מוסכם על כולם שגמרא היא חלק מהתורה והארי פוטר לא, מה הופך את הגמרא לתורה שאין בהארי פוטר?

והספר שלהם עוסק בענייני קדושה 

הארי פוטר לא....

התורה היא התורה, נכון?

המשנה היא מדברת על התורה אז גם היא קודש.

הגמרא מדברת על המשנה אז גם היא קודש

התוס' כותב על הגמרא אז גם הוא קודש

תוס' ראש כותב על התוס' אז גם הוא קודש

וכו'

רק התורה או כל התנ"ך?

ולא, אני לא בונה על זה שתכיר אותו, תקרא עליו בויקיפדיה.

כל ספר שמטרתו היא  ללימוד התורה  או קודש נחשב חלק מהתורה

זה לא מקדם אותנו.

קריאה היא תהליך קוגניטיבי מורכב של פענוח סמלים לשם הפקת משמעות ו/או יצירת משמעות

אם הוא לא "היהודים באים" (יעני שהוא מזלזל בתנ"ך) אני חושב שכן מקבלים עליו שכר כלשהו של לימוד תורה (בהתאם למאמץ ולכמות החומר שהספקת...)

ולמה אם הוא מזלזל בתנ"ך זה משנה?

כלומר יש שני גדרים:

א. שיהיה קשור לתורה (הממ. אפשר להסביר את זה ככה: - נוער וגיל ההתבגרות)

ב. שלא יסתור את ההלכה (כי אם זה מזלזל בתנ"ך זה מנוגד להלכה)

לא להכיר את ספרי אורנה בורדמן זה כמו לא להכיר את ספרי חיים ולדר.
הספרים שלה הם חובת קריאה  לכל נער יהודי!!

התייחסתי רק לכך שאמרת שאתה לא מכיר את ספרי אורנה בורדמן

התכוונתי לזה שאמרת כמו לא להכיר את חיים ולדר, כאילו חיים ולדר וכו'

לא יודע למה קראתי את הספרים שלו

ולמה לא?

מה הבעייה בהארי פוטר?

זו כל השאלה שלי.

ב. מהי אותה תורה שהארי פוטר לא יכול להיות קשור אליה.

"לא הבנתי מה הקשר הארי פוטר הטמא ועבודה זרה הזה. לתורה?"

מה זו התורה הזו? ולא, אל תעני לי דבר ה', כי השאלה היא מה נכנס לקטגוריה הזו.

הגמרא היא פירוש על המשנה, והמשנה היא התורה שבע"פ שמבארת את התורה שבכתב אז בתכלס הגמרא היא הפירוש של התורה שבע"פ חוצמזה הגמרא מביאה ציטוטים מהתורה והמשנה שמראות על קשר ביניהם ואילו הארי פוטר לא (לפחות לדעתי...(בתכלס לא קראתי הארי פוטר ב"ה אז לא בדיוק מכירה אבל מכירה ת'אוירה..)) אם לא חושבים כמוני תכתבו

והעובדה שספר מצטט ספר אחר לא הופכת אותו לחלק מאותו ספר.

ומדבר עליו. בתכלס כל ההלכה נגזרת מהגמרא שנגזרה מהמשנה שכפי שאמרתי היא התושבע"פ. לא רק כל עולם היהדות הוא חלק מהתורה כמו המדרש על רבי עקיבא שהוציא תלי תלין של הלכות מכל תג ותג בתורה...

ושתדעו שהתורה נקראת גם תורת חיים הכל קשור לחיים שלנו גם בריאת העולם שכביכול לא קשורה...

לא הבנתי את כוונתך במשפט הבא- "לא רק כל עולם היהדות הוא חלק מהתורה כמו המדרש על רבי עקיבא שהוציא תלי תלין של הלכות מכל תג ותג בתורה..."

שכתובים בגמרא רמוזים בתורה... החכמים לא המציאו סתם. את התורה שבכתב אי אפשר להבין בלי התורה שבע"פ ואותו דבר הפוך... וכפי שהזכרתי כמה פעמים הגמרא היא חלק מהתושבע"פ. ואם האי הבנה היא המשפט עצמו אז אתה צריך לקרוא זאת כך: "לא רק (זה) כל עולם היהדות הוא חלק מהתורה כמו המדרש על רבי עקיבא שהוציא תלי תלין של הלכות מכל תג ותג בתורה..."

בכתב ובעל פה, והפרשנות שלו, [במובן הרחב] שנעשית מתוך נאמנות לאותה מסורת.

וגם תקנות חכמים, שקיבלו את הסמכות מאותה תורה, ועוסקות בהרחבה והגנה על קים מצוותיה, נכללות בתורה.

[אני לא בטוח שזו הגדרה רחבה ומדוייקת, אבל זה לפחות נותן תמונה כללית].

מאד מייגע מה אני יגיד לכם הדיונים האלה (מזיע)

כתוב בתורה במפורש כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם דין לדין ובין נגע לנגע וכו' וקמת ועלית ועשית ככל אשר יגידו לך (הציטוט מהזיכרון) לא תסור וכו'.

התורה נתנה סמכות לחכמים לקבוע ולפרש בתורה כפי עומק דעתם ועל פי זה תיקבע התורה ותוגדר התורה.

כמו כן התורה הטילה על החכמים חובה נוספת של עשו משמרת למשמרת בעבור שבני אדם לא יבואו להיכשל ולעבור על דברי התורה.

אם כך ברור שדברי הגמ' שהיא קיבוץ של דברי החכמים הסמוכים ושלוחיהם בקשר לפירוש התורה, למוסר ולהלכה יש להם תוקף, מבורא העולם, וגם לדברים שממבט ראשוני ניראים תמוהים כגון אגדות חז"ל יש פרשנויות עמוקות כמו שכתבו הראשונים ובראשם הרמב"ם בריש פ' חלק.

ובל נשכח שהתורה ופירושיה מועברים מרב לתלמיד ומהתלמיד לתלמידו כך שגם במובן ההגיוני של ההיסטוריה הם אלו שיש להם את מירב הנתונים של דברי אלוקים שנמסרו למשה בפירוש התורה.

הוספת איכשהו את המוסר ואת אגדות חז"ל, מה הקשר ביניהם לבין הדינים המתוארים בפסקאות שלפני כן?

כאשר אתה לומד שו"ע הוא מכוון אותך לחיים, כאשר אתה קורא הארי פוטר הוא לא מכוון אותך לכלום.

כל מהותה של התורה היא דרך החיים שלך - כאשר אתה לא מקיים אותה אתה "לא חי"...

ולכן כל דבר שהוא מכוון אותך כיצד ללכת בדרך התורה (לעבוד את ה'), נחשב כחלק מהתורה, סיפורים על דוד המלך אף הם בחלקם יכולים להיות חלק מהתורה (כמובן לא איזה סיפורים מופרכים שלא יודע מי המציא אותם, אלא ספרים מהמקורות, וגם שם צריך לראות...) - הם מספרים לך על מעלתו ודרכו ואתה לומד מזה - מנגד גם אם תלמד איך הארי פוטר התנהג, הוא לא הלך בדרך התורה אז זה לא משנה... 

מה שכן יש דברים שעוזרים בעבודת ה' - אבל זה דורש כנות מירבית! ועבודה עצמית ועוד דברים, ראה ההערה סופית...  כשאני קורא הארי פוטר,ישן,אוכל, זה כי אני רוצה או כי אני יודע שזה עוזר לי בעבודת ה'? וזהכמובן נושא אחר, (הערה סופית) ואפשר לפתוח עליו שרשור חדש

התורה היא דבר שמכווין אותך, אבל לא כל דבר שמכווין אותך אלא רק דבר שהולך בדרך התורה (שהיא?).

תורה זה מה שמשה רבנו נתן לנו בהר סיני, ולתורה הזאת יש חלקים שכולם ביחד יוצרים את התורה!!!

ואנו צריכים לדעת מה זה התורה ומה זה לא - כמובן שלא על דעת עצמנו אלא על דעת גדולי עולם - שהם הוסמכו לכך...

"תורה זה מה שמשה רבנו נתן לנו בהר סיני, ולתורה הזאת יש חלקים שכולם ביחד יוצרים את התורה!!!" 

אז חמישה חומשי תורה וזהו?

וודאי שלא, כתבתי שיש חלקים שהם - גמ',משנה,נ"ך,וכו' והם ביחד יוצרים את התורה, אך כמובן שיש עוד דברים הארי פוטר,ואנא לא עראף מה עוד, שהם אנו לא יודעים אם הם כן או לא(בתור אנשים פרטיים) ולכן באו גדולי עולם ועשו גדר, מה הוא דבר שהוא תורה ומה הוא לא - אם בספרים עסקינן יש בטור ובב"י לגבי קריאת ספרים בשבת, תוכל לעיין שם ולהבין יותר לעמוק את העניין (לפחות כך נראה לי - אינני מכירך במציאות...)

זה חמישה חומשי תורה.

הוא לא נתן רק את החמישה חומשי תורה, הוא נתן גם את התורה שבע"פ...

אבל לא אענה, כי זאת לא הייתה שאלתך, לשאלתך קיבלת תשובה?

תכליתה של התורה היא ללמד ולהדריך את האדם להגיע לשלמות, הדרך הזאת לא נמצאת רק במצוות והדינים  המעשיים היא נמצאת בסיפורי המקרא בנביאים ועוד,

דוגמא לדבר שואל רש"י הראשון על התורה שאמורים להתחיל את התורה מהמצווה הראשונה ולשם מה הזכירו את בריאת העולם. והדבר אומר דרשני שהרי בריאת העולם היא חלק אינטגרלי ומרכזי ביהדות ואיך אפשר שלא להזכירו? כותב על כך המהר"ל בגור אריה ששאלת רש"י הייתה מדוע מזכירים את זה בתורה שנקראת כך מלשון הוראה ודברים שאין הם נוגעים להוראה שיגיעו בצורה אחרת (כמו שלא מוזכרת הפלתו של אברהם לכבשן האש וכו') ומתשובת רש"י רואים אנו שגם כוח מעשיו הגיד לעמו גם זאת נחשבת כהוראה, ולא רק מצוות נחשבות ככאלה.

ואם כך אם רוצים אנו לדעת את הדרך כיצד להגיע לשלמות ולקרבת ה' שכל תכלית התורה והמצוות הם לשם כך כמו שמופיע בפסוקים מפורשים, אז עלינו ללמוד ולקבל הדרכה מאלה שהגיעו לדרגות ההם (כמו שכותב המסילת ישרים בדבריו על גן המבוכה), כאלו שפעלו ועסקו בדברי האלוקים וביכולתם להדריך אותנו ולתת לנו טיפים, כדי לעשות את רצון ה' בצורה מושלמת. כי תורה ומצוות לבד יכולים ליצור גם נבל ברשות התורה.

והדברים ברורים כי חז"ל הם אלו שעוררו אותנו על החובה לנצל את הזמן ושלא לבטל תורה, ואם הם מכניסים בדבריהם כל מיני אגדות וכו' כנראה שיש בהם תכלית תורנית נצרכת לעבודת ה'.

ומה לעשות שאת כל אלו לא תוכל למצוא אצל ג'י קי רולינג.

נ.ב טוב שאתה מעורר את הנושא  

שספר בראשית נכתב כשטר חזקה לעמ"י, לא כהוראה למשהו.

ואשמח להסבר על האופן בו ניתן להוציא הוראות מסיפורי התורה (מעניין לשאול, האם ניתן באותו אופן להוציא הוראות מהארי פוטר?).

והאם הספר "האדם מחפש משמעות" שמלמד את האדם להגיע לשלמות גם הוא חלק מהתורה?

