החלוקה לבתים ב"הארי פוטר" היא אחת הדוגמאות לאופן שבו הסדרה מתבגרת מספר לספר, והופכת להגיונית ומסודרת יותר, לטוב ולרע.

ב"הארי פוטר ואבן החכמים" המיון הוא חסר היגיון: בית האמיצים, בית החכמים, בית השאפתנים ובית טובי-הלב. כלומר, מה יעשו עם שאפתן אמיץ? האם כל אלו שמוציאים ציון גבוה הם בהכרח רעי לב? מה אם אני עונה לשלוש הגדרות, או לאף אחת? וכן – למה כל הרעים הם שאפתנים, מה רע ברצון להוכיח את עצמך?

המיון בספר הרביעי שונה רק במעט, אבל זה משמעותי: חכמים, אמיצים, טהורי דם ו"כל השאר". המחלוקת בין המייסדים הופכת להגיונית ומוכרת: גריפינדר אומר שהחשוב מכל הוא אופי, רייבנקלו מחפשת בעיקר כישרון, סלית'רין הולך על ייחוס והפלפאף מזמינה את כל מי שרוצה ללמוד.

...בינתיים בשולחן של הפלפאף, ארני מקמילן היה אחד הבודדים שעדיין הביטו בדינה זילבר; אבל עיניו היו מזוגגות, והארי היה משוכנע שהוא מקשיב רק כדי להצדיק את תפקיד הח"כ שקיבל. בשולחן של רייבנקלו, לונה שוב שלפה את "ישראל היום".

זילבר המשיכה, והארי התרשם שגם אילו פרץ מרד של ממש מתחת לאפה היתה ממשיכה: "...החוק מקנה סמכויות גורפות עד כדי שלילת תקציבים, תוך כדי יצירת אפקט מצנן וצנזורה עצמית. תרבות היא דמיון חופשי ויופי וריבוי קולות ואומץ והתרסה וכנות וביטוי שאיננו מתחנף שאנו מתאים את עצמו למבחני התאמה שלטוניים".

המורים, הבחין הארי, המשיכו להקשיב רוב קשב, והרמיוני גמעה כל מילה שיצאה מפי זילבר, אף כי ניכר מהבעת פניה שהדברים לא היו לפי טעמה כלל.

"...אנחנו משתנים והארץ שינתה את פניהּ. הימים מביאים לא רק חוקים חדשים אלא מילים חדשות נאמנות, משילות ועוד. שיח חברתי ופוצע. האם יש מי שנאמן ויש גם מי שבוגד? הבו לנו עם ממושמע ומחונך שחשיבותו אחידה".

היא התיישבה. לפני שמרבית הנוכחים הספיקו להבחין שהנאום נגמר, אדלשטיין נטל שוב את המיקרופון.

"תודה לך, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה", הוא אמר, "על נאום שסיפק לכולנו הרבה חומר למחשבה. וכעת נמשיך במה שהתחלנו..."

"כן", אמרה הרמיוני בקול קודר. "זה בהחלט סיפק הרבה חומר למחשבה".

"הרמיוני, זה היה הנאום הכי משעמם ששמעתי בחיים שלי", התפלץ רון, "ואני נמצא במפלגה אחת עם יובל שטייניץ".

"לא אמרתי שנהניתי מזה, "אמרה הרמיוני, "אמרתי שזה סיפק חומר למחשבה. זה הסביר הרבה מאוד".

"מה זה אומר?" שאל הארי.

"שהיועצים המשפטיים מתערבים בעניינים של הכנסת", אמרה הרמיוני.

"...רגע, אדוני", אמר הארי. "לא אמרת לי - כששמעון פרס ניסה להבחר בבחירות הישירות לראשות הממשלה... זה גם היה מטעם מחנה השמאל?"

"הו, הוא בהחלט ניסה להבחר מטעם מחנה השמאל", אמר דמבלדור. "אנחנו יודעים את זה, כי מאז ששמעון פרס נכשל בבחירות, מחנה השמאל לא מצליח לשמור על מנהיג במשך יותר משנתיים".

בניגוד לרוב החנויות, שהיו כמעט ריקות, ונשאו שלטים דהויים של הליכוד או של כחול לבן, השלט על החנות של האחים וויזלי היה באותיות סגול וזהב מנצנצות:

"למה לכם לדאוג מפני עוד מערכת בחירות צינית?

החשש האמיתי הוא מפני מחלה מדבקת סינית!

הקורונה הקסומה שסוחפת את האומה".

הארי התחיל לצחוק, לימינו הוא ראה את שפתיה של גברת וויזלי הוגות חלושות את המילה "קורונה".

"יאשפזו אותם בבידוד", היא לחשה.

א. תוייגתי בפוסט שמונה רשימת כשלים די משמעותית בהארי פוטר (ושנכתב, למרבה התמיהה, בידי אדם שלא קרא את הספרים).

כיון שהמתייג הוא חובב של הסדרה, זה הרגיש לי כאילו כבר הפכתי לנציגהּ של רולינג עלי אדמות הפייסבוק או משהו, ועכשיו אני צריך לכתוב מקבילה לכוזרי בהגנה על הספר המותקף.

לקח לי קצת זמן להגדיר מה הרגיז אותי בפוסט הנ"ל (שכתוב נהדר, אגב, ומשעשע מאוד; קישור בתגובה הראשונה), אבל כשהבנתי נאזרתי בגבורה כדי לכתוב תשובה הולמת.

ב. אז מה הפגמים?

חברת הקוסמים היא חברה כושלת, טוען הפוסט: הקסמים שלהם יעילים הרבה פחות מהטכנולוגיה המוגלגית; כלי הנשק, מערכות התקשורת ואמצעי התחבורה שלהם גרועים; כל ילד קוסם צריך לצפות בכליון עיניים להתקבל לאיזה מוסד אקדמי מוגלגי, ולא להיפך.

אז קודם כל - לזהות חורים בהארי פוטר זה בסיסי מאוד, ולא צריך להתמוגג מאושר כי גילית אחד. דווקא רוב הדברים שנכתבו בפוסט רחוקים מלהיות מדוייקים (הרפואה המאגית יכולה לשחזר אף ולאחות עצמות בקלות רבה, בלי חומרי עזר ועם איש צוות אחד; קוסמים יכולים לנוע אלפי קילומטרים בשניה אחת ובחינם; מוגלגים לא יכולים למצוא את הוגוורטס, וגם אם כן - מעבר לשטות שבטענה שצלף בודד יכול לכבוש טירה שלימה, אפילו אם תושביה לא חמושים בקסמים - הקוסמים יכולים להפוך טנקים ולפוצץ מסוקים בהינד עפעף, או פשוט להשתלט על התודעה של כל הגנרלים של האויב).

אז נחלק את החורים לשניים: "פלינטים" וחורים משמעותיים.

ג. הפלינטים - על-שמו של מרכוס פלינט, קפטן נבחרת סלית'רין שבספר הראשון הוא תלמיד שישית ובשלישי הוא תלמיד שביעית - הם כל מיני פאשלות קטנות ברציפות של הסדרה. ת'סטראלים שנגלים לעיניו של הארי רק בספר החמישי, ולא בסוף הרביעי, הרמיוני משתמשת בקול בלחש א-מילולי ועוד. החורים האלה קצת מעצבנים, אבל מילא.

החורים המשמעותיים יותר מתגלים כשבוחנים את העולם של רולינג לעומק. אתן כמה דוגמאות:

-יחסי קוסמים-מוגלגים: לא לגמרי ברור כמה הקוסמים נעזרים בטכנולוגיה. הם מאירים באש וכותבים עם עטי נוצה, אבל גם משתמשים ברכבות ומתקינים מעליות במשרד הקסמים. ניכר שרולינג לא חשבה עד הסוף על העניין הזה. לקוסמים כביכול אין שום מושג על חיי המוגלגים (עד שיש להם מקצוע מיוחד, "חקר המוגלגים"), וברור שאיש מהם לא עובד בשוק הלא-מכשפי; אפילו ארתור וויזלי, המשוגע לדבר, "לא מבין בכסף של מוגלגים". מצד שני, כדי להאכיל את כל טירת הוגוורטס בשלוש סעודות מלכים ביום, צריכות להגיע מאיפשהו כמה משאיות אספקה ביום, ומישהו צריך לשלם להן.

-חברה וכלכלה: יש פחות מדי קוסמים. בלונדון יש רחוב שלם עם מאה חנויות קוסמים (ועוד סימטה צדדית לטיפוסים מפוקפקים). כדי להחזיק חנות ממוצעת אתה צריך כמה עשרות לקוחות ביום (ויש עוד רחוב דומה בהוגסמיד). יוצא שמאות קוסמים מגיעים לשם מדי יום - כלומר, יש כמה אלפים טובים ברחבי בריטניה. גם משרד הקסמים על מאות עובדיו ובית החולים הקדוש מנגו על עשרות מחלקותיו, יוצרים רושם של חברה לא קטנה. אבל בהוגוורטס לומדים ארבעים ילדים במחזור - בישוב הקטן של ההורים שלי יש מעט יותר.

-היסטוריה: בפעם הראשונה שהרמיוני פוגשת את הארי, היא מספרת לו שהיא קראה עליו ב"עלייתן ונפילתן של כוחות האופל". אבל בספר השני, כשהשלושה נתקלים בתלמיד בשם טום רידל שקיבל פרס מיוחד על תרומה לבית הספר בדיוק בפעם הקודמת שחדר הסודות נפתח, הרמיוני לא מזהה שמדובר בוולדמורט. השם המקורי שלו פשוט לא מופיע בספר? תמוה מאוד.

-קווידיץ': מערכת הנקודות של המשחק הזה לא סבירה בעליל; אם יש פרט אחד ששווה פי 15 נקודות מהשאר, מי שיזכה בו ינצח כמעט בוודאות. חוץ מזה, רולינג לא לגמרי מאופסת על הפרשי נקודות - אם ההפרש של היריב עולה על שלי במאתיים, אני צריך לנצח אותו במאה ועשר, לא במאתיים ועשר.

ד. אפשר להמשיך ככה עוד ועוד, אבל אני חושב שהנקודה ברורה: העולם של הארי פוטר חי ומעניין, אבל הקצוות שלו פרומים מאוד.

והאמת שזה לא משנה כלום.

ה. הארי פוטר מצליח כל-כך, כי הוא מספר סיפור ממש טוב.

יש בו גיבור שקל להזדהות איתו, וצד רע מאוד אפל. יש בו המון דמויות צבעוניות ומורכבות, אנשים שקל לחבב ואנשים שכיף לשנוא. הכתיבה קולחת והדימויים מבריקים, ההומור של הסדרה מאוד מוצלח ולא מאולץ, כמעט בכל פרק יש כמה משפטים טובים לציטוט (שרשורים, מישהו?). הטירה היא מקום מרתק שמעורר את הדמיון, השיעורים גורמים לך לרצות להיות שם בעצמך, והאקשן פשוט עובד. רולינג עושה שימוש מאוד מוצלח באגדות ישנות, וכבר העיר אחי

אביאל

שזה מרשים מאוד ליצור עולם שבו אמונה בדרקונים והיפוגריפים זה לגמרי רציונלי, אבל להאמין בשנורקקים פחוסי קרן והמדינגרים מברברים זה הזוי.

גם הערכים של הסדרה מצליחים (רוב הזמן) להיות גם טובים ומשמעותיים - חברוּת, נאמנות, אמונה בטוב - וגם לא מטיפים. כלומר - בואו נתעלם מהמסרים הברורים, הנאומים של דמבלור על אהבה, והחפירות של הרמיוני על גמדונים - אני תוהה כמה אנשים, למשל, ידעו לקחת בפרופורציה נכונה מחלה מביכה של חבר, בין השאר כי הושפעו מג'יימס והיחס שלו ללופין.

אלה רק חלק מהסיבות שבגללן הארי פוטר היא סדרה מצליחה כל-כך, שהפכה לסדרת פולחן. למעשה, העובדה שאנשים כותבים מאמרים ששוחטים אותה ומחפשים את הפגמים שלה, רק מעידה על הכוח שלה.

ו. ומעבר לזה - יותר משהארי פוטר הוא סיפור על קסמים, הוא סיפור על אנשים.

בספר השביעי הרבה יותר מעניין את הקורא אם רון יחזור ומתי, מאשר באיזה טריק קסום הארי ישתמש; מה שמפחיד בבלטריקס הוא לא היכולות שלה, אלא האכזריות שלה; מה שמרשים בנוויל בסוף הסדרה הוא לא איזו קפיצה ביכולת הקסם שלו, אלא הגבורה והיכולת לקחת אחריות.

