כמו שהמורה שלי אמרה שהיא תעשה לנו שיעור אחד שלם של 45 דקות..

וממש התעצבנתי ובסוף דווקא

היה סבבה..וכאילו חשבתי לעצמי..סתם חבל להיתבאס ולהתלונן

מה שלי קורה מלא פעמים ואני צריכה ממש לעבוד על עצמי בקטע הזה שאני מתעצבנת ברמות על זה שהתורנות כלים היא שלי ודוחה את זה מלא זמן. ועד שבסוף אני עושה את זה בכעס ובריגוזים (אני דואגת שכ--ל המשפחה תדע שכרגע אני שוטפת כלים.. כשדבר כזה קורה, מי שמעז להכניס אצבע למטבח חוטף. והרבה.) קיצור, ובסוף כמובן כמובן אני מגלה שזה בכלל לא נורא וסתם לקחתי את זה ממש קשה.. וזה דווקא נחמד, זה זמן כזה למחשבות וכו'..

זו בכללי סוגיה ארוכה שעוד לא למדתי בכל מקרה אם תמצאי אשמח שתאירי את עיני.

אבל לגבי מה שיש לנו לעשות לגבי זה כלומר שאנחנו נפסיק להסתכל על הרע יש לי כמה עצות שקיבלתי מרבותיי.

דבר ראשון- תודה והלל. כלומר לקבע זמן ביום להודות גם מלשון תודה וגם מלשון לשים לב (כלומר אני מודה שבאמת למרות שחשבתי אחרת היה במצבים האלה חסד גדול) על כל היום. אם תרגילי את עצמך בזה תוכלי בקלות להבין כמה חסדים ה' עושה איתנו בכל רגע ורגע

דבר שני שקשור קצת לדבר הראשון- הארת פנים. כלומר להשתדל לחייך, גם פיזית וגם במוח לכל אירוע שקורה. לצבוע אותו בצבעים אופטימיים ועליזים שזה עושים על ידי זה שאת בעצמך שמחה במצב.

איך שמחים במצב? כל אחד על פי דרכיו כשהנפוץ ביותר זה צחוקים, שטיות במיץ ומילי דשטותא...

בהצלחה רבה

נידה ל"א:

דרש רב יוסף מאי דכתיב  "אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני"? במה הכתוב מדבר? בשני בני אדם שיצאו לסחורה. ישב לו קוץ לאחד מהן. התחיל מחרף ומגדף. לימים שמע שטבעה ספינתו של חבירו בים התחיל מודה ומשבח. לכך נאמר "ישוב אפך ותנחמני".

והיינו דאמר רבי אלעזר מאי דכתיב  עושה נפלאות (גדולות) לבדו וברוך שם כבודו לעולם אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו

ויק"ר:

מעשה בר' אליעזר ור' יהושע ור' עקיבא שיצאו לחולות אנטוכיא לצורך מצות מגבית צדקה לחכמים. והיה שם אדם אחד שהיה נקרא אבא יודן, והיה רגיל ליתן לרבותינו בעין טובה ויד רחבה, וירד מנכסיו ונעשה עני. כיוון שראה את רבותינו שבאו לגבות צדקה, עלה לביתו ופניו חולניות מצער, והטמין את עצמו מפניהם יום ושניים ולא ירד לשוק. אמרה לו אשתו: מפני מה לא ירדת לשוק שני ימים? אמר לה: רבותינו באו לגבות לעסק מצות עמילי תורה, ואין סיפק בידי ליתן להם, ואני מתבייש לירד לשוק. אשתו, שהיתה צדקת ממנו ואוהבת את המצות, אמרה לו: לא נשתייר לנו שדה אחת? מכור חציה ותן אותה להם. הלך ועשה כן, מכר אותה חצי שדה בחמשה זהובים ונתן אותם לרבותינו. התפללו עליו ואמרו לו: המקום ימלא חסרונך.
הלכו להן רבותינו לגבות במקום אחר, ואותו אבא יודן חרש בחצי שדה. נבקעה הארץ מתחתיו ונפלה פרתו ונשברה רגלה. ירד להעלותה ומצא תחתיה סימא גדולה (מטמון גדול). אמר: לטובתי נשברה רגל פרתי, ונעשה עשיר יותר ממה שהיה קודם. עד שרבותינו חזרו, עברו באותו מקום. אמרו לאחד שפגשו בדרך, העמידנו עם אבא יודן. אמר להם: אותו האיש! ומי יכול לעמוד עם המלך! (הלא הוא עשיר ונכבד כל כך). אמרו לו: אין אנו מבקשים אלא שלא ידע שעברנו כאן ולא שאלנו את שלומו. ידע אבא יודן ובא אצלם ונתן להם אלף זהובים, אמר להם: עשתה תפלתכם פירות.
אמרו לו: אף אנו היינו יודעים במעשיך הטובים, ואע"פ שנתן אדם אחר יותר ממך, עשינו אותך ראש פרק (עוד לפני שהוסיף להם את תרומתו הגדולה). קראו עליו רבותינו: מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו

אהבתי את זה שאתה מביא סיפורים מחכמינו שמתאימים להיום,

בפעם הבאה תכתוב את זה בשפה של מי שלא יושב(ת) על ספסלי הישיבה..

בוא נאמר שקראתי את זה בעיון רב רק כדי להבין את כוונת השפה הגבוהה שיש במקורות שהבאת..

אבל אחלה סיפור! באמת מתאים למוסר השכל ש@מתנחלת אמיתית תכננה להעביר כשפתחה את השירשור.. (אם אני צודקת ותכננת להעביר פה איזשהו מסר, או שסתם רצית לשתף..)

גם כי זה הציק לי וגם כי רציתי שיותר ישימו לב לזה...

ובאמת תודה!!!

אשרייך!

משום מה חשבתי שזה אמור להיות מובן... אשתדל בפעם הבאה להנגיש יותר...

ולכן כאשר יש משהו, התת מודע חושב שזה רע.

באמת צריך יותר לפתוח את הראש והעיניים ולראות את הטוב שבמציאות, אפילו אם זה לא דבר שנהפך לטוב, גם אם מבחינתי אני לא מוצאת שום דבר טוב אני צריכה להאמין שזה טוב, כי הקב"ה הוא אבא שלי והוא אוהב אותי ורוצה שיהיה לי טוב ולי אין את היכולת להבין מה באמת טוב בשבילי ומבחינתי משהו שנראה לי כרגע הכי גרוע בעולם יכול להיות שהוא הדבר הכי טוב שקרה לי.. קיצור קשה לי לראות את הטוב שבמציאות בעיניים האנושיות שלי. אבל כן, צריך להאמין.

אז אם אנחנו מרגילים אותנו לראות דבר כדבר לא טוב, למשל משעה 20:30 כבר אין לי כח ללמוד, אז לא משנה מה יהיה אתה תסתכל על זה כדבר רע (אלא אם תסתכל על זה בהסתכלות "מחודשת"), וקראים לזה עיצוב תפיסת עולם, יש לרב יחיאל יעקובזון שיעור על זה - עיצוב תפיסת עולם, שיעור ממש ממולץ לשמיעה...

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...