רוצה... נלחמת לשמוע רק שירים שה' ישמח שאני שומעת אותם... 

מברכת למרות שזה לא כיף ולוקח זמן.. 

זה שינוי שקרה בזמן האחרון .. לא הייתי ככה תמיד בכלל...

רוצה הוכחות זה שאני קמה בבוקר בשביל להתפלל למרות שיכולתי לישון עוד שעתיים או זה ששמרתי בין בשר לחלב 6 שעות למרות שהביאו בדיוק שגמרתי לאכול את הגלידה שאני הכי אוהבת זה ההוכחות הכי גדולות לזה שאני עובדת את ה' (לפחות משתדלת) ולא את עצמי

בגלל רצון? פחד מעונש? שכר?

שהוא ברא אותי ושאני צריכה לעבוד אותו ... כי הוא מלך העולם והכל שלו ... וככה הוא ביקש אז זה מה שעושים .. לפחות משתדלים..

מבינה שה' הוא זה שגרם לזה שאני הרגע פתחתי עיניים ולא נשארתי במיטה לעולמים (חס וחלילה) ורוצה להחזיר לו טובה...

אני מבינה שאני הבת שלו וכמו שאני עושה את מה שאבא שלי אומר ככה אני צריכה לקיים את מה שהקב"ה אומר ופי אין סוף יותר

שיש בי אם אני ינצל אותם לדברים לא ראויים אני ממש כפויית טובה. ה' הוא מלך מלכי המלכים וכמו שאתה מקשיב לחוקי המדינה בתור אזרח אתה צריך להקשיב לחוקיו בתור נתין, בן חסות, בן....

ועוד משו זה מרומם אותי נותן לי תחושת סיפוק מרים אותי למקום יותר טוב ובתכלס זה מה שה' רוצה אז גם בתחושות שלי לאחר המעשה (שמהם ניתן להבין שאני עושה את זה בשביל עצמי) אני מקיימת את דבר ה' שרוצה לרומם את העולם למקום טוב יותר... אז גם אם בהתחלה זה בשביל עצמך זה רק מדרגה בעבודת ה' וזה לא אומר שזה לא טוב. אחרי המעשה כבר מתגלגלות עוד מצוות שמעלות אותך במדרגות (שנאמר: "מצווה גוררת מצווה...")

אתה חי בשביל החופש?

מישהו (קב"ה, מפץ וכו') הניח אותך כאן סתם.

אין ייעוד? אין מטרה?

אולי יש יעוד. לא בטוח. בהנחה שיש הוא לא בהכרח מעניין אותי.

אני אתרגם את זה למשפט אחר:

אולי יש לי כסף, לא בטוח. גם אם יש לי אני מעדיף לשרוף אותו מאשר להשתמש בו.

או:

אולי יש לי בבית מקרר. לא בטוח. גם אם יש לי מקרר זה לא אומר שאני מתכוון לחבר אותו ולהשתמש בו.

מכסף אתה מרוויח משהו, מייעוד לא כ"כ.

או שאתה משתמש בו לנסיעה או שלא...

יש לך חםץ על תשמיש, אם לא תשתמש בו זה סתם ביזבוז וחבל. עדיף שלא יהיה לך את זה...

מה זה מפריע לי בחיים?

כשאני לא משתמש בחפץ כגון רב קו וכו' אני זורק אותו, הוא מיותר לי.

אותו דבר לחיים. אם ח"ו אני לא עושה את הייעוד אני יכול לזרוק הכל...

נניח לא תצא לעבודה? ללימודים? לצבא?

זה הזכיר לי משו-
אני ב(ע)לחי"ת אבל אני לא עובדת את הבעללל (ע"ז)- אחרי חורבן בית ראשון או  משו כזהה (למי ששואל-- עשינו על זה מבצע שישית) וזאת היתה הגלופה.. ולמי שעוד שואל אבא שלי המציא את הגלופה הזו.....

ועכשיו ברצינות-

אני באמת חושבת שאני עובדת את ה'... למה? כי זה תכלית חיי בסוף, בשביל זה אני פה... ולא סתאם זה הנייק שלי.. 

