ראיתי לייסד חקירה על דבר השיר הנודע, הדגול ורם המעלה ''חופים הם לפעמים געגועים לנחל'' וגו', שפעם זו ששומעת אנוכי שיר הדור זה נגלה בליבי דבר סתר הקורא אל מוחי ששיר זה לא מובן בעליל של העליל, ומילא מתגינתו שלווה ומרגיעה כל נפש חי ורוח כל בשר, אך מדוע מילותיו כה לא קשורות עד מגיעות המה עד תפלות? וכן, ידוע ידעתי כי כעת עתה ברגע זה יביטו כולם בי בשנאה ויגידו בליבם העשוי מאבן שעלמת החן הניצבת מולם מקשקשת שטויות, מפני שכיצד ניתן להגיד על שיר כזה תהוא ''תמוה''? מרגיע הוא וגם מצטלצל כה יפה! אך אם תואילי להזיז קמעה את יידכם ולהטות גלגלת ערברכם (או פרעושכם) מעט למטה, יכול תוכלו לקרוא פזמון זה ולחוות שוב את דעתכם האיתנה:
חופים הם לפעמים געגועים לנחל.
ראיתי פעם חוף
שנחל עזבו
עם לב שבור של חול ואבן.
והאדם, והאדם הוא לפעמים גם כן יכול
להישאר נטוש ובלי כוחות
ממש כמו חוף.
גם הצדפים
כמו חופים, כמו הרוח
גם הצדפים הם לפעמים געגועים
לבית שתמיד אהבנו
אשר היה ורק הים
שר לבדו שם את שיריו.
כך בין צדפי ליבו של האדם שרים לו נעוריו.
וכעת עלי להגיד מה שסבורתני באמת, וקפוץ תקפצו עלי אך זו דעתי, שיכולה הינני לכתוב בדיוק ככה בבית השני (או בקוטג' או בבניין או במלונה השניה, מה שיהיה) :
גם העצים
כמו ביסלי כמו במבה
גם העצים הם לפעמים געגועים
למלונה שתמיד אהבנו
אשר היתה ורק הים
שר לבדו שר שם את שיריו
וכעת עתה משידוע ידעתי שלא הבנתם מאומה ממה שכתוב כתבתי, ופירוש רש"י לדבי בינתי מפי מפיק הערגליות איין, (טרם כותב, היש בת תמותה שמתנדב לכך?) אסביר בכמה מילים ספורום בלבד ש: פשוט אני לא מבינה את השיר, מה הקשר בין ים ורוח וכל זה לגעעגועים, עצב ושאר מיני רגשות?! אמנם זהו שיר יפה למדי ומנגינתו נחמדה, תויו נאים ונחמדים, נאדרים ומקסימים וכו', אך מה הקשר בין מילותיו? ומה הקשר למנגינתו הנוגה? מה הקשר עצב בכלל ועיזבון לנחל וכו'? שמא מישו יואיל בטובו להסביר את אזניי על פרשייה מעניינת זו?!
וחלילה שלא באתי ללגלג על שיר זה, אך כידוע שכלי רם ומעלה ומוחי הקודח שגלגליו ציריו סובבים בו הלוך ושוב וחוזר חלילה לקול צרימות וחריקות תמהו גם שאלו לפשר עניין תמוה למדי זה. אי לכך ובהתאם לזאת, סבור סברתי כי יש בפורומינו אנשים, נשים וטף שקוטר ורדיוס שכלם הדל והמדובלל במני שטויות יואילו לחשוב ולהרהר קמעה בדבר זה ולהשיב לי ולרצות את ספקותי רמות המעלה ובכך ייגרמו לי לנוח בשלווה על משכבי ולא לקום מידי דקותיים פתע פתאום מפני חלומות בלהות הבאות על נחלים השטות עם לב שבור עשוי חול ואבנית של קומקום, כשביניהם סבים לאיטם שברי צדפים מתגעגעים ומבכים מרה על גורלם הנורא.
חופים הם לפעמים געגועים לנחל.
ראיתי פעם חוף
שנחל עזבו
עם לב שבור של חול ואבן.
והאדם, והאדם הוא לפעמים גם כן יכול
להישאר נטוש ובלי כוחות
ממש כמו חוף.
גם הצדפים
כמו חופים, כמו הרוח
גם הצדפים הם לפעמים געגועים
לבית שתמיד אהבנו
אשר היה ורק הים
שר לבדו שם את שיריו.
כך בין צדפי ליבו של האדם שרים לו נעוריו.
וכעת עלי להגיד מה שסבורתני באמת, וקפוץ תקפצו עלי אך זו דעתי, שיכולה הינני לכתוב בדיוק ככה בבית השני (או בקוטג' או בבניין או במלונה השניה, מה שיהיה) :
גם העצים
כמו ביסלי כמו במבה
גם העצים הם לפעמים געגועים
למלונה שתמיד אהבנו
אשר היתה ורק הים
שר לבדו שר שם את שיריו
וכעת עתה משידוע ידעתי שלא הבנתם מאומה ממה שכתוב כתבתי, ופירוש רש"י לדבי בינתי מפי מפיק הערגליות איין, (טרם כותב, היש בת תמותה שמתנדב לכך?) אסביר בכמה מילים ספורום בלבד ש: פשוט אני לא מבינה את השיר, מה הקשר בין ים ורוח וכל זה לגעעגועים, עצב ושאר מיני רגשות?! אמנם זהו שיר יפה למדי ומנגינתו נחמדה, תויו נאים ונחמדים, נאדרים ומקסימים וכו', אך מה הקשר בין מילותיו? ומה הקשר למנגינתו הנוגה? מה הקשר עצב בכלל ועיזבון לנחל וכו'? שמא מישו יואיל בטובו להסביר את אזניי על פרשייה מעניינת זו?!
וחלילה שלא באתי ללגלג על שיר זה, אך כידוע שכלי רם ומעלה ומוחי הקודח שגלגליו ציריו סובבים בו הלוך ושוב וחוזר חלילה לקול צרימות וחריקות תמהו גם שאלו לפשר עניין תמוה למדי זה. אי לכך ובהתאם לזאת, סבור סברתי כי יש בפורומינו אנשים, נשים וטף שקוטר ורדיוס שכלם הדל והמדובלל במני שטויות יואילו לחשוב ולהרהר קמעה בדבר זה ולהשיב לי ולרצות את ספקותי רמות המעלה ובכך ייגרמו לי לנוח בשלווה על משכבי ולא לקום מידי דקותיים פתע פתאום מפני חלומות בלהות הבאות על נחלים השטות עם לב שבור עשוי חול ואבנית של קומקום, כשביניהם סבים לאיטם שברי צדפים מתגעגעים ומבכים מרה על גורלם הנורא.