ולגבי עולם הקסמים - יותר משהשימוש בקסמים נועד להיות מדויק כמו תער, הוא צריך להיות כיפי ומעניין. רולינג בוראת לכל מקום תפאורה מדויקת: טירת הוגורטס נראית בדיוק כמו שאנחנו מדמיינים טירה שלומדים בה קסמים - למרות שאין שום דבר יעיל או הגיוני במדרגות שמשנות מיקום ובקירות שהופכים לדלתות, וגם לא בלפידים כשאפשר פלורוסנטים; משרד הקסמים נראה כמו משרד ממשלתי, מלבד כמה גאדג'טים קסומים; "המחילה" נראית כמו שהיינו רוצים שבית של קוסמים יראה; סמטת דיאגון, גרינגוטס, הוגסמיד, הם כולם מקומות שמציתים את הדמיון, וגורמים לקורא לחייך.

ז. עכשיו, בואו נניח שרולינג היתה מתייחסת לכל הביקורת לעיל. שהיא היתה כותבת פרק שלם בסוף כל ספר, ומתעסקת בו בכל ההיסטוריה והמגבלות של עולם הקסם; שהיא היתה נותנת להרמיוני זמן מסך ארוך פי ארבעה, כדי ליישב את כל הכשלים; שהיא היתה כותבת סילמריליון שלם, כמו טולקין, ומסבירה בו הכל. אפילו משכתבת את כל הספרים מחדש. כמה זה היה מקדם את איכות הספר, נותן לקורא חוויה טובה יותר?

התשובה היא בין מעט מאוד לכלום (ויהיו שיגידו גם למינוס).

ח. אז נכון, זה לא הצליח לרולינג חלק. לפעמים זה סותר או לא עשוי עד הסוף. וזה קצת מאכזב.

אבל הארי פוטר מזמין למציאות של קסם, והוא מספר סיפור טוב ומשעשע ומסקרן. ומי שקריטי לו שהכל יהיה מסודר, מדויק ומתויק, באמת יכול להניח לסדרה הזו בשקט. במקום זה, הוא מוזמן לקרוא את הכרך העדכני של "דפי זהב".

(הקטע האחרון נכתב על הפוסט הזה Yigal Liverant)

"זה כדור זיכרון", הסביר נוויל. "סבתא שלי שלחה לי אותו. תראו, מחזיקים את זה ככה, ואם זה הופך לאדום - אוי", פניו נפלו, כי כדור הזיכרון הבהיק פתאום בצבע שני עמוק, "...זה סימן ששכחת משהו. הבעיה היא שאני אף-פעם לא מצליח לזכור מה שכחתי".

"אולי 'על הניסים'?" הציע הארי.

נוויל נענע בראשו לשלילה.

"גם ראש חודש היום", אמרה הרמיוני. "בטח שכחת 'יעלה ויבוא'".

נוויל נעמד בעצב ופנה להתפלל שוב, ודראקו מאלפוי שעבר שם חטף את הכדור מתוך ידו.

"אבל אני חייב לחזור לפייסבוק", אמר הארי. "יש לי שם חברים..."

"חברימים שאפילו לא עושים להארי פוטר לייקימים ותגובותים?" שאל דובי בערמומיות.

"הם לא... איך אתה יודע שהפסקתי לקבל תגובות?" שאל הארי בחשדנות.

דובי נראה אשם מאוד. "אל תכעס על דובי, הארי פוטר אדונילי. דובי חשוב חשב שאם יהפוך את כל הפוסטים של הארי פוטר לפרטיים, הארי פוטר לא ירצה לחזור יותר לפייסבוק".

"ואני חשבתי שזה האלגוריתם של פייסבוק!" אמר הארי בכעס. "דובי, תחזיר לי את החשיפה שלי תכף ומייד!"

הארי הסתכל במחזור בהיסח הדעת, ומייד הסתכל שוב.

בין קריאת התורה למוסף, במקום שבו אף פעם לא הייתה שום תפילה, צמחה תפילה מוזרה פתאום, שמילותיה נראו מעט אפלות ומאיימות. הארי לא הבין מה פתאום יש איזה "מי שבירך" במקום הזה, שבו תמיד היה קטע שאפשר לצאת קצת החוצה.

"מה זה התפילה הזאת, לדעתך?" שאל הארי את רון כשהוא והרמיוני הגיעו סוף-סוף.

רון בהה במחזור ומצמץ. "איזו תפילה?"

הארי חשב שזה מוזר מאוד שרון לא רואה את התפילה הזו, שהייתה ממש מולו. "נו, כאן, במחזור. אתה לא רואה? 'יזכור א-להים את נשמת...'".

אבל כשרון המשיך להיראות מבולבל, עלתה בראשו של הארי מחשבה מוזרה. "אתה... אתה לא רואה אותה?"

"רואה את מה?" רון הסתכל במבט קצת דואג על הארי. "אין כאן שום תפילה. עכשיו זה הקטע שתמיד עושים שכונה בחוץ".

"זה בסדר", אמר קול חולמני מצידו השני של הארי, בזמן שרון התחיל להדחק לעבר הדלתות. "אתה לא משתגע או משהו. אני רואה את ה'יזכור' מהפעם הראשונה שלי פה".

"תצחקו, תצחקו", אמרה הרמיוני בקול מתגבר, "אבל פעם אנשים גם לא האמינו בקיומו של נגיף הקורונה ובחשיבות המסכות".

"נו, והם צדקו, לא?" אמרה לונה בקוצר רוח. "באמת אין דברים כאלה".

"תראה!" אמר נתניהו, והצביע על העיתון.

עיניו של אמסלם סקרו במהירות את ההודעה לתקשורת של ליברמן.

"מישהו יבגוד בנו!" אמר נתניהו בכעס.

"זה לא ייתכן," אמר ביטן בקול שקט.

אתה כזה תמים," אמר נתניהו, "אתה חושב שרק בגלל שאתה כזה ישר וצדיק -"

"לא, זה לא ייתכן כי אני הטלתי קללה על פיסת הקלף ההיא שכולנו חתמנו עליה," אמר אמסלם בכובד ראש. "תאמינו לי, אם מישהו היה רץ לריבלין להמליץ על מועמד אחר מהליכוד שאיננו נתניהו, אנחנו היינו יודעים בדיוק מי זה, והוא עוד היה מתחרט על זה."

"מה היה קורה לו?" שאל ביטן בהתלהבות.

"טוב, בואו נגיד את זה ככה." אמר אמסלם. "יחסית לזה, פצעי הבגרות של אורן חזן היו נראים כמו נמשים חמודים."

הארי הזדרז להשפיל שוב את מבטו, בזמן שהפרופסור מקגונגל הניחה בדממה שרפרף בעל ארבע רגליים לפני התלמידים החדשים. על גבי השרפרף היא הניחה הגדה של פסח בכריכה קשה. ההגדה היתה בלויה ומקומטת מאוד. הדודה פטוניה לא היתה מסכימה להכניס דבר כזה לסלון הנקי-לפסח שלה.

אולי יבקשו מהתלמידים הצעירים לעמוד על השרפרף ולשיר משהו, חשב הארי פתאום. זה מסוג הדברים... הוא שם לב שכל האנשים באולם מסתכלים על ההגדה, ועל כן הפנה את מבטו אליה. במשך שניות אחדות שררה באולם דממה מוחלטת, ואז ההגדה נפתחה באמצע, כמו פה - והתחילה לשיר:

"אני נראית קצת עלובה

אך אל תזלזלו בי

כי כל הספרים כולם

בזאת לא יתחרו בי

בי אין תמונות צבעוניות

קוסמים וחרטומים

אך בעניין של קושיות

אני בראש תמיד.

את זה שישאל על חוקים ועדות

בחיפזון, בלי בזבוז זמן

אשלח אל רייבנקלו ללמוד

על פסח ואפיקומן.

אך אלה שיתריסו כאן:

"מה העבודה הזאת לכם?"

אקהה מייד את שיניהם

ולסלית'רין אשלחם.

ויש השואלים "מה זאת"

בסקרנות וקול של תם

להפלפאף, בלי הכרזות

ישר אשלח אותם.

וזה אשר מסתער קדימה

ולא שואל שאלות -

לו אפתח ואותו אשלח

לגריפינדור בלי מכשלות.

על כן הקשו! אל תחששו!

בלי שאלות על המצע.

ואם חס ושלום אטעה -

אבלע מייד מצה!"

התפקיד שלך, הסביר סמוטריץ' לביבי, הוא להשמיד את ההורקרוקסים של אהרן ברק, וכדאי שתעשה את זה מהר, כי הדבר הזה שנמצא בפנים, מה שזה לא יהיה, ינסה להתנגד.

סמוטריץ' הסתכל על ביבי וראה שהוא מהסס.

מתוך ההורקרוקס נפתחה דלת, וראשו של גדעון לוי הציץ וצרח: "קץ הדמוקרטיה, קץ הדמוקרטיה, קץ הדמוקרטיה".

"קץ, הדמוקרטיה, קץ הדמוקרטיה, קץ הדמוקרטיה" ענו אלפי הדים מן ההרים בצד שמאל.

דלת נוספת נפתחה, וירון לונדון הכריז: "כולנו נעזוב את הארץ, כולנו נעזוב את הארץ, זה יהיה קץ המדינה".

"קץ המדינה, קץ המדינה, קץ המדינה" עלו אלפי הדים קולניים מן ההרים.

"שחיתות" הכריז יאיר לפיד.

"שחיתות, שחיתות, שחיתות" עלו אלפי הדים מן ההרים בצד שמאל.

הרמיוני: מהר, נכנסת שבת, צריך להדליק נרות ואין לי גפרורים! רון: את מכשפה או מה!?

(קרדיט לפנלופה קלירווטר)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בע"ה מתישהו אני אסדר את הכל לפי נושאים...

ארון שיקשק שוב, אך נוויל שיקשק עוד יותר, וצעד קדימה כאילו הוא הולך אל חבל התלייה. "טוב, נוויל," אמר המזכ"ל. "קודם כול: מה הדבר שהכי מפחיד אותך בעולם?"

השפתיים של נוויל זזו, אך שום צליל לא בקע מהן.

"סליחה, נוויל, לא שמעתי אותך," אמר המזכ"ל בעליזות.

נוויל הסתכל סביבו נואשות, כמתחנן שמישהו יבוא לעזור לו, ואז אמר בקול שהיה בקושי יותר מלחישה, "הקומונרית." כמעט כולם צחקו. אפילו נוויל חייך בהתנצלות. אולם המזכ"ל נראה מהורהר.

"הקומונרית... אמממ... נוויל, למיטב ידיעתי מתחיל חודש ארגון?"

"אה – כן," אמר נוויל בעצבנות, "אבל אני גם לא רוצה שהבוגארט ימלא אותי בגואש ובמים מסריחים."

"לא, לא, לא הבנת אותי," אמר המזכ"ל בחיוך. "אולי תוכל לספר לנו איך אתה היית נראה ביום חמישי בלילה הלבן לפנות בוקר?"

נוויל נראה מופתע, אבל השיב, "טוב... עם עיניים אדומות ונפוחות, חולצה של מחנה הרא"ה גזורה, וכל הגוף שלי מלא בגואש, וסיד מדביק לי את השיער."

"וכיפה?" עודד אותו המזכ"ל.

"הכנתי מנייר עגול," אמר נוויל.

"יפה," אמר המזכ"ל. "אתה מסוגל לראות תמונה ברורה של הבגדים הללו בראש שלך, נוויל? אתה רואה אותם בעיני רוחך?"

"כן," אמר נוויל בדאגה, וניסה להבין לאן כל זה מוביל.

"נוויל, כולנו נתרחק עכשיו," אמר המזכ"ל. "נשאיר לך את השטח פנוי, בסדר? כשיגיע הזמן, אני אקרא לבא בתור לגשת לארון... עכשיו כולם להתרחק, כדי ששום דבר לא יפריע לנוויל –"

"כשאני אספור עד שלוש, נוויל," אמר המזכ"ל, וכיוון את שרביטו אל ידית הארון. "אחת - שתיים - שלוש - עכשיו!"

סילון של ניצוצות עף מתוך קצה השרביט של המזכ"ל ופגע בידית הדלת. הארון נפתח בחבטה. מתוכו צעדה הקומונרית המאיימת עם הקוקס הגבוה, ועיניה הבזיקו בראותה את נוויל.

