הבנתי שאין דבר כזה "להיות מוכנה" לחתונה. יש פחדים וצריך להתגבר עליהם. יש חששות וצריך לקפוץ למים! כי אם לא, אז הזמן עובר ואת מחכה ומחכה..
וגם אף אחד לא מוכן. לומדים את החייים. מתנסים נופלים וקמים.
ואז אתמול דיברתי איתה
תיכננתי כבר איך תיראה השיחה
מה היא תגיד,
מה אני אגיד
איזה שאלות אני אשאל
הנה אני יוזמת, אני מתגברת ומתקשרת
יוצרת שיחה
חייב להיות וואו נכון??
ואז האכזבה!!
רציתי שיחה ארוכה
לפרוק את הלב בפניה
לדבר איתה סתם
והיא ממוקדת מטרה
"טוב אז..."
ואני לא מעכלת!!
ככה? בתכליתיות שכזאת??
למה אני צריכה להרגיש שאני מעיקה עליך??
למה זה לא הדדי?!?!
למה אי אפשר שזה יהיה הדדי ??
למה זה או שאני שואבת ממך כוחות
או שאנשים שואבים ממני כוחות
ואין לי חברות הדדית שכזאת
שכמו שאת חשובה לי ומעניינת אותי ואני מעריכה אותך
ככה אני אהיה חשובה לך, מעניינת אותך ותעריכי אותי???