הלוואי הלוואי שיום אחד אזכה למשפחה ענקית

מבינה שזה מליון עבודה, אבל מדהים, ואת נשמעת אמא מדהימה...

תצליחי

ונראה לי שבצורה כזו זה עדיין יעמיס עוד יותר על ההורים, אז נכון שצריך שהילדים ילמדו ,אבל המדינה צריכה לדאוג שהמורים ידעו איך ללמד מרחוק זאת שיטת הוראה שונה לחלוטיןןן

עזבו נראה לי הפתרון היחיד זה ה' יתברך אין עוד מלבדו

מציידים את הבנות בחומרים למלאכה והמורה מסבירה בטלפון... למה לא הגיוני?

הלוואי כל יום

בתור מורה גם לי נמאאאאס ונראה מיותר וחסר תועלת התלמידות בוהות בי כמו בסרט ורק מלראות את אמא שלי ואחותי מהבוקר עד הערב רק דואגות ללימודים של הקטנים אני מזדהה איתך

אצלנו בבית לכל ילד היה תפקיד וזה נע במעגלים של תורות.

היה מודבק על המקרר דף עם ציור של עיגול ושמות מתחלפים

אחת מקלחת ,מלבישה ומשכיבה לישון, אחת מטאטא הרצפה ושוטפת, אחת עושה כלים, אחת עושה כביסות, מפעילה, מייבשת מקפלת ומכניסה לארונות.

אימי היתה תופרת (בבית) ועזרה לאבי בפרנסת הבית. (בהתחלה כן היתה שותפה איתנו בכל הנ"ל)

גם בפסח כשגדלנו והפכנו לבחורות עשינו הכל.  (אפילו שיפוץ לבית. כן כן, שיפוץ רציני ביותר)

אחיותיי הגדולות היו ממורמרות תמיד, היו צורחות על הקטנים, מתלוננות על הכלים, על הכביסות.

אני למזלי עם הילדים הסתדרתי די טוב. הייתי מבטיחה להם דברים, או עושה הצגות או מספרת סיפורים וכך היו נרדמים

ושאר דברים או עושה על חצי קלאצ' או משלמת כסף שיעשו בעבורי. לכן קיבלתי התואר המכובד "נצלנית"

לפחות לא יצאתי ממורמת מהעסק

אקשן בקיצור

אז יכולה רק לומר מניסיון אישי שזה לא הכי נחמד לעבוד כמו חמור. נכון שאנחנו צריכות לקחת חלק בעבודות הבית. השאלה היא מה הגבול. ואיך מנגישים לילד (או בחורה) את הצורך לעזור, ולא שיבוא מתוך מרמור וכעס.

מה אתן אומרות? מה הגבול שבחורה צריכה לעזור?

ואני מדגישה בחורה כי ילד זה אחרת

באמת התופעות לוואי של עזרה מוגזמת באמת עצובות. 

לא בטוחה בכלל אבל שזה קשור ל@באר מרים המקסימה

אלא בכללי יותר על עזרה בבית

והיה בסדר. אניני חושבת שחיי הילדות שלי היו קשים.

אלא היו מענינים או יותר נכון יותר מידי מענינים, מלאים באקשן יום יומי 

אולי באמת צריך לפתוח שרשור חדש בנושא

באר מרים את מקסימה!

גם חושבת שמתאים לפתוח שרשור חדש. 

ודווקא זה נושא מעניין לדעתי ומחכים. 

הודיתי כבר בהודעה הראשונה שלי באשמה - אני שרוטה בנושא. 

שכשילד מרגיש שהעזרה שלו בבית היא משמעותית הוא חווה סיפוק עצום, והדימוי העצמי מתחזק,

הוא מרגיש - אני חשוב, סומכים עלי וכל זה גורם לילד תחושה שהוא מסוגל וזה מגביר את המוטיבציה לעזור.

והנקודה החשובה היא לבקש את העזרה בזמן שהוא נניח משועמם או לא עסוק. (זה ע"מ להרגיל לעזור)

וכל הזמן לשבח אותו איך הוא עוזר וכמה הוא גדול, וכמה אנחנו אוהבים ונעים שהבית מסודר ונקי.

אני יותר מתמקדת בקטע של המילים כמה אנחנו אוהבים בית מסודר וכמה הם גדולים.

אצל הגדולה שלי זה עובד זריז, אצל הבן צריך לעבוד קשה לשכנע שכייף בית מסודר. רוב הזמן הוא לא משתכנע

והקטנה "עוזרת" לגדולה.

הם מסדרים כמובן רק את המשחקים שלהם

אבא שלי היה הולך לכיוון הפח כשהיינו מתווכחות מי יוריד. 

ובאמת בעדינות היה אומר אין בעיה אני לוקח. והופס כולנו היינו קופצות עליו ולוקחות. 