אני באמת מנסה לשאוף לעבוד אותו בהכי אמת!!!!
אבל את עצמי אני יכולה לומר לך שאני לא עובדת!!1 בכלל!!

מתפללת מברכת רק את השם 

עושה אחרת - אתם עושים כי אתם רוצים להחזיר טוב לה'? אז אתם מרויחים מפה את עשיית הרצון לתת 

ואני לא מרגיש רע עם זה- תכלית חיי היא לקבל שכר /עונש - בשביל זה ה' ברא אותי

אני לא רק חושב שמישהו עושה אחרת. אני יודע על כמה וכמה כאלה!

ה' לא ברא אותך בשביל שכר ועונש, הוא ברא אותך בשביל "ובו תדבק" - שם זה נגמר ומתחיל.

אני לא פוחד מעולם הבא, לא מגן עדן ולא מגהינום. זה לא מעניין אותי. מעניין אותי אם אני עושה רצונו ית' ודבק בו.

לא מתוך הכרת הטוב. אלא בפשטות כי הוא אמר.

להגיד שהשכר והעונש זה התכלית זה פשוט לא נכון (גם ע"פ המסל"ש יש כאן עיוות). זה אולי הדרך...

אז ניכר מדבריך שאתה עובד את פופיק. אתה עושה מצוות כדי שיהיה לך כיף. אתה נמנע מעבירות כדי שלא יהיה לך צער. אז אתה עובד את עצמך...

לא יכול ולא עושה משו שלא בשביל עצמו...
אנשים עובדים את אלוקים בגלל שכר ועונש או כי הם חושבים שככה הם יהיו יותר מאושרים או כי ככה הם גדלו והם באמת לא יודעים  למה הם עושים את זה או כל סיבה אחרת שהיא בשביל עצמם

...

מישהו ששומר שבת בשביל שכר - לדו' בשביל שיהיה לו ברכה בכל השבוע (ע"פ הזוהר "כל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעי תליין") אז הסיבה שהוא עובד היא לעצמו, בשביל שיהיה לו שניצל טעים ביום רביעי. והוא רוצה את השניצל הטעים הזה ביום רביעי בשביל שיהיה לו כיף. אז הוא עובד בשביל שיהיה לו כיף - הוא עובד את עצמו (עובד את פופיק).

אז למה אתה קם מאוחר? למה אתה מבזבז את היום שלך מול המחשב?

דהיינו יש לך גם אינטרסים אישיים

בקולו? למה?

אם, לא יודעת, איזה רובוט יכול לעשות משו נגד רצון המתכנת שלו? לא!

כל דבר שאנחנו עושים הוא רצון ה'. דבר שני אתה לא יכול להתכחש לזה שה' הוא זה שגרם לכך שתקום הבוקר נכון? אם, לא יודעת, חס וחלילה לא עלינו מישו יהיה חולה ואף אחד לא יצליח לרפא אותנו ואז יבוא חכם זקן ויגיד לך אם תגיד את פרק זה וזה תהיה בריא ובאמת הוא התרפה. הוא עשה סעודת הודיה וכו אחרי זה ברור שהוא היה מקיים את מה שה' אומר נכון? הרי הוא הציל אותו ממות. ככה אותו דבר אצלנו רק בקטן (בעצם בגדול) כל יום יכולנו לא לקום בבוקר אתה קולט את זה?? ה' עשה איתנו חסד עצום! כל יום מחדש הוא מציל אותנו ממות אם כזה חסד עצום אז לא תעשה את מה שהוא ציווה?

וזה רק פן אחד של עבודת ה' יש עוד פנים ואני לא יודעת מדויק להסביר אותם...

