שלום לכולם, כבר זמן מה אני קוראת את ההודעות כאן, והיום החלטתי סוף סוף לאזור אומץ ולכתוב. אנחנו נשואים 23 שנים, יש לנו 3 בנים (15,10,2). בעלי אדם ישר, אמיתי, אחראי, חכם, מוזיקלי מאוד, נחמד, ושותף אמיתי בבית ובחיים. לפני כ 10 שנים הוא עבר משבר מאוד קשה עם המשפחה שלו (לא קשור אלי) ומאז הוא השתנה מאוד. הוא חי בדיכאון תמידי (מטופל כבר שנים אצל פסיכוטרפויט) הוא מתפקד והכל, אבל בתוכו יש המון עצב, רצון למות, חוסר הנאה מהחיים בכלל ומבט פסימי על הכל. הוא מטפל בעצמו ולמרות כל זאת קם בבוקר, עובד ומתפקד גם בעבודה וגם בבית בצורה נהדרת לחלוטין. אז למה אני כותבת? בעקבות הכל נסגר אצלו משהו ברגש, הוא לא מרגיש חיות בעצמו, אהבה לעצמו, וגם לא אהבה לי. בשנתיים וחצי האחרונות הוא לא אוהב אותי יותר. אני כותבת זאת בכאב גדול, אבל זו האמת. הוא אומר זאת בפה מלא. הוא רצה כמה פעמים לעזוב את הבית, לא בגלל צעקות או מריבות, בגלל שהוא אומר שזה לא פייר בשבילי לחיות עם בעל שלא אוהב אותי. הוא מכבד אותי, מעריך אותי כאדם כאשה וכאמא, (לא נותן לי מחמאות אבל כן נותן את ההרגשה הזאת) סומך עלי לנהל את כל ענייננו הכפסייים כראות עייני, נותן לי יד חופשית בהכל. אנחנו עובדים נהדר כצוות במטבח, יכולים לנהל שיחות עמוקות ולספר זה לזה איך עבר היום ולהתייעץ אחד עם השני בכל דבר. אני מאוד אוהבת אותו, נמשכת אליו ורוצה אותו הלאה בחיי. הוא זה שרוצה לעזוב בטענה שהוא לא רוצה להכאיב לי כל הזמן, ועדיף ללכת ולתת לי לבכות פעם אחת מאשר להתייסר בידיעה שבעלי לא אוהב אותי. הוא גם אומר שהוא לא חושק בי, ולמרות זאת נהנה מאוד מלהיות איתי במיטה, אומנם לא בתדירות שאותה אני הייתי רוצה, אבל בין פעם לפעמיים בשבוע. אנחנו עובדים על הנישואים שלנו, הולכים לייעוץ, מנסים לצאת פעם בשבוע לבד, ולמרות זאת לאחר שבשבועיים האחרונים הרגשתי ממש קור מצידו , שאלתי אותו אתמול מה קורה. ואז הוא אמר שהוא לא מרגיש שום אהבה כלפי ודווקא בגלל שאני ככ משתדלת זה גורם לו נקיפות מצפון והוא רוצה ללכת. בפעם הראשונה בחיי אמרתי לו, טוב. תלך. זה בסדר מצידי למרות שאני אוהבת אותך אני לא רוצה שתשאר בשבילי. תשאר רק אם אתה רוצה, אם לא, אתה חופשי ללכת. הוא נשאר. -בינתיים-....
לא יודעת מה לעשות... לעבוד הלאה על הנשואים באמונה שאהבה יכולה לצמוח שוב (אני מאמינה בכך, הוא לא) להחליט ביחד דד ליין עד מתי מנסים, להגיד לו ללכת כי זה כואב לחיות בלי אהבה? הפסיכוטרפויט טוען שכאשר הוא ימצא לעצמו את המקום שלו בחיים, בעבודה עצמית, ויהיה מסוגל להגיד את הצרכים שלו והרצונות שלו, אז החסימה שיש לו ברגשות תפתח והאהבה תגיע. אני מאמינה בזה, הוא פחות. הבו לי עצות בבקשה!
