ואני, שכבר ראיתי גם חוויתי ארמונות מתפרקים, ידעתי גם ידעתי, שתחת החול האבוד מעותד לבוא החול מזהב, ואת מתכונת הלבנים האבודות, המתכונת טמונה ב'תוכן הלבנים' , כשמתבוננים פנימה ושבים החוצה, מגלים שהמתכונת אינה נעלמת לעולם, אלא צריך להתבונן בה שוב ושוב, וארמון תפארת-אל הלוא דורש לבבות הוא יבין, ואצלו רשום לבב כל בני האדם ברושם גמור, והוא המרשים את הרושם, והוא המרשה את הרשויות, והארמון, הבירה הדולקת - שלו היא, שלו בלבד, כי הוא בעל הבירה, והמתכונת ממתינה אצלו להצצה חוזרת מצד האדם הדורש את האל,
"מרגלא בפומיה דרבי מאיר:" (מורגל בפיו של רבי מאיר)
"גמור בכל לבבך ובכל נפשך לדעת את דרכי ולשקוד על דלתי תורתי, נצור תורתי בלבבך ונגד עיניך תהיה יראתי, שמור פיך מכל חטא, וטהר וקדש עצמך מכל אשמה ועוון, ואני אהיה עמך בכל מקום"
"מרגלא בפומיה דרבי מאיר:" (מורגל בפיו של רבי מאיר)
"גמור בכל לבבך ובכל נפשך לדעת את דרכי ולשקוד על דלתי תורתי, נצור תורתי בלבבך ונגד עיניך תהיה יראתי, שמור פיך מכל חטא, וטהר וקדש עצמך מכל אשמה ועוון, ואני אהיה עמך בכל מקום"