להכיר טובה ,הסיפוק

יש פן של עבודת ה' משמחה- אני פשוט שמחה מזה שאני יהודיה ואני יכולה לקיים את רצונו

יש פן של עבודת ה' מתוך רוממות- כשאני מקיימת את מצוות ה' אני מתעלת ועולה מדרגה וזה לכשעצמו מוסיף מלאא שמחה וסיפוק

בתכלס כל דבר יחזור לעצמי מלעשות אנחנו בני אדם וככה נבראנו... אנחנו אף פעם לא עושים משו רק בשביל מישו אחר תמיד יש איזשו אינטרס מהצד שלנו אבל משתדלים כמה שיותר לכוון לשם שמיים

בין אם זה לספק את רגש האהבה או ההכרת הטוב ובין אם זה בשביל חיים טובים יותר

הוא צריך אותנו בכלל? כל המטרה של המצוות היא כדי לקדש את העולם ולרומם אותו. כמו שנאמר: 

"..רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך נתן להם תורה ומצוות..." כל התורה והמצוות הם בשבילנו וזה עונה גם לשאלתך @תורין אתה לא צריך להקדיש את כל החיים שלך בשביל מישו שהעיר אותך בבוקר אתה מקדיש את החיים שלך בשביל עצמך! בנוסף לכך שהקב"ה גם לא היה צריך לברוא את העולם מלכתחילה ועדיין ברא אותו בשבילנוו! וודאי שאין לו בעיה להעיר אותך אבל בכל זאת אנשים מתים לא עלינו למה זה קורה? למה ה' לא יכל להעיר אותם/לרפא אותם/להחיות אותם?! ה' רוצה שתקום כל בוקר הוא לא המדריך בפנימיה שעושה סדר בוקר כדי שתקומו לתפילה הוא מחליט למי מגיע יום נוסף למי מגיע הזדמנות לשפר ולתקן או מי סיים את הייעוד שלו והוא יכול לעבור לעולם הבא בנחת וכו וכו וזה לא שאני מבינה בחשבונות שמיים זה הכל מחשבות שלי

ורצונינו אבל אנחנו בני אדם וזה קשה טילים להגיע למדרגה הזאת בתכלס בשלב הזה אנחנו עושים בשביל עצמנו ומכוונים לבנו שאנחנו עושים רצונו של הקב"ה. רצונו של הקב"ה (נראלי) הוא שנעשה את המצוות בשביל שאנחנו נהיה יותר טובים.

כלומר אנחנו עושים מצוות בשביל השכר הזה 

טובים

שבת- יש מצווה יום אחד בשבוע לשבת ולהתענג

להנות

זו מצווה שהיא בשבילנו. עצם זה שאתה עובד את ה' ית' בשבילו אתה נהנה ומתענג עד בלי די

"אז תתענג על ה'" תתענג, תעבוד את ה' בשמחה ובתענוגים.

שאנחנו מקבלים , לא קשור לזה שה אמר

"בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר^א, והלא במאמר אחד יכול להבראות^ב?....  וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות." (אבות) = העולם נברא כדי לתת שכר טוב לצדיקים אין עניין שנעשה הכל בלי לחשוב על שכר אולי זה לא הכי טו כמו שכתוב: "...אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס, ויהי מורא שמים עליכם" (אבות)

אנחנו צריכים לכתחילה לעבוד את ה' בלי מחשבה על השכר שנקבל עליו בעולם הבא אבל מה לעשות אנחנו בני אדם אינטרסנטים ואי אפשר לשנות את זה אלא אם כן אתה בדרגת צדיק גמור או מתקרב לזה... אנחנו מנסים ללכת בדרכיו של ה' בלי אינטרסים בכלל אבל אנחנו לא מסוגלים המ=נפש הבהמית נוצרה יחד עם הנפש האלוקית ואי אפשר להפריד בינהם כמו שאי אפשר להפריד בין טוב לרע

מה שהם רוצים ואנחנו כן.

בנוגע להכרת הטוב:
א. בהתייחס לזה שזה בכלל לא טרחה בשביל אלוקים להחיות אותי ושהוא גם מביא לי את הצרות בחיים -בכל לא ברור שאני צריך להכיר לו תודה.

