היי בנות,
התלבטתי המון אם לכתוב לכן או לא...
לבסוף החלטתי שקשה לי מדי ואני פשוט זקוקה לפרוק.
מי מכן שמכירה את הסיפור שלי, האי וודאות פשוט מוציאה אותי מדעתי.
חודשיים! חודשיים שאני מחזיקה בהיריון מבלי יכולת לדעת איך יסתיים.. מבלי יכולת לספר לקרובים שלי שאני אשכרה בהיריון... הבטן כבר ממזמן יצאה ואני מסתירה אותה עם בגדים קצת רחבים.
אני מותשת, אוחזת בתפילות ואמונה אבל כל דבר קטן שובר אותי.
אתמול חברה שיתפה אותי בהיריון שלה (היא בהפרש של שלושה שבועות ממני) ואני אפילו לא יכולה לספר לה שגם אני בהיריון כי אני לא יןדעת אם הוא ישאר!
כן, שיתפתי את האימהות וחברה הכי טובה במה שעובר עליי- אבל איך אומרים? ״זר לא יבין זאת״ אף אחד לא מבין את הכאב שלי באמת.
אני מרוסקת נפשית, אין לי כוחות יותר.
נכון- השבןע זה שבוע מאוד גורלי מחר ומחרתיים יש לי בדיקות מאוד קריטיות שלפחות יתנו לי כיון האם ההיריון ממשיך ואז אצטרך לחכות עוד שבועיים לאקו לב עוברי+ סקירת מערכות מאוחרות או שההיריון יסתיים השבוע...
אני רוצה להאמין בטוב, יודעת שהשם שומע את הכאב שלי, הצער שלי, הבכי שלי... אוי כמה דמעות יורדות לי בתקופה הזאת.
אני לא מנסה להתמסכן לרגע- אבל ככ קשה לשים מסיכה ולהראות לכל העולם שהכל בסדר שבפנים אני שבורה.
שכל חברה נוספת מספרת על היריון ומדברת על ילדים- ואני צריכה להיות חזקה ולשמוח בשמחתן.
כל כך כואב לי, הנשמה שלי זועקת ואני פשוט מרגישה שאף אחד לא שומע... שום דבר לא מקל על הכאב שלי.
ואם זה לא מספיק- אני נמצאת בתקןפה שכל הקרובים שלי חווים משברים בחיים ואני תומכת בהם.
כןכן, אני זו שתומכת בהם על אף הקושי הגדול שלי (שאם תשאלו אותי? הוא הרבה יותר קשה ממה שהאחרים שלי חווים כרגע)
ואני צריכה להיות חזקה בשבילם, להקשיב להם, לרומם אותם, לתמוך בהם כי מה לעשות זאת אני ושזקוקים לי אני שם.. אבל מה איתי??? מי מרים אותי??
מצטערת על החפירה, הרגשתי שהגיעו מים עד נפש והייתי חייבת לרשום לכן.
תאמינו או לא- אבל אתן הכי עוזרות לי יותר מהסובבים הקרובים שלי.
התלבטתי המון אם לכתוב לכן או לא...
לבסוף החלטתי שקשה לי מדי ואני פשוט זקוקה לפרוק.
מי מכן שמכירה את הסיפור שלי, האי וודאות פשוט מוציאה אותי מדעתי.
חודשיים! חודשיים שאני מחזיקה בהיריון מבלי יכולת לדעת איך יסתיים.. מבלי יכולת לספר לקרובים שלי שאני אשכרה בהיריון... הבטן כבר ממזמן יצאה ואני מסתירה אותה עם בגדים קצת רחבים.
אני מותשת, אוחזת בתפילות ואמונה אבל כל דבר קטן שובר אותי.
אתמול חברה שיתפה אותי בהיריון שלה (היא בהפרש של שלושה שבועות ממני) ואני אפילו לא יכולה לספר לה שגם אני בהיריון כי אני לא יןדעת אם הוא ישאר!
כן, שיתפתי את האימהות וחברה הכי טובה במה שעובר עליי- אבל איך אומרים? ״זר לא יבין זאת״ אף אחד לא מבין את הכאב שלי באמת.
אני מרוסקת נפשית, אין לי כוחות יותר.
נכון- השבןע זה שבוע מאוד גורלי מחר ומחרתיים יש לי בדיקות מאוד קריטיות שלפחות יתנו לי כיון האם ההיריון ממשיך ואז אצטרך לחכות עוד שבועיים לאקו לב עוברי+ סקירת מערכות מאוחרות או שההיריון יסתיים השבוע...
אני רוצה להאמין בטוב, יודעת שהשם שומע את הכאב שלי, הצער שלי, הבכי שלי... אוי כמה דמעות יורדות לי בתקופה הזאת.
אני לא מנסה להתמסכן לרגע- אבל ככ קשה לשים מסיכה ולהראות לכל העולם שהכל בסדר שבפנים אני שבורה.
שכל חברה נוספת מספרת על היריון ומדברת על ילדים- ואני צריכה להיות חזקה ולשמוח בשמחתן.
כל כך כואב לי, הנשמה שלי זועקת ואני פשוט מרגישה שאף אחד לא שומע... שום דבר לא מקל על הכאב שלי.
ואם זה לא מספיק- אני נמצאת בתקןפה שכל הקרובים שלי חווים משברים בחיים ואני תומכת בהם.
כןכן, אני זו שתומכת בהם על אף הקושי הגדול שלי (שאם תשאלו אותי? הוא הרבה יותר קשה ממה שהאחרים שלי חווים כרגע)
ואני צריכה להיות חזקה בשבילם, להקשיב להם, לרומם אותם, לתמוך בהם כי מה לעשות זאת אני ושזקוקים לי אני שם.. אבל מה איתי??? מי מרים אותי??
מצטערת על החפירה, הרגשתי שהגיעו מים עד נפש והייתי חייבת לרשום לכן.
תאמינו או לא- אבל אתן הכי עוזרות לי יותר מהסובבים הקרובים שלי.
מקווה שאת מסוגלת. 