בעיני זה חינוך נהדר לכיבוד הורים. 

על זה כתבתי לך שאני חושבת שזה היה לי טוב. 

גדלתי עם כבוד לאבא ומעולם לא הרגשתי מאכזבת, 

טוב...  יש לי אבא נדיר, אבל בכל זאת...

תמשיכי ככה, זה בהחלט סימן טוב שהם רצות לעשות במקומך. 

אלא אם כן, הסיבה היא שתכעסי עליהן אחרת (לא נשמע ממך שזה הסיטואציה)

הייתי שמחה להבין איך גרמת להם לכך. 

אפילו שגדלתי ככה לא מצליחה להעביר את זה הלאה...

נכון אני חושבת לפי הדוגמא שלך שזה בעיקר מוכיח על כיבוד הורים. נדמה לי שגם ציינתי את זה. 

בכל אופן, אני גדלתי במשפחה מיוחדת מאוד, ולא בטוחה בכלל שמצליחה להגיע לרמה הזאת. 

מבינה שהדור היום שונה. 

אבל בכל זאת, מדברים איתי מאוד מאוד רחוק מאיך שאני מדברת עם ההורים שלי. 

חושבת שזה באחריותנו לשנות את זה. 

שוב, ברוך ה' יש לי ילדים טובים, אבל עדיין זה מאוד שונה...

אבל אם כבר אז כבר, זה שרשור צחוקים בגדול אז אני מרגישה נוח להתפצלש עליו

הילדות שלי לא מדברות איתי ועם בעלי כמו שאנחנו דיברנו עם ההורים שלנו. יש דברים שאני משתגעת ממש.

יש דברים שאני מוכנה לקבל כשהשתנות הדור

יש דברים שאני אומרת להם איך אתן יכולות??? בחיים לא דיברתי ככה לאבא שלי! 

ויש דברים שאני מבינה שאני לא אמא שלי, והן לא אני, וזה נובע פשוט מזה, ולא שום דבר אחר.

זה מורכב

אני מאד מאמינה גם בחינוך לכיבוד הורים בדוגמא אישית, וגם בקטע שבני הזוג מחנכים את הילדים לכבד את בן הזוג השני.

כלומר - אם בעלי יגיד להן - ככה לא מדברים לאמא, זה הרבה יותר עוצמתי ומתקבל כחינוך מאשר אם אני אומרת- אל תדברי אלי ככה. מבינה?

כמובן זה לא תמיד מתאפשר כי לא תמיד נמצאים ביחד, אבל אם אנחנו שנינו נוכחים ואחד הילדות מדברת בצורה לא ראויה, תמיד תמיד זה יהיה הבן זוג שיעיר ולא זה שדיברו אליו. 

זה קורה גם אוטומטי וגם אם מישהו מפספס אז לפעמים אני יכולה לומר לו אחר כך- לא שמת לב איך היא דיברה אלי? ציפיתי שתאמר משהו. והוא יסביר מה הוא חושב (לרוב לא שם לב.. נו...)

ויש את איך שהן רואות אותנו מתנהגים ומדברים להורים שלנו

ויש סיפורים שאנחנו מספרים להן על איך גדלנו

הכל בסופו של דבר מתערבב ביחד

ואפשר לכבד מאד הורים בצורה אחרת, שונה קצת, מאיך שגדלנו, וזה בסדר.

אנחנו שונים, הדור שונה, ולכל אחד יש את הקווים האדומים שלו. ועם זאת שיש צורה שלא הייתי מדברת לאבא שלי בחיים עדיין הילדות שלי מכבדות את אבא שלהן לא פחות משאני את אבא שלי. באמת.

אני בטוחה שגדלת במשפחה מיוחדת ושגם תגדלי משפחה מיוחדת, זה כל הזמן מתפתח, משתנה, מתעצם, לא משהו שאפשר לדגום ברגע מסוים. 

בעיני ה"מבחן" האמיתי זה איך הילד יוצא מהצד השני של גיל ההתבגרות, לא יודעת אם יש לך כבר גילאים שיצאו.. הגדולה שלי היא דוגמא בעיני כשהיא היתה בעיצומו של הגיל חשבתי שיש לי ילדה... אלוקים.. לא מחונכת וחוצפנית ומה לא והייתי רבה איתה ובוכה..

שנינו עברנו תהליך

(הנחית הורים!)

והיום טפו טפו, תהליך ארוך באמת של שנינו והיא ילדה מדהימה ועכשיו כמובן עוברים עם הבאה בתור זמנים מאתגרים

תרשי לעצמך לראות את כל הדברים המדהימים שאת עושה בתור אמא! ואת הילדים המחונכים והמקסימים שלך! אל תשווי הכל להורים, אני בטוחה שאת מחנכת מדהים גם אם אחרת והתוצאה הסופית היא שקובעת, לא הדרך. 