ב. נגיד שאני צריך. למה שאני אעשה את זה? כי זה מצווה? הרבה יותר נוח לי להכיר טובה.

ג. אף אדם שהיה מציל לי את החיים לא הייתי מקדיש לו את כל החיים שלי עושה את כל מה שהוא אומר לי קם בבוקר בשביל להתפלל לו וכו'...

רובוט לא יכול לעשות משהו נגד המתכנת שלו, לנו יש בחירה חופשית, השאלה היא אם אנחנו יכולים לבוא בתביעה מוסרית לרובוט לקיים את רצון המתכנת שלו.

כי תכלס הרבה פעמים בהיסטוריה ה' חסם את זכות הבכירה לאנשים מסוימים הדוגמא הקלאסית: פרעה. ה' הכביד את ליבו וכו וכו. אז הבחירה שלנו היא לא לגמרי עצמאית זה מאד מסובך ואני לא בדיוק יודעת להסביר את זה אבל בעיקרון אנחנו בובות בידיים של ה' כל מה שנראה לנו שאנחנו רוצים לעשות בעצם ה' עושה אולי הרובוטים זה לא בדיוק מדויק באמת אבל בכללי זה כמו בנאדם כבול שלא יכול לעשות כלום אז הוא מבקש ממשהו את ה שהוא רוצה והוא עושה את זה בשבילו.. נראלי יותר קשור 

באמת זה שאלה גדולה שכל המפרשים שאלו, יש המון הסברים.

אבל לנו יש בחירה חופשית מ -ל-א-ה

למה שאני יעשה משהו שה' אומר לי בלי להרוויח משהו? אני לא פראיייר

גם ה' ציווה את המצוות בשביל הרווח הנה אני יגיב לזה שניה..

אגיב דרך זה..

חד משמעית כן. את ה' אני רוצה לעבוד כי הוא ציווה. יצא לי טוב מזה? לא יצא לי שום דבר מזה?

אין לזה בעיני משמעות או עניין. אין לזה נפקא מינא.

אני חושבת שהתחלתי להבין את זה על עצמי כשהבנתי שיש אמת, והאמת היא אמת גם אם התכחשו אליה אינסוף פעמים.

אמת היא אמת גם אם יכסו אותה אלפי שקרים. האמת היא האמת.

והאמת היא שיש מטרה לכל העולם הזה, האמת היא שאני כאן שלא בכוחי ולא ברצוני ולא בשבילי אלא הכל זה הוא, הכל זה ה'. בין אם אני מרגישה את זה ובין אם לא. בין אם זה נוח לי ובין אם לא.

אני יכולה להחליט שזה לא מעניין אותי, זה אפשרי בהחלט, אבל זה לא ישנה את האמת, זה לא ישנה את זה שאני כאן כי יש לי משהו שאני צריכה לעשות כאן וכי ככה ה' רצה.

הכל נעוץ בנקודת האמת.

יכולה לנסות לפרט את העניין יותר..

השכר והעונש לא מעניין אותי.

לא אכפת לי אם אני אהיה בגן עדן או בגיהנום.

למה אתה אומר עדיין?

אני לא סתם עובד את ה', אני עובד אותו כי אני רוצה. לא כי כיף לי, לא כי יוצא לי מזה משהו.

כי הוא אמר.

הוא לא שואל אותי אם להרגיש חיבור או לא. הוא אומר לי לעבוד אותו בין כך ובין כך.

זה לא סתם. כל צעד שאני עושה הוא לא סתם.

ולא. אני לא ב"איזה מדרגה גבוהה של צדיקים". אני פשוט לא עיוור. אני פשוט לא התייאשתי מעצמי. אני יודע מה האמת של העולם. אני יודע שכל השאר זה שטות!

אני במטל את הרצון שלי מפני רצונו. ואז הרצון שלו נהייה הרצון שלי.

ברור שלא לעבוד את ה' זה יותר כיף. אבל אני לא מחפש כיף.

וגם כשאני ממש ממש לא רוצה לעבוד אותו אני מבטל את רצוני מפני רצונו.

