רוצה חיזוקים ושימוחים בפרטי? נראה לי כבר חפרתי לאנשים עם התגובות הארוכת שלי..

סתם חשבתי קצת על העולם... 

סתם אנשים העולם אחלה!! חיים וורודים!! אני סתם עייף....

פשוט עיצבן אותי מה שקרה בחתונה בגבעת זאב...

מקרה בודד אחד יחיד ומיוחד של רוע שהתגלה בעולם!

הרי המקרה הזה בטל במיליארדים מול כמויות הטובה שה' עושה לעולם בכללי ולך ספציפית בכל רגע ורגע! כל נשימה! כל רגע שאין לך דום לב! משהו נפלא! המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית! 

אז כן. להרגיש את הכאב. להזדהות. זה חשוב להיות אנושיים ועוד יותר מזה- להיות אנשים רגישים, אנשים עם לב. אבל לפתח תיאוריות זה לא טוב ולא בריא ואפילו בטווח הארוך מקהה את הרגש האנושי.

את זה

ברור שכולנו נמות. מה רע בזה?

העולם הזה כולו שקר של מסך המבדיל, של נפילות וכו'...

וחיים בלי תורה ומצווה - בכלל אי אפשר לתאר כמה זה רע...

חשבתי על זה הרבה היום, על סיפורים עצובים שקרו בכדור היפיפה שלנו,
ושמתי לב שככל שאני חושבת על זה זה נותן לי זווית שלילית על העולם ויושביו,

אני לא מעריכה הרבה דברים שנועדו לטוב- רק בגלל שיש רעים שמנצלים את זה למטרותיהם.

אני בהחלט כועסת על הרבה אנשים- אני חושבת אבל שזה בגלל הסגר,

ברגע שאזוז ואעשה משהו- כבר האנרגיות ישתנו, זה הכי כיף להיות בעלי מעש.

שיעמום מביא לתסכול עמוק, שיעמום גורם לתובנות הפוכות ושגויות.

בע"ה שנצא מהמצור הזה, מאפלה לגאולה.
שלא נחזור לשגרה! שנצא מהסגר הזה- ישר למשיח.

ושתמיד נחשוב חיובי.

ותראה באמת שכבר לא יוכל שום בעל שכל להאמין שתכלית בריאת האדם הוא למצבו בעולם הזה, כי מה הם חיי האדם בעולם הזה, או מי הוא ששמח ושליו ממש בעולם הזה. (תהלים צ י): "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה ורהבם עמל ואון", בכמה מיני צער וחלאים ומכאובים וטרדות, ואחר כל זאת, המות. אחד מני אלף לא ימצא שירבה העולם לו הנאות ושלוה אמיתית. וגם הוא, אילו יגיע למאה שנה כבר עבר ובטל מן העולם.

ולא עוד אלא שאם תכלית בריאת האדם היה לצורך העולם הזה, לא היה צריך מפני זה שתנופח בו נשמה כל כך חשובה ועליונה שתהיה גדולה יותר מן המלאכים עצמם, כל שכן שהיא אינה מוצאה שום נחת רוח בכל עינוגי זה העולם. והוא מה שלמדונו זכרונם לברכה במדרש קהלת, זו לשונם (קהלת רבה ו ו): "וגם הנפש לא תמלא, משל למה הדבר דומה, לעירוני שנשא בת מלך, אם יביא לה כל מה שבעולם, אינם חשובים לה כלום, שהיא בת מלך כך הנפש, אילו הבאת לה כל מעדני עולם, אינם כלום לה, למה שהיא מן העליונים".

וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (משנה אבות ד כב): "על כרחך אתה נוצר ועל כרחך אתה נולד". כי אין הנשמה אוהבת העולם הזה כלל אלא אדרבא מואסת בו. אם כן ודאי לא היה בורא הבורא יתברך בריאה לתכלית שהוא נגד חוקה ונמאס ממנה. אלא בריאתו של האדם, למצבו בעולם הבא היא. ועל כן ניתנה בו נשמה זאת, כי לה ראוי לעבוד, ובה יוכל האדם לקבל השכר במקומו וזמנו, שלא יהיה דבר נמאס אל נשמתו בעולם הזה, אלא אדרבא נאהב ונחמד ממנה, וזה פשוט.

(@דסדוסה, אני מקווה שזה בסדר גם למי שלא חובש(ת) את ספסלי הישיבה....)

האדם קיבל 2 עניים אחת כדי לראות את חסרונותיו והשניה כדי לראות את מעלת חברו אבל כבר ידוע שרוב בני האדם פוזלים

גרוטי, אמרו לך פעם שיש לך כתיבה גומרת?

סורי שאני צוחקת, פשוט...

קהלת

העולם רע זה נכון ובשביל זה אנחנו פה בשביל להוסיף לו טוב! כל אחד עם הטוב שבו.

