אני עובדת מהבית (משרה חלקית) ובנוסף, לומדת קורס מקצועי..
יש לי גמישות ועצמאות בעבודה. יש לי סך של שעות חודשיות (נניח 100 שעות בחודש) אבל אין לי לוז קבוע של 9:00-17:00. יום אחד אני יכולה לעבוד 7 שעות וביום לאחר מכן 5 שעות (יש משימות שצריך לסיים עד תאריך מסוים)). בין לבין יש לי פגישות כדי לראות איפה אני עומדת ביחס לפרויייקט מסוים.
בנוסף, יש לי לימודים (ומשבוע לשבוע נותנים לנו מטלות)..
נתתי את כל הרקע הזה כדי להמחיש שאומנם יש גמישות בשעות וכו׳ אבל עדיין יש לי עבודה או מטלות שאני צריכה לסיים.
מאז שהקטנה נולדה הייתה לי ולבעלי חלוקה שבבקרים אני עובדת ובעלי איתה ואחה׳צ אנחנו מתחלפים ובעלי הולך לעבודה. מאז הקורונה קשה לי עם השעות של בעלי. הוא עובד ב-2 עבודות (אחת מרכזית בתור שכיר ועבודה נוספת בתור עצמאי, של שעה שעתיים ליום).. אני מודה שיש לו פרנסה ובאמת מעריכה אותו על העבודה הקשה למרות שלי אין יותר מידי זמן פנוי ללימודים שלי.. (אני כל יום יושבת עד 1:00 בלילה כדי להספיק דברים לעבודה או ללימודים)
בכל מקרה, הוא ביקש ממני ללכת מחר לפעילות התנדבותית לפני העבודה שלו וממש כעסתי כי יש לי עבודה / לימודים.. זה לא הכרח.. אמר שהוא יחזור עד השעה של הפגישה שלי ושאני יכולה ללמוד אחה׳צ..
אני לא נגד התנדבות אבל זה מעצבן שהוא קובע לי מתי אני אלמד או יעבוד כדי שיסתדר לו..
בשעת כעס יצא לי לומר: ״למה שאני אסבול בשביל שאתה תלך ליהנות״.. עכשיו אני מרגישה רע שאמרתי לו את זה אבל גם אני לא נהנית ויש לי לחץ מטורף ואני לא חושבת שאני צריכה לוותר על זמן לימודים בשביל משהו שהוא לא הכרח.
הייתי צריכה לנהוג אחרת? מה דעתכן?
אני מרגישה רע עם עצמי
יש לי גמישות ועצמאות בעבודה. יש לי סך של שעות חודשיות (נניח 100 שעות בחודש) אבל אין לי לוז קבוע של 9:00-17:00. יום אחד אני יכולה לעבוד 7 שעות וביום לאחר מכן 5 שעות (יש משימות שצריך לסיים עד תאריך מסוים)). בין לבין יש לי פגישות כדי לראות איפה אני עומדת ביחס לפרויייקט מסוים.
בנוסף, יש לי לימודים (ומשבוע לשבוע נותנים לנו מטלות)..
נתתי את כל הרקע הזה כדי להמחיש שאומנם יש גמישות בשעות וכו׳ אבל עדיין יש לי עבודה או מטלות שאני צריכה לסיים.
מאז שהקטנה נולדה הייתה לי ולבעלי חלוקה שבבקרים אני עובדת ובעלי איתה ואחה׳צ אנחנו מתחלפים ובעלי הולך לעבודה. מאז הקורונה קשה לי עם השעות של בעלי. הוא עובד ב-2 עבודות (אחת מרכזית בתור שכיר ועבודה נוספת בתור עצמאי, של שעה שעתיים ליום).. אני מודה שיש לו פרנסה ובאמת מעריכה אותו על העבודה הקשה למרות שלי אין יותר מידי זמן פנוי ללימודים שלי.. (אני כל יום יושבת עד 1:00 בלילה כדי להספיק דברים לעבודה או ללימודים)
בכל מקרה, הוא ביקש ממני ללכת מחר לפעילות התנדבותית לפני העבודה שלו וממש כעסתי כי יש לי עבודה / לימודים.. זה לא הכרח.. אמר שהוא יחזור עד השעה של הפגישה שלי ושאני יכולה ללמוד אחה׳צ..
אני לא נגד התנדבות אבל זה מעצבן שהוא קובע לי מתי אני אלמד או יעבוד כדי שיסתדר לו..
בשעת כעס יצא לי לומר: ״למה שאני אסבול בשביל שאתה תלך ליהנות״.. עכשיו אני מרגישה רע שאמרתי לו את זה אבל גם אני לא נהנית ויש לי לחץ מטורף ואני לא חושבת שאני צריכה לוותר על זמן לימודים בשביל משהו שהוא לא הכרח.
הייתי צריכה לנהוג אחרת? מה דעתכן?
אני מרגישה רע עם עצמי
