כשכואב לי ואני משתפת אותכם זה בגלל שאני רוצה עזרה, ואני יודעת שאתם לא יכולים לעזור לי, ושהנפש שלי והבעיות שלה הם לא דברים שאתם מבינים ויכולים לנתח ולפתור,
אבל בקשה,
תנסו לעזור איכשהו בצורה אחרת..
לשלוח קטע מחזק, לתת מילים טובות של אמונה, תנסו לעשות משו שניתן לי להרגיש פחות רע ופחות לבד, הצעות פרקטיות, לוידעת מה, אבל תעשו משו. בקשה.
לכתוב לי חיבוק עם סמיילי עצוב לא פותר כלום, וסורי, גם לא נותן לי להרגיש יותר טוב אלא רק מרגיש יותר עצוב ולבד..
ואוף, אולי הציפיה שלי מוגזמת, כי בסוף קשה לי כל החיים ואני תמיד עצובה ותמיד צריכה תמיכה ואוף. עזבו.
תמשיכו בחיים שלכם, תהנו בהם.
ותזכרו להגיד תודה כל פעם שרגוע לכם בנפש, כי יש אחרים שזה לא המצב אצלם...