וזה שנמות מתישהו זה גם נכון אבל השאלה איך נמות? בתחושת סיפוק שוואלה עשינו פה משהו גדול והוספנו לעולם או שההיתי עוד אדם רגיל שאכל ישן התקלח וציחצח שינים...

סתם הייתי מסטול אתמול... חח החיים דבש

אתה צודק במאה אחוז לא הבנתי למה רק עכשיו הבנת את זה

חוצ מזה למות זה טוב

למות זה מצויין.. זה מעבר למקום שלם יותר ולא שורץ נחשושים ועקרבים אלא מים

ושם אי אפשר למות

קיצר אחי תתעודד אתה ממש צודק יש תקווה!!! למות זה תקווה!!

אני קוראת את מה שאתם כותבים ואני ניקרעת🤦‍♀️🤦‍♀️ אתם מפגרים? לא הבנתי..

תחיו את החיים שלכם, תגשימו חלומות, תבלו עם חברים בתור רווקה/רווק ,תתחתנו, תקימו משפחה, אחלה של חיים!! זהו! מה צריך יותר?? 

ברור שהחיים בעולם הזה לא כיפים בלשון המעטה ואת זה כל אחד יכול לראות 

הרי ברור שבנאדם יעדיף לישון ולברוח מהחיים במקום להתמודד.

ומה שכן המוות נותן תקווה בכך שזה לא נמשך לנצח

אגב אין כזה אדם שלא יעשה כלום וכל החיים רק יהנה ויהיה שמח זה תרתי דסתרי

ואם אתם רוצים להאריך בואו לאישי בשמחה!!

עדיף למות מאשר לחיות לנצח במיוחד אם אתה דתי ורוצה לקבל בסוף שכר

בשביל זה אני חי 

כולם ימותו בסוף ואיםן למה לחיות

כשיש גוף נצחי ויש מקום ששם נשמרים כל מה שאתה עושה- לטוב ולרע - הם נשמרים לנצח- ולכן לחיים יש משמעות נצחית

למי שרוצה הרחבות שיעתיק קישור ויבוא לפרטי

(אני לא באמת שואל יש לי תשובה לא להלחץ)

וגם אתה מפחד משהו- אז אתה מנסה להתפטר ממנו לא לנסות לפתור את זה

ואני גם ממש לא מתחברת למה שאתה כותב

אני כן מסכים מאוד שהעולם לכשלעצמו אין בו תכלית וממלא למה לחיות

מי שלא עבר בתהליך את המקום הזה זה ממש יחסר לו.. גם אם הוא לא רואה את זה עכשיו

ואגב אני לא מפחד מהמווות מוות זה תקווה מוות זה טוב זה אומר שיש מישהו מעליך

ראה בספר מסילת ישרים - פרק א באמצע וז"ל. כלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, הָאָדָם לֹא נִבְרָא בַּעֲבוּר מַצָּבוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֶלָּא בַּעֲבוּר מַצָּבוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא. אֶלָּא שֶׁמַּצָּבוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה הוּא אֶמְצָעִי לְמַצָּבוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא תַּכְלִיתוֹ. עַל כֵּן תִּמְצָא מַאַמְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רַבִּים כֻּלָּם בְּסִגְנוֹן אֶחָד, מְדַמִּים הָעוֹלָם הַזֶּה לִמְקוֹם וּזְמַן הַהֲכָנָה, וְהָעוֹלָם הַבָּא לִמְקוֹם הַמְּנוּחָה וַאֲכִילַת הַמּוּכָן כְּבָר. וְהוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ (אבות ב, טז), "הָעוֹלָם הַזֶּה דוֹמֶה לִפְרוֹזְדוֹר", וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְעֵיל, "הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם וְלֹא לְמָחָר לַעֲשׂוֹתָם, הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם וּמָחָר לְקַבֵּל שְׂכָרָם", (ערובין כב, א). "מִי שֶׁטָּרַח בְּעֶרֶב שַׁבָּת יֹאכַל בְּשַׁבָּת" (עבודה זרה ג` א`), "הָעוֹלָם הַזֶּה דוֹמֶה לְיַבָּשָׁה וְהָעוֹלָם הַבָּא לְיָם" וכו` (קהלת רבה א, טו).

להמשך התשובה- תכלית העולם מהי?

הבנתי שהעולם הזה הוא בא לשימוש רוחני נו שויין.. למה אנחנו פה?? למה מלכתחילה

כאילו בעיקרון זה נראה שעדיף למות ושלא יהיה לך עברות וכזה

אבל אתם שוכחים שלא בשביל לא לעשות עברות הגעתם לעולם אלא כדי לאסוף זכיות מצוות

מי שחושב ככה הוא או מבולבל או עובד את עצמו...