מה גם התורה לא ניתנת (בפשטות) להגדרה, היא נרחבת, אבל מה שכן אפשר להגדיר הגדרתי כבר...

בחירה שלך אם להבין את זה או להתעלם אין לי מה יותר מידי להוסיף, וטעם לדבר למי שאני לא יודע אם הוא רוצה לשמוע בכלל או סתם להתפלסף...(מבקש סליחה אם פגעתי בלשוני ח"ו,פשוט הייתי חייב לשים לזה סוף)

כמובן הכל בעזרת ה'....

כל מהלך המצוטט דברי תורה- יש בו משום התורה, אך הוא לא יחשב כספר קודש.

ישנם שלושה סוגים של ספרי חול גויים:
*רעל גמור- ספרי רומנטיקה (לא אומר שאין אהבה- אומר: היזהרו מן החיקיים!), כפירה, עבודת אלילים ופולחן הסיבות, אלימות ורציחה, טרגדיה, 

*ניוטרל- ספרי טכניקה, מדעים מדויקים, מוזיקה, הוראות שימוש,בריאות הגוף והנפש.

שעליהם נאמר- חוכמה בגויים תאמין.

*טוב ורע- ספרים שהכיוון הכללי שלהם די בונה וחיובי, הן מצד המוסר המפורש, הן מצד הרוח, חלק מספרות הניו אייג'.

ספרות יהודית:

ישנם ספרים דתיים/חרדים, שהקשר בינם לבין היהדות מקרי בהחלט.

אותם ספרים נכללים תחת אותה השפעה של כל ספר גויי אחר, אך ישנם ספרים שנכתבו ברוח תורנית.
ספרים שרוח חכמים נוחה מהם- ספרים אלו בהחלט יוכלו להיות בונים במידה דומה לשל התורה.

מסר הניתן ע"י המחשה וחיבור יחדור עמוק וישפיע- זה דומה למוזיקה שנחשבת לשפת הנפש.

כתיבה היא פריקת רגשות, אם הפריקה והמסר המועבר ע"י חיוביים-

האנרגיות שנרגיש במהלך הקריאה יתאימו לאנרגיות ששודרו ע"י הסופר.

לפי דעתי, הדבר שהופך כתיבה לתורנית- הוא דעת המחבר, השקפותיו, ותוכן הכתיבה- אם היא כוללת ציטוט מקורות.

נראלי שבנושא הזה נוהגים- 'חדש אסור מן התורה' ללא שימת לב אפילו.

מה שנכתב- מועבר הלאה, ולא- אין זו תורה (ככה זה נראה מפרספקטיבה חיצונית.).

משום שהתורה נמסרה והועברה מדור לדור, ומי שיודע את דעת התורה, הוא רק אחד שטרח להקשיב לה.

והוא זה שכשיר להעביר אותה הלאה.

כי התורה הרי בנויה בשכבות של פירושים למקורות, וכך עוד הרבה- עד שניתן להוריד את התנ"ך לגובה העיניים.

לולי היה ניתן לתת לתורה פרשנות- לא היה ניתן לנו לעסוק בה, שהרי ללא הפירושים היא הייתה נשארת כמו תורת הקבלה,

שרק יחידי סגולה יכולים/מצליחים ללמוד אותה באמת.

לסיכום: מחבר תורני, יכול להיות רק אדם שלמד והחכים מספיק בכדי להעביר הלאה- ואם הוא לא יודע מספיק, התורה שלו אינה תורנית/רוחנית.

ציטוט:

לפי דעתי, הדבר שהופך כתיבה לתורנית- הוא דעת המחבר, השקפותיו, ותוכן הכתיבה- אם היא כוללת ציטוט מקורות.

ואפילו חסידיו של ר' חיים יעוטו על הספר, והוא יהפך לרב מכר...

אבל הוא כבר לא יקרא ספר בישול, הוא יקרא פנינים ורצפטים ממטבחו של הרב.

(בחלק הבישולי, לא בפסוקים).