אתה בוחר להסתכל על הנברא (השיטה היותר רדודה לפי דעתי, אך זה מח').

אני בוחר להסתכל על הבורא. אני בוחר להסתכל עליו ית'. ומתוך הבורא אני מגיע לנברא. לא הפוך.

(זה נראה כאילו הראש שלך נעול על "אין דבר כזה לעבוד את ה' ב100 % ואתה לא מוכן לקבל כזה דבר" - תנסה להבין ולקבל. והאמת היא - זה קשה, אבל לא מאוד קשה.)

כתבת ש - ברור שלא לעבוד את ה' זה יותר כיף. אבל אני לא מחפש כיף.

זה כיף רגעי (לפעמים) נטו.

זה לא נותן כלום לנשמה. למהות שלנו.

כשאני עובדת את ה' ומצליחה להתקרב אליו יותר זה הכיף האמיתי שלי.

כשאני נופלת, ולא עושה את רצון ה' לא כיף לי. אני מרגישה רע עם עצמי. כי זו לא המהות שלי. זה לא כיף לי.

הנאות העולם הזה יכולים לעזור לנו לעבוד אותו בשמחה.

אז זה השכר שבשבילו את מקייימת מצוות

זה צריך להיות אכפת לי כי אני צריך להבין והאמין שרק זאת האמת.

אם לא בשביל שכר

'מצ'פר' אותנו כביכול

הן חלק מהאדם. הם הופכות אותנו לאנשים עם מוסר, יושר, מידות טובות.

זה השאיפה שלי בחיים והמצוות עוזרות לי להגיע לזה.

רוצה להסביר-

במילים של ימינו

באנו לעולם כדי למלא את השליחות שלנו. חלק ממנה זה להיות אנשים טובים. להתקרב לה' יתברך, לקיים את התורה והמצוות, ללמוד קודש, להעלות מדרגות ברוחניות.

גם אותי בתור --- זה מקדם וזה עושה טוב. אבל מדרגה ראשונה זה לקב"ה. להתקרב אליו. לשמח אותו.

כמו שיש חובה לכבד הורים בשר ודם כך זה גם את הקב"ה

ומה שיותר משתלם

זה הרצון שלי. לעבוד אותו ית'.

זה טוב בשבילי

לכן זה גם הכי נוח.

לא כי זה נוח אני עובדת אותו. אלא בזכות שאני עובדת אותו ומכונת הכל לשם שמיים אז נוח לי

מעבר לזה יש גם את האמת.

זו דרך של אמת.

אני יהודיה - אני חיה בהתאם. מבינה את המשמעות של זה.

לא כי ה' אמר וזה מעיק. אלא כי ה' אמר ואני לוקחת את זה על עצמי באהבה.

באהבה עצומה לה' יתברך.

יכולתי גם להיות חילוניה ולהחליט שלא מתאים לי. אני בחרתי לדבוק בו ית'.

אני חושבת שמכאן אין לי מה להגיד יותר.

אמרתי פה מספיק בשביל הרבה שאלות לדעתי..

עדין מוזמן להגיב בשמחה ולשאול

ויכול להיות שהאינטרסים יגידו שאני נהנה בקרבת אלוקים - ובגלל זה אני יעשה את זה

מה אכפת לי מ"האמת" או מ "מה שה אמר"

לגיטמי לחלוטין. רק שימי לב שגם לזה אפשר לקרוא בשביל עצמך- כלו' בשביל לספק את רגש האהבה שלך...

הקב"ה לא הביא אותנו לעולם כדי שנסבול.

לכן ע"י קיום מצוות ודבקות בה' יתברך אני גם 'נהנת'. אני גם מקבלת שכר.

אחרת באמת אין עניין שנעבוד אותו ונסבול לכן אנחנו גם מקבלים מזה. גם נהנים מזה.

בזכות שאני מקיימת מצוות אני מקבלת שכר ככה שאני לא עובדת 'לחינם'

הרב שמואל אליהו כתב לי כך:

הקשר עם אלוקים הוא כמו הקשר של עץ למים. כשיש מים זה צמיחה ופריחה. כשאין מים העץ בתחילה לא נותן פירות ואחר כך מתייבש.

