געגוע זה כל כך אכזרי.
(וזה..היה הדבר הכי טוב שיש. הכי מופלא שיש בעולם. אתה ראית כמה היתי ילדה קטנה שם. כמה פשוט נסחפתי איתם,הגלים האלה.
אוך אתה ראית את הלב שלי.כמה שהוא התגעגע. כמה שבכה(בפנים ) והתגעגע. כמעט בכה מהעיניים. הריחוק שלו זעק לשמים.
והאנסופיות הזאת.זה..אי אפשר להסביר.אי אפשר. זה עצום. צריך להביא גלים, שישטפו אותנו.
וגשם, רד כבר גשם. כי צריך לשטוף הכל. ואויי אתה יודע בכלל כמה היה לי טוב איתך שם? אתה יודע כמה שכמעט הצלחתי לפתוח את הפה ולהוציא כמה מילים? ואני יודעת שאפילו זה שכמעט יצלחתי זה גדול בעיניך. ולצעוק את כול כולי שם רק לגלים ולשמים. בחוף הריק ריק ריק הזה. אין כלום. בחצי לילה חצי לפנות בוקר הזה. בללכת מסטולים ברגל. בשיהיה לך חתכים בכל הרגליים כי הלכת יחף. בלצחוק כל הדרך הזאת. בלעצור בתחנת דלק ולקנות ארטיק ב4 בבוקר ולהמשיך ללכת ולצחוק. זה החיים האמיתיים. זה זה. צריך למצוא אותך בדברים המשוגעים והמופלאים האלה. בלהיות מפוצצים בחול ובגלים כאלה סוערים עם קצף לבן. להיות מלאים בצעקה שכמעט נצעקה שם. להיות מלאים בצער. וזה היה.. משוגע. משוגע אני אוהבת. אני רוצה כל החיים שיהיה משוגע כזה.
אני רוצה ללכת ולצעוק שם שאיך כל הגוף כואב. לי. מרוב. געגוע. כואב לי מרוב געגוע. מרוב געגוע. זה אכזרי.
אני רוצה ללכת ולצעוק כמו מסוממים מאהבה ושיגעון, גשםם רד כבר גשםם. כי צריך לשטוף הכל. צריך לשטוף את הלב.
צריך חיבוק שלך. צריך את כולם באהבה ושיגעון.
תודה על הדבר המופלא הזה. תודה על אתמול זה היה לי קסום. ואני רוצה עוד הרבה כאלה כמו אתמול. המון. כל החיים. אני רוצה שמה לגור.
ושמה לצעוק את כל כולי.
זה היה פשוט..חיוך מלאכי כזה. שיער רטוב עם חול ועיניים נוצצות. אשכרה נוצצות. זה.. פף זה מדהים.
ים ולילה וכוכבים שלי. וצעקות שלי. ואהבה ושגעון.אני אוהבת.
אני מפחדת שזה ייגמר)
ועכשיו כל הגוף כואב לי מרוב געגוע.
(כל מיני אנשים שיש בעולם,
אני נורא מתגעגעת ובאלי חיבוק.)