ושוב הגיע השעה הזאת, אני נכנסת למטבח בחיפוש אחר אוכל, משו כזה להכניס לי לפה, או אולי יותר נכון משו להכניס לי ללב, משו לפחות קטן שיבוא ויגיד לי שהיי, גם היום עשיתי משו, הצלחתי להתקדם טיפה באיזשהו תחום, הייתי משמעותית, אפילו טיפה..
אבל לא, כל פעם אני יוצאת ריקה כמו לפני.
מה אני מצפה מעצמי?! כל היום נשארת במיטה, לא זזה מהפאלפון, לא עושה כלום, איך אני מצפה בסוף היום להרגיש מסופקת?! איזה מין משמעות אני חושבת שאני אמצא?!
וככה זה, כל לילה. הבית שקטט, אני לרוב מדברת בפון, או סתם מעבירה את זמני בצורה כלשהי, וזה עושה לי טוב הלבד הזה, השקט והחושך...
אבל גם כל לילה מחדש, זה מחזיר את תחושת ההחמצה הזאת של לא עשיתי היום שומדבר ונאחס כזה, אבל לא משנה כמה מעצבן וחזקה תהיה התחושה הזאת, בבוקר שאחכ, היא לא תהיה קיימת ולא תשלח לי כוחות או מוטיביציה לקום לעשות משו...
מעניין עוד כמה לילות נעביר ככה עד שבאמת נמצא את הכח לשנות פה משו..