האמת שכן, יש לי חמודה בת 14 שלא תמיד ברור לי איך היא מדברת ככה...

כמובן הכל על הרצף הנורמלי, אבל עדיין מרחק דור ממה שאני מדברת עם ההורים. 

ואז פתאום נהיית מתוקה ונעימה. וחוזר חלילה... זה פשוט מבלבל

חושבת שלכל הורים עם האופי שלהם יש את האתגרים שעומדים לפני הילדים שלהם. 

יש לי התלבטות גדולה בנוגע לנושא הזה. 

מצד אחד קל לכבד בן אדם שמגיע לו כבוד. מצד שני ילדים מחויבים לכבד הורים בכל מצב. 

כמובן שאנחנו משתדלים שיהיה מתאים לכבד אותנו,

וגם באמת חושבת שאנחנו דוגמא מעולה של כבוד הדדי.

אהבתי את מה שציינת על זה שאנחנו בדרך. אבל מצד שני, לא מתאים לי לחכות ולראות בסוף הדרך שנכשלתי. רוצה עכשיו לשנות משהו אם לא בסדר.  

איך את באמת מגיבה כשהאמא מעצבנת?

היא כעסה כשעשתה את זה?

אבא שלי באמת הסכים להוריד את הפח בשמחה. 

זה פשוט בייש אותנו שהוא יעשה את זה. 

כנראה זה שונה

אני צריכה ללמוד ממך

מצד שני, לא כל כך יודעת איך זה לגדל משפחה ענקית ומבינה שיש לזה את הפלוס והמינוס של זה. 

לדעתי במשפחה גדולה מאוד יש הרבה פעילות והנאות שאין במשפחה אחרת. 

קשה לי מאוד אם לשפוט מצבים שאנחנו לא כל כך מכירות את המכלול.

(סתם עולה לי הכיף שהיא כתבה בסוכות...) 

בגדול 2 הנקודות שהעלית נכונות גם בעיני ומיישמת אצלי בבית. 

אבל..... אי אפשר להגיד שטעות שמשהו מתנהל אחרת בגלל שרוגע ושלווה זה מערכת שלימה של נתונים. 

בקונטציה הזאת?

ושוב לגבי צורת ההתנהלות, מסכימה איתך. 

אתמול הייתי אצל הקוסמטיקאית והיא שאלה אותי אם נקי אצלי או לא (זה היה מתאים ותוך כדי שיחה)

עניתי לה, שממש בא לי שיהיה לי נקי, אבל בתכל'ס לא מוכנה לשעבד את עצמי לזה. 

מבינה שיש אחרים שזה תופס אצלם מקום אחר, אבל כך זה אצלי. 

ולכן ממש לא מידי מסודר אצלי, אבל כיף ושמח. 

אותו הדבר אני עושה עם שיעורים. 

אני חושבת שמשפחות מאורגנות ומסודרות שהחיים נראים אצלם אחרת בטח נהנות מפלוסים שאני לא נהנית מהם  

שנראה לי שבהתנהלות יום יום ייתכן שאנחנו דומות כך שאין הפעם וויכוח ביננו. 

כל ההרגשה שלי הייתה שזה עלול להשמע עליה ביקרות. 

במחשבה שניה מתאים להעיר את תשומת ליבה אז בזה את צודקת...🤪

בתכל'ס כבר בשרשור אחר לא הסכמתי איתך ביחס להתייחסות לקשב וריכוז,

עדיין יש לי הרגשה שאת לא מכירה את התופעה אבל בואי לא נפתח את זה. 

@מיואשת****** יקרה מסכימה איתך מאוד ביחס לתת מידי הרבה עבודות לבנות במשפחה. 

כמו כן, גם כן חושבת שבתקופה הזאת מתאים לחפף עם הלימודים ובלבד להשאיר אווירה טובה בבית ורוגע נפשי. 

אבל מעירה את תשומת ליבך שבמקום הזה שאת כותבת זה עלול לפגוע ב@באר מרים היקרה שמגדלת משפחה גדולה ומיוחדת. וגם אנחנו לא עומדות בדילמות הקיומיות שהיא עומדת בהם

נראה לי מנוסח יותר טוב וברור💓

זו בדיקת דם פשוטה, תבקשי הפניה.

וקשוח להיות עם מחסור קבוע של B12... מקווה שתצליחי לעלות אותו כמו שצריך במהרה...

תודה!! אבדוק את זה!

מטופל ויש כבר התקדמות? כי חוסר בb12 הוא גורם מובהק לעייפות

באופן אישי אחרי התקופה הכי עייפה בחיים שלי גיליתי שחסר לי b12, וכשהצלחתי להעלות משמעותית העייפות התמידית שהייתי בה נעלמה.

