חוץ מלעודד ולהגיד לך שאת גיבורה ( כי את באמת כזאת)

אין לי ממש מה להגיד לך אני לא יודעת מה יעזור, נראלי תתיעצי אם מישי שמבין בזה יועצת או משו כזה

אבל, אני לא יכולה יותר, זה מונע ממני הרבה דברים..

מה את עושה בנסיעות? את בטוח נוסעת לפעמים...

לי מלא בחילות בנסיעות ובכל נסיעה הייתי מקיאה אבל עכשיו זה בערך עבר כי גדלתי אבל כשזה קרה לי אני הייתי לוקחת כדורים ושמעתי שיש צמידים שעוזרים... בכללי במצבים שאין לך אופציות כאלו תנסי נשימות...

בקטע הרגשי של זה.... אולי לא תסעי עם חברות עד שתרגישי בנח עם זה...

אני לא בדיוק יודעת מה להגיד בקטע הרגשי אפעם לא התנסתי..

מי זוכר כזה דבר

כאילו אם זה היה מישי אחרת כמה זמן כבר היית זוכרת את זה

אכן בפעם הראשונה זה קשה...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....