אנשים שלא מחוברים לאלוקים, לא יודעים שהכל בא ממנו. לא מודעים אליו, לא מודים לו, לא מבקשים ממנו. מתעלמים משורש החיים, הופכים לחיות חיים תפלים ויבשים. הם יכולים לנסות למלא אותם בסרטים ובשתית משקאות חריפים. אבל הם לא באמת מלאים מהחיים שלהם. לפעמים אנשים עושים מצוות בלי מודעות וזה מחייה אותם ברמה מסויימת. לפעמים אנשים משרתים בצבא, הם עושים מצווה אבל לא מודעים אליה מספיק. וכן מי שגר בארץ ישראל. וכד'.

מקווה שמספיק מתיישב. אם לא אנסה למצוא עוד תשובות

מה הקשר בין זה לויכוח?

נכון שיש שכר למצוות שנותן טעם לחיים - ואני אורמ שרק בגללו עושים מצוות

 למה שאני יבטל את הרצון שלי לרצון של השם אם לא נוח לי? 

למה שאני יעשה דברים רק בגלל שככה חינכו אותי?

יכולים לגבב מילים ולהתלות בזה כאילו זה באמת משו עם משמעות.

תשובות כמו "כי הוא אמר" הם לעשירות דעתי חסרי ערך.

נניח תפגשו איזה מישו שעובד בשביל חבר שלו עושה הכל בשבילו מנקה מצחצח לו את הנעליים והכל למה? "כי הוא אמר"... זה נראה למישו הגיוני? אתם פשוט תרחמו על בנאדם כזה....

ופליז אל תענו "זה לא חבר זה אלוקים" למה זה ממש לא תשובה לעניין. אא"כ יש לכם הסבר משכנע מה ההבדל בין אלוקים לבן אדם שבגללו אני צריך לשמוע לאלוקים ולחבר שלי לא.

ע"כ. וע"ע שו"ת בל"ה בל"ה.

משתדלת שהכל יהיה לשם שמיים.

כשאני באה ומכבדת את ההורים שלי כשהם הכי מעיקים בעולם - זה בשביל ה' יתברך.

כשאני מנגנת ומסדרת למשל - זה כמעט תמיד נטו לה' . ובפעמים שלא. שעצם המעשה הוא לא לשמייא, אז לוקחת את הזמן הזה שאני מנגנת כדי שיהיה לי כוח לעובדו יתברך.

יש פעמים שנופלים - וזה בסדר. כי אני יודעת שמתוך הנפילה הזאת אני קמה ומכוונת את הנפילה הזאת כך שגם היא תהיה לה'. אם זה להתחזק במצווה מסויימת ובין אם זה להרים פרוייקט חסד. ובין אם זה לקדש שם שמיים בצורות אחרות.

הגעתי לעולם  כיהודיה. בת של הקב"ה.

הגיוני שאני יעשה את רצונו.

הכי בסיסי

הוא הביא אותי לפה, אז יש לי שליחות

ודרך עבודת ה' אני ממלאת את השליחות שלי פה בעולם.

חלק מהרצון שלי זה לדבוק בריבונו של עולם. לעבוד אותו יתברך.

נניח ונעזוב את הרצון שלו, בשביל עצמי אני רוצה לעבוד אותו. כי זאת הדרך הנכונה, ושם הכי טוב לי בארץ.

"כי אצלך, אצלך שלמות הנשמה" -הרב רונן חזיזה.

אם אני רוצה או לא - נולדתי יהודיה. הרצון הפנימי ביהודי זה להתקרב לה' יתברך ולדבוק בו באמונה פשוטה.

אז כשאני מתקרבת אליו ועושה הכל לשם שמיים אז אני מרגישה שלימה עם עצמי. מרגישה שמגיעה אל האמת שלי.

אנחנו עושים מצוות רק בשביל רווח

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות