והנה בעזרת ה' כשאקום מהמקלדת אגש להתחיל מההתחלה... 

האדם צריך להתחדש תמיד! אם זה בתקופות העליה להוסיף על עצמו דברים (כמובן עם פרופורציה, לא יותר מדי) או להתעמק בדברים שבין כה וכה עושים, יותר כוונה בתפילה יותר ריכוז בלימוד וכיוצא בזה.

ואם זה בתקופת הירידה בודאי שצריך להתחדש כדי לקבל כח לעבור את התקופה הזאת בשלום ואפילו קצת בשמחה... ולהתחדש בתקופות הירידה אומר באופן הכי פשוט לשמוח בכל דבר קטן ובכל נשימה תקינה שאני מצליח לנשום ובכל פעולה פיצית שאני מצליח לזוז וכו'

השאלה הגדולה היא- איך עושים את זה? ועוד שנראה לי מתוך השאלה שלך בעצם השאלה היא- מה עושים בתקופות יובש כאלה ואחרות שאין שום השראה וחיבור והתחברות והצלחה?

עיקר הבעיה שלנו היא שהעולם הזה (מלשון העלם) הוא מעלים מעיננו את האמת הגדולה שהיא- "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית"! ומתוך העוה"ז המתיישן, קשה לנו להתחדש כדבעי. א"כ מה העצה?

בשביל להתחדש כראוי אנחנו צריכים למשוך הארה מההתחדשות התמידית שהקב"ה מחדש את העולם בכל יום ובכל רגע וזה עושים על ידי חיזוק האמונה בעובדה הזאת שזה עושים על ידי שפונים לבורא בשפה ספונטנית ומתחדשת וממקדישים לזה איזה זמן קבוע בכל יום ומתוך השעה הזאת מאירים לכל היום התחדשות נפלאה!

וכמובן שהעיקר להישאר בשמחה שזה עושים לרוב על ידי מילי דשתוטא- שטויות במיץ עגבניות פרצופים מצחיקים וכו' שאז מתחברים לתדר הגבוה שנקרא- "עז וחדווה במקומו" 

וה' יזכה את כולנו בקרוב אמן...

(עוד עצה שמחדשת אותי לפחות תמיד היא הליכה עם תורה מליקוטי מוהר"ן ואם את רוצה פרטים אז תודיעי ואכתוב פה או בפרטי מה שנוח)

לפעמים אני כ"כ רוצה להתחזק- מקבלת על עצמי להיות יותר טובה, ונופלת בחזרה.
זה מעייף, זה קשה!

למה ה' נותן לי לפול כ"כ חזק אם אני כ"כ רוצה ומשתדלת?
שנים שאלתי, יום אחד מצאתי תשובה:

הרבה פעמים מנסים מלמעלה את האדם, ואין מניחים אותו לבוא לגדלות הדעת, לאור וחשק בעבודת השי״ת, ואז נדמה לו שמרחיקים אותו, ומתייאש בליבו שמא אין לו חלק בעבודת ה', או באיזה עניין פרטי בעבודת ה', אך האמת הוא שכך הוא הדרך שמנסים אותו, על ידי שנופל לקטנות.

צריך להיות עקשן גדול בעבודת השם, והבן הדבר היטב, כי על כל אדם שרוצה להיכנס בעבודת השם ואפילו הקטן שבקטנים, בהכרח שיעבור עליו עליות וירידות בלי מספר, וכמה מיני נפילות והשלכות, כי לפעמים יש שמפילין אחד בכוונה מעבודת השם. ועל כל זה צריכין התחזקות גדול בלי שיעור, וכמבואר מזה קצת למעלה. וכמה פעמים הוא צריך להתחזק ולהתאחז עצמו רק בדרך עקשנות, וצריכין עקשנות גדול מאד מאד בזה, וזכור דבר זה היטב כי תצטרך לזה מאד.
(משיבת נפש ל"א, על פי ליקוטי מוהר״ן תנינא סי׳ מ״ח)

ודע, שכל אלו הנפילות והירידות והבלבולים וכו' צריכים בהכרח לעבור בהם קודם שנכנסין בשערי הקדושה, וכל הצדיקים והיראים האמתיים עברו בכל זה, (משיבת נפש ל"ב, שם).

זה מראה לי כמה אני לא בודדה בדרך, כמה קשה הנסיון.

זה נותן לי פרספקטיבה שונה בהסתכלות על הנפילה שלי, אני מבינה שהדרך לעליה כרוכה במכשולים,

שה' מנסה אותי- וזו הדרך לעליה.
ואף אם נראה לי שנפלתי- לא תמיד זו נפילה!

זוהי הדרך לעליה, והדרך קשה.

בואנה, אני עושה הכל לפי הספר, אבל הלב שלי?!

הוא פועם? 

זו תקופת יובש רוחני, סוגשל- תקועים באמצע הדרך.

אין מחר, הכל מתנהל במין רוטינה של צריך, ואמרו לי שחייבים, וכו'...

זה בעצם לחוות רוחניות מנותקת.

@נשמה כללית

כל החיים שלי זה עבודת ה'

גם הכישלונות והדברים המצערים שקרו, זה חלק מהתהליך שאני בונה, זה חלק מקרבת ה'

לא נראלי זה מועיל להתחיל הכל מהתחלה

כי כל מה שאתה עובר גם עם זה הצלחות ותחושת קרבה מטורפת לה' וגם עם זה כשלונות, זה חלק ממסע חייך, מהשביל שאתה בונה לעצמך אל גן עדן.. אז מה הקטע להגיד "אוי, סורי, היה לי פאשלה, תמחקו כל מה שקרה כאן עכשיו ונתחיל מהתחלה.." עבודת ה' זה לא עבודה שאתה כותב בשביל לקבל 100 בהערכה חלופית (סורי, הלימודים משפיעים עלי.. קבלו את זה בהבנה..)

זה מסע שאתה לומד בו, זה מסע לכל החיים.. לא חבל למחוק את כל מה שלמדת, את כל מה שצברת, רק בגלל פשלה אחת שלא נראית לך טוב בעין? אני מבינה את העניין שרוצים להיות צדיקים ורוצים כמה שפחות להיכשל ולחטוא, גם אני רוצה את זה, בכל מאודי! אבל בכל זאת גם החטאים שלי וגם הכישלונות שלי הם לא סתם "פאשלה" או בעיה שצריך לתקן.. אני לומדת מהם מה החוזקות שלי ומה החולשות שלי.. איפה כדאי לי להקפיד עם עצמי יותר ואיפה פחות.. וחבל לוותר על כל זה, למרות החטא שנעשה.. ה' הוא אבא שלנו והוא מבין את נפש האדם הכי טוב שאפשר, לכן הוא גם מאוד סלחן, וגם בגלל שהוא נורא נורא אוהב אותנו כמובן.. ויותר מזה אם חוזרים בתשובה אז ה' עוד יותר שמח,

"במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים לא עומדים" אז למה לוותר על כל זה??

מקווה שהצלחתי להבהיר את עצמי, היו לי כאן הרבה נקודות לכתוב והגיוני מאוד שהם התערבבו אחת עם השנייה..

אם לא הבנתם משהו אשמח שתגידו ואני ינסה להסביר את עצמי בצורה יותר טובה בעז"ה

ברור שמלא פעמים מגיע רצון כזה, לטלטל טת עצמי טלטלה חזקה, להתנער מדברים כאלה ואחרים, ולדהור קדימה במעלה עבודת ה', בלי "להסתכל אחורה"..

אמנם, צריך להדגיש, כמו שכתבה @דסדוסה, הכשלונות שלנו הם שלנו, אנחנו לא מוחקים אותם כאילו לא היו, זה לא באמת ריסטארט, 

הנקודה שבה זה כן דומה לריסטארט, זה בכך שזה התחלה חדשה, "מחשב מסלול מחדש"....

תודה ל @הכל טוב על התיוג.

שבעצם התרחקות והתקרבות הן רגש/תהליך נפשי- שכולנו עוברים, השאלה אם ניתן לזה להשפיע על המעשים שלנו.
כלומר, כאשר אנחנו התרחקנו/התקרבנו- זה משהו שאנחנו מרגישים, אף אחד לא יכול לבוא אלינו, ולומר:

בונ'א אחותי, את התרחקת/התקרבת!

זה משהו אישי, שלא קורה חיצונית, אלא אם כן כשאנחנו בהתרחקות- מתייאשים ומוותרים/ בהתקרבות מתחזקים- ומשנים דפוסי התנהגות.

הבנו את זה מהמילים:

 "וּבְכָל מַה שֶּׁיַּעֲבר עָלָיו. יְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ וִיקַיֵּם אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אַתָּה וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ, שֶׁגַּם בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת יְכוֹלִין לְקָרֵב אֶת עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי גַּם שָׁם הוּא יִתְבָּרַךְ נִמְצָא", "ממלא כל עלמין, וסובב כל עלמין"

שהרי ה' נמצא בכל מקום כל הזמן, אז איך יתכן נתרחק/נתקרב אליו?
אז הבנו כך: התרחקות והתקרבות הן תהליכים של הנפש, השאלה אם צריך לתת להם להשפיע על מעשינו.
כאשר אנחנו מרגישים שהתרחקנו- אל לנו להתייאש מן הרחמים!

וכאשר נרגיש התקרבות- הלוואי ונזכה לתרגם זאת למעשה.

(סתם שיחת חברות- לא דעת הלכתית.)

וְעִקַּר הַדָּבָר – שֶׁעַל יְדֵי שֶׁהָאָדָם, כְּשֶׁהוּא בַּמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה מְאֹד, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא מְחַזֵּק עַצְמוֹ וּמַאֲמִין שֶׁגַּם שָׁם יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה עֲדַיִן, כִּי גַּם שָׁם נִמְצָא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת: וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ, אֲזַי מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הַקְּדֻשָּׁה מִשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הֲוָיָה בְּמִלּוּי ס"ג, שֶׁהוּא מְחַיֶּה אֶת כָּל הַנְּסוֹגִים אָחוֹר מִקְּדֻשָּׁתוֹ לְהַחֲזִיקָם לְבַל יִפְּלוּ לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת בָּקִי בְּשׁוֹב – שֶׁזֶּה הַבְּקִיאוּת הוּא בְּחִינַת שֵׁם יב"ק הַקָּדוֹשׁ, בְּחִינַת שֵׁם ס"ג. וְכֵן כְּשֶׁאָדָם זוֹכֶה לָבוֹא לְאֵיזוֹ מַדְרֵגָה בַּקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה, וְאַף־עַל־ פִּי־כֵן אֵינוֹ עוֹמֵד שָׁם, וְהוּא מִתְחַזֵּק וּמִתְגַּבֵּר לַעֲלוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר – אֲזַי מַמְשִׁיךְ הַקְּדֻשָּׁה עַל עַצְמוֹ מִשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ אקי"ק בְּמִלּוּי קס"א, שֶׁהוּא בְּחִינַת בָּקִי בְּרָצוֹא. כִּי הָאָדָם, כְּפִי תְּנוּעוֹתָיו וּכְפִי הִתְחַזְּקוּתוֹ בָּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, כֵּן גּוֹרֵם לְיַחֵד הַשֵּׁמוֹת לְמַעְלָה, וּמַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הַקְּדֻשָּׁה מִשָּׁם, וְהָבֵן הֵיטֵב: תורה ו ליקוטי מוהרן.               rabenubook.com

רבי נתן אומר שחייבים להזהר מעבירה ולהשמר ממנה מאוד מאוד אבל אף על פי כן אם חס ושלום נפל עדיין יש תקווה ויעשה תשובה.

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!