לא חושבת שאמונה זה הוכחות.. ובכל זאת... (את רוב הדברים אני מצוטטת מהספר היי הרב- מומלץ!! היי הרב - הרב יוני לביא | דברי שיר )

1. בכל מיני מקומות בעולם תוכלו למצוא עובדי אלילים שמאמינים בפסלים או בכוחות טבע, יש להם יתרון שהם יכולים לראות בעיינים ואולי אפילו לגעת ולחבק את האליל שלהם. מצד שני, לא ההיתם רוצים להאמין באלוקים עשוי עץ ואבן שבנפילה הבאה הוא עלול להשבר לרסיסים או שכל לילה הוא פשוט שוקע.. לקב''ה ''אין לו דמות הגוף ואינו גוף'' הוא לא כפוף לחוקי הטבע כיוון שהוא זה שברא אותם..

2.להביט בעולם, אנו רואים אין ספור מערכות מורכבות מדהימות- מגרעין התא ועד מרחבי הגלקסיות, גוף האדם ועוד.. כלל יסוד העומד בתשתית העולם המדעי הוא שלכל תופעה בעולם יש גורם המחולל אותה, כהרי לא ההיתם מאמינים שמחשב נייד נוצר באופן אקראי וסתמי מהתנגשות פלסטיק, מתכת וזכוכית, השכל הישר מורה שחייבים מאות מתכנתים וטכנאים, אלפי שעות מחקר ועבודה כדי לייצר מכשיר משוכלל כזה. אם כך לגבי פרט אחד קטנטן מה נגיד על עולם שלם המכיל אין ספור מערכות מדהימות? אפשר לומר עליו שהוא נוצר מעצמו?!(תאוריית המפץ הגדול יכולה להיות תיאור למה שקרה אך לא ההסבר, מי חולל את אותו מפץ?) 

למי שעומד מאחורי היצירה הגאונית שנגלית לפננו אנו קוראים אלוקים.

אין לי כ''כ כוח עכשיו להוסיף.. אולי אחר כך אערוך...

כל כך הרבה. (אני בנאדם של הרבה אז זה די מתאים לי...)

ההרגשה - שיש בורא לעולם. משגיח עלינו. אין בלתו וכל מה שאפשר להעלות על הדעת (לא סתם ככה אלא כשאני חושב זה)

הידיעה - 1. נובעת מההרגשה שהיא כ"כ אמיתית

             2. נובעת מאינספור הוכחות רק הוכחה קצרה מדעית - במדע לכל דבר יש סיבה . כלומר לכל דבר יש קדמון. אולם אם נלך   אחורה מספיק (לפני החומר הראשון של המפץ וכו') אזי נצטרך להגיע לדבר הראשון שלא היה לפני זה כלומר חייבת להיות               התחלה (נעשה את זה ככה: אני אשאל אותך על כל דבר מה היה קודם לפני, מה גרם שהוא יהיה עד שנגיע לדבר ראשוני) אולם מכיווןשחייב להיות דבר שעשה אותו אזי הוא לא הראשון כלומר צריך להגיע לדבר מסוים שהוא יהיה ראשון שהוא לא בטבע (כי אם הוא בטבע צריכה להיות לו סיבה). הדבר הזה אנחנו קוראים לו א-לוקים.

אז מי אמר שזה א-לוקי ישראל?

המסורת - מעמד הר סיני קבלת התורה, התגלות הקב"ה מול כל עמ"י. אמיתת הנביאים. העברת התורה. (ועד כמה דברים כגון נצחיות עמ"י וכו')

האמונה - שאנחנו לא יודעים הכל, וגם אם ההוכחות שלנו לא מושלמות, או מכל סיבה אחרת, נמשיך להאמין (יצא קצת מחורבש אבל הכוונה היא ש"איפה שנגמר השכל מתחילה האמונה"

אי-הידיעה - כלומר הידיעה שאין לנו תפיסה בו יתברך, שמובילה לידיעה שלא משנה כמה הוכחות יש או אין לנו זה לא ישווה אליו ולכן ההוכחות לא מחייבות (כלומר ההפך מ- אם אין לי הוכחה אז אני מפסיק להאמין...)

הוויית החיים - אין לי מושג איך להסביר את זה זה קצת נכלל בהרגשה אבל לא בדיוק.

אולי יש עוד כמה דברים אבל נראלי שמספיק לעכשיו....

אפשר פשוט להעתיק את כל הספר "דע מה שתשיב לעצמך".

אתה מבקש את כל התורה כולה על רגל אחת?

עניתי....

גם בברית החדשה כתוב "ואהבת".

תורין שאל על מה האמונה מבוססת. הוא לא ביקש שנלמד אותו את כל התורה...