נוויל נסוג לאחור, הרים את שרביטו, והניע את שפתיו בלי להשמיע קול.הקומונרית התקרבה אליו, והגישה לו צ'ופר של הרב קוק –

"ר-ר-רידיקולוס!" ציפצף נוויל.

נשמע רעש, כמו הצלפה של שוט. הקומונרית מעדה; לפתע היא הייתה מלאה בגואש מכף רגל עד ראש, שיער מפוזר מלא סיד וקשרים, ובקול צרוד לחשה 'תכוון את הפלטה'!

נשמעה שאגת צחוק; הבוגארט נעצר, מבולבל, והמזכ"ל צעק, "פַּרוַואטי! קדימה!"

"תצחקו, תצחקו", אמרה הרמיוני בקול מתגבר, "אבל פעם אנשים גם לא האמינו בקיומו של נגיף הקורונה ובחשיבות המסכות".

"נו, והם צדקו, לא?" אמרה לונה בקוצר רוח. "באמת אין דברים כאלה".

(אולי היה את זה בתגובות הקודמות שלי)

אני מקווה שאתם מרוצים. היינו יכולים להידבק, או גרוע מזה- לחטוף קנס

לרגע הארי חשב שסנייפ עומד לקלל אותו, אבל סנייפ רק שלף מכיסו בקבוקון זכוכית קטן, מלא במה שנראה כמו מים צלולים. "אתה יודע מה זה, פוטר?" הוא שאל "לא" ענה הארי בכנות גמורה. "זה וריטסרום, שיקוי אמת כל כך חזק שהוא יכול לגרום לך לפלוט את הסודות הכי כמוסים שלך מול כל הכיתה. כמובן שהוא מותר לשימוש רק בהנחיות המחמירות של משרד הקסמים, אבל יום אחד אני עלול למעוד בטעות ליד הגביע שלך, ואז כבר נראה אם באמת היית כל הזמן הזה עם מסיכה על האף ובמרחק של יותר משני מטר מהחולה המאומת ההוא"

"אתה טוען," אמר כעת הדוד ורנון, והתחיל לפסוע הלוך ושוב על רצפת הסלון, "שאנחנו-פטוניה, דאדלי ואנוכי- נמצאים בסכנת חיים. מצד-מצד-"

"נגיף הקורונה, נכון," אמר הארי.

"טוב, אז אני לא מאמין לזה," חזר הדוד ורנון ונעצר שוב מול הארי. "חצי לילה לא ישנתי וחשבתי רק על זה, ונראה לי שזאת מזימה להשתלט על הבית."

"על העסק?" חזר הארי. "איזה עסק?"

"העסק הזה!" צווח הדוד ורנון, והעורק שבמצחו התחיל לפעם.

"העסק שלנו! מחירי הבתים בסביבה הרקיעו שחקים! אתה רוצה לסלק אותנו למלונית קורונה, ואז תעשה קצת עסקאות שחורות עם משרד הפנים, ולפני שנדע מה פגע בנו- כל הניירות יהיו על שמך"

"מה יכול להיות מסוכן לילדים כמוכם?" שאלה אמברידג'.

"בוא נחשוב," אמר הארי, "אולי... קורונה?"

"יש אנשים" החלה אמברידג' לומר, "שניסו לנטוע בכם את הרושם, שקיים וירוס המכונה "קורונה". זה שקר."

"אני ראיתי את הקורונה הורגת את סדריק דיגורי!" צעק הארי.

"סדריק דיגורי מת ממחלות רקע," אמרה אמברידג'. "ואתה, הארי פוטר, גש אלי בסוף השיעור."

"מדוע הראש שלך היה בהוגסמיד, פוטר?" אמר סנייפ חרישית.

"ראשך לא קיבל רשות לצאת להוגסמיד. אף איבר בגופך לא קיבל רשות לצאת להוגסמיד." (הארי מפר בידוד)

הרמיוני מיהרה אל הארי, הוציאה את שרביטה ונקשה על מסכתו. ''אימפרביוס!''

הארי נראה מבולבל

''עכשיו היא תדחה את הקורונה!''

גמזו נראה כאילו הוא רוצה לנשק אותה.

"כולם לשבת יש לנו עבודה רבה היום" נכנס סלגהורן לכיתה- "מי יודע מה אומר החוק השלישי של מתווה הקורונה?

הרמיוני כבר הניפה את ידה ואמרה

"החוק השלישי קובע שתמיד יהיה מתפלל אחד יותר מסך כל המתפללים בקפסולות.

למה ? שאל המורה

" בגלל החזן כמובן.".

|יפה מאוד הרימיוני" . ועכשיו המשימה שלכם להיום- איך ניתן- בתהליך אל- פוליטי כמעט- למקסם מתפללים לראש השנה הקרוב?

הרמיוני קמה בזריזות עוד לפני שאר התלמידים התחילו להבין שהגיע הזמן לעשות משהו.

"חבל שהנסיך לא יעזור לך הפעם". סיננה הרמיוני להארי "עכשיו אתה צריך להבין באמת את העקרונות מאחורי המשימה".

הארי הביט אל הלוח ביאוש.

בעודו רואה את המסך של הרמיוני מתמלא כמעט מעצמו בגרפים צבעים ונוסחאות הוא קלט שהשם שיצא לו כמצטיין של הכיתה הולך ומתפרק לגורמים נגד עיניו.

"עוד 2 דקות "הכריז סלגהורן וכצעד של יאוש התחיל הארי לשחזר את כל ההגבלות וההנחיות שנמסרו אתמול בערב ולא האמין-

התשובה עלתה וצפה מאליה כנגד עיניו.

בשקט חמק האיר לכיוון המדפסת במסדרון והדפיס דף קטן.

"נגמר הזמן " הכריז סלגהורן. "בואו נראה מה התשובות שלכם".

"54" מיהרה הרמיוני לומר. "הבית כנסת נמצא באיזור כתום ויש לו 2 פתחי יציאה. בניתי 5 קפסולות והוספתי לרגל ראש השנה גם סומך לחזן לכורעים וגם תוקע ומתקיע".

"יפה מאוד " אמר סלגהורן והציץ אל המסך הריק לגמרי של הארי בפליאה "ועכשיו הארי נערי מה איתך"?

בידיים רועדות הגיש הארי את ידו קדימה בתוכה נחה מדבקה קטנה של "קריים מיניסטר".

"הפגנה" ניסה לשמור על קול יציב "אנחנו נגיד שזו הפגנה".

לקח לסלגהורן כמה שניות לקלוט ואז הוא שאג מצחוק

"אתה חוצפן נערי - כמו היועץ הפוליטי שלך - אבל אין מה לומר הפגנה בהחלט יכולה למקסם את מספר המתפללים במקום ללא הגבלה"

"כן, דברים לא חייבים להיות גדולים בשביל להיות מסוכנים", אמר ג'ורג'. "קח את ג'יני למשל".

"מה זאת אומרת?" שאל הארי.

"אני מבין שלא יצא לך להיות בצד הלא נכון של קללת עטלפי הנזלת שלה".

(לא שינינו שום דבר, אבל זה ממש נכון בקורונה )

-ודאי תזכור כבוד השר שכבר ב10 לחודש שלחתי לך דוח על מסיבות פורים שערך הנער פוטר עם רבים מידידיו בישיבת ברוך מרדכי.

- דומני שאת טועה רק בדבר אחד דולרס . אמר דמבלדור והציץ מעל משקפי החרמש

-אוהו קרא פאדג' - בוא נשמע מה ההמצאה האחרונה שלך כדי להציל את הנער. ויילי וידרשינס שתה רביעית והיה פסול לעדות? או שזה אחד ההסברים הרגילים של "ובחוקותיהם אין אנו מתחשבים".

פרסי ויזלי השמיע צחוק לבבי- "יפה אמרת כבוד השר".

- "קורנליוס איני מכחיש ואני בטוח שגם הארי לא שהוא היה באותו יום בישיבה. אני רק מציין שדולורס טועה שההתקהלות היתה בלתי חוקית שכן התיקון מס 36 לחוק הבריאות האוסר התקהלות של 100 איש נכנס לתוקפו רק במוצאי שושן פורים, יום וחצי לאחר אותו מפגש שלא היה למעשה מנוגד לחוק".

מנכ"ל משרד הבריאות נשם נשימה ארוכה "ראש הממשלה - צר לי מאוד לבשר לך שהיא חזרה- המחלה ההיא חזרה" .

"היא חזרה - כשאתה אומר שהיא חזרה אתה רוצה להגיד שהיא עדיין כאן"?

"כן- היא חזרה- אני לא יודע איך אפשר להגיד על מחלה שהיא חזרה שהיא בעצם מעולם נעלמה - ואף אפידמיולוג לא מסביר את זה באופן ברור אבל בכל אופן- יש חולים חדשים והיא מדבקת ומאשפזת והורגת אז אני מניח שלצורך השיחה שלנו- כן היא חזרה" .

אני צריך עכשיו ללכת, אז בע"ה אני אמשיך מחר. הכל מ-#שרשור_הארי_פוטר  בפייסבוק.

אני, סיריוס בלק, הסנדק של הארי, מאשר לו לצאת להקפות שניות בהוגסמיד...

אה, ילדי היקר, לא נעניש אותך על דבר קטן כזה! זה קרה בטעות! אנחנו לא שולחים אנשים לאזקבאן על ניפוח אתרוגים!

"תקשיבו כולם", אמר הארי, "אולי יש נביא שלא זכרנו? מישהו מצליח לחשוב על משהו?"

הוא הביט בתקווה בקבוצה הקטנה של תלמידי הגוש שישבה שם, אבל דווקא לונה ענתה ממקום מושבה על מסעד הכיסא של ג'יני:

"יש את הנביא ישעיהו השלישי, כמובן".

"מה?" הופתע הארי.

"אתה יודע", אמרה לונה, "ידוע שישעיהו לא כתב את כל הספר שלו, כי חלק מהדברים שהוא מתייחס אליהם קרו רק אחרי תקופתו. אז כנראה שהיה יותר מישעיהו אח..."

"אבל לונה", אמר מיכאל קורנר וגלגל את עיניו. "הנביא ישעיהו הוא *נביא*. הוא *אמור* להתייחס לדברים שקרו רק אחרי הנבואה שלו. זה די כל העניין".

וישא אברהם את שרביטו ויאמר אקספקטו פטרונום והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו

"לא,נוויל, תהפוך את האתרוג *אחרי* שאתה מברך!", צעקה פרופסור ספראוט באימה.

מאוחר מדי...

ענן כחול התפזר במקום שבו עמד קודם דראקו...

"פוטר!" אמר סנייפ פתאום. "מה יקרה אם בסכך שלי יווצר חור קטן משלושה טפחים?"

חור של מה שיווצר במה? הארי שלח מבט לרון, שנראה לא פחות מבולבל ממנו; ידה של הרמיוני קפצה באוויר.

"אני לא יודע, אדוני," אמר הארי. שפתו של סנייפ התעוותה בבוז. הוא התעלם מידה המורמת של הרמיוני.

"בוא ננסה שנית. פוטר, אם הייתי מבקש ממך למצוא לי הדס כשיטת רב אשי, מה היית מחפש?"

הרמיוני מתחה את ידה עד לאן שיכלה בלי ליפול מהכיסא שלה, אבל להארי לא היה מושג מי זה רב אשי. "אני לא יודע, אדוני".

"חשבת שלא תפתח גמרא לפני שתגיע לכאן, מה, פוטר?"

"אצלנו העוסקים באומנות הקדושה הזו תמיד מקובל שהשופר הוא זה שבוחר את התוקע".

*יזכור*

"כאילו, זו תפילה ממש מעניינת, לא? יש אנשים שיכולים לומר אותה וכאלה שלא! הלוואי שיכולתי לומר אותה.."

"את בטוחה בזה?" שאל הארי בשקט.

בתנועה חגיגית שלף פרד משהו מתוך גלימתו, והניח אותו על אחד השולחנות. היה זה גליון קלף גדול, מרובע ומהוה מאוד, שדבר לא נכתב עליו. הארי, שחשד שמדובר באחד התעלולים של פרד וג'ורג', בהה בו.

"מה לי ולחתיכה של קלף ישן?" שאל.

"חתיכה של קלף ישן!" אמר פרד, ועצם את עיניו כאילו הארי פגע בציפור נפשו. "תסביר לו, ג'ורג'".