מההריונות בגלל ההיפראמזיס....

אז מקבלת די קבוע... מתישהו בקרוב אמורה להיות לי עוד בדיקה לראות מה המצב שלו

וראיתי עכשיו שמתואמת כתבה לך..

בדיקת דם פשוטה. Tsh זה מה שבודקים...

כל יום לאכול כף

בסלט, ביוגורט וכו...

חוץ מזה

יש גם תערובת פירות יבשים שממש עוזרת לאנרגיה

של דוד קאפח

ללא עצירות ותופעות לוואי...

100 גר´ שומשום לא קלוי-מלא,

100 גר´ צימוקים כהים,

100 גר´ תאנים יבשות,

100 גר´ שקדים קלופים,

100 גר´ תמרים,

8 אגוזי ברזיל.

לטחון את הכל טוב טוב (יש חנויות שמוכנות לטחון את הרכיבים הקשים)

ולאכול כף בבוקר וכף בערב.

(ד.א. זה גם ממש טעים=) )

בהצלחה ותרגישי טוב!

את בטח מכירה להיות בשמש, לעשות קצת התעמלות וכו....

אגיד, שבעיני זה כן הגיוני.

ברור שטוב לבדוק בדיקות דם וכאלו

אבל

א. שינה לא רציפה, ממש משפיעה על איכות השינה. פעם אחת (ובטח שלוש), לא באמת מאפשרות שינה טובה. ואז, גם אם יש לך פעם פעמיים בשבוע שאת כן ישנה לילה, זה לא מספיק. כי יש משמעות לרצף של ימים שבהם את ישנה טובה, וזה לא שיום אחד יכול לחפות על כל השאר.

ב. מה את עושה במהלך היום? אם את רוב הזמן יושבת או בעבודה עם מעט תנועה, ממליצה להוסיף ספורט ותזוזה. אני ראיתי אצלי שזה ממש משפיע. ישיבה לאורך זמן, מעייפת אותי מאוד, ברמה של להירדם. כשאני זזה, הגוף מתעורר

זאת גם היתה השאלה שלי

האם זה הגיוני פשוט..

כן נכון, תכלס כבר 5 שנים אני לא ישנה נורמלי וקמה מלא , לא היתה תקופה אחת ארוכה שישנתי שינה רציפה וטובה בלילות....

אשים לב , תודה🩷

אני חושבת שזה הגיוני

פשוט בשביל לדעת שזה הגיוני, צריך לישון טוב ואז האסימון נופל.

ולרוב זה לא קורה, אז זה נשמע שזה לא הגיוני...

אבל מניסיון שלי, יצא לי נגיד פעם לישון יומיים ברצף טוב (וזה ממש ממש נדיר) ופשוט קמתי אחרת. עם המון אנרגיות ולא עייפה בכלל.

וזה היה מדהים שאפילו לא חשבתי שזה קשור

אבל זה כן

היה לי פעמיים מונו וככה הרגשתי

פעם שניה הייתי עם זה חצי שנה!!! עד שטיפלתי אצל איזה רופא בירושלים שיש לו שיטה לטפל במונו טזה עבר ב"ה

אבל האמת שלא כזה משנה כי לא באמת מה יש מה לעשות.. וואלה עכשיו קוראת שכתבת שהיה משו שעזר, מעניין!! אנחנו ביקרנו ממש כולם אמרו לנו מטבעי ועד קונבנציונלי שאין מה לעשות חוץ מלחכות....

אם זה מונו אני אכתוב לך מה הטיפול

אנסה גם להיזכר בשם של הרופא

מקווה שהוא עדיין עובד כי אז לפני 5 שנים הוא כבר היה ממש מבוגר

אבדוק בלוטת התריס, אולי גם מונו למרות שלא יודעת אם יש עניין

גם ככה אמורות להיות לי בקרוב בדיקות דם מקיפות לבדוק את בעיית הb12..

אבל האמת האמת אני ממש מופתעת שרוב התגובות מנסות לחפש סיבות 🤭  הייתי בטוחה שיהיו הרבה יותר תגובות מנרמלות שלהיות אמא, בטח לקטנים, ותינוק יונק, זה פשוט מעייף 🙈🙈🙈

לכולן יש כוח תמיד? אתן לא עייפות ומרגישות צורך תמידי בשנצ?

