אבא שורף לי.כל כך.אני רוצה לשחרר.
ואני צכה הרבה זמן חיבוק.אוף אבא.אני צכה חיבוק אמיתי.וקשה לי להיות פה.כל כך.
אבא אני רוצה להרגיש כוחות.אפילו הכי קצת שיש אבל להרגיש טיפונת.
כואב לי כאן.רק אתה יודע עד כמה.
חייבת לצאת החוצה.
צריכה לנקות תראש מהכל.
לתת מקום לעצמי.
קשה לי להכיל הכל.
אבא.אני לא כועסת.אני צכה רק מנוחה.מנוחה מעצמי.מהחיים שרודפים אותי מכל כיוון אפשרי.
קשה לי להרגיש ככה.
קשה לי להרגיש הבנאדם הכי מפגר בכל היקום.
רוצה להרגיש טוב.טוב אמיתי כזה.
(אפשר?אני יודעת שאתה טוב לגמריי.טוב אין סופי.רק קשה לי עכשיו לראות את הטוב שאתה שולח לי.אני צכה תפילות.אבל לאף אחד לא אכפת בגרוש ממני.התפילות שלי לא..הם לא.אבא אני רועדת עכשיו.בבקשה אבא.אוליי אני מקצינה עכשיו.אבל דיי.לא לא רגע הלב לא סתם מרגיש.הלב לא סתם מרגיש.
אז לא.אני לא מקצינה.
כן אבא כואב לי אבא כואב לי.)
מפגרת.