לאמונה לא צריך הוכחה אם יש הוכחה זה לא אמונה זה משהו אחר 

לכל דבר"

שאני יתנצר - אני מחפש את האמת - לא את מה שנוח לי

רק מה שאני עושה

(ודאי לא כשמדברים על כל הדברים שאני מאמין בהם... ועם כל הסעיפים והכל...)

אבל זה סוג של סיכום מקוצר של הטענות המרכזיות:

א'- עצם הבריאה. לא אכנס כאן לשאלה מדוע מבחינה פילוסופית (ומדעית) זה לא יכול להיות במקרה. עכ"פ, חייב להיות מישהו מעל הזמן שברא את הכל. את הטענה הזו אפשר להביא כהוכחה פילוסופית, ואפשר גם כחויה פשוטה יותר- צא לטבע, תסתכל סביבך. תרגיש איך כל העולם הוא קטן ואפסי, במרחב ובזמן גם יחד. הכל כמו נקודה קטנה. מישהו חייב להחזיק ולקיים את הנקודה הזאת בתוך אינסוף של ריק. להחיות אותה, לתת לה ממשות- "תלה ארץ על בלי-מה".

ב'- המורכבות שבבריאה. בלי להיכנס לפרטים, העולם הוא עולם משוכלל, מגוון ומלא מערכות מורכבות, מהעצמים הפשוטים . ויש לזה כמה משמעויות: 1- אבני היסוד של העולם (שעשויות ממגוון מוגבל של חלקיקים) נבנו מראש באופן שיאפשר את כל זה. 2- היצירה עצמה, כמעט בלתי אפשרי (ויש שיאמרו- לחלוטין בלתי אפשרי) שתהיה על ידי תהליך עיוור. 3- ההרמוניה והיופי שבבריאה- מוסיפים עוד הרבה נופך לכל ענין המורכבות המדוברת.

ג'- הנהגת ה' את עם ישראל. לאורך כל ההיסטוריה. הייחודיות של עם ישראל ותולדותיו. בפרט יש מה להאריך בענין הגלות ובאירועים שהיו בדור האחרון. ויש מלא מה להאריך בזה.

ד'- נפש האדם. התודעה, הקולות הפנימיים שבה. הרצון לתיקון החברה. המצפון והמוסר. האמונה הפשוטה, החיפוש אחר א-להים, הדבקות והענוה.

ה'- החכמה והצדק שבתורה. וחכמתם, צדקתם וקדושתם של גדולי התורה. על גבי זה- צדיק וטוב לו, רשע ורע לו. על פי רוב (כפי שמראים לא מעט מחקרים), אדם שמחובר לה' הוא שמח יותר ומאושר יותר מחייו. חייו מלאים יותר, הקשר שלו עם הסביבה בריא יותר, וההנהגות שלו מתוקנות יותר. פוק חזי. (הערה- בעיני המדד לאדם "דתי יותר", זה לא מי שקנאי יותר, מחמיר יותר, ועצבני יותר בעניינים דתיים. דתי יותר זה אדם ששמח לקיים מצוות, שהולך בדרך ה' בתיקון המידות, שמכבד את התורה ואת החכמים, ושמשתדל לעמוד לפני ה' ולקיים את דברי התורה.)

ו'- נבואות שהתקיימו. נבואות התורה (בעיקר ההתראות מפני הגלות, ושבסופו של דבר תהיה גאולה- בהנחה שאפשר לראות את מה שקורה בדור האחרון כאתחלתא דגאולה), וגם רבים מדברי חכמים על דורות האחרונים (על החוצפה שתהיה, על המינות והזנות שיתרבו ויכסו את פני העולם. על האמת שתיעשה עדרים עדרים, ופרטים נוספים.) אפשר גם להוסיף פה שיש כמויות עצומות של סיפורים על מופתים שנעשו על ידי צדיקים וחסידים מחכמי ישראל, מאברהם אבינו ועד היום. גם אם נניח שחלק מהסיפורים מוגזמים או מומצאים- עדין יש סיפורים רבים, שקשה יהיה להכחיש את הכל. ועל גבי זה ישנם גם סיפורים פרטיים נוספים על תפילות אנשים שנענו וסיפורי השגחה נוספים, כל אחד ומה שיש לו.

ז'- ואי אפשר לדלג- המסורת של עם ישראל על שה' לקח אותם לו לעם. מסורת המספרת על הברית שה' כרת עם אברהם יצחק ויעקב, והוציא את עם בני ישראל ממצרים באותות ובמופתים בהם הכה את המצרים והפלה את ישראל לטובה בהראותו את כוחו הגדול, ונלחם עבורנו על ים סוף בצבא מצרים. אחרי כן התגלה לישראל על הר סיני וכרת עימם ברית, הוליך אותם ארבעים שנה במדבר תוך שהוא דואג להם ומכלכל אותם בדרך פלא, ונתן להם תורה על ידי משה עבדו. ואחרי כן הכניס אותם לארץ על ידי יהושע בן נון משרת משה, והוריש מפניהם את יושבי הארץ, והנהיג אותם ביד עבדיו, דור דור ושופטיו, דור דור ונביאיו, דור דור וחכמיו.