באנו אך ורק בשביל לעבוד את ה'. המצוות זה הדרך, לא התכלית.

המטרה היא ברורה מאוד - ובו תדבק. כל השאר זה הדרך, עצות ועיתין וכו'...

מי שעושה מצוות בשביל שיהיה לו כיף בגן עדן הוא עובד את עצמו...

מכיר את הציטוט, נכון?

וכן, אני יודע שלפי החסידות המטרה היא דירה בתחתונים וכל זה,

אבל בא לא נשכח שגם הרמח"ל שווה יחס, ודעתו שווה יחס, ומיש הולך בדרכו הוא לא "עובד את עצמו"

אליבא דהרמח"ל, האדם נברא כדי לאסוף זכויות, כדי שבכך "יתאפשר" לקב"ה לתת לו שכר לפי מעשיו, שזה מה שה' רוצה היות ו"מדרך הטוב להיטיב"

וללא דביקות אין ביטול.

אם הוא מצפה שנצבור זכויות, למען ייטיב לנו באחריתינו, אז זה רצונו.

ושוב, רבינו הרמח"ל הוא בר דעה לא פחות מרבותינו בעלי החסידות.

העונג תלוי בדבקות. המצוות מועילות לא כערך צבור אלא כמשקפיים ודרך...

הוא כותב במפורש את הטעם לבריאה - כי מדרך הטוב להיטיב, ולמען לא יהא זה נהמא דכיסופא - הניחנו כאן לצבור זכויות.

אך זו לא דרכנו (אבל אנחנו כן מקבלים ממנו). כמו עוד הרבה צדיקים...

לומר שמי שהולך בדרך הרמח"ל (והגר"א) הוא "עובד את עצמו" וששיטתם זה שיטה של "לעבוד את עצמי". זה דברים לא נכונים ולא ראויים להעלות על דל שפתיים.

אני חושב (ע"פ מורי ורבותי) שמי שלא הולך בדרך החסידות לא הולך בדרך הנכונה והמדויקת של עבודת ה'.

ואלו ואלו דברי אלקים חיים.

אתה אינך בדרגה ראויה מספיק, כדי להגיד מהי הדרך הנכונה לעבודת ה'!

אני גם מתחברת לדרך החסידות- אבל לא פוסלים דרך שאינך הולך בה!

לכל אחד יש את החיבור הנשמתי שלו- והוא מאד אישי מכדי שתדון בו.

כל אחד והשיקולים שלו.

אני נגד זילזול בגדולי ישראל.

אבל אני עדיין נגד דרכם (מבחי' מסוימת). אני לא מסכים איתה ולא מקבל אותה. ואכן יש בה מוטיבים שעל "עבודת פופיק" לפי דעתי. 

יש לך צד שיהודי כמו הגר"א או כמו הרמח"ל היו בעבודתו מוטיבים של "עבודת פופיק"?

אנשים שמסרו את כל כולם, לא הותירו לעצמם לחלוחית של גשמיות, אתה מוצא בהם מוטיבים כאלו?

ובא נחשוב רגע לוגית - הם חלקו על גדולי החסידות בשאלה "מה רצון ה'"

והיות והם סברו שרצונו הוא לצבור זכויות, כדי שיוכל להיטיב, כי "מדרך הטוב להיטיב"

הם עשו זאת, כדי למלא את רצונו. לא בשביל עצמם כלל ועיקר.

תתבונן בזה...

עדיפה ההגדרה הקודמת - להגיד שזה לא דרך עבודתו המדוייקת, לפי דעת החסידות, מאשר לומר שזה עבודת פופיק, כי שום ויכוח על *מה רצון ה'* לא יכול להתקשר ל"לעבוד את עצמינו" ודו"ק בזה. 

אנחנו מדברים על המחלוקת של תכלית הבריאה, אם עניינה הוא לדירה בתחתונים או למדרך הטוב להיטיב.

זה לא קשור כלל להתנגדות לתנועה. ובוודאי שזה לא סותר את מה שכתבתי לגבי ההנחה שהם עבדו "עבודת פופיק"

כי אם תתאבד תפסיד ת'עולם הבא

לי יש מה לעשות בעולם לכן אני נשאר פה ולא מתאבדד

אני שואל בהו"א של מי שאין לו מה לעשות פה...

שהעולם הזה הוא בחינת גיהינום, על כל דבר טוב שקורה לך כאן, אתה צריך להיות מאושר ולהגיד תודה!

קיבלת גלידה בגיהינום?! אתה אדם מאושר!

כי העולם הזה לא גיהנום , לפחות לא איך שאנחנו מבינים

הגהינום לגמרי אבל אם אדם עוסק כול ימיו בעבודת ה וחושב על התכלית הוא כבר מושך עולם הבא לפה

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....