"הקלף הזה מכיל את כל מסכת יבמות, כולל רש"י ותוספות, אבל רק אנחנו יודעים לגרום לה להופיע. נניח שאתה רוצה ללמוד פרק ראשון -". ג'ורג' שלף את שרביטו, נגע קלות בקלף, ואמר: "הנני נשבע בזאת חגיגית שאני מחפש צרות".

בתנועה חגיגית שלף פרד משהו מתוך גלימתו, והניח אותו על אחד השולחנות. היה זה גליון קלף גדול, מרובע ומהוה מאוד, שדבר לא נכתב עליו. הארי, שחשד שמדובר באחד התעלולים של פרד וג'ורג', בהה בו.

"מה לי ולחתיכה של קלף ישן?" שאל.

"חתיכה של קלף ישן!" אמר פרד, ועצם את עיניו כאילו הארי פגע בציפור נפשו. "תסביר לו, ג'ורג'".

"הקלף הזה מכיל את כל מאגר התמונות של שליש גן עדן- של ואנחנו שניים- ושל שבע ברכות , אבל רק אנחנו יודעים לגרום להם להופיע. נניח שאתה מחפש מישהי -".

ג'ורג' שלף את שרביטו, נגע קלות בקלף, ואמר: "הנני נשבע בזאת חגיגית שאני מחפש צרות".

השעיר עצם את עיניו ולחש: "רק לא לעזאזל. רק לא לעזאזל".

"אתה בטוח?" שאל הכהן הגדול. "כי דווקא יש בך הרבה רוע, שאני יכול לראות. הרבה שאפתנות. והעזאזל יפתח אותך לכיוונים חדשים, אני בטוח. טוב, אם לא אז שיהיה... "ל-ה' חטאת!"

את המילים האחרונות הוא אמר בקול. השעיר פקח את עיניו באנחת רווחה, וראה את הכהנים והעם נופלים על פניהם.

סוורוס עמד ותלה בעיניים דומעות את שלט "ברוכים הבאים " שיצר עוד בשנה הראשונה בהוגוורטס. סימני דיו ויין ניכרו עליו. כמו צבע שירד מקישוטים אחרים בחגים גשומים.

-"אחרי כל השנים האלה"? שאל דמבלדור ברוך.

-"תמיד".

"הנני נשבע בזאת חגיגית שאני מתחיל הושענות"

- "האדונים לולבי, ערבי נחל, כפות תמרים, ואתרוגי- מפיצי קוישיקלכים קלועים למעשי הושענות גאים להציג את:

היריד המרכזי של ארבעת המינים

'המוגלגים האלה באמת מצליחים להסתדר בלי קסם!' אמרה גברת וויזלי, 'כלומר, מבחוץ אף אחד לא היה מנחש שבפנים לא אומר אדם שצר לו המקום', הוסיפה בעודה מתרווחת מאחורה עם ג'יני

"אז וולדמורט רצה שאני אבוא ואקח אותו? אבל למה?"

- "למה?" מאלפוי נשמע מתקשה להאמין, ומאושר. "כי היחידים שיכולים ליטול לולב ביום הראשון, פוטר, הם אלו שקנו אותו או שקבלו אותו באופן מוחלט, כפי שגילה אדון האופל כשניסה להשתמש באחרים שיגנבו אותו בשבילו."

״מי יבחר השנה לחתן תורה וחתן בראשית, זהו אחד הסודות השמורים ביותר בקהילה. לפיכך, באופן טבעי, כולם יודעים אותו״.

(כנ"ל לגבי השבט החדש)

"אז וולדמורט רצה שאני אבוא ואקח אותו? אבל למה?"

- "למה?" מאלפוי נשמע מתקשה להאמין, ומאושר. "כי היחידים שיכולים ליטול לולב ביום הראשון, פוטר, הם אלו שקנו אותו או שקבלו אותו באופן מוחלט, כפי שגילה אדון האופל כשניסה להשתמש באחרים שיגנבו אותו בשבילו."

טום חיכה עד שכל התלמידים התפזרו וניגש בזהירות לשולחן של פרופסור סלגהורן

-"שלום טום. כבר מאוחר. שלא תיתפס מחוץ למיטה בלילה"

- "רק שאלה קטנה פרופסור, משהו מטריד אותי וחשבתי שאם מישהו ידע זה בטח אתה.ולא יזיק לשאול.

נתקלתי באיזה ספר באיזה משהו ולא הבנתי בדיוק איך.

הבנתי שיש איזו אפשרות להלביש את מראה כהן על מנגינת toy ".

-

-

-

- אני מקווה שזו שאלה היפוטטית בלבד "

- "בודאי. זה יהיה הסוד הקטן שלנו "

הארי הצטער שאין לו לפחות עוד שמונה עיניים. הוא הסב את ראשו לכל הכיוונים בזמן שעברו בשוק, וניסה לראות הכל בבית אחת: הדוכנים, הסככים, האתרוגים, הקישוטים, ההדסים, האנשים שבחרו את ארבעת המינים.

"ואז, מה את חושבת שיקרה?" רטן הארי חרישית. "שמישהו אחר יחסל את וולדמורט בזמן שהיא מעסיקה אותנו כאן במילוי קרעפלאך בכבד קצוץ?"

למי אכפת? כלומר, זה קצת מרגש, לא? לשבור את החוקים ולהגיד בקול 'ברוך שם כבוד מלכותו' ביום כיפור.

מה טעם יש להיות בוגר עלי בכושר אם בהקפה ראשונה כל ספרי התורה לכהנים תפוסים הם?

"זה מחולל זמן", אמרה הרמיוני. "פרופסור מקגונגל נתנה לי אותו לפני יום הכיפורים, כדי שאני אספיק את כל הסליחות של נעילה, ברכת כהנים לפני השקיעה וגם תקיעת שופר אחרי צאת הכוכבים".

"לך תביא את הדואר, דאדלי," אמר הדוד ורנון מבעד לעיתון שלו.

"תגיד להארי שילך."

"לך תביא את הדואר, הארי."

"תגיד לדאדלי שילך."

"תדקור אותו עם הלולב שלך, דאדלי."

"הארי, אם תשאיר לי את רשימת הציוד שלך לבית הספר, אני אקנה לך מחר בסמטת דיאגון. לך תדע אם ישאר מספיק זמן בין כל השבתות והחגים כאן, שנה שעברה ראש השנה נפל סמוך לשבת ונמשך שלושה ימים רצופים."

"וואו - אני מקווה שגם הפעם יהיה כך!" אמר הארי בהתלהבות.

"ואני בהחלט לא," אמר פרסי בהתנשאות. "אני מזדעזע לחשוב באיזה מצב אמצא את תיבת הדואר שלי אם אעדר מהעבודה שלושה ימים ברציפות."

"כן, מישהו עוד עלול שוב להכניס לשם עוד פרסומי טראש על סגולות וקמעות לשידוכים, אה, פרס?" שאל פרד.

"זה היה חיבור תורני על חייו של רבי יונתן בן עוזיאל!" קרא פרסי, ופניו האדימו מאוד. "זה לא היה משהו אישי!"

"דווקא כן," לחש פרד באוזנו של הארי שעה שקמו מהשולחן. "אנחנו שלחנו את זה".

"אני יודע איזה יום היום," חזר דאדלי, מתקרב ממש עד אליו.

"כל הכבוד לך," אמר הארי. "אולי תוכל לגלות גם לי? החגים האלה בלבלו אותי לגמרי..."

"פתיחת ההיכל של הפרנסה בשלושים ושש אלף??! זה אלפיים פחות מבשנה שעברה!"

"חמודי לא ספרת את האלפייה של הקונה הלארג' שהתקבלה מתחת לשולחן"

"טוב נו אז שלושים ושבע"

"ונוסיף לך עוד שתי אלפיות כשיצא הצום. מה דעתך, בובילה? עוד שתי אלפיות. ככה טוב?"

הגבאי המרוקאי חשב על זה רגע "ואז יהיו לי שלושים ו... שלושים ו..."

"שלושים ותשע תורג'י"

- "תגיד לי, דבר אחרון. כל הענין הזה של התשובה ועוונות נמחלים זה אמיתי? או שזה קורה רק בתוך הראש שלי"?

-"ברור שזה קורה בתוך הראש שלך, הארי, אבל למה, תגיד לי, זה אומר שזה לא אמיתי"?

"פרסי לא מסוגל לזהות בדיחה גם כשהיא רוקדת לו מתחת לאף, לבושה רק בכיסוי אתרוגים הורוד של דובי".

***ביציאה מהמקווה בערב יו"כ***

-ידעתי שג'יני שיקרה לגבי הקעקוע ההוא

ופוטר – השתדל לסיים נעילה בצאת הכוכבים, טוב? אחרת נסיים אחרי המניין הספרדי זו השנה השמינית ברציפות, כפי שפרופסור סנייפ טרח להזכיר לי אמש...

"טוב, אני לא יודע מה הם חשבו לעשות בו, אבל סנייפ החליט שהמשרד שלו הוא לא מקום בטוח בשביל האתרוג המהודר של ההוא שאין לנקוב בשמו," אמר דרק. "כעבור יום-יומיים הוא שלח את האתרוג ללונדון, שישתמר בכספות בגרינגוטס."

התימנים התחילו שוב לצחוק.

"אני עדיין לא מבין את הבדיחה," אמר טד.

"הוא מזויף," השתנק גריפהוק.

"האתרוג של גריפינדור?!?!"

"הו, כן. מדובר בהעתק - אומנם העתק מעולה - אבל הוא לא פרי עבודתם של תימנים, אלא סתם פרי. לימון, ליתר דיוק".

זכרו את סדריק. זכרו, אם יבוא היום שבו תצטרכו לבחור בין הכשר לבין המהודר, זכרו מה קרה לילד שהיה טוב ואדיב ואמיץ, שנקלע לשוק ארבעת המינים. זכרו את סדריק דיגורי

עיניו ירוקות כמו ליבלוב ערבה,

שערו הוא הדס ריחני,

מי יתננו שלי, שדרתו נשגבה

מהודר כמו אתרוג תימני

הארי, אל תחפש נושאים לריב עם מאלפוי, אל תשכח, הוא גבאי עכשיו, הוא יכול לעשות לך חיים קשים מאוד…

אם כל כך קל לך לדבר על המלקות שקיבלת במקווה, כנראה שלא מכים אותך חזק מספיק.

אני במקומך הייתי פונה לגבאים וכותבת שבמקרים של חייבי כרת את תומכת בהפעלת אמצעים אלימים.

"אוך, אתה סתום את הפה שלך דרסלי, חתיכה של אתרוג תימני".

צר לי לבשר לכם שהחזן קטלברן פרש מתפקידו לאחר הימים הנוראים בשנה שעברה, כדי להקדיש זמן לניגונים הנותרים שהלחין ל״מכלכל חיים״״.

אולי תכתוב את זה? הציע הארי

אני לא יודע עם איזה אותיות זה. טוב, השם זה קוישיקלך, ואתה אל תבקש ממני להגיד את זה פה שוב.

האדון ירחני מברך את פרופסור סנייפ בשלום עליכם, ומבקש ממנו לענות בעליכם שלום.

בדרך-כלל את מדייקת יותר, הרמיוני. הפעם, אני חושש, קלעת רק בניחוש אחד מתוך שלושה. האתרוג אינו מורכב, ולא שיחדתי אף אחד בעיריה כדי לקבל דוכן בשוק ארבעת המינים.

אבל לא אכחיש שאני כתבתי את ״אום אני חומה״.

זה כמו ההבדל, חשב לעצמו, בין להיות מובל בכח אל הריקודים במעגל הפנימי, לבין להיכנס אליהם מתוך בחירה, בראש מורם. אולי יהיו מי שיגידו שבעצם אין פה בחירה, אבל הרווקות בעזרת נשים יודעות- וכך גם אני, חשב הארי, עם זרם של גאווה פראית, וכך גם השדכן- שזה כל ההבדל שבעולם.

(הארי, שמחת תורה באולם המרכזי)

רון בהה בהרמיוני כאילו לפתע ראה אותה באור חדש לגמרי. "הרמיוני, נוויל צודק - את בת..."

"אה, כל הכבוד על האבחנה. אני עדיין רוצה לקחת ספר אחד להקפות״.

אני עדיין לא אוהבת את הטון שלך, ילד. אם כל-כך קל לך לסלסל "חטאנו לפנייך", סימן שאינך מבין את אימת הדין מספיק. פטוניה, אני במקומך הייתי כותבת תלונה. תבהירי להם שבמקרה של הילד הזה, את תומכת בסליחות בנוסח אשכנזי.

