המרחק נסיעה

(שניהם לפני, לא נראלי שמישהו יפסול דברים כאלו אחרי פגישה)

אני לגמרי לא מבין איך בנות לוקחות כל כך בקלות את הקטע של לקבל שם משפחה של מישהו אחר (ואולי הן לא)

ומרחק נסיעה - אם כל דייט לוקח לך ארבע שעות להגיע וארבע לחזור, לפעמים זה מחיר גבוה מאשר אתה מוכן לשלם. אתה היית יוצא עם מישהי שעל כל דייט אתה משלם 300 שקל? תחשוב כמה שווה הזמן שלך.

או שיחליפו לשם אחר, אם הכול טוב חוץ מזה, לא נראלי שיהיה אכפת למישהו להחליף. לא נראלי משהו לפסול עליו

(כנ"ל @פשוט אני..)

לגבי המרחק, אני מבין מה שאתה אומר, זה תלוי כמה ומה, 4 שעות כל צד זה באמת קיצוני, אני מדבר על כאלו שאם הם צריכים לנסוע יותר משעה אז זה כבר כמו שתציע להם מישהו מחו"ל.

בהרבה משפחות לא יראו בעין יפה מישהי שמתביישת בשם שלהם

ולא יאהבו מישהי ששומרת על שם המשפחה

הרבה גברים לא ירצו להחליף שם

האם זה סיבה לפסול מראש? לא בהכרח. יכול להיות שהבחור רק מחכה לתירוץ טוב להיפטר משם המשפחה שלו. אבל זה כן שיקול לא זניח

יש כמובן בנות שמקפידות על חצי חצי וכל מיני דברים אחרים.

ודבר שני - העקרון הוא ששאלה של מרחק היא לא זניחה. אם יש מרחק מסוים שמצדיק לא להפגש, גם אם נפגשים באמצע אפשר למצוא שני מקומות רחוקים מספיק.

אני זוכר כשהייתי בישיבה, היה מישהו שנעדר לתקופה מסוימת ואמרו שהוא יוצא עם מישהי בצפון. אולי השתכן איפשהו בגולן, אין לי מושג

לי הייתה תקופה (נגמרה הרבה בזכות הקורונה) שסיימתי לימודים כל יום בשבע וחצי, למעט יום אחד בשש. הגיוני לנסוע שעתיים? אפילו לגבי שעה אני מסתפק. לא כולל זמן להגשות.

בס"ד

במצב כזה אני חושבת שהצד שיש לו יותר זמן פנוי צריך להתקרב כמה שיותר אל הצד שיש לו פחות זמן פנוי. 

ומצד שני - באינטואיציה אני בוודאי לא מסכים איתך.

כן, גם אותי מרתיעים המגורים הרחוקים (יש לי חבר שאשתו מאחת הערים הצפוניות, ובשבילם נסיעה להורים זאת משימה כבדה).

ברור לי שבחור שמעדיף שהבחורה תבוא אליו (לפחות חלק מהפעמים) הוא בסדר גמור. אני יודע על מישהי שלא הסכימה לצאת עם מישהו (הוא היה גרוש עם ילד) בגלל שהוא לא הסכים לנסוע עד אליה.

ודאי, ודאי, ודאי, שזה לא מעיד על האופי של הבחור. די כבר עם כל תפיסת ה"מעיד על". אנחנו לא באמת מומחים לנפש האדם. אם מפריע למישהי - בסדר גמור, אבל היא לא יכולה להסיק מה האופי שלו.

לפעמים גם בגלל סיבות של מיקום (יישוב קטן, למי יש רכב, וכו') הגיוני יותר שהבחורה תבוא לבחור ולא להיפך.

ואחרי כל זה - כמו שהספיקו לציין כאן ואעפ"כ - לקראת נישואין וזוגיות, כל אחד והזמן הפנוי שלו. לפעמים זה או לצאת עם מישהי שגרה קרוב או בכלל לא.

רק לדוגמה - נגיד שבחור יוצא עם מישהי במרחק שעתיים נסיעה. הוא כבר החליט. היא צריכה זמן. מה הוא אמור לעשות? לשדר לה מסר של "אני איתך במה שאת צריכה, אל תהיי בלחץ", נכון? וכל דייט זה ארבע שעות על הכביש. ומה הוא יגיד - "תקשיבי, סבבה שאת מתלבטת, קחי את הזמן, אבל בגלל שאת מעכבת את כל הסיפור, לפחות תעשי את הנסיעה בעצמך", נכון? ;) בקיצור, דייטים זה השקעה בלי הבטחה לכלום, ולנסוע פעם פעמיים בשבוע כמה שעות רק בשביל זה - זה מחיר גבוה שלא תמיד כדאי לשלם

בס"ד

זאת מדינת ישראל, המרחקים הם לא באמת כאלה גדולים וחבל שאנשים לא מבינים את זה.