(למה את המסורת שמתי בסוף? כי היא הדבר היחיד שאנחנו לא פוגשים באופן ישיר אלא דרך אנשים אחרים. וכי בגלל שזה טיעון ג'וקר הוא מייתר את כל השאר. אז אני מעדיף לשים אותו בסוף.)

ובכמה מילים- עצם הבריאה וכלל יצירת העולם ועריכתו. עם ישראל ותולדותיו. האדם- הנפש, התודעה, המוסר, והקשר עם ה'. התורה וגדולי ישראל, וראיית יושרה וטובה של דרך התורה. הנבואה וכלל סיפורי ההשגחה ורוה"ק. והמסורת של עם ישראל על הברית עם ה' וכל הכלול בה.

זה שהוא לא יעבור אליהם זה לא הבטחה **לנו*** שאז - אם הוא החליט *בכל זאת* לעבור אז הוא כבר "לא חייב *לנו*"

אלא שהוא נשבע, בינו לבין עצמו, שהוא לא יעזוב את היהודים, נקודה. עצם עזיבתם היא הפרת שבועתו - לא שהיהודים יטענו עליו "הי הי הפרת את שבועתך" אלא שהוא עצמו מפר בזה את שבועתו.

טוב, אמרתי שאני לא הולך להקיף הכל... ובכל זאת תראה איזה אורך יצא לי.

ובינינו- למה לחשוב שהוא עבר לנצרות?

בגלל שאחד התלמידים של אותו האיש קם בוקר אחד והחליט שאותו האיש הוא אלהים, ושבגלל שצלבנו אותו אז אבד סיכויינו?

מלבד זאת, אם תסתכל ב- ג', ה', ו' בתגובתי הקודמת- אתה תראה שבתחומים הללו עדין נראה שה' איתנו ולא איתם. ואגב, הטענה שלהם שה' עזב אותנו מבוססת בהרבה על הגלות. אבל הקטע הוא, שהגלות כבר מתוארת בתורה, וכתוב שם שה' יכסח לנו את הצורה, וכתוב שם גם שבסופו של דבר ה' יחזיר אותנו...

ולנצרות אין שום דבר מיוחד. כל הטוב שיש בנצרות- זה הדברים שהם לקחו מהיהדות... אין להם שום דבר שהוא באמת שלהם. ההצלחה שלהם (וכנראה גם הסיבה להקמתה של הדת) קשורה לזה שהם לקחו כמה מסרים יסודיים של היהדות, פישטו אותם, והפיצו אותם. לעומת היהדות שהיא דת מסובכת, שגם לא עסקה מעולם יותר מדי בלנסות לשכנע גוים להצטרף. הנצרות היא אפילו לא חיקוי עלוב של היהדות. היא פשוט דת שלקחה כמה מסרים יפים (ערבבה אותם עם כמה פחות יפים) וחרטה אותם על דגלה למען אומות העולם, זה הכל. הכמרים שלהם בקושי מתחרים בתלמידי חכמים הפשוטים שאצלנו (כלומר- ברמת בחורי ישיבה). המצוות שלהם הם לא מעבר לנסיון לקריאה לאורח חיים תקין לבני נח. את ספרי המוסר שלהם אני לא מכיר, אבל מניח שגם הם לא מתחרים בארון הספרים היהודי העשיר, הפנימי והעמוק. אז מה נשאר להם? האמונה בא-להים, מוסר משפחה בסיסי (עם כמה עיוותים קלים), מערכת בסיסית של צדק (איסור לשקר ולגנוב וכדו'), "ואהבת לרעך כמוך" רק באמירות קצת פחות קשוחות (פחות אהבה אמיתית עם אמפתיה עמוקה, יותר חמלה וסלחנות) ועם כמה עיוותים קלים. 

אה, וגם- ה' הבטיח שהוא לא יעזוב את עם ישראל, אז זה לא יכול להיות. אה, וגם הסיפור שלהם על האב, הבן ורוח הקודש קצת מגוחך. אז האמא הקדושה החליפה חיתול לאלהים או שמא לממזר שהיא ילדה? מה אתה אומר?

בקיצור, אלטרנטיבה מגוחכת. לדעתי אפילו אין כאן באמת מתחרה ליהדות. סתם הו"א בטלה. לא מתחיל ולא ממשיך.

ויש לציין, האמת שאני לא יותר מדי מכיר את הנצרות, אבל כתבתי ממעט הרושם שיש לי בשנותי המעטות בעולם הגדול... ובכל מקרה כמו שכתבתי זה לא יותר מהו"א בטלה, ככה שלא נורא אם כתבתי גם כמה דברים לא מדוייקים.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...