אבל לא מברכים לפני כל לימוד- אלא בבוקר ומוציאם ידי חובה את כל הלימוד היומי, 

ועל החלק הבישולי לא הייתי מברכת- כי הוא לא נכלל בגדר תורה.

היית מברכת לפניו?

לפני זה השתמע שכן.

בחלק הקולינרי של הספר- נושבת רוח התורה, היא משתמעת עקב שיש חלק תורני מפורש שמשלים אותו, אך הוא לא תורני.
אם תפריד את דפי המתכונים מהפנינים של הרב, תוכל לזרוק אותו לפח.

משום שתורת החסידות מקורה בשאר התורות שביהדות.

כמו כן, אני הבנתי שישנם כאלה שמחשיבים את תורת החסידות לתורה שבע"פ.

ע"פ דעות מסוימות (פעם למדתי, לאזוכרתאיפה) היא חלק מתורה שבע"פ.

והרבי מלובביץ' כותב: שעניני תושבע"פ באים ומתגלים על ידי בנ"י.

כלומר כל דבר שיהודי כותב נחשב תורה שבע"פ?

שמוסיף זווית עכשווית ומעניינת על מה שנכתב בעבר, נחשב לחידוש תורה.

ממנו. אבל בכל אופן ספרים שדנים בתורה ומדברים עליה בעצם הווייתם הם ספרים תורניים שמוגדרים לימוד תורה. תכלס גם היי הרב זה ספר תורני שהוא כלימוד תורה למרות שהוא לא מדבר רק על התורה אלה על העולם התורני בכלל...

כדי להחשב לימוד תורה.

איננו יכולים להוסיף עליה, אך לשמחתינו יש בה גם מחלוקות- כך שתמיד אפשר למצוא למה להתחבר.

וגם על המשנה הגמרא הקיצוש"ע והמפה וכן הלאה כל ספרי הקודש שיש לך בספריה בסלון הם דברי אלוקים חיים

(בדורות המוקדמים יותר) הם קבלו מעין השראת שכינה, רוח הקודש ובעזרתה כתבו את הספר שלהם  גם הספרים שחוברו בתקופה הנוכחית היא דברים שנאמרו למשה מסיני כתוב את זה איפושהו...

"גם הספרים שחוברו בתקופה הנוכחית היא דברים שנאמרו למשה מסיני כתוב את זה איפושהו..."  

איפה?

ואגב הסופרים והמשוררים לא היו בדיוק בדרגה של הרבנים שלנו ולא כל מה שהם אומרים הוא נכון

נשמח לקרוא.

היא דת האמת

לכל הדברים שנאמרו למשה בנוסף לתורה שבכתב. אז בהרבה ספרים עתיקים וחדשים מוסיפים את המילים האלו שזה אומר שזה בעצם בא מהמסורת...

לא בהכרח אומר את זה, יש מקומות בגמ' שזה מציין הלכה חשובה, אבל אין הכוונה שהגיעה  במסורת.

רק שלא תמיד. 

(אגב אני לא בטוח שבהקשר של העופות הטהורים זה אכן המקרה, אבל שוין).

פה איפה שהו (בדיון הזה ספיציפית) כל מה שנכתב על התורה גם אם אתה לא רואה בינהם קשר הוא חידושי תורה ומסתמה הוא חלק מהתורה...

זה עדיין לא מספיק נכון? לא שכנע אותך....

כנראה שהם לא באמת נכתבו על התורה.

למה מה שנכתב על התורה הופך להיות חלק ממנה?

כמו שכתבתי זה תלוי הרבה במחבר, אם הוא דמות- יתכן שכתבו יהפוך ל'תורה',

ואם לא, מסתמן שיהיה זה- 'סתם' (ח"ו) דבר תורה/חידוש.

אני חוזרת ומצטטת: הדבר שהופך כתיבה לתורנית- הוא דעת המחבר, השקפותיו, ותוכן הכתיבה (מרחיבה: שיהיה ע"פ המקורות)"

כל הספרים נבראו באיזה שהוא מובן בידי ה' כי מי הכניס את המחשבות לראש של אנשים? ה' לא? 