אני לא חושבת שצריכות להיות העדפות, אני חושבת שזה צריך להיות בהתאם לנסיבות. כל צד צריך לבחון כמה הוא מוכן לתת וזהו, בלי לצפות מהצד השני לכלום.

אם אתה משופע בהצעות אז סבבה לי שתכניס את זה לשיקולים [אם זה יהיה השיקול היחיד או העיקרי מביניהם זה עדיין יחרפן אותי אבל ניחא] אבל בחייאת, כמה פעמים אנשים מתלוננים שאין להם הצעות או שהם לא יוצאים או למה הם לא מתחתנים, אז הנה סיבה, כי אתם פוסלים הצעות על זה שהיא גרה שעה יותר רחוק ממה שחשבת. 

אני מסכימה שאם יש שתי הצעות שנראות ממש אותו דבר ורק המרחק מבדיל אז הגיוני לבחור בקרובה, אבל כמה פעמים זה קורה?

בסיטואציה שתיארת זה מקרה קצת שונה ודווקא בעיניי יהיה לטובתי. אם הבחור הגיע למצב שהוא כבר החליט שכן אז היא כנראה שווה את זה...

ושוב אדגיש כדי שלא יהיו טעויות- אני פונה אליך כי אתה כרגע בדיון איתי, זה ממש לא אישי לאור העובדה שאין לי מושג מי אתה

בדרך כלל זה לא המצב. אם לא ההצעה הזאת תהיה מישהי בשבוע הבא. או עם קצת יותר מאמץ. עדיף להתקשר לעוד שני שדכנים ולחסוך שעתיים נסיעה לדייט.

ובדרך כלל ההצעות לא שונות מהותית זו מזו. כך שההכרעות נופלות לפי שיקולים יחסית צדדיים, ובעיקר לפי מוטיבציה.

במקרה שתיארתי - ברור שזה הגיוני לעשות כך. אבל בן אדם עם קצת נסיון בתחום, פשוט ידע שזה יכול להגיע לשם, ויגיד - "אם כבר זה יקרה, עדיף שזה יקרה עם מישהי שגרה קרוב".

בקשר למרחקים - אולי לא מרחקים ענקיים, אבל לא נדיר שזמן הנסיעה הוא יותר ממשך הפגישה - וזה נחשב לתחום הסביר. אז כשאנחנו מדברים על מרחקים גדולים יותר, כן זה משמעותי (במיוחד למי שנוסע בתחבורה ציבורית - שזה הנסיון שלי)

וכמובן, ברור שהדיון ענייני. אני לא רואה כאן שום זלזול מצידך.

היא לא הצליחה לדמיין את עצמה עונה לשם "תמר ליפה" (נקרא כך: Lifa)...

*השם הפרטי כמובן בדוי, אבל שם המשפחה - לא.

תראי בכל חוג זה שונה, אתן כמה דוגמאות, יש כאלה פוסלים בגלל אחים,

יש כאלה פוסלים  אם הצד השני יש לו אחים גדולים ולא התחתנו, יש כאלה

פוסלים אם יש לצד השני פייסבוק, כאמור זה רק חלק ממה שאני מכירה, אבל

שוב שאלה יפה שאלת. בהצלחה רבה רבה לך.

יש לי כלל בחיים
(לא יודע אם המילה ״כלל״ זו המילה הנכונה אבל אם תבוא אחרת אני אעדכן עד שאני אשלח את התגובה)


כל אחד יכול לפסול על *כל* דבר : קטן, גדול, בינוני, הזוי, הגיוני.
בתנאי *אחד* *פשוט* *וברור* *מאוד* :

*כל* *עוד* :
הוא *לעולם* לא יפיל על אחרים את זה שהוא לבד. 

*אלא* 
הוא יגיד אני לבד, *רק* בגלל החלטות **שעשיתי** או **לא עשיתי** בחיים.


ועכשיו נשאלת השאלה : האם מצאתי מילה מתאימה יותר במקום המילה ״כלל״ ? התשובה היא לא.
אז אני לוחץ ״שלח״.

משתנים מאדם לאדם . לדוגמא מישי כתבה כאן על סמארטפון שזה קטנוני ומבחינתי זה לא קטנוני בכלל ויש שלל סיבות טובות . אבל מצד שני אני רואה את זה שפוסלים על ייחוס ועדה קטנוניות ויש הרבה שיחלקו

בבירור שלפני הפגישה שלא הייתה...

וזה היה בגיל 26 בערך... לא בגיל 5 שבו כל חצי שנה משמעותית.

זה כמו שלא תגיד שזה שטותי לפסול בגלל חוסר מציאת חן חיצוני...

אני לא רוצה לשפוט את האנשים שפסלו, כי אני לא באמת יודעת מה עומד מאחורי זה, אבל כן משהו שחזר פה זה שאנשים

חושבים שאם לבחור\ה יש X או עשו X אז זה מראה על הבחינה הדתית שלהם. 

אם באמת הזוג נפגש וראה שיש פער דתי (או כל פער כלשהו) סבבה, אבל לדעתי יש פה דברים שממש חבל לפסול עוד לפני שנפגשים., כי לדעתי זה פשוט לא משקף השקפה דתית (במיוחד אם שאר הנתונים היו נשמעים בסדר). 

לפסול מישהו רק בגלל שיש לו תמונת פרופיל בווצפ? באיזה קטע? פייסבוק? אפשר לחשוב מה כבר עושים שם..(בהנחה שמדובר באמת בציבור הדת"ל כי אצל חרדים נראה לי באמת מסננים על הרבה דברים יותר מאצלינו, ולדעתי זה ממש חבל..)

סטיתי מהנושא של פותחת השרשור, בסוף שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה, העיקר שבסוף כולם ימצאו את החצי שלהם

היא 168 הוא 169

אלא בגלל ההשקפה שעומדת מאחורי זה. זה באמת לא אומר הרבה, אבל זה אומר משהו. זה באמת טיפשי אם למשל הוא ט"ב ואת על הספקטרום ליכוד-חרדים. אבל מעבר לזה זה מראה על פער השקפתי גדול...

שמקל עלינו להרחיק מאיתנו אנשים שנתפסים כ"רעים".

ואנשים טובים (או כאלה שהשתדלו...) לא בקטגוריה.

מצד שני, בחור שהוא "זהב טהור" אבל לא, זה אומר שהוא בעצם הפך לידיד שלך. אחרת היית רוצה להתחתן איתו. כלומר הוא לא מה שאת מחפשת. אם הוא היה כותב את הפוסט היה לי כמה תשובות לא חוקיות להגיד לו. אבל הוא לא. זה את. אז אולי הצלחתי להסביר משהו.

אם ידיד... ( פחות בקטע של ידיד היום אני מבינה שכל ידיד שאי פעם היה לי שווה טעות) אי אפשר להשוות קשר זוגי לידיד.. היה היה שם משהו מיוחד בדייטים

אבל כן אתה צודק בהחלט העניין עם האנרגיה נכון בהחלט

יש ציור בראש לבחור ואין לך עוד יכולת לצייר ציור חדש וזה קשה. לבטל את הרגשת הלב. או להתגבר זה לא קל

תודה אהבתי את הביטוי מדויק לי

אישית אני חושב שנכון לקחת תקופה קצרה (עד 10 ימים נראה לי זה אידיאלי) שבה את מנסה לעבד את הדברים כדי להתחיל לצייר ציור חדש

ש10 ימים יעזרו לי

ואיך חברה שלי אומרת אף פעם זה לא הרגע המתאים ..

כל אחד ואיך שנכון לו, העיקר לצייר ציור חדש וללמוד מהקשר שהיה

זה שאת יצאת איתו לדייט עדיין לא אומר שהוא הפעיל אותך כמו שבן זוג אמור להפעיל. כלומר זה שקראת לזה "דייט" לא הופך אותו למשהו אחר מאשר ידיד. לא כי את רוצה (וגם לא כי הוא רצה). פשוט כי זה מה שהיה שם.

אם הבחור היה פה בפורום היה לי הרבה מה לכתוב לו. אבל הוא לא. ומנקודת המבט שלך - הוא צריך ללכת.

(מותר לשאול למה את חושבת ככה?)

(כי עם כמה שזה היה מיוחד טהור וטוב היה חסר לי משהו שמאוד חשוב לי)

אולי יעזור למישהו אחר.

זה עניינים של משיכה בקשר. יש משהו מתוק בקשר "ידידי" שמוריד הרבה מהעול על הגוף של קשר עם מתח מיני. אבל בסוף אנחנו צריכים להתחתן. לא לצאת לדייטים. יותר כיף לצאת לדייטים עם ידידה במובן מסויים מאשר עם אישה שנמשכים אליה ורוצים אותה. זה יותר פשוט.