בדיוק אז הפריע נוויל לשיחה כאשר הפך פתאום לתרנגול כפרות גדול

חטאים שאתה לא מודע אליהם, דרסלי, די בהם כדי למלא מחזור שלם

"אני יודע איזה יום היום," חזר דאדלי, מתקרב ממש עד אליו. "כל הכבוד לך," אמר הארי. "סוף-סוף לא נרדמת בשיר של יום?"

הרמיוני, כבר סיכמנו פעם... אנחנו לא נחזור שוב על כל תפילה שעברנו, מספיק שעשינו אותה פעם אחת!

אני, בחזרת הש"ץ של מנחה בכיפור

הארי בחיים לא עסק בבניית סוכה. הדרסלים אף פעם לא נתנו לו להיכנס לסוכה שלהם בטענה שהוא עבד ולכן פטור מהסוכה, אלא העדיפו להשאיר אותו אצל גברת פיג, שכנתם הפיליפינית. אבל הוא והרמיוני הצליחו לשחזר לאן מיועדים רוב היתדות והמוטות. ולמרות שאדון וויזלי הפריע יותר משעזר ( מפני שבכל פעם שדפקו מוט הוא אמר לשם יחוד ונורא התרגש) , הם הצליחו לבסוף להקים שתי סוכות עלובות למראה.

כולם נעמדו להתפעל מפרי עמלם. "אף אחד לא היה מנחש שהסוכה הזאת שייכת לקוסמים" ,הארי חשב. אך הבעיה היתה שברגע שביל צ'ארלי ופרסי יגיעו משוק 4 המינים הם יהיו עשרה. נראה שגם הרמיוני זיהתה את הבעיה. היא שלחה בהארי מבט תוהה שעה שאדון וויזלי נכנס לסוכה.

"יהיה קצת צפוף, אבל בעזרת השם יהיה מקום לכולנו" הוא קרא אליהם מבפנים. "בואו ותראו".

הארי רכן, הכניס את ראשו מתחת לקישוט "ברוך אתה בבואך" מכוער, ופער את פיו בתדהמה. הוא נכנס לתוך משהו שנראה כמו דירה בסגנון מיושן, עם שלושה חדרים וספריה תורנית מלאה. על הקירות היו תמונות של רבנים ונופי ארצנו, ובמקום הורגש ריח חזק של סכך לנצח.

"יוצאים בזה ידי חובת דירת ארעי, שאלתי את דמבלדור" אמר אדון וויזלי. "שאלתי את זה מפרקינס במשרד, הוא כמעט לא משתמש בסוכה, מסכן, הוא חב'"דניק".

"אלף למד ריש גימל הא!" קראה הרמיוני בכעס. "רציתי לכתוב 'שימו קץ לניצול המחפיר של אחינו הספרדים, והיאבקו למען קיצור זמן אמירת הסליחות' - אבל זה לא נכנס. אז במקום זה זאת הכותרת של המניפסט שלנו."

האתרוג... האתרוג הוא דבר יפה ונורא, ולפיכך יש לטפל בו במירב הזהירות

דמבלדור התנשם ואז דיבר בקול שהארי לא זיהה, הוא מעולם לא ראה את דמבלדור מפוחד כל-כך .

"אני לא רוצה... אל תכריח אותי " ...

הארי הביט אל הפנים החיוורות שהוא כל-כך הכיר, על האף המעוקם ומשקפי החצי-הירח, ולא ידע מה לעשות .

..."לא רוצה... רוצה להפסיק..." גנח דמבלדור .

"אתה... אתה לא יכול להפסיק, פרופסור, אני מצטער" אמר הארי והכריז בקול "אלבוס פרסיוול וולפריק בריאן בן ר' פריסוול מכובד בהקפה חמישית"

לפני שנפתח בתפילה, הייתי רוצה לומר כמה מילים, ואלו הן: חֲרָמֵי! ְקוּנָמֵּי! ְקוּנָחֵי! קוֹנְסֵי!

"למה שנבנה סוכת נחלים?", אמר ג'ורג' בהפגנת זעזוע מעצם הרעיון. "זה מוציא את כל הכיף מהחג".

ופוטר - השתדל לקשט כמו שצריך. טוב? אחרת נפסיד בתחרות הסוכה היפה זו השנה השמינית ברציפות, כפי שפרופסור סנייפ טרח להזכיר לי אמש" ~ מינוורה מקגונגל

"אתה יודע כבוד השר, אני חולק על הרב אבינר בנושאים רבים, אבל צריך להודות שיש לו סגנון"

'אני לא דואג, הארי,' אמר דמבלדור, וקולו נשמע מעט חזק יותר מתחת לסכך המט לנפול. 'אני איתך.'"

יכול להיות שמישהו מנסה לחסל את ההקפות השניות בבית הרב?"-ג'ורג'

"אבל למה שמישהו ירצה לעשות דבר כזה?" - האגריד

"ווד היה מחסל מזמן את ההקפות השניות בהר המור אילו היה יכול לעשות זאת בלי שיבחינו בו..."-פרד

(כנראה שהוגוורטס הם מרכזניקים)

"רון בהה בהרמיוני כאילו לפתע ראה אותה באור חדש לגמרי. "הרמיוני, נוויל צודק - את בת..."

"אה, כל הכבוד על האבחנה," היא אמרה בארסיות. אני גם אשכנזיה בנוסף לכל, ויכולה ליטול ארבעת המינים בברכה".

"זכרו את סדריק. זכרו, אם יבוא היום שבו תצטרכו לבחור בין הסלסולים לבין המניין המהיר, זכרו מה קרה לילד שהיה יקה טוב, בלונדיני עם עיניים כחולות, שנקלע לסליחות של הספרדים בעשרת ימי תשובה. זכרו את סדריק דיגורי."

"צלקות יכולות להיות דבר שימושי ביותר. לי עצמי יש צלקת מעל ברך שמאל עם כל המילים של תתן אחרית לעמך"

"זה יהיה ביקור ממש נחמד. שלום האגריד, ספר לנו, אולי פיזרת לאחרונה כמה טונות של כפות תמרים ברחבי השכונה?"

"רון, אני צריך אותך. יורד גשם בסוכה של יאקסלי".

"מה קרה, הוא אמר את תפילת הגשם לפני הזמן?".

"משהו כזה. אבל זה בכלל לא משנה. אם הסכך שלו לא מתייבש עד הלילה, הוא לא יוכל לישון שם, ולא כדאי שזה יקרה. אגב, אני יורד למטה לחקור את אשתך על החשדות נגדה בעניין עוקץ כרטיסי הטיסה לאומן השנה".

"מה אני עושה עם זה?", תהה רון בקול.

"נסה את ותן ברכה", נחלצה הרמיוני לעזרתו.

המעלית עצרה. רון יצא מהמעלית, מבולבל ואובד עצות.

"אם זה לא יעבוד - נסה להוסיף לפני שמונה עשרה את תפילת הטל"

"אתה תלמיד ה"חזון איש" בכל רמ"ח איבריך, נכון, פוטר?"

"נכון מאוד," אמר הארי. "אני שמח שהבהרנו את הנקודה הזאת".

והוא הפנה את גבו לגר"ח נאה ופסע בחזרה אל בית המדרש.

"אם אנחנו נשארים פה, כדאי שנטיל כמה כשפי הגנה, לעצור רוחות רעות וטללים רעים". היא הרימה את הלולב והחלה לטייל במעגל גדול מסביב להארי ורון שאחזו בספרי התורה.

הרמיוני הסתכלה עליהם במבט כמעט מרחם. "אתם באמת לא מבינים איך צ'ו מרגישה בזמן ההושענות?"

"לא", ענו הארי ורון פה אחד.

"טוב, ברור שהיא צריכה להחזיק את הלולב עם ההדסים והערבות ביד ימין, ואת האתרוג צמוד אליהם ביד שמאל. והיא גם צריכה להחזיק סידור איכשהו, לומר את ההושענות ולהבין את המשמעות של "כהושעת אלים בלוד עמך", ובמקביל לנסות לחשב איזה מסלול של הקפה סביב הבימה יביא אותה למקום ולא ישאיר אותה בפקק עד סוף מוסף. ואת כל זה היא צריכה לעשות בלי להכניס לאף-אחד את הלולב לעין.

אה, וחוץ מזה היא עדיין מנסה לזהות את המנגינה שהחזן הלביש על "הודו ל-ה'", זה ממש יושב לה על קצה המוח אבל היא לא מצליחה להזכר".

היה רגע של שתיקה המומה, ואז רון אמר: "אדם אחד לא יכול לעשות את כל הדברים במקביל. הוא יתפוצץ".

"זה שלך יש יכולת מולטי-טסקינג של לולב לא אומר שכולנו כמוך", אמרה הרמיוני בארסיות.

"אני לא מאמינה!" קראה הרמיוני והתחילה לעלעל במחזור בין ערבית לשחרית. "סימנתי את זה מזמן כדי שיהיה לי משהו קליל לקרוא הערב!"

"לזה את קוראת קליל?" רון השתנק כשהרמיוני הגיעה לשיר הייחוד.

"אף פעם עוד לא השתמשת בוידוי ,ילד?" היא צעקה. "אתה צריך להתכוון לזה, פוטר! אתה צריך באמת ובתמים להצטער על זה ."

רוגזו על בעליו הקודם של הסידור נעלם מייד. הארי אימץ את עיניו לקרוא את שורת ההוראות הבאה. לפי הכתוב בסידור היה עליו לחבוט את הערבה ה' פעמים באדמה קשה. אך לפי הכתוב בכתב יד היה מומלץ להוסיף חביטה אחת בגדר מתכת אחרי כל שבע חבטות באדמה. האם ייתכן שהבעלים הקודם צודק גם בזה?

הארי חבט את צרור הערבות שלו בגדר הסמוכה, ההשפעה הייתה מיידית. רוב העלים נשרו כבר אחרי החבטה הראשונה.

"איך אתה עושה את זה?" שאלה הרמיוני מעזרת הנשים. פניה כבר היו אדומים ושערה הלך והתנפח ממאמץ; אך צרור הערבות שלה היה עדיין שלם לגמרי.

"תוסיפי חבטה בגדר מתכת -"

"לא, לא, בסידור כתוב ה' פעמים באדמה קשה!" היא נזפה בו.

"אני צריך למצוא אתרוג יפה, חייב צהוב, בלי שאף אחד מהרבנים יגלה עליו דברים, בפרט"הארי הידק את לולבו כך שראו את הקצה הסגור "לא שחורים"

"דובי מכיר את האתרוג המושלם אדונילי!" הוא אמר בשמחה "כשדובי בא לשוק ארבעת המינים הוא שמע את שאר המחמירימים מדברים על זה. קוראים לזה אתרוג סתם-יקר,או- אתרוג תימני"

אבל דובי בא לכאן כדי להגן על הארי פוטר, להזהיר אותו, אפילו אם אחר־כך הוא באמת יהיה חייב לסגור את הדלת על האוזניימים שלו... אסור שהארי פוטר ילך להקפות בבית הרב!

לשמוע קולות שאף אחד אחר לא שומע זה לא סימן טוב, אפילו בשעת נעילה.

לפחות אף אחד מהקישוטים בסוכה של גריפנדור לא נאלץ לקנות את מקומו. הם נכנסו כולם בזכות כישרון בלבד.

היו היה פעם שלושה אחים שטיילו בשוק ארבעת המינים. אחרי כמה דקות הגיעו האחים אל מקום שהיה צפוף מכדי לעוברו בהליכה ומסוכן מכדי לחצותו בריצה. אבל האחים היו משכילים בתורת הקסם, ועל כן פשוט נופפו בשרביטיהם וגשר הופיע מעל השוק העמוס. הם החלו לחצות את השוק , אך באמצע הדרך חסם את דרכם גבר חפוי-פנים.

והסוחר דיבר אליהם. הוא כעס מאוד על כך שרימו אותו וגזלו ממנו שלושה קורבנות חדשים, שכן רוב העוברים בשוק היו קונים סט א א ב150. אבל הסוחר היה ערמומי. הוא העמיד פנים שהוא מברך את האחים על קסמיהם, ואמר שכל אחד מהם ראוי לפרס על שהשכילו לחמוק מפניו.

וכך האח הבכור שהיה איש ריב ומדון, ביקש לולב מהודר יותר מכל לולב אחר: לולב שיהיה בו "קורא" ויהיה אפשר לכסכס בו! לולב הראוי לקוסם שהביס את הסוחר! הסוחר ניגש אל ארגז לולבים עם מנעול , הוציא משם לולב, ונתן אותו לאח הבכור.

