ממש לא..אני סתם חשבתי יותר על הנערים המדוברים מה שניקרא...

עצוב כמה שזה נכון.

כתבת מהמם.

אמיתי כל כך, ריגשת שירוש

באלי להעיף כאפות לכמה חברות שלי...
להגיד להן- בוא'נה תתעוררו!
אהבה בגיל הזה, זה משחק רגשי מיותר!

הלוואי והן היו מקשיבות לי, ולא צוברות רשימה של אקסים- ועוד היד נטויה...

כמה כאב לב ילדה יכולה לסבול?
קרוב היום בו היא כבר לא תאמין  באהבה.

יהיו לה סטריאוטיפים שגויים- היא תבין אהבה בצורה מעוותת.

חבל לי על חברה שעזבתי בתוך הבור הזה...
אני מרגישה שאני מספידה אותה- אבל זה צעד נכון.

החלק הכנה, המרוצה, היפה- נעלמו,

את מקומם תפסו שטויות ריקניות של אהבת נעורים עלובה.

עצוב לי!

אבל עדיין כואב לי עליה.

אני ממשיכה להתלבט האם להתפלל שיפרדו, או שימשיכו להיות ביחד.

אני כואבת עליה, קשה לי לראות אותה הורסת את העתיד שלה,

זה ממש מסלול הרס עצמי.

ברור לי שהחבר בא למלא חלל, אני גם מודעת לחלל ההוא.

אבל נאלצתי לעזוב אותה כי היא הייתה מידי 'לאבי דאבי'...

אני עדיין יודעת שהיא ילדה טובה שנפלה.

כואב לי שהיא נפלה!

מה נעשה טעטע תציל אותייי ואת כול האחרות אמןןןן

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....