות, ללא אזעקות, ללא ריבים,

ללא הפגנות, ללא יסורי מצפון בלתי נלאים שלא תמיד

מצליחה להיות ראויה. 

מקום בלי יומרות של קדושה. לא טומאה חס וחלילה - סתם

מקום פשוט כזה, עובד בשדה כזה, חקלאי כזה, ניטרלי.

ונא לא לכתוב לי שאם אין קדושה, אז יש טומאה.

אדמת העמים . אני יודעת.

שבת, אין בעיה לשמור, יהיה לי לוח שנה גדול.

מעניין שאתה מזכיר גידול ילדים, כי דווקא אז החלום על

האי שלי, היה מוחשי ועז צבעים יותר מהרגיל.....

לגבי יום כיפור - מה הבעיה לצום?

ולגבי הוידוי - יהיו לי הרבה פחות יסורי מצפון;ת

כמה עבירות כבר אפשר לעשות כשבן אדם לבד?

את מי אשנא? עם מי אריב? ממי אעלב?

על מי ועם מי אדבר לשון הרע?

להיפך, ליבי יהיה מלא ידידות ואהבה לכולם...

רבותי. אל תתרגשו ותזדעזעו ממני, אתם עדיין

צעירים, רעננים, וכל החיים לפניכם. אני,

איך אומרים, כבר הרבה זמן על כדור הארץ

הזה;

נחליאלים בסתיו? מקסים!

הסביונים הצנועים הצהובים האלה? איזה יופי

הגשם המתדפק על שמשת החלון בחורף, וואו!

הנכד המחבק (לא תמיד...) ואומר: סבתולה, את מצחיקה

(כשאני לא חופרת לו ומטיפה) - מרגש...

לא באמת. יש המון על מה להודות. אבל

לפעמים, כמו היום, איך לאמר - ובכן, רוצה את

האי שלי.

מקווה שהקב"ה לא משתתף בפורום הזה ולא קורא את זה. נכון?

4000 שבועות. אוליבר ברקמן - איך לחיות את החיים במקום לנהל את הזמן.

האיים הקריביים - מוכנים לחופשה בגן עדן? אנחנו כן! | אל על

לפעמים צריך חופש מהשגרה השוחקת, מהעומס הנפשי של החיים ובפרט במדינה שבעת מלחמות כמו שלנו.

ולפעמים גם שינה טובה כוס קפה והליכה בטיילת מספיקים(:

שולחת לך הרבה כוחות, שתהני מכל היופי והשפע שה' נתן לך💝

אי אפשר. באי שלי אסור שיהיו כרישים בים שמסביב. ובאיים הקריבים, יש. בשפע.

מלבד זאת, נורא חם שם ואני לא אוהבת שמש חזקה.

מלבד זאת, אני אוהבת עצים עבותים עם המון עלווה, ירוקים, סבוכים, שמנים כאלה

ולפי מיטב ידיעתי, הרוב שם זה עצי דקל כאלה. חוץ מלסכך בסוכות, הם לא במיוחד

לרוחי..

אבל תודה רבה רבה.

עוד בעיה קטנטנה: נורא יקר להגיע לשם...

יש עוד משהו שהייתי רוצה (אם ארצה אחת להרבה זמן לצאת מהאי שלי):

לראות לוויתנים במקום הטבעי שלהם. צפון קנדה נדמה לי, או דרום

ארגנטינה, משהו כזה.

יש להם זנבות אדירים. מאפילים בלי ספק על השמש (שאיננה....)

תבורכי!

אבל אז תמצאי עוד כמה בעיות חדשות.

אז אולי יותר פשוט שתיצרי לבד את האי הקסום?

תזמיני אותנו לביקור כשתרצי לראות קצת אנשים נחמדים בנוף

יצירת אי מלאכותי היא פרויקט הנדסי מורכב ועצום, המשלב טכנולוגיות ימיות מתקדמות, גיאו-טכניקה והגנת סביבה. השיטות העיקריות כוללות ייבוש ים, הקמת מבנים צפים, או הרחבת שוניות קיימות. 