בטח לאנשים דתיים ששומרים הרחקות ולפעמים יש להם קונפליקט פנימי עם מתח ו/או מתח מיני.

הרבה גברים (במיוחד דוסים, ועוד יותר מזה - דוסים רגישים) נמצאים במקום שהגוף המופעל מחרפן אותם. זה בתורו גורם להם להעדיף "ידידות" (גם אם הוא יוצא איתה לדייט ומגדיר אותה רשמית כ"חברה", היא בפועל ידידה) על פני מתח רצוי. יש עבודה שאפשר לעשות עם הנושא הזה, קודם כל בפנים ואחר כך בחוץ.

בעולם הדתי זה לא מדובר מספיק. בעולם החילוני יש המון חומר על זה בגלל ששם המטרה יותר קצרת טווח ויש יותר מודעות איך להגיע לשם.

מילא ביום יום. אבל בדייט? שלא מסוגלים להישיר מבט או בכלל להיות שם?

הוא לא נשוי לך!

תעשה לי טובה. תחסוך ממני אצ כל אותם מתחסדים שפוחדים להיישיר מבט בדייט אבל בלילה הם יעשו ביד על זה שהברך שלה בטעות נגעה בו

השקרן ימצא שקרנית

והצדיק ימצא צדקת

הם רגישים ולכן הם מכבדים באמת את הבחורה.

לגבי דוסים רגילים מסכים איתך זה באמת דפוק

רגישות זה לא בהכרח לכבד את מי שסביבי. זה אומר שהמנגנון שלי מוצף יותר. ואדם שהמנגנון שלו מוצף יותר לא יכול להיות רגיש לאנשים סביבו (או לרגשות שלהם שמשוקפים אצלו בגוף).

לא כי הוא אדם רע, כי הוא בהצפה.

ואדם בהצפה מוכן לעשות הכל, אבל הכל, כדי לצאת ממנה. זה סבל נוראי וסיוט.

יש הרבה מה לעשות עם הצפה. ובכלל עם אתגרים רגשיים.

לא רואה את זה ככה

או שיש סוגים שונים פשוט

לא מסכים עם המסקנה של הנ"ל. בלשון המעטה.

אני לא יודע כמה זמן אתה נשוי ובאיזה גיל התחתנת.

כשההמתנה מתארכת והגילאים עולים זה עלול להביא למקומות מאוד לא טובים. וד"ל.

אתה מתכוון לזה שהגוף שהקב"ה ברא אותך איתו פועל ועושה את מה שהוא אמור לעשות?

יש משהו עדין עם שמירת נגיעה וכל החברים שלה. אנחנו אמורים לרצות ולחשוק ולעצור את עצמנו. אם השלב הראשון לא מופעל, אז אנחנו שומרי הלכה ועיניים ומחשבה אבל זה לא מביא לשום דבר בריא. גם אם יש חופה באמצע.

או לפחות תתן כותרת "אני לא תורני, שכחתי מזמן מה זה להיות רווק ואין לי מושג מה עובר על רווקות מבוגרות".

איך אפשר להגיד על מישהו שהוא המכלול הזה

"טוב שזה ביי?"

מה מלחיץ בלקבל מישהו ממש טוב?? שאשכרה רוצה אותך

יאללה כבר

כמות הבנות שהכירו אןתי ואמרו לי בדיוק את זה. "ומי שתתחתן אותך תזכה ממש כי אתה משהו אחר" אבל תכלס בסוף כולן ללא יוצא מן הכלל כמעט העדיפו לסיים

כאילו אני מתחיל להבין שבנות (טובות ממש) יעדיפו להתחתן עם מישהו ממוצע מינוס או אולי אפילו עם נטייה לנרקיסיסט על פני מישהו "זהב טהור"

@משה

כתב את זה מפורש, וגם הסביר למה זה קורה. בשכל באמת אפשר להתחרפן כי זה קשר שבמובנים מסויימים עבד מעולה אבל בסוף יש סיבה למה הוא לא עובד.

מה זו התגובה הזו? אם יש לך טיעון ענייני אשמח לשמוע. אם המטרה היא רק לעקוץ, נראה לי שאפשר לוותר.

את בעמך מודה שהבחור מושלם ושהוא רוצה אותך

אז למה לא להתחתן פשוט

ואני לא אומר אצ זה רק עלייך

קחי את הזמן כעת לעכל.

ואם זה לא עובר, שווה לחשוב שוב אם החלטת נכון.

אם לדעתך החלטת נכון, ממרחק השנים את תשמחי שכך החלטת למרות הקושי, לא יודע אם זה מנחם.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

אמן, שימחת