האח השני היה יהיר וגאוותן, והחליט להשפיל את הסוחר עוד יותר. הוא ביקש אתרוג מושלם שישאר ככה לנצח. הסוחר נטל אתרוג מקופסא עם שלושה מנעולים, נתן אותה לאח השני, ואמר לו שלאתרוג יש כח להישאר מושלם לנצח.

ואז פנה הסוחר אל האח השלישי והצעיר מכולם ושאל את מבוקשו. האח הצעיר היה העניו באחים וגם החכם בהם, ולא בטח בסוחר. על כן הוא ביקש מן הסוחר דבר מה שיאפשר לו ללכת מהשוק בלי שיצטרך לחזור אל הסוחר. והסוחר, בלית ברירה , הושיט לו את הערבות שלו- שלעולם לא מתייבשות.

כעת סר הסוחר מדרכם, והרשה לשלושת האחים להמשיך בדרכם , וכך עשו, משוחחים בפליאה על ההרפתקה ומתפעלים ממתנותיו של הסוחר.

ברבות הימים נפרדו האחים ופנו איש לדרכו.

האח הראשון צעד שבוע או יותר עד שהגיע לישיבה נידחת, וחיפש שם רב שהיה הבר פלוגתא המר שלו. מטבע הדברים , עם הלולב של הסוחר , הוא לא יכל שלא לנצח בוויכוח על הלכות לולב. הוא השאיר את הרב מוטל על הסטנדר והלך לקידוש שם התרברב באוזני כל על הלולב שלו.

והנה, באותו לילה התנגב שיעור א' פעור לחדרו של האח הבכור שהיה שיכור משיבס, ולקח את הלולב של הסוחר.

כך האח הראשון חזר אל הסוחר.

בינתיים שב האח השני אל ביתו שלו, שבו התגורר עם אשתו בעוני. הוא הפך את האתרוג שלוש פעמים והראה לאשתו בשמחה עצומה את האתרוג. אשתו כל כך כעסה שלא ביקש מהסוחר אוכל לחג אלא אתרוג, ונתנה ביס מהאתרוג. כך חזר האח השני אל הסוחר.

אבל למרות שהסוחר חיפש את האח השלישי שנים רבות הוא מעולם לא מצא אותו. רק כשהגיע לגיל מופלג נתן לבסוף את הערבות לבנו. אז הוא בירך את הסוחר כמו שמברכים חבר ותיק והלך עימו בשמחה, וכשווים הם הלכו לרקוד בשמחת תורה.

"אני לא מאמין", אמר ווד בכעס. "פלינט! אני שריינתי את בית הכנסת בשביל המניין קרליבך וריקודים בהלל! אתם לא יכולים להדחף עכשיו!"

"יש לנו אישור מהגבאי סנייפ", אמר פלינט, והציג פתק. "הוא אמר שזה דבר האבד, ושהוא יכול לכתוב את זה בחול המועד גופו".

ווד רכן וקרא את הפתק: "אני סוורוס סנייפ, גבאי בית הכנסת המרכזי, מאשר לסלית'רין להשתמש היום בבית הכנסת כדי לחנוך את החזן החדש שלהם".

"יש לכם חזן חדש? מי זה?" תבע ווד לדעת.

הסלית'רינים זזו לצדדים וחשפו את דראקו מאלפוי המרוצה.

"ותראו מה אבא שלי בדיוק תרם למניין", הוא אמר בקור. הסלית'רינים הציגו בגאווה שבעה סטים של ארבעת המינים א'.

"איך ידעתָּ שזו אני?" שאלה. "גבִרתי הפרופסור, מעולם לא ראיתי חתולה שיושבת בקיפאון מוחלט כל-כך." "גם אתה היית קפוא לוּ בילית יום שלם בישיבה על חומה," אמרה הפרופסור מֶקגונַגל. "יום שלם? במקום לחגוג? אני עברתי אולי מאה הקפות ושמחות בית השואבה בדרך לכאן."

"אם כן," שאל סנייפ, "מדוע כתוב פה בפנים השם 'קר"ע שט"ן'?"

ליבו של הארי החסיר פעימה.

"זה הכינוי שלי," הוא אמר.

"הכינוי שלך," חזר אחריו סנייפ.

"כן... ככה קראתי לעצמי אחרי שהחזן האשכנזי הרגיז אותי." אמר הארי

"אם כן," שאל סנייפ, "מדוע כתוב פה בפנים השם 'קר"ע שט"ן'?"

ליבו של הארי החסיר פעימה.

"זה הכינוי שלי," הוא אמר.

"הכינוי שלך," חזר אחריו סנייפ.

"כן... ככה קראתי לעצמי אחרי שהחזן האשכנזי הרגיז אותי." אמר הארי

הארי אימץ את עיניו לקרוא את שורות ההוראות הבאה. לפי הכתוב בספר היה עליו להזאת פעם אחת למעלה ושבע פעמים למטה אך לפי התוספת בכתב-יד היה מומלץ לא להתכוון להזאת לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף. האם ייתכן שהבעלים הקודם צודק גם בזה?

פרד: מה קרה לו? גם המוח שלו נפגע?

ג'ורג': כמו חולה נפש. אתה מבין... אני לא מאוזן. לא מאוזן, פרד, קולט? זכויותיי מרובים על עוונותיי!

פרד: פתטי! כל העולם המלהיב של הומור "עשרת ימי תשובה" עומד לרשותך, ואתה בוחר דווקא ב'לא מאוזן'?

לא סוורוס, כבר הסברתי לך שאי אפשר להתיר את הנדר הכובל. גם לא בערב ראש השנה אצל הקסמהדרין בכבודם ובעצמם

החוק הבסיסי לשינוי צורה של גַמְפּ קובע שאי אפשר לקחת אתרוג "כשר" ולהפוך אותו ל-"מהדרין מן המהדרין"

"לא יכול להישאר כאן הרבה זמן, אמא," אמר פרסי. "אני עומד בכניסה לבית כנסת, לחתנים יש קידוש - "

"מה - אתה חתן בראשית, פרסי?" שאל אחד התאומים בארשת של הפתעה גדולה. "היית צריך להגיד משהו, לא היה לנו מושג."

"רגע, נדמה לי ששמעתי אותו אומר על זה משהו," אמר התאום האחר, "פעם - "

"או פעמיים - "

"לדקה - "

"כל זמן אלול - "

"אוך, תסתמו." אמר פרסי.

"יום הפלקת ערבות"

כל תלמידי בית הספר עמדו מול הערבה המפליקה, מחלוקים לפי בתים. מביטים בהאגריד נאבק בעץ מחפש חמש ערבות עם לבלוב שיכול לתת לדמבלדור כבודו על מנת שיכול לקיים את מצוות ערבות.

פניו של האגריד היו מיוזעים זרועותיו מלאות שריטות "ככה זה כל שנה" לחשה הרמיוני "אבל משנה לשנה נהיה קשה יותר למצוא ערבות עם לבלוב, אני אף פעם לא הבנתי למה מחמירים פה כל-כך, אבא שלי סיפר שבזמנו לא התעקשו על לבלולב" הארי לא הקשיב להם הוא הביט במאלפוי שניראה שמח מהסבל של האגריד ונזכר בד"ק שאמר מאלפוי היום בבוקר- ארבעת המינים משולים לארבעה סוגי אנשים:

האתרוג- משול לטהור דם שיש בו גם קסמים וגם ידע עשיר של עולם הקסמים.

ההדס- משול לבוצדם שיש בו רק קסמים

הלולב- משול לסקיב שיש בו רק ידע אבל אין בו קסמים

והערבה- משולה למוגל שאין בו לא ידע ולא קסמים

והיום הזה, המשיך מאלפוי בד"ק, מזכירים לערבה ולכל המוגלגים שהתחילו לחשוב את עצמם שבסוף מפליקים לערבה, מאלפוי הזכיר כבדרך אגב שאצלם בבית המנהג גם להפליק גם ללוב ולהדס... בשלב הזה דמבלדור עצר את מלפאוי וביקש מכולם לצאת מהטירה לתחילת הטקס.

בירידה מהטירה לגינה הארי פגש את מבטו של מאלפוי ואמר לו "ממש בוגר מצידך" ומלפואי ענה שחבל שדמבלדור עצר אותו כי הוא רצה לספר מה עושים עם האתרוגים הפסולים אצלם בבית.

הארי ראה את האגריד פצוע ושותת דם עם חיוך גדול מגיש לדמבלדור כבודו חמש ערבות עם לבלוב כאילו היו זר פרחים. ודמבלדור כבודו לוקח את החמישה ערבות ואומר לתלמידים "השנה אני לא רוצה להאריך בדברים רק להזכיר שלעולם לא יוכל האתרוג להיות שלם כל עוד אין איתו ערבה ועוד דבר עלי להוסיף בעקבות הד"ק שנאמר היום בבוקר שאתרוג שנפל פיטמו לאחר שנקטף מן העץ הוא פסול ושום קסם לא יעזור", דמבלדור הוציא מכיסו חתיכה קטנה וחומה ובשרביטו ציווה על הפיטם לחזור לבעליו הפיטם קפץ מידו של דמבלדור ועף באוויר עיני כל התלמידים עקבו אחרי הפיטם שריחף ונחת על ראשו של מאלפוי.

דמבלדור כיחכך בגרונו ושוב כל התלמידים הביטו בדמבלדור שניגש לקרקע והפליק חמש הפלקות על הקרקע.

בבחינה בשינוי צורה מק'גונגל ביקשה מהם להפוך אבטיח לאתרוג.

הרמיוני עיצבנה את כולם כשאמרה שהאתרוג שלה נראה יותר כמו אתרוג תימני מאשר כמו אתרוג רגיל, זו היתה אחרונת הדאגות של כל האחרים.

"לאתרוג שלי היתה דוגמה של פסים בהירים, איזה סיוט"

"זה כלום, לאתרוג שלי היה אדום מבפנים עם גרעינים שחורים"

הוא נדחף בעדינות והשתחל בין המכשפות והקוסמים הנרגשים עד שהצליח לראות בימה מיוחדת שהוקמה באמצע החנות ועליה ניצב סט 4 המינים המפואר ביותר שראה מימיו.

"זה חדש בשוק..."

"הסט הכי מהודר בעולם"

"האדמור של חסידות רולינגוב הזמין בזה הרגע שבעה מהיפהפיים האלה" קרא בעל החנות.

"למה שנרצה להיות גבאים?", אמר פרד וקימט את מצחו בזעזוע מעצם הרעיון. "זה מוציא את כל הכיף מההקפות של שמחת תורה".

הארי נכנס לסוכה בפעם הראשונה, הסתכל לסכך והופתע לראות כוכבים. "הם עשו קסם שזה ייראה כמו השמיים בחוץ" אמרה הרמיוני

"הא, אדונילי, בלי לפגוע בכל הכבודו, אדונילי, אבל אני לא בטוחה שאתה עשית לבעל תוקע טובה, אדונילי, כשאתה שחרר שחררת אותו לתקוע באיזה בית כנסת שהוא רוצה."

"למה?" שאל הגבאי, מופתע ומאוכזב. "מה קרה לו?"

"החופש עלה-עלה לתוקע לראש שלו, אדונילי," אמרה גולדי בעצב "הוא מלא רעיונותים שלא מתאימים למעמד של בעל תוקע. הוא לא יוכל להשיג עוד משרה, אדונילי"

"למה לא?" שאל הגבאי.

גולדי הנמיכה את קולה בחצי אוקטבה ולחשה, "הוא רוצה ששלם ישלמו לו על העבודה שלו אדונילי"

כל שנה לפני יום כיפור התברר כמה חטיפים למבריזים הספיקו פרד וג'ורג' למכור לפני שעזבו את הוגוורטס. כמה ימים לפני הצום התלמידים היו מתחילים להתעלף, להקיא, או לפתח חום מסוכן או דימום כבד מהנחיריים. הרבנים, שלא הצליחו לאתר את המקור לתסמינים המוזרים הללו, נאלצו לוותר ולאפשר לתלמידים לשתות לשיעורים.

כשהארי הקדים להיכנס לסוכה הוא שמח על כך מאוד, שכן כשהדליק את האור התגלה שדובי לקח על עצמו לקשט אותה לקראת החג. היה ברור שגמדון הבית אחראי לקישוט, כי איש מלבדו לא היה חושב לתלות מהסכך מאה כדורים מוזהבים, שנשאו כולם את דיוקנו ואת הכתובת "חג שמח ונהדרי-הארי!"