אם אני לא ישנה את ה8 שעות מינימום ורצוף

-מה שבחיים לא קורה עם יונקים ןגם עם קטנים לא יונקים כמעט ולא) אני עייפהההה כל היום

ובדקתי- ברזל בלוטות התריס בי 12 הכל תקין

אה ואם הולכת לישון מאוחר אז גם- יותר עייפה מאשר אם נכנסת לישון מוקדם איזור 10 אפילו

שווה לך לנסות שבוע אם אפשרי לך

ברור שתמיד אשמח לנוח צהריים ולקום מאוחר בבוקר/לחזור לישון אחרי פיזור של הילדים

ומכיוון אחר -

הרבה פעמים דיקור של מישהי מקצועית גם ממש יכול לעזור.

אני באמצע סדרת טיפולים שמטרתה לאזן כל מיני דברים, וממש מרגישה גם שיפור בתחום הזה.

שאני מסוגלת לעשות הרבה יותר ולא להגמר מכל דבר קטן.. כאילו כל המצברים של הכוחות שלי היו על הקצה ועכשיו הם באנרגיה טובה.

והמטפלת שלי אמרה לי כמה פעמיים שנשים חושבות לעצמן שזה הגיוני שמרגישים ככה כי את אחרי לידה.. בהריון.. או כל תירוץ אחר כשבעצם זה משהו אחר שאפשר לפתור אותו ולא ברירת המחדל של אישה.

וגם התגובות צפויות לגמרי

כלומר

אם את עסוקה הרבה עם הילדים ולא נחה לרגע וקמה מלא בלילה ועובדת משרה מלאה ועוד ועוד אז זה מסביר

אבל הילדים כבר לא פיציים

יש לילות שאת ישנה טוב

אז לא אמורים להרגיש ככה באופן תמידי, ככה לפחות מנסיון שלי.

כי אם ככה, לגרום לעצמך להיות פחות עייפה בלי למצוא סיבה זה לא בעיה ואת לא צריכה את העצות שלנו

נשמע שכן יש פה משהו חריג שהוא מעבר לשינה וזמן לעצמך.

לא עייפות רגילה של אמא לקטנים...

(ואני לא חושבת שנכון לתלות באימהות קשיים שמפריעים בתפקוד בחיים... לפני כמה שנים הייתה לי תקופה של חולשה מטורפת בידיים, והתקשרתי למוקד אחיות כדי לשאול מה זה. האחות שם שמעה שיש לי שבעה ילדים ומיד אמרה, "נו, מה את רוצה, ברור שתהיה לך חולשה". ואיך כעסתי! כי זו לא הייתה חולשה רגילה... אז מה הקשר לזה שיש לי שבעה ילדים? ב"ה רופאת המשפחה התייחסה לזה ברצינות ושלחה אותי לבירורים. בפועל לא היה לי כלום ב"ה ואני לא יודעת ממה זה נבע, אבל עדיין - זה לא משהו שאפשר לפטור באימהות...)

עייפות יכולה לנבוע מהרבה דברים

פיזיים ונפשיים כמו:

1. חוסר בשעות שינה (8 שעות אחרי קיזוז קימות)

2. תזונה לא מאוזנת/ מספיק מזינה

3. חוסר בפעילות גופנית

4. חוסר במנוחה פיזית

5. עומס משימות

6. לחץ בעבודה/ בבית

7. חוסר בהפסקות ממשימות בעבודה/ בבית

8. חוסר בזמן עצמי

9. הימצאות תמידית במקומות רועשים 

לק"י

הבן שלי מחונן, והוא אומנם רגיש יחסית, ועם קצת רגישות תחושתית. אבל אני בכלל לא בטוחה שזה קשור אחד לשני. גם אני הייתי רגישה (מאלה שנעלבים ובוכים וכדומה), ואני לא מחוננת.

(והבן שלי לא אוטיסט. לפחות אין לנו סיבה לחשוד בזה🤷‍♀️).

לגבי אוטיזם- אוטיזם זה קודם כל קשיי תקשורת. שאר הדברים הם נלווים, אבל לא הבסיס. מה שאני חושבת לפחות.

כדי לאשר אבחנת אוטיזם בודקים שני מרכיבים-קשיי תקשורת בתחומי עניין חזרתיים , אצל מחוננים אני חושבת שאין תחומי עניין חזרתיים...

והיום מבינים גן שהמרכיב החושי (הקושי בוויסות חושי, חיפוש תחושה, רתיעה מתחושה ) הוא מרכיב מהותי מהתקשורת ואפילו שחלק מקשיי התקשורת נובעים מהמרכיב התחושתי והמוצפות מגירויים, (זה במחקרים, לא הכל מאוד מבוסס עדיין) מרכיב שאצל ילד מחונן לא חייב לבוא יחד עם המחוננות (אני מחוננת ואין לי שום קושי תחושתי, הבן שלי על הרצף והאמת שאני לא רואה דמיון, והוא בתפקוד גבוה עם יכולות קוגניטיביות גבוהות לדברי הפסיכולוג) . כן מאפיין את האוטיסטים איים של יכולות (גם לא תמיד) שיכולים להזכיר מחוננות, ואני מניחה שיש מחוננים על הרצף לא מאובחנים/מחוננים עם קשיים רגשיים ותחושתיים שאינם על הרצף, בסוף מאוד קשה לייצר אבחנה מבדלת בגיל הצעיר, במיוחד אצל ילדים בתפקוד גבוה, אבל אני חושבת (ומהיכרות אישית) שמחוננים כן ידביקו את הפער החברתי כשיגדלו, כי הם ובני גילם יתאזנו , אוטיסטים לא ידביקו את הפער, גן אם הם בתפקוד גבוה וזה לא בולט...