דבר שני אולי הם לא חלק של התורה ממש במובן שזה כתוב בספר דברים פרשת ראה בשלישי.... אבל הם אוחזות יד ביד עם התורה כתו התושבע"פ והתורה שבכתב זה יותר רציונלי?

תן לי לנחש- אנשים שלמדו תורה?

זוהי כבר הגדרה אחרת

דבר שני ניחשת יפה. ההבדל הוא שהם למדו תורה מרבותיהם שהיו חכמי ישראל וכן הלאה עד למשה רבנו.

כלומר זה בא במסורת ממשה שלמד מהקב"ה מהי תורה

ההבדל ביחס למה?

אז בשביל לדעת מהי התורה באופן עצמאי ולא תלוי באנשים אחרים אני פשוט צריך ללמוד מספיק אצל חכמים?

ואתה מגדיר את זה כתורה אז כן.

אלא אם כן יחרימו את הספר שלך כל שאר הרבנים

או שהוא נוגד את ההלכה

למה אם שאר הרבנים יחרימו אותי זה משנה? אני גם רב (היפוטטית, לא באמת).

"אחרי רבים להטות"

לא בעינייני עובדות.

סתם, הלכה זה עובדה והלכה נוטה אחרי רבים

עובדה זה מה שקייים בעולם.

הלכה זה הוראות איך להתנהג.

עובדה ההפך מדעה, לא עובדה ההפך ממדע בדיוני

עובדות זה מה שקיים במציאות ונורמות זה מה שראוי לעשות, דעה יכולה להיות קשורה לשניהם.

כי אני לא יכול לומר שלדעתי יש חדי קרן בעולם, זה פשוט לא נכון

אם תגיד את זה זו תהיה דעה לא נכונה בקשר לעובדות.

זה היה התייחסות לדברים שכתבת לאנשים אחרים שלא מגדירים דבר בעצמו... לא באמת חשוב

לגבי ההבדל - לא כ"כ משנה זה היה בעיקרון ההבדל בין מה שאמרתי לבין למה ששאלת. אבל עזוב.

את השאלה עצמה לא כ"כ הבנתי אבל את הרעיון אולי אז אני עונה:

אי אפשר באמת (ואולי גם בכלל) ללמוד תורה ללא מסורת. כלומר עצם הלימוד מהי תורה, איך לומדים, מהן סברות נכונות ומהן לא, זה דבר שצריך ללמוד מחכמי ישראל, או בשמם היותר מקובל - רבנים.

אם לא לומדים מרבנים עלולים להגיע לתפיסות מעוותות בתורה (זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם מוות - כלומר יש אפשרות שאדם לומד תורה וזה לא טוב)

זה חלק מהעניין בשימוש תלמידי חכמים, המסורת איך עושים ומה עושים (או במקה שלנו - איך לומדים ומה לומדים).

ד"א המשנה הראשונה במסכת אבות מתייחסת בדיוק לזה - המסורת שמשה קיבל תורה מסיני וכו' רק בגלל המסורת אנחנו יכולים ללמוד מאותם חכמים שאמרו לנו את דבריהם במשנה

השאלה שאתה שואל היא- איך יודעים מתוך מי שעוסק בתורה האם הוא טוב או לא?

השאלה שלי היא- מה זה התורה?

התנ"ך היהודי+ הספרות התורנית היהודית= ספרי חוקים לצורת חיים אופטימלית,

זו בעצם התשובה הבנאלית.

אך אולי יתכן כי תורה זה דבר סובייקטיבי?

כי הרי גם בתורה יש מחלוקות, אולי...

נכלל בתוכם כל ספר חדש- שמבוסס על המקורות והוסיף עליהם דעות, פירושים, ורעיונות, אך לא שינה.

השאלה שלי היא מגדיר דברים כ- 'תורה' (עם כל הנפקא מינות המשתמעות מכך).

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...