הוא לא חשב שהוא היחיד שיודע על החדר, הוא חשב שהוא בין הבודדים שיודעים עליו, ושאף אחד לא ימצא את זה שם

חדר שכל אחד יכול להכנס אליו בלי הגנות בכלל?

בהשוואה לכל שאר ההגנות?

שהסיכויים שמישהו יימצא את ההורקרוקס בתוך כל הבלגן הזה ממש קטנים

מה הסיכויים

שאמר בספר הרביעי "אני שהרחקתי לכת בקסם" או משהו כזה. אז לא חלם שימצאו את זה או ישמידו את זה. וגם לא ידע שדמבלדור ידע על ההורקרוקסים

למה שהוא יחשוב- יהיר ככל שיהיה- שהוא היחיד שמצא את החדר עם יש שם עוד ערימות של חפצים?

מתחיל לעבור עכשיו על הדברים מקצת מה שראיתי יש שם גם כיווני תשובה שלא חשבתי עליהם אז שכויח

אם יש שם חפצים של "דורות של תלמידים" כנראה שיש שם כמות מספקת של בלאגן.
אם אני נכנס לראש של וולדמורט אני מניח שזה טוב בשבילו מקום כזה! (למרות שלפי המערה הפרטית להורקרוקס שלו - אפשר לראות שהוא כן אוהב ייחודיות וקצת עדיפות מעל כולם...)

בכל מקרה, איזו סיבה יש שמישהו ימצא כתר ישן? (שאפ' לא בטוח שנראה כמו כתר מפאת הזמן שעבר.)
גם כתוב שוולדמורט רצה מקום מחבוא בהוגוורטס, זה המחבוא הכי טוב שיכול להיות לו.
בנוסף, לא כל אחד מגיע לאותו חדר. וזה יכול לקחת כמה ימים/חודשים רק לחפש את החפץ! בייחוד כשאתה לא יודע איך הוא נראה...
לגבי הארי שמצא את החפץ מהר - אני מניח שהייתה לו סיעתא דשמיא.

הוא ידע בדיוק מה הוא מחפש.
הוא ידע בדיוק איפה לחפש. (בגלל שהוא נזכר שראה את העטרת על הראש של הפסל)
הוא ידע בדיוק איך החפץ נראה.

וראה בחדר הנחיצות ששולת מפוארת של קוסמים שהצליחו להכנס לחדר

שהוא לא חשב שזה חפצים ש"דורות של תלמידים" החביאו שם. זה משהו שהארי אומר לנו...

יכול להיות שהוא חשב שזה פשוט משהוא שהחדר סיפק לו... הוא רצה מקום להחביא, אז החדר נתן לו מקום מלא בערימות של עשרות חפצים, שלא שייכים באמת לאף אחד.

זה לא שהתלמיד הראשון שבא להחביא שם משהו הגיע לחדר ריק, נכון?

בכללי, כל הדברים שהחדר מספק, הם לא דברים שאנשים דווקא הכניסו, אלו דברים שהחדר מייצר בקסם לאדם שמבקש.

אז לדעתי זה מה שהוא חשב - שפשוט מאוד החדר סיפק לו מקום למחבוא, וזה באמת מקום נהדר כי איש מלבדו לא יודע עליו (לדעתו), וגם נניח שכן, אי אפשר למצוא שם כלום מרוב חפצים.

א"א ממש להחביא חפצים באמצע שולחן בחדר....
תנסה, אני לא חושב שזה יעבוד...

סודי

כללל הדברים שכתוב במהלך הסדרה שהשתמשו בהם בחדר הנחיצות זה דברים שתלמידים או אנשי צוות הכניסו לשם? וכל הקסם של החדר זה רק שהוא מביא (מתוך המלאי המוגבל שלו) בדיוק את מה שהאדם שנמצא שם צריך?🤔

אבל למה מלאי מוגבל?

מה הסברה לומר שהתלמיד הראשון הגיע לחדר מלא?
תקרא את הכותרת של התגובה שלך ממקודם...

אמרתי שמי שרוצה להחביא לא צריך המון חפצים, לא שהחדר לא יכול.

עם עוד שלושה פריטים שלכאורה מוחבאים?

כתוב בפרוש שהחדר היה מלא בחפצים...

אבל זה די ניצלוש

כי יש סוף לכמות הדברים שאנשים הכניסו לשם.

וגם אם כן (למרות שאני די בטוח שהוא קיים בערך 1000 שנים)
בכל מקרה, הוא מתואר כחדר עצום!!!! איך תכניסי שם כ"כ הרבה חפצים גם ב-1000 שנים?!

גם בלחש הרחבה סמוי, את צריכה למלא את החלל הריק בחפצים על מנת שיראה צפוף.

זה יכול להראות צפוף אבל כמה שתכניס יהיה לזה מקום

אבל בספר הוא מתואר כחדר גדול, קשיא...

זה פשוט לא בהכרח

בכל זאת זה לחש חזק ומסתורי שההשפעה שלו כנראה תלויה בעוצמת ההטלה של הלחש

תנסי אולי כדי שגם אני אבין?

חדר הנחיצות.

במה שאתה אומר?

אסביר - לחש הרחבה סמוי לא מגדיל את החדר פיזית, הוא רק מגדיל את היכולת קיבול שלו.
ולכן, אם יש שם הרבה חפצים - אז באמת יש שם הרבה חפצים!

החדר מתואר כגדול, אתה לא יכול לומר שהוא יראה צפוף, ורק בעזרת לחש הרחבה זה יסתדר איכשהו...

שהוא לא יכול להמשיך לקבל חפצים, ואני יסביר. זה יכול ליהיות צפוף אבל להמשיך לקבל חפצים בלי שום שנוי. וגם צריך לזכור את הקסם של החדר....

אני אמרתי שהחדר לא יכול לקבל חפצים?!

שהחדר יוכל לעשות זאת בלי שינוי בגודלו

איך זה משפיע על כמות החפצים שבחדר?

לילה טוב רות סוף

תקרא את השאלה ותבין שלא ענית לי על כלום....
לא נכון.

שוולדמורט סבר שהוא היחיד שגילה את החדר "ולגבי בית הספר: רק הוא לבדו ידע איפה בהוגוורטס הוא אחסן את ההורקרוקס, בגלל שהוא לבדו גילה את הסוד העמוק ביותר של המקום..." (ציטוט מתרגום לא מדי מדוייק- לגירסה העברית לפחות, אבל הרעיון מובן).(מוסיף- זה נכתב כשהוא גילה שהארי מצא את הספל ושיחזר בראש את שאר המקומות)

אז נשאר ההסבר של @משבצת שזה באמת רעיון יפה..

ואגב לדעתי החדר לא מייצר דברים אלא מקבץ דברים מכל רחבי הוגוורטס ושם אותם בחדר לפי רצון המשתמש למטרת החדר.
וכך הם ראו שם את הראי אוייבים למשל, והכריות שהשתמשו באימונים ללחש שתק.

ווולדמורט סבר כנראה שהוא התמלא בחפצים שונים ממרחבי הוגוורטס כדי שיוכל להחביא ולהסוות טוב יותר את ההורקרוקס שלו.

חשבתי גם שאולי אפשר לומר משהו בסיגנון שאדון האופל ביקש מקם להחביא הורקרוקס, אז זה הראה לו נגיד איזה ארון קטן שהוא שם בו את ההורקרוקס. והארי ביקש מקום שמחביאים דברים, אז זה הראה לו את כל הדברים שהחביאו שם אי-פעם כולל ההורקרוקס המדובר.

אבל יש בחינה שההסבר הראשון יותר פשוט והגיוני...

על מאלפוי והארי עוד אפשר להגיד שהחדר נתן להם מפתח לנעול. על וולדמורט זה יותר מוזר...

מה שרצה בבירור אלא ביקש רק 'להחביא' ולא ביקש 'להחביא ושלא ימצאו' אבל עדיין נשארנו עם זה שזה מוזר... ואולי זה לא כזה מוזר קשה להעמיק בשעה הזאת...

וכמו המשל המפורסם על אחד שיתפלל לד' שיציל אותו ושלח לו סירה וכו' וכו'...

להארי לפחות בוודאות היה מנעול, ולמה שלמאלפוי לא יהיה אם ירצה. ולמאלפוי לא היה בעיה שיכנסו לחדר כי הארונית היתה שם עוד לפני וזה לא מסגיר. מה שלא רצה זה שיכנסו כשהוא בפנים ולזה מספיק המפתח. ואחרי הרבה פעמים יתכן שאז במקרה שכח לנעול.

אבל וולדמורט בהחלט לא רצה שיכנסו ולא יכל להעזר במפתח אז למה החדר לא סיפק הגנה?- אולי מהסיבה שהזכרתי פה- כאילו אפשר לומר שאולי וולדמורט לא ביקש.

וכן קשה קצת שנכנסו לחדר של צ"ד אחרי שברחו משם והחדר לא שמר את עצמו נעול והם הצליחו להוציא משם את הדף של חברי צ"ד. ואולי כשיש בוגד בתוך הקבוצה זה שונה

(קשורה קצת אז השארתי אותה פה. וזה לא ניצלוש כי אני פתחתי ועבר הרבה זמן)

בספר החמישי וולדמורט מגלה שהארי יכול לקרוא את המחשבות שלו ולכן בספר השישי הוא חוסם את הארי בהלטת הכרה. למה בספר השביעי הוא הפסיק פתאום? במיוחד בזמן שחשב על דברים סודיים כמו  איפה ההורקרוקסים שלו ומה מצבם...

הרגשות שלו היו חזקים מאוד והוא בכלל לא חשב על זה

או שהיו צפרדעים רבות כל כך, עד שהם פשוט לא יכלו להשתלט על כולן...

(באמת החרטומים מוזכרים בתחילת הספר השלישי, ובתור לומדי תורה בני העם העברי - אנחנו אמורים לחוש קצת חוסר נוחות מול ההתפעלות של רון מהם...)

(אני יכול לקבל מי שיטען שאנחנו יודעים שזה רק סיפור, אבל אז לא רואה למה החרטומים ספציפית יותר מטרידים את מנוחתך.)

זה אמנם דיון הלכתי תיאורטי. אבל לא נראה לי שהקסמים שבהארי פוטר אם היו קיימים במציאות היו אסורים הלכתית, שהרי מכיוון שהם נוצרים באופן תמידי ורק בצורה לוגית מסויימת, זה כמו טכנולוגיה שאינה כישוף. כמו שאין איסור בלסובב מגנט סביב סליל וליצור אור וזה לא כישוף, כך תיאורטית אם היו מצליחים להניף באוויר חפץ באמצעות אמירת מילה מסוימת עם נפנוף במטה מעץ מסוים, זה היה כבר מדע, לא כישוף.

באופן כללי לזכרוני הרמבם כותב באיסור כישוף רק טקסים ספציפיים מאוד , לא?  כאוב ידעוני וכדומה. או כל מי שמתיימר לטעון שהוא מכשף באמצעות שדים וכדומה, לא באמצעות מתודה פסאודו-מדעית. (אחרת כל הרפואה האלטרנטיבית תהיה אסורה).

לגבי הפן האמוני. מצינו שכישוף אסור לפי הרמבם כי נוגד את השכל ומחנך לסכלות, ולפי המקובלים כי זה כוחות טומאה.

לא נכנס לשאלה כמה הארי פוטר חינוכי. אבל דווקא הכישוף בו מתואר כדבר סופר לוגי שמצריך חשיבה אנליטית, ובז לסוגי כישוף שרלטניים ולא "רציולנליים לפי הההיגיון בעולם של הספר" כגילוי עתידות.

ולגבי דעת המקובלים - הכישוףלא מתואר בספר ככוחות טומאה ושדים (למעט אומנויות האופל שמתוארות כנובעות מהשחתת הנפש, שמהם יש סלידה של הטובים בספר).

לגבי התפעלות מקוסמים אמיתיים בהנחה כמקובלים שכישוף באמת עבד בעבר. אנחנו כן מעריכים את כשרונם בקטע האינטלקטןאלי כמו שמעריכים כשרון אינטלקטואלי של פילוסוף כופר, ועובדה שהיה חשוב לנו שבלעם הקוסם יודה שישראל הם עם ה'.

אנחנו כן סולדים מהדרך בה הגיעו לזה,שהוא על ידי חיבור רוחני ליצרים שפלים בנפש ובלתי מוסריים,כעריות רצח ועבודה זרה. ולכן בפועל זה אמנם כישרון מכובד לכשף ולקסום, אבל הוא רע.

בדיוק כמו שאנחנו מעריכים את נסראללה כגנרל מעולה עם כשרונות צבאיים איכותיים, אבל רשע. הלוואי שהמטכל אצלינו היה כשרוני כמו נסראללה (בכל מקרה לפי הספר עצמו, שמחלק בין קסם טוב לאומנויות האופל,  לא משמע בספר שיש הערצה לחרטומים מצד זה שעסקו באומניות אופל אלא כקוסמים טובים, אם נזרום עם הסיפור הפנימי בספר. שהרי הטובים סולדים מהאופל בספר. מה גם שהאזכור של החרטומים בספר מוזכר רק פעם אחת ואין פה סכנה חינוכית שילדים יזדהו עם החרטומים).

היית יודע שמדובר בקסמים מסוג שונה מאוד מהקסמים שמתוארים כאסורים לפי התורה.

וכן, זה רק סיפור, שההנאה ממנו היא בגלל המתח והרגש שבו, ומהעולם החדש שנבנה בגאונות, ולא בגלל הקסמים שבו.

(בכל אופן @קעלעברימבאר הסביר את זה טוב ממני)

ובלי קשר בלדון באופן כללי על אם יש בעייתיות חינוכית לילדים בהארי פוטר בשל תכנים אחרים

הילדים שלי למשל לא קוראים הארי פוטר (רק ספרות של אנשים שומרי מצוות, שגם בה צריך להיזהר לפעמים).

כשיהיו מבוגרים יוכלו להחליט אם לקרוא, ואז הם כבר יהיו במקום בשל יותר כדי לשפוט את מכלול התכנים... (אחת מהם כבר מבוגרת, למעשה, ולא כל כך מעניין אותה לקרוא את הארי פוטר אף שהיא תולעת ספרים. יש היום הרבה מאוד ספרים של אנשים שומרי מצוות...)

אבל נגיד בשר הטבעות אין תכנים בעייתיים

מעבר לכך, בפשטות ברגע שזה הופך לטקס (כמו המתואר בגמרא) זה כבר איסור כישוף שהוא בסקילה, דווקא בגמ' ובפוסקים יש חילוק בין מעשה שדים למעשה כשפים.

לא יודע למה החלטת שלא קראתי. אכן בצעירותי לא קראתי (לא חושב שכבר יצא ובין כך לא הייתי קורא דברים כאלו), אבל כשיצא שילדי נחשפו לזה בתלמוד תרה🤷‍♂️, אז עדיף לדעת מה הילדים קוראים. קראתי בהחלט בעיקר במקומות בהם אסור ללמוד תורה.

אני מסכים, כמו שרמזתי למעלה, שאפשר לתרץ שיודעים שזה לא אמיתי ומסכים לחלוטין שיש כמה וכמה עניינים בעיתיים נוספים בספר. אולי יום אחד אכתוב על זה בצורה מסודרת (אבל אז אצטרך לקרוא בעיון מחוץ ל...).

השאלה אם מה שהרמבם כתב זה רק על מי שמניף בשרביט בדברים שאינם עובדים, לא מה שבאמת פועל.

גילוי עתידות אכן מתואר בספר כשרלטנות לא ראציונאלית שכולם בספר בזים לה. על בסיס היחס התרבותי של הראציונאלים לאסטרולוגיה בעולם האמיתי.

כמובן יש המון דברים בעייתיים בספר. והקסמים הוא הפחות שבהם (בלי להכנס לשאלת ההשפעה של דימיון מופרז על ילדים לשלילה או לחיוב).

לשיטת הרמב"ם כל הכשפים למיניהם, הם הונאה, לא באמת עובדים אלא רק משלים את הטיפשים ועדיין המעשים הללו אסורים מדאוריתא וחייבים עליהם מלקות ועל מה שנכנס לגדר כישוף - חייבים מיתה.

רוב הראשונים חולקים וסוברים (כפשט התורה ודברי חז"ל) שהדברים אכן עובדים ועדיין אסורים כשהם לא בדרכי הטבע.

מגנט עובד בדרכי הטבע, אין איתו שום בעיה. לגבי רפואה טבעית שהזכרת - יש תחומים שזה בסה"כ חומרים שכן או לא עובדים ואז אולי חבל על הכסף אבל אין בעיה, יש דברים שהם דמיונות ויתכן שנכנסים ל'דרכי האמורי' ויש דברים שאכן נכנסים לגדרי כישוף וצריך לשאול פוסק שמבין את המציאות על כל דבר.

כל מה שעובד תמיד בניסוי, מוגדר "מדע".

אם תאורטית אם כל פעם שהיינו מניפים במקל מעץ מסוים עם נוצה של עוף מסוים זה היה גורם לחפץ לרחף, וזה היה מאושר בניסוי חוזר עם ביקורת עמיתים, זה היה מוגדר כממצא מדעי, גם אם לא היו יכולים להסביר למה זה קורה (יש גם כיום תרופות שפשוט יודעים שהם פועלות במוח בלי לדעת את ההסבר המדויק של התהליך. רק יודעים בניסוי שהם עובדות).

גם חלק מההסברים המדעים אינם הסברים אלא תיאורים מתמטיים של סדר הדברים, כמו "אנרגיה" "תנע" "כוח" וכדומה.

לגבי טעם האיסור זה מה שבדיוק כתבתי- קסמים לפי הרמבם מחנכים לטפשות ולכן התורה אסרה אותם, בעוד שהקסם בהארי פוטר בתוך הסיפור הוא תוצר של "מחקר" ראציונאלי ולמידה ראציונאלית ביקורתית. כמו פיסיקה וכימיה בעולמינו רק שאצלם זה קורה בצורה "קסומה".

הראשונים שטוענים שכשפים באמת עובדים, טוענים שזה באמצעות כוחות טומאה וקשר עם שדים וסטרא אחרא, כמו בחז"ל "שאין השד שולט על בריה פחותה משעורה".

לכן לפי הרמח"ל בדרך ה', מותר לצדיק לחולל ניסים באמצעות קריאה בשמות הקדושים, גם אם הוא יוצר תופעות שיוצאות מגדר הטבע במעשיו, וכנל במדרש על משה שהעלה את ארון יוסף באמצעות השם המפורש. בעוד שכישוף באמצעות כוחות טומאה אסור.

אז אסתפק בזה שאני יודעת שזה לא אמיתי.

איסור תורה כן, אבל כפירה?!

כששאול הלך לבעלת האוב הוא כפר?! הוא עבר על איסור תורה חמור, אבל כפירה לא הייתה שם.

אלא אם כן, לא הבנתי את כוונתך במילה "כפירה".

גדולים"

ואיך זה קשור להארי פוטר?

המונח "ניטל" (Nिटल) בהקשר של הארי פוטר הוא למעשה הדרך שבה תורגמה המילה Muggle (מאגל) לעברית במהדורות המוקדמות ביותר של הספר הראשון ("הארי פוטר ואבן החכמים").

הנה כל מה שחשוב לדעת על הבחירה המעניינת הזו:

המקור והמשמעות

המתרגמת גילי בר-הלל בחרה בתחילה במילה "ניטל" כדי לייצג אדם שאין לו כוחות קסם. המילה לקוחה מהשורש העברי נ.ט.ל, שמשמעותו נטילה או חיסרון – כלומר, מי שניטל ממנו הכוח להשתמש בקסם.

למה זה הוחלף?

זמן קצר לאחר צאת המהדורה הראשונה, הוחלט לשנות את התרגום בחזרה למילה "מאגל". היו לכך כמה סיבות:

* הוראה של ג'יי קיי רולינג: הסופרת ביקשה שהמונח הייחודי שהיא המציאה יישמר ככל הניתן בצלילו המקורי בשפות השונות.

* צליל ומטען: המילה "ניטל" נשמעה מעט ארכאית או טכנית מדי, בעוד ש"מאגל" נשמעה חביבה וייחודית יותר לעולם הקסמים.

* הקשר יהודי: ביהדות, "ניטל נאכט" הוא כינוי לליל חג המולד, מה שיכול היה ליצור בלבול לא רצוי אצל חלק מהקוראים.

איפה אפשר למצוא את זה היום?

כיום כמעט בלתי אפשרי למצוא עותקים שבהם כתוב "ניטל". אלו שנשארו נחשבים לפריטי אספנות נדירים מאוד בקרב מעריצי הסדרה בישראל. בכל המהדורות המאוחרות יותר ובשאר הספרים, נעשה שימוש בלעדי במונח "מאגל".

מעניין לציין שגם המילה "סקיב" (אדם שנולד למשפחת קוסמים ללא כוחות) עברה תהליך דומה של חיפוש תרגום, אך "מאגל" הפך למושג כל כך מזוהה עם המותג שהיה קשה להחליפו במילה עברית "תקנית".

———-

זהו מושג מרתק שמשלב היסטוריה יהודית, הלכה ופולקלור. ניטל נאכט (ביידיש: ניטל) הוא הכינוי היהודי לליל חג המולד (הלילה שבין ה-24 ל-25 בדצמבר).

בעבר, לילה זה לווה במנהגים ייחודיים בקרב קהילות אשכנז וחסידויות רבות, שנועדו להבדיל את היהודים מהחגיגות הנוצריות שמסביבם.

הנה עיקרי המנהגים והסיבות מאחוריהם:

1. איסור לימוד תורה

המנהג המפורסם ביותר ב"ניטל" הוא הימנעות מלימוד תורה מחצות הלילה ועד חצות היום שלמחרת. זהו מנהג חריג מאוד, שכן לימוד תורה נחשב למצווה שאין לה הפסקה. ההסברים לכך מגוונים:

* אבלות וצער: כדי לא להוסיף חיות וקדושה לעולם בזמן שחוגגים חג שנתפס בעבר כעבודה זרה.

* סיבה בטיחותית: בתקופות חשוכות של רדיפות, ליל חג המולד היה זמן שבו התפרעויות נגד יהודים היו נפוצות. הרבנים הורו ליהודים להישאר בבתיהם, לא להדליק אורות בבתי המדרש ולא למשוך תשומת לב.

2. משחקי שחמט וקלפים

מכיוון שאסור היה ללמוד תורה, והיהודים נדרשו להישאר בבתים, נוצר הוואקום של זמן פנוי. במקום לימוד, נהגו לעסוק בפעילויות חולין כמו:

* משחק שחמט: הפך למזוהה מאוד עם הלילה הזה (קיימות תמונות מפורסמות של אדמו"רים משחקים שחמט בניטל).

* משחקי קלפים: בעיקר בקרב הקהל הרחב.

* מטלות הבית: תיקון בגדים, סידור מסמכים או קריאת ספרות חול.

3. מקור השם

ישנן כמה סברות למקור המילה "ניטל":

* מלטינית: מהמילה Natalis (יום הולדת).

* מהשורש העברי נ.ט.ל: "ניטל" (נלקח) הכוח מהקדושה, או "ניטל" מלשון ביטול (ביטול תורה).

* ראשי תיבות (בדיעבד): "נולד יהושע טרם לידתו" או "נשתנה יום טוהר לטומאה" (כינויים פולמוסיים מהעבר).

4. ה"ניטל" כיום

כיום, ברוב הקהילות הדתיות והחרדיות המודרניות (ובוודאי אצל יהדות המזרח, שלא הכירה את המנהג), לומדים תורה כרגיל. המנהג נשמר בעיקר בחסידויות שמרניות (כמו סאטמר, בעלז, גור ועוד), שם עדיין מקפידים לסגור את הגמרא בלילה זה ולהעסיק את התלמידים בפעילות אחרת.

מעניין לדעת: כפי שהזכרתי קודם, זו בדיוק הסיבה שהשם "ניטל" הוסר מהתרגום של הארי פוטר – המטען הדתי וההיסטורי של המילה היה כבד מדי ולא התאים להקשר של "מאגלים"  

כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל (והנרי גולשטיין הוא בכלל גוי שאבא שלו יהודי ואמו גויה)

אבל יש לו רק את שלושת הספרים הראשונים.

זה מישהו שמקריא ספרים בצורה נדירה. מסודר לפי פרקים, עם קולות, הגייה ברורה של המילים, והכי חשוב במקביל רואים את הטקסט!!

זה מעולה ממש למי שלא מבין אנגלית בצורה שוטפת או למי שרוצה לשפר את האנגלית. וכמובן שתמיד אפשר להגביר מהירות...

הנה קישור של הספר השלישי:

זה נועד בשביל ללמוד אנגלית, לא בשביל ליהנות...

(מוזר לי שהם העבירו הכול לזמן הווה במקום זמן עבר המקורי של הספר...)

כי אם בתשלום - כמובן שיש את האייקונים של סטיבן פריי וכן את החדשים שיצאו ממש עכשיו לאמזון (בינתיים רק הראשון והשני. כל חודש בערך אמור לעלות עוד ספר.)

בחינם ובעברית אני לא כ"כ מכיר, מלבד פוטרקאסט שעשו כמה פרקים כפרקי הקראה (הם בעונה 6) ועוד איזה אדם אחד או שניים שעשו כמה מהספרים (גגלי ביוטיוב).

הכי טוב. נקי ומותאם לציבור (אחת הפאנליסטיות-לשעבר שם דתייה) וגם לילדים שרוצים להאזין למשהו שקשור לספרים. יש להם גם אירועים ממש שווים בתחילת, אמצע וסוף עונה, כך שאפשר גם להגיע ולחזות בלייב בהכל. 

רק לשים לב - הם כבר לקראת סוף הספר השישי, כך שאם את לא רוצה להפסיד אירועים כדאי שתבדקי מראש את התאריך...

בהמלצת @לביטה ונהנית מאוד.

בכל מקרה לא מתכננת להגיע לאירועים שלהם, אז לא נורא לי לשמוע הכול בדיליי...

(באמת מרגישה שהם שומרים על שפה נקייה יחסית בזכות הפאנליסטית הדתייה, ואני תוהה איך זה בעונות שבהן היא לא נמצאת...)

בסופו של דבר הפודקאסט מיועד גם לילדים ולמיטב זכרוני הוא נשאר נקי בהחלט גם בעונות הבאות...