אני חושבת שמחוננות קשור לתחום החברתי (קשה להבין מצבים חברתיים ויש פער בין השכל ליכולת הרגשית)

ואוטיזם קשור להפרעות/בעיות תקשורת (שזה גם קשור לתחום החברתי אולי בעקיפין)

ורמת התפקוד מצביעה על הטווח של רמת התקשורת

חחח מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי

שמחוננות זה מנת משכל גבוהה,

אבל יש מאפיינים של מחוננים שנובעים מהפער בין הרמה השכלית לבין הרמה הרגשית. כלומר, לרוב המחוננים יהיה בהכרח פער כזה, וההשלכות שלו (כמו שכתבת, רגשית וחברתית בעיקר) זה משהו שנראה אצל הרבה מחוננים.

מעבר לזה, לכל אדם אופי משלו ומאפיינים משלו בלי קשר למנת המשכל.

למיטב ידיעתי היא נטו עניין של איי קיו, כלומר ה3% העליונים במבחני איתור (מקווה שזכרתי נכון את מספר האחוזים, אפשר לוודא).

בין המחוננים, יש כאלה שהם גם על הרצף האוטיסטי, ויש כאלה שלא ובכלל לא, והם לגמרי חברתיים, חברותיים וכו'.

יש ילדים מחוננים שפחות בשלים רגשית או חברתית וזה יוצר אצלם גם פערים מסויימים, אבל זה לא מחייב שהם על הרצף.

כמו כל העורבים שחורים אבל לא כל השחורים עורבים

לק"י

נכון שהרבה פעמים גם יש להם גם קושי להתרכז לפרקי זמן ארוכים.

אבל זה שכל מי שעם לקויות קשב וריכוז יש לו גם קושי בתקשורת.

הגורם הוא אחר

ולכן המענה צריך להיות אחר

בתהליך האבחון של אוטיזם או הםרעת קשב שוללים את השני

אוטיזם זו לקות

מחוננת זו יכולת

אפשר לקשור לקות ליכולת ויכולת ללקות

זה לא אומר שזה בהכרח נכון

יש מחוננים שאין להם שום לקות או בעיה מיוחדת

רק נטו יכולות גבוהות 

התקף חרדה בד"כ מתואר בצורה ממש שונה.

ובלבול זו תופעה שמצריכה בירור. (והיא קורית בנפילות סוכר...)

הייתי הולכת לרופא משפחה ומבקשת בדיקות דם מקיפות

ובהם בדיקת המוגלובין מסוכרר HBA1C בדיקה שמראה אם היו צניחות בסוכר לאחרונה.

אם את בכ"א חושבת שזה התקף חרדה הטיפול שמאד עוזר זה CBT 

לפעמים צריך גם  טיפול תרופתי.

אני ממש ממליצה ללכת לרופא משפחה בקרוב.

מעולם לא סבלתי מלחץ דם גבוה/נמוך ובעיות של סוכר

לפי הצאט כן נשמע שזה סוג של חרדה

לך לא נשמע? האמת שאת מעודדת אותי כי שקעתי לייאוש וקשה לי עם המצב ולהרגיש ככה

ונפילת סוכר ממש כן.

לכן זה הדבר הראשון שעלה לי.

אבל אם זה תופעה שמלווה אותך כבר זמן רב את חייבת לבדוק ביסודיות.

לכן חשוב קודם כל בדיקות.

ובבקשה אל תתני לצ'אט לתת לך עצות רפואיות. זה עלול להיות מסוכן.

בהצלחה יקרה

טוב שקבעת תור

תרגישי טוב

להיות שעדיף תור פיזי, אם יש לך אפשרות.

את מתארת משהו שאולי יכול להיות קשור לחרדה, ואולי לא.

ואני מניחה שבשביל לבדוק, הרופא יצטרך שתגיעי פיזית.

הטלפון בדרך כלל מתאים למרשם קטן, התייעצות קצרה, לא לטיפול ממש

מציעה לקבל עזרה רגשית. הרבה פעמים סטרס ועומס יוצרים אצל נשים מצב כזה.