Wikipedia

להלן השלבים והשיטות העיקריות ליצירת אי מלאכותי:

1. תכנון ובדיקת היתכנות

• סקרים ימיים: בדיקת עומק המים, זרמים, סוג הקרקעית ותנאי מזג האוויר.
• הגנת סביבה: הערכת ההשפעה על המערכת האקולוגית הימית (שוניות אלמוגים, דגים).
• הגנה מחיכוך: תכנון שוברי גלים ושוניות מלאכותיות מסביב לאי, כדי להגן עליו מפני שחיקה עקב זרמי הים. 

2. שיטות בנייה עיקריות

• ייבוש ים (Land Reclamation): השיטה הנפוצה ביותר. ספינות מיוחדות ("מחפרות") שואבות חול וחומרים אחרים מקרקעית הים ומתיזות אותם באזור המיועד ליצירת האי.
• "ריינבואינג" (Rainbowing): טכניקה שבה חול נורה בלחץ גבוה דרך זרנוק מיוחד מספינה, ויוצר צורה של קשת, כדי לפזר את החומר בצורה אחידה.
• שימוש בבטון וסלעים: הקמת "קירות" או יסודות מבטון וסלעים ענקיים ליצירת מסגרת האי, ולאחר מכן מילוי הפנים בחול או אדמה.
• איים צפים: במקום למלא את הים, בונים מבנים צפים ענקיים המעוגנים לקרקעית הים. טכנולוגיה זו נחשבת פתרון עתידי לעליית מפלס הים. 

3. התעצמות ובנייה על האי

• ייצוב הקרקע: לאחר מילוי החול, יש לייצב את הקרקע כדי למנוע שקיעה, תהליך שיכול לקחת זמן רב.
• תשתית: בניית כבישים, תשתיות מים, חשמל, ביוב, ולבסוף מבנים. 

דוגמאות בולטות

• איי התמרים בדובאי: איי מלאכותיים ענקיים בצורת דקל שנבנו על ידי ייבוש ים.
• פרויקטים בישראל: נבחנו הצעות להקמת איים מלאכותיים מול חופי ישראל לצורכי תשתיות, כמו שדות תעופה או תחנות כוח. 

בניית איים מלאכותיים דורשת השקעה כספית אדירה ומשמשת לרוב למגורים, תיירות, או צרכים אסטרטגיים. 

חוץ מנושאים פוליטיים

אחזקת בית אני שואל בטמבוריה

חדשות אני בודק מכמה אתרי חדשות בעולם (אני אוהב את החדשות הגרמניות) + מקורות מקומיים

בדברים סתמיים אני שואל את ג'פטו

(בעיניי ai לא טוב להשגת מידע. הוא טוב להנחיות שאפשר לבצע ולבדוק האם הן עובדות - איך לתקן תקלה במחשב, איך להשתמש בתוכנה כלשהי וכד')

אבל הרבה הרבה עם הצ'אט ופשוט מבקשת ממנו קישורים להוכיח את הדברים שלו.

בזכות השרשור תגלי דרכים טובות לבדוק איזה מהדברים שאת שומעת נכון 🥳

מניח שהתכוונת לשאול: מדוע שרשורים חדשים מהיום לא מופיעים מייד בתחילת התצוגה של הפורום?

"שרשור" הוא רצף התגובות לפוסט (להודעה) שנכתבה.   יש שרשורים עם מעט תגובות ויש שרשורים שיכולים להגיע למאות תגובות (שרשורפלצת)

האם סימנת ובחרת לך פורומים מועדפים?

או שאת נכנסת לתפריט הראשי ורק אז מגיעה לפורומים השונים?

אם בחרת פורומים מועדפים- העדכונים החדשים של שרשורים בפורום מועדף, תמיד יופיעו בכניסה לאפשרות "עדכני" בתפריט הפורומים.  'עדכני' מציג את העדכונים בפורומים שמסומנים אצלך כפורומים מועדפים.

אם את מגיעה לקריאה בפורומים דרך שם הפורום, למשל בוחרת בתפריט הפורומים את פורום "צעירים מעל עשרים", השרשור הראשון שיוצג הוא זה שהתעדכן לאחרונה.

אבל ייתכן שהשרשור זה החל לרוץ לפני כמה שבועות וממשיך לקבל תגובות והתייחסויות.  

וכן הלאה. שרשורים מעודכנים יופיעו בזה אחר זה, לפי תאריך העדכון של התגובה האחרונה בהם.  