הם פסעו לאורך רחוב מגורים תלול וצר. חלונות הבתים היו מוחשכים. "פרופסור, למה אנחנו לא יכולים להיכנס ישר לסוכה של העמית שלך?" "כי זו גסות רוח, כמו לפרוץ לו את דלת הכניסה," אמר דמבלדור. "הנימוס מחייב לתת הזדמנות לחברינו הקוסמים לסרב להכניס אותנו לביתם".

הושע נא

אדון האופל תרשיע, בנו של ג'יימס הושיע, גרינדלוואלד ולי יהושיע, דאדלי דרסלי תשביע, הורקרוקס תכרות ותמניע, וולדמורט תכניע, זוכר הגיגית יופיע, חוזת הנבואה תמציאה, טרלוני תפתיע, ילד שנשאר בחיים תושיע, כובע ממיינך תשפיע, לילי אהבתה תשפיע, מקגונגל תרגיע, נחש הנגיני תכריע, סלאגהורן תריע, עין הזעם יפציע ,פולימיצי תמתיק ותניע, צרחן ינשופים מודיע, קרוקשנקס מציל ומזיע, ריטה סקיטר תבליע, שומר הסוד להושיע, תמונת הגברת השמנה יניע,

הושע נא

באמת אחרון, לכבוד אסרו חג- "הא, אדונילי, בלי לפגוע בכל הכבודו, אדונילי, אבל אני לא בטוחה שאתה עשית לדובי טובה, אדונילי, כשאתה שחרר שחררת אותו."

"למה?" שאל הארי, מופתע ומאוכזב. "מה קרה לו?"

"החופש עלה-עלה לדובי לראש שלו, אדונילי," אמרה וינקי בעצב "הוא מלא רעיונותים שלא מתאימים למעמד שלו הוא לא יוכל להשיג עוד משרה, אדונילי"

"למה לא?" שאל הארי.

וינקי הנמיכה את קולה בחצי אוקטבה ולחשה, "הוא לא רוצה לישון תחת המיטה בסוכה, אדונילי"

(למי שלא הבין- נראה לי שטבי עבדו של רבן גמליאל היה ישן תחת המיטה)

גם אני מעדיף אתרוג עם פיטם סוג א, אמר ר' סלגהורן, ואף על פי שהם כולם שם אצילים ומהודרים וכל זה, אני אישית לא מתלהב מאחוזי ההשרדות שלהם..

"אבל ברסי בא לכאן כדי להגן על רוני גמזו, להזהיר אותו, אפילו אם אחר־כך הוא באמת יהיה חייב לסגור את הדלת על "אבל ברסי בא לכאן כדי להגן על רוני גמזו, להזהיר אותו, אפילו אם אחר־כך הוא באמת יהיה חייב לסגור את הדלת על האוזניימים שלו... אסור שרוני גמזו יקח את התפקיד הזה."

"זה רק האחיין שלנו – יש לו חום גבוה והוא לא מרגיש טעם... הוא ממש מדבק, לכן השארנו אותו למעלה בבידוד..."

"לפני שנפתח בסעודה, הייתי רוצה להגיד כמה מלים ואלו הן: יין! קידוש! נר! הבדלה! זמן! - תודה!"

(או בקיצור- יקנה"ז)

"כל הקשקוש המיותר הזה של הסגר, הרי אין קורונה- אה, סליחה פרופסור

-לקיתי בחרשות זמנית ואין לי מושג מה אמרת זה עתה"

"כי... כל יום יש הנחיות חדשות, אתם מבינים?"

"טוב אז אתה מתכוון להיאבק נגד ההפגנות, נגד בתי הכנסת, נגד הטיסות לאומן ונגד החתונות במגזר הערבי בכוחות עצמך, גמזו?"

"חי זקנו של מרלין, לא, אלא אם, ברוב טיפשותך, תכריח אותי לעשות זאת."

"ועד היום אנחנו לא מצליחים להחזיק פרוייקטור להתגוננות מפני הקורונה יותר מחודש"

סוף!

(בינתיים |מרושע|)

הבדיחות בהתחלה הן על פוליטיקה... סליחה.

ויש עוד הרבה שבע"ה אני אשלח בעתיד.

מדאם פינץ', הסלקטורית, היתה אישה רזה ועצבנית.

"אתם רוצים להכנס לאירוע שמוגבל רק לחברי הכנסת וחבריהם?" היא חזרה בחשדנות, מנסה למשוך את התמונה מידיה של הרמיוני; אבל הרמיוני לא נתנה לה.

"קיויתי שאוכל לשמור אותה", היא אמרה בקול נרגש.

"אוי, באמת", אמר רון, תלש את התמונה מידיה והעביר אותה אל גברת פינץ'. "נשיג לך תמונה נוספת. אורן חזן עושה סלפי עם כל דבר שעומד בשקט יותר מכמה שניות".

"אתה עצלן ושלומיאל, פוטר!" כעס סנייפ, "לא פלא שראש הממשלה.,."

"אתה מוכן להסביר לי משהו *אדוני*?" אמר הארי שהתלהט שוב. "למה אתה קורא לנתניהו ראש הממשלה? למיטב ידיעתי רק ליכודניקים קוראים לו ככה".

"ובכן.העדיפות הראשונה שלך היא לגלות מה בדיוק יגאל מתכנן. נער מבוהל הוא סכנה לאחרים, לא רק לעצמו. תציע לו עזרה והדרכה, יש לצפות שהוא ייענה, הוא אוהב אותך-" "-הרבה פחות מאז ההסכמים. יגאל מאשים אותי, הוא חושב שתמכתי באוסלו" "אף-על-פי-כן נסה. אני דואג פחות לעצמי ויותר לקורבנות המזדמנים של המזימות שהוא עלול לרקוח.אבל בסופו של דבר יש רק דרך אחת להציל אותו מנקמתו של השב"כ" שמפניה הרים גבה, וקולו היה עוקצני כששאל, "אתה מתכוון לאפשר לו להרוג אותך? " "חס ושלום. אתה תהרוג אותי."

"רק את הוצבת כאן?" שאל הארי.

"לא. גם איתן כבל, מרגלית ובוז'י כאן", אמרה יחימוביץ'.

"בוז'י... האיש שהפסיד לאבי גבאי בשנה שעברה?"

"נכון", אמרה יחימוביץ'.

"'אני לא רוצה להיות גס רוח' - פתח דוד ביטן, וגסות הרוח איימה להגיח מכל הברה והברה.

- 'אך למרבה הצער, גסות רוח לא מכוונת צצה לעתים קרובות עד להפתיע', סיים ריבלין את המשפט בכובד ראש. 'עדיף פשוט לא להגיד כלום, אישי היקר. אה, וזוהי בוודאי מירי רגב'".

–אז זה שהעיף את כהנא, הוא חזר?

–כן.

–ועכשיו הוא שולח נגדך בג"צים?

–כך זה נראה.

–אם כך, אתה יכול להסתלק מהסיעה הזו, ילד!

העולם לא מתחלק לאנשים טובים וליכודניקים, הארי.

הוא חייב להגיד שהוא לא יפנה התנחלויות, להגיד שהוא לא יפנה התנחלויות זה הצעד הראשון בדרך לפזילה למרכז ופזילה למרכז היא תנאי הכרחי להדחת ביבי

- מי מכם היה הראשון להכניס את שיר לשלום לכיס?

- קשה להאמין שזה משנה, אלא אם כן בתחתית המדרגות ממתין להם רוצח מטורף עם אקדח ברטה וכדורי דום דום.

מבקר המדינה פנה אל הרווח הגדול ביותר במעגל. "ופה יש שישה פוליטיקאים חסרים": אחד מוג לב מכדי להתמודד בפריימריז, שניים בכלא, אחד פרש מהחיים הציבוריים, אחד עבר לסקטור הפרטי -הוא ייחקר כמובן, והאחרון, הנאמן מכולם, הוא יהיה עד המדינה.

"אם ככה", אמר בוגי בקול מצלצל, "נפגשנו הערב כדי להמשיך בסיפורו של אלאור אזריה, שאותו עזבנו בשיעור הקודם על סף תחילת שירותו הצבאי. אתה זוכר בוודאי כמה הוא התרגש לשמוע שהוא לוחם, ושדחה את הצעתי ללוות אותו בסיור לריקושט, ושאני, בתורי, הזהרתי אותו שלא להמשיך לעשות לייקים בפייסבוק כשיגיע לצבא.

אם כן, גיוס נובמבר הגיע, ועמו אלאור אזריה. ילד שקט, לבוש מדי ב' מרופטים, שעמד בתור למיון עם שאר הטירונים. הוא שובץ בכפיר כמעט ברגע שבו נגעה קסדה המיון בראשו", המשיך בוגי והחווה בידו המושחרת לעבר המדף שמעל לראשו, שם היתה מונחת קסדת המיון, עתיקה ודוממת. "באיזה שלב גילה אזריה שמייסד חטיבתו המפורסם עשה לייקים לפוסטים של הצל - זאת לא אדע; אולי כבר בערב הראשון. הידע הזה בוודאי ריגש אותו עוד יותר, והגביר את תחושת החשיבות העצמית שלו.

ואולם, אם ניסה לאיים על חבריו ליחידה, או להרשים אותם בהצגות של שירי בית"ר בחדר המועדון שלהם, שום רמז לכך לא הגיע לקצינים. כלפי חוץ הוא לא הפגין שום סימן של יוהרה או תוקפנות. בתור מזרחי יפה תואר ומוכשר במיוחד, טבעי שמשך את תשומת ליבם ואהדתם של המורים כמעט מרגע הגיעו ליחידה. כולם ראו בו חייל מנומס, שקט וחותר למגע. כמעט כולם התרשמו ממנו באופן חיובי".

"הליכוד ינצח אבל לקדימה יהיו יותר מנדטים" - ההימור של פרד וג'ורג' בבחירות לכנסת ה18

אגב ההורים שלך, בוז׳י- אילו הם היו בחיים, איך הם היו מרגישים, לדעתך? גאים? או מודאגים מכך שהתנהגותך מוכיחה צורך פתולוגי בתשומת-לב במקרה הטוב, ומשאלת-מוות פסיכוטית במקרה הרע?" (ישראל היום)

"לעולם אל תבטחי בחבר כנסת אם את לא יודעת איפה הוא מחזיק את המוח שלו" (ארתור וויזלי על אורן חזן)

כמובן, מה שקרה בוועדת חוץ ובטחון זה סוד כמוס; לפיכך, באופן טבעי, כולם יודעים על זה

עד כאן פוליטיקה!

מכאן- צבא

(אני מתנצל שאין תרגום לעברית)

הרמיוני נעמדה, שולחת לעברם מבט זועם.

"אני לא נוסעת איתכם יותר בטרמפים בחיים. היינו עלולים להחטף, או גרוע מזה - לעלות על משטרה צבאית. ועכשיו, אם לא אכפת לכם, אני הולכת לישון".

והיא פנתה בסערה אל מגורי החיילות. רון הסתכל אחריה בפה פעור.

"היא בהחלט צריכה לבחון מחדש את סדר העדיפויות שלה", אמר

"צלקות יכולות להיות דבר שימושי ביותר. לי עצמי יש צלקת מעל ברך שמאל בצורת מפה מדויקת של שטחי הניווט בגבעות גורל"

"אבל דובי בא לכאן כדי להגן על הארי פוטר, להזהיר אותו, אפילו אם אחר־כך הוא באמת יהיה חייב לסגור את הדלת על האוזניימים שלו... אסור שהארי פוטר יצא לקורס קצינים."

"לעולם אל תבטחי במשהו שחושב בכוחות עצמו אם את לא יודעת איפה הוא מחזיק את המוח שלו."

ארתור ויזלי על נגדים.

הרמיוני: "לפחות אף אחד אצלנו בחטיבה לא נאלץ לקנות את מקומו. הם כולם עברו גיבוש."

דראקו: "אף אחד לא ביקש ממך שתביעי דעה, צנפית מלשינה."

"צר לי לספר לכם שסא"ל קטלברן, שהיה קצין ההנדסה של האוגדה, פרש מתפקידו בסוף השנה שעברה כדי להקדיש יותר זמן לגפיים הנותרים שלו"

"אני עדיין לא אוהבת את הטון שלך, ילד. אם כל-כך קל לך לדבר על קאדרים שעברת, סימן שהם לא מקדרים אותך מספיק. פטוניה, אני במקומך הייתי כותבת תלונה. תבהירי להם שבמקרה של הילד הזה, את תומכת בנקיטת אמצעים אלימים."

"וואו, אני מקווה שגם הפעם המילואים ימשכו חמישה ימים!" אמר הארי בהתלהבות. "ואני בהחלט לא," אמר פרסי בהתנשאות. "אני מזדעזע לחשוב באיזה מצב תיהיה תיבת הדואר שלי אם אעדר מהעבודה חמישה ימים תמימים."

"אני יכול ללמד אתכם איך לשמר תהילה בבקבוק, לבשל ניצחון, אפילו לפקוק את המוות – בתנאי שאינכם קבוצה של אידיוטים מוחלטים כמו אלה שאני זוכה ללמד בדרך־כלל."

(בכניסה לבה"ד 1)

"אל תצא לתרגיל," אמרה הרמיוני.

"תגיד שאתה חולה," אמר רון.

"תעשה כאילו נשברה לך הרגל" הרמיוני הציעה.

"תשבור *באמת* את הרגל!" אמר רון.

(כשהם שמעו שסנייפ הולך להיות הבקר של התרפ"ל)

"הבה"ד," המשיך דמבלדור כאילו לא שמע את דבריו האחרונים של רידל, "הוא בית ספר לאנשים בעלי יכולות מיוחדות - "

"אני לא חולה נפש!"

"אני יודע שאתה לא חולה נפש. בה"ד 1 אינו מקום לאנשים חולי נפש. זה בית ספר לקצינים"

הם לא יודעים שאסור לנו להשתמש בנשק כשאנחנו בבית. הולך להיות הרבה כיף בקיץ הזה עם דאדלי...

"קשה. קשה מאוד. אני רואה שרבאק לא חסר פה. וגם דפר לא חסר. ויש גם קבא בשפע. והדחף לנצנץ מול מפקדים. אבל איפה לשים אותך?"

"לא לשיריון. לא לשיריון."

"לא שריונר, מה? אתה בטוח? היית יכול להצליח שם מאוד. הכול כאן, בצו ראשון שלך. ובשיריון יש מסלול כוכבים שיעזור לך בדרכך לקצונה. אין בכך שום ספק. לא? נו טוב, אם אתה בטוח. אז מוטב שזה יהיה... צנחנים! "

הארי: "אוי לא, יש פה מ"צ בפינה".

רון: "בואו פשוט נתעתק מפה"

הרמיוני *מגלגלת עיניים*: "אי אפשר להתעתק בתוך הקריה או ממנה החוצה, כמה פעמים צריך להזכיר לכם?"

"למה שנרצה להיות קצינים?" אמר ג'ורג' בהפגנת זעזוע מעצם הרעיון. "זה מוציא את כל הכיף מהחיים."

- "לא" אמרה לונה בשלוות נפש. "הוא העורך של 'במחנה'."

- "דברים חשובים שהציבור צריך לדעת!!?!" התפלצה ריטה

- "הקב"ן נתן לדובי פרופיל 21!"

- "מה? אני לא -"

- "דובי חופשייייייי"

החוגר היה גזור כבר 19 שנים. הכל היה טוב.

-"הם נראים, כל החבורה, כאילו הם צעירים שמתחמקים מעבודות רס"ר".

-"יש לנו פטור", אמר רון.

-"פטור, אה, ג'ינג'י? וככה סתם החלטתם להגיד פתאום 'עד מתי'?"

"אמור 'עד מתי', הארי. פחד מהשם רק מחזק את הפחד מהדבר עצמו".

היו דברים מוזרים במגורים בפונדק הגסטרונום הרותח. בוקר אחד, הארי הציץ במראה, ובבואתו ענתה לו "שלומפר, תכניס את החולצה למכנסיים! המ"צ מגיע"

הארי והרמיוני הקשיבו לגלי קסם, בתקווה לשמוע משהו חדש. שיר בקע ממנו, "וכשתמות, משהו ממני ימות איתך".

"הארי!" אמרה הרמיוני בזעזוע.

"לחוה אלברשטיין יש הורקרוקס!"

"...אני צריך שתחתום לי יום חופש, אמר הארי.

"למה לי?" לגלג המ"מ ורנון.

"כי יהיה לי..." אמר הארי, מקפיד בניסוח דבריו. "יהיה לי קשה מאוד, כשהביקורת תהיה פה, להעמיד פנים שאני יודע איפה כל העמדות הג"ש..."

"עמדות הגנת השריפה נמצאות ליד הש"ג, ליד כל מגורי פלוגה, ליד רחבת המסדרים וחדר האוכל!" זעק המ"מ ורנון, והארי שמח לשמוע נימה ברורה של פאניקה בקול שלו.

"בדיוק." אמר הארי, והביט בשחווה בפניו הגדולים, הסגולים של המ"מ. "זה הרבה לזכור בבת אחת. אני אצטרך להשמע מאוד משכנע, נכון? מה יקרה אם בטעות אני אגיד משהו לא נכון?"

"אז אתה תחטוף את הריתוק של החיים שלך, שמעת?" שאג המ"מ ונופף בארון שלו כלפי הארי, אבל הארי עמד על שלו.

"הריתוק של החיים שלי לא יעזרו לאלוף פיקוד צפון לשכוח שאני לא יודע איפה עמדות הג"ש," הוא אמר בכובד ראש.

"אבל אם תחתום לי יום חופש להלוויה השלישית של סבתא שלי," המשיך הארי במהירות. "אני נשבע שאני אזכור איפה העמדות הג"ש ומה זה אומר כיתת כוננות ואהיה צהוב כמו- כאילו חייל טוב כמוך."

אין כמו לרמות בניווטים עם מפת הקונדסאים. "הנני נשבע בזאת חגיגית שאני מחפש את את הדרך"

"ראית מה קורה פה? קיבלתי שבת!"

"מה ציפית לקבל, סלק?" ~ הארי פוטר ורון וויזלי ביום שישי

נימבוס 2001 פז"ם עולםםםםם

לאנשים עם מוח מאורגן, צה"ל נתפס בסך הכל כעוד הרפקה גדולה

"צבא!" אמר הרמיוני בכעס. "אתם הבנים לא מתעניינים בשום דבר אחר? קורמק עוד לא שאל אותי אפילו שאלה אחת על עצמי, לא! במקום זה זכיתי לשמוע סקירה על מאה המעצרים של קורמק מקלאגן בלי הפסקה."

"האם אתה זוכר שאמרתי ללכת בשני טורים בשקט, פוטר?"

"כן"

"כן המפקד"

"אין צורך לקרוא לי 'המפקד', פרופסור"

"אבל למען השם - אתם אנשי מודיעין! אתם יודעים לעשות סייבר! אתם בטח יכולים לטפל ב- בעצם כל דבר!"

ראמ"ן הסתובב לאיטו והחליף מבטים משתאים עם מפקד 8200, שהצליח לחייך הפעם באמת ולהגיד בקול חביב, "הבעיה היא, אדוני ראש הממשלה, שגם הצד השני יודע לעשות סייבר."

"אתם יודעים מה, היחס כלפי הטירונים? הוא פשוט מחפיר! זאת עבדות, זה מה שזה! הרס"ר קראוץ' ההוא הכריח אותם לעלות מאזין עד שיסיים החייל האחרון בבסיס, והם פחדו פחד-מוות, והוא איים עליהם בשבת כך שהם אפילו לא יכולים לברוח כשבאים בדואים על טרקטורונים ורומסים פה אוהלים! למה אף אחד לא עושה משהו בנידון?"

"יש לכם מזל שמגישים בכלל ארוחה חמה הערב, אתם יודעים," אמר ניק כמעט-בלי-ראש. "היו קודם בעיות במטבח, הרס"ר כבר חשב להוציא מנות קרב לארוחת ערב שבת".

"כן, חשבנו שהמג"ד עצבני על משהו," אמר רון בקול שבוז. "אז מה קרה שם במטבח?"

"הו, כרגיל," אמר ניק כמעט-בלי-ראש ומשך בכתפיו. "המג"ד הקים המולה וזרע הרס. הטבחים המסכנים כמעט יצאו מדעתם מרוב פחד כשהוא ריתק אחד מהם בכח למדרכה".

*טראח*. הרמיוני הפילה את צלחת הפלסטיק האדומה שלה. החמין שנשפך התפשט באיטיות על מפת השולחן ועשה כתם כתום וגדול על מפת הניילון, אבל הרמיוני לא שמה לב לזה.

"ריתוק פיזי, כאן?" היא שאלה, ובהתה המומה בניק כמעט-בלי-ראש. "כאן בצבא המוסרי בעולם?".

"בהחלט," אמר ניק כמעט-בלי-ראש, ונראה מופתע מהתגובה שלה. "בצבא יש את הריכוז הגדול ביותר במדינה של נערים מאוכלוסיות חלשות שלא מותאמים למסגרת, ולפעמים יש צורך להחזיקם בכח כנגד רצונם כדי שלא יברחו".

"אבל לפחות משלמים להם?" שאלה. "הם מקבלים חופשות, נכון? ו-וימי מחלה, וקרנות פנסיה, והכל?"

ניק כמעט-בלי-ראש צחק כל כל חזק עד כי הצווארון שלו החליק וראשו החל להתגלגל בכבדות, ונשאר תלוי על כמה סנטימטרים של עור וגידים פנימיים שעוד חיברו בינו לבין הצוואר.

"ימי מחלה וקרנות פנסיה?" הוא אמר, הודף את ראשו בחזרה אל כתפיו ותומך בו שוב בעזרת הצווארון. "הרמיוני, נערים מאוכלוסיות חלשות לא באמת רוצים ימי מחלה או כסף לעזור באמצעותו למשפחה, מה שהם רוצים זה רק להשתלב בכור ההיתוך של החברה הישראלית!"

הרמיוני, שבקושי נגעה באוכל, הביטה בצלחת שלה, ואז הניחה את הסכין והמזלג ודחפה אותה הלאה ממנה.

"אוף, מה איתך, 'ארמיוני," אמר רון, ובטעות התיז על הארי חתיכות קטנות ממעדן הג'לי. "אופס - סליחה, 'ארי -" הוא בלע. אם תרעיבי את עצמך, זה לא יעזור לטבחים לקבל גימלים!".

"עבדים," אמרה הרמיוני, נושפת חזק דרך אפה. "ככה הכינו את הארוחה הזאת. עם עבדים".

והיא סירבה לגעת באוכל.

עד כאן צבא!

בעז"ה אחר כך אני אמשיך.

(בנושאים יותר מעניינים)

אבל אני לא כתבתי שום דבר. הכל מהפיסבוק של אברהם אליצור ומתגובות של אנשים לפוסט שלו.

בניגוד לרוב החנויות, שהיו כמעט ריקות, ונשאו שלטים דהויים של הליכוד או של כחול לבן, השלט על החנות של האחים וויזלי היה באותיות סגול וזהב מנצנצות:

"למה לכם לדאוג מפני עוד מערכת בחירות צינית?

החשש האמיתי הוא מפני מחלה מדבקת סינית!

הקורונה הקסומה שסוחפת את האומה".

הארי התחיל לצחוק, לימינו הוא ראה את שפתיה של גברת וויזלי הוגות חלושות את המילה "קורונה".

"יאשפזו אותם בבידוד", היא לחשה.

בפנימיה, שאחד ידליק בשביל כולם בחדר, אז כנראה זה יהיה רון, כי הוא הגדול מבינהם

אשתו כגופו.

אז אולי גם וולדמורט כגופו של הארי? השאלה אם בית רידל או אחוזת מאלפוי זה נחשב הבית של וולדמורט. אולי זה שהוא שם שם את היומן זה נחשב שהוא השתתף בפרוטה עם בעל הבית?

אמגוש זה כהן דת פרסי, שהפך אחר כך בגמרא לכינוי למכשף לזכרוני

עם ההשוואות האחרות אני מסכימה.

האמת שאם כבר היהודים בסדרה הם בני המוגלגים - כי הרי וולדמורט (=היטלר) האמין בטוהר דם (=הגזע הארי), אז ילדי המוגלגים, שאינם טהורי דם, הם היהודים, שהיטלר רצח בשל היותם לא מהגזע הארי...

אז אפשר להקביל את זה לארהב במאה ה-19 , ליהודים היו זכויות בפועל אבל עדיין אנטישמיות (והם שלטו בבנקים), השחורים היו עבדים, והאינדאינים חיו פרא חיים אוטונומיים בטריטוריות שהממשל נתן להם