ולפעמים זה גם יוצר גלגל נוסף של חרדה מלא להירדם, שעוד יותר מקשה לישון, וחוזר חלילה...

הכי נכון זה לעשות עבודה רגשית ולהבין מה כבד עלייך❤️

אם זה חרדה, אז לתת לעצמך את הזמן.

לחזור כמו מנטרה במח שתיכף זה יעבור.

נשימות עמוקות.

ובכל מקרה, כדאי ללכת לרופא לשלול דברים נוספים.

הוא יודע שאני דוסית, אני לבושה ככה!!

בהתחלה חשבתי שהוא מדבר בקטע של סוג של סבא.. או משהו כזה.  

אבל זה נהיה שאלות של הרבה זמן והרגשה של רצון לברוח..

אני רואה מבוגרות ממני שמכבדות אותו ומקדישות לו זמן.. אני צעירה וזה לא מתאים לי גם בלי קשר. 

לק"י

זה לא שהוא בודד לגמרי. אני מבינה שיש כאלה שכן משוחחים איתו.

(גם אם הוא היה בודד וזה היה מעיק עלייך, אז לא הייתי אומרת שמחובתך לשוחח איתו. אבל אם הוא גם לא בודד, אז בכלל).

זה הזמן לעצור. אפשר להתעלם או להגיד בוקר טוב בנימוס ולהכנס פנימה, בלי מה שלומך או שאלות. אם הוא שואל מה איתך - בסדר תודה שיהיה יום נעים.

אם יש אנשים שמתאים להם לדבר איתו או שמרגישים שזה פחות מעיק עליהם - הם ידברו איתו. עלייך זה מעיק אז פשוט תפסיקי.

אי אפשר לבנות קשר, ועוד כזה שלא מתאים לך ואת לא מעוניינת בו, אם הוא מעיק עלייך רק בגלל הרחמים.

תרחמי קודם על עצמך

אם בית חולים מאפשר מלכתחילה לנסות לידה רגילה במצב כזה.

או שהאישה מכריחה אותם לילד אותה ככה, כי היא מסרבת לניתוח.

ואז אולי זה מה שיקרה, כי לא יכולים לכפות ניתוח, אבל כל האווירה תהיה של הלחצות, ועל כל דבר קטן ינסו לשכנע לעבור לניתוח.

אין לי מושג מה המדיניות של בתי החולים. אבל אם יש בית חולים שמאפשר, ומוכן להתגייס לזה, אז עדיף.

ואגב, אני ילדתי בניתוח בלי לחתום על הסכמה. ברור שהסכמתי, אבל זה היה כל כך מיידי, שבכלל לא נתנו לי לחתום.

ב"ה התאוששתי בקלות.

מבחינת זה שלא חתמתי על הסכמה,

אז קודם כל כן הסכמתי, ושיתפתי פעולה. רק לא חתמתי על הטפסים.

ולמחרת הרופא הגיע אלי להתנצל.

זה היה ניתוח חירום ממש, אם היו עוד מחכים, לא בטוח שהתינוק היה שורד.

דורש מומחיות גדולה.

לא סתם הפסיקו ליילד עכוז- כי זה מסוכן.

אז אם בביח אין רופא מומחה לזה-

נשמע לי ממש התאבדות.

סליחה על החריפות...

אבל המטרה שהולכים לביח היא בשביל שיהיה שם מישהו שציל חיים במקרה הצורך.

אפשר גם ללדת בבית- שם אף אחד לא ייקח אותך לניתוח..

לק"י

הקטן שלי היה במצג עכוז (וב"ה התהפך לבד בסוף), ואני אחרי קיסרי.

אבל כשהרופאה אמרה לי מה האפשרויות, היא אמרה שאפשר ללדת בלידת עכוז (היא לא המליצה. אבל לא אמרה משהו על הקיסרי שעברתי).

אז אולי בסורוקה זה אפשרי. לא ביררתי.

לק"י

כתבת שבעבר היפוך לא עזר לך?

(אני בכל מקרה קבעתי תור להיפוך. לידת עכוז לא רציתי לנסות).

איזו גיבורה את!

כל כך קשה להיות עם קושי שקוף

את סוחבת ככ הרבה,

זה שאת קמה כל יום ודואגת למשפחה שלך

מגיע לך מחיאות כפיים!

נשמע ממש קשוח.

ומציעה בזהירות, אולי שווה לספר למשפחה או לחלקה? אפילו לספר חלקית? כמה שמתאים לך?

נשמע שזה הרבה עול וקושי, וחבל לשאת לבד אם יש אפשרות לתמיכה והבנה..

שיהיה בקלות בע"ה

חיבוק ענק, עצום

מקווה ממש שאת מלווה ומטופלת כמה שאפשר

קשוח ברמות ואכן שקוף לגמרי 

ושומעים את המורכבות והקושי.