וזה מביא לכך ששרשור חדש, שההודעה הראשונה בו נכתבה רק היום, יופיע עמוק למטה, אחרי שרשורים שנפתחו קודם לכן אבל קיבלו תגובה לפני זמן קצר יותר, ושרשור שנפתח היום הוא עם תגובה אחרונה ישנה יותר מבחינת הזמנים.   

איך ראית אם לא פתחת?

האלגוריתם פה אמור להיות מתוחכם? כמה באמת מושקע פה? בלי לזלזל סתם מתעניין

ואתה חושב שהאלגוריתם עושה ניטור ברמה כזאת שרושם בנפרד (לא רק מה לא פתחת אלא גם) מה ראית ולא פתחת וזה כדי להקפיץ לך את השרשור ב"עדכני"?

כי לא מעניינים אותי. ורק אם אני פותח אני מצליח להעלים אותם מה -"עדכני"  

סתם שרשורים שלא פתחת? איך הבנת שאלו שראית ולא פתחת מוקפצים באופן שונה מסתם לא פתחת?

אבל איך מסמנים את הפורום המועדף?

אצלי כשאני פותחת את גוגול, מופיע למשל: צעירים מעל 20

                                                                 אנשים רגישים מאוד

  וכו'.

מניחה שב"סימון" הכוונה היא למשהו אחר, נכון?

משהו שבטח חשבו אותו אלף פעם אלף אנשים לפניי עדיין זה היה עצוב. מכירים את הגלופה של "חברים לא מתים הם רק מתחתנים"? כמה תמימות הייתה לנו לפני המלחמה... חברים מתים.

למה זה נהיה שגרה?

למה זה מרגיש שאנשים גם לא מבינים כמה הם נותנים וכמה יש משפחה ועוד מעגלי אובדן

זה ממש חורבן

בשידור חי.

היא דיברה על הבחורים המתים. כדאי להקשיב לאיך שהיא מציגה את הדברים.

היא היתה קשורה לר' אושר, זצוק"ל. כדאי להקשיב לה.

לא פשוט בהתחלה, לוקח זמן להבין, אבל כדאי.

כמה מהחברות הכי חכמות, רגישות, אמיתיות ורוחניות

שלי - דובקות בה. בדרך של ר' אושר, למרות שהיו לגמרי

בסגנון אחר.

את מכירה את הרבנית שולמית שחור?

אי אפשר להכיל את זה

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

אם הוא הלך לישיבה "לא ציונית" אלא ליטאית קלאסית - זה מראה לי שהוא מעריך את התורה נטו!

לק"י

ולא בטוח שציונות מעניינת אותו פחות או יותר מהתורה.

מן הסתם הלך לאן שלקחו אותו.

(והציונות היא חלק מהתורה....).

זה נשמע שנקודת ההנחה שלך היא שזה "רע" שהוא הלך לשם. "לו הוא יודע" הוא לא היה הולך. אבל - לו הוא היה יודע... מה בדיוק?

(שהתורה בלבד חשובה לו).

אלא למה הוא כן שם לב!

הוא שם לב למקום שמחשיב תורה! למקום שהיא אוהלה של תורה!

לק"י

את התורה או מחשיבים פחות?

אם ככה, את טועה...

(ובכל מקרה, קשה לי להאמין שהוא מבין את ההבדלים בין ישיבות).

כי הוא באמת לא ממש מבין בהבדלים ובמה שלנו כל כך חשוב.

זה בעברית, וזה תורה. 

את זה היא מעריכה.

שהוא הלך למקום של תורה.

ואת זה גם את מעריכה.

עוד לפני שבודקים אם זה תורה שמשלבת ציונות או לא... מבינה?

ישיבת חברון פשוט מאוד גדולה, הרבה תלמידים, מקום מרשים, אז לקחו לשם. 

הוא הרי לא מבדיל ביניהם.

פשוט הגבתי ל"פרצוף העקום" שעשו פה בשירשור הזה, כאילו יש משהו פסול בלבוא ל"חברון"

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

@כְּקֶדֶם 

https://www.inn.co.il/news/695303

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

זה מובנה בחידון שעולים שניים מהממלכתי ושניים מהממד

כמובן בדכ מכבדים ומגיעים עם כיפה. היה אגב גם חילוני שזכה במקום הראשון לפני עשר שנים בתשעז