מבאס לשמוע שיש מקומות ש'יורדים' על אשה שיש לה כמה ילדים והקטן שלה רק בן שלוש, שהיא מפונקת שרק עכשיו נכנסה להריון נוסף, ממש עולם הפוך בעיני.

חוץ מזה שזה באמת לא בסדר בעיני להכנס לשיקולי תכנון משפחה של מישהי אחרת, זה נראה שכמעט אין אפשרות לא לפגוע ככה.

ואם אפשר, אוסיף רק שהקושי הזה שקוף כי אנשים עובדים קשה לשמור עליו בלתי נראה. אולי דווקא אם כן תשתפי בכל זאת יוקל לך ולכם?

אנשים לא יוציאו בכזאת קלות את המילה "מפונקת".

שימי על כולם פס.

אומרת גם לעצמי, כי אני כמעט קורסת כי כולם חושבים שאני מתפקדת כרגיל אז אני מנסה לספק את זה. לכי תסבירי לכל אחד שאת ממש לא מרגישה טוב, ולא תמיד זה יהיה עם הסבר "רפואי"...

תני לעצמך צל"ש על ההצלחות הקטנות. זה ממש לא מובן מאליו שהגעת בכלל לארוע משפחתי. תראי כמה את עושה בשביל הילדים שלך, את אמא לביאה❤️

ותודה גדולה ממני ומכל עם ישראל על ההקרבה העצומה שלכם!

מזדהה עם המון ממה שכתבת.. קראתי והחזרת אותי למילואים האחרונים שהיו מאתגרים וממש כמו שאת מתארת..

שמחה בשבילך שהוא חוזר, שהצליח קרוא אותך מרחוק ושהתאפשר לו להגיע. מאחלת שיהיה זמן משמעותי וממלא יחד

שולחת לך מלא כוחות להמשך המילואים והמון הערכה ♥️♥️

אהבתי

זה כבר חצי ריפוי

ואיזה זוג מתוק אתם נשמעים

ותראי איך את חשובה לו

ואיך הוא הרגיש שאת צריכה אותו

איזו אינטואיציה חזקה היתה לו שנכון שיגיע הביתה היום

שיהיה לכם ערב קסום 

ושזה יתן לכם מלא כח להמשך

בשורות טובות

זה קשוח בטירוף. נשמע שאת קשובה למה שהלב שלך זקוק ויודעת גם להביא את זה לזוגיות וזה כל כך חשוב.

איזה כיף שהוא חזר, תספרי לו כמה זה מחיה אותך ❤️

כמה קשה. מבינה אותך כ"כ

שולחת חיבוק גדול.

ותודה לכם. 

תבקשי הפניה מהרופא ילדים, לא יאבחנו היפראקטיביות בגיל הזה, אבל תדגישי את הקשיים ואולי יתנו לך אבחון אצל מרפאה בעיסוק שתבדוק וויסות חושי ודברים נוספים...

אם המצב באמת כמו שאת מתארת-מרפאה בעיסוק ממש יכולה לעזור, ללמד אותו לווסת את הכוח שלו, ללמד אותך איך להתמודד איתו-יכול להיות שהוא ילד שזקוק לגירוי תחושתי גדול יותר, כי נשמע שהוא מתנהג בצורה טיפוסית לגיל שנתיים-אבל מפעיל המון כוח, הרבה ילדים בגיל שנתיים מרביצים או מפרקים משחקים לאחים שלהם, נשמע שהעניין אצלו שבכל פעולה שלו הוא מפעיל המון כוח...

בהצלחה! נשמע קשוח ממש

זה לא ילד ראשון שלי

קלאסי בגיל שנתיים להציק אבל הוא פשוט מנוע טורבו

זה בלי הפסקה ומתזז ואני לא מצליחה לעצור את זה

גם אין לו פחד

חופשי בגינה נניח

ילד בן ישר עוקף אותו בתור למגלשה

הוא מטפס מהצד על הסולם נוגס בו בברך

וואלה זה זר לי..

וגם מאש/כביש/כלבים שום דבר לא מפחיד אותו..

וזה כבר מפסיק להיות מעניין לעשות מה שעניין אותו בגיל שנתיים...
 

יש לי אחד כזה שבגיל יותר צעיר אפילו עלה לארון העליון במטבח ופתח ושפך את האקמולי... היה אלוף במתקנים בגינה...וכד'

ובכללי צריך כל הזמן אקשן ומשהו לעשות...

אחרת מפנה את המרץ להצקות ולצומי...

יש לאופי הזה גם יתרונות. זה אחד שתמיד ישיג מה שהוא רוצה, עצמאי מאד, אוהב אתגרים