אז אנחנו עושים מצוות כדי שנהיה טובים - לא בגלל שה' אמר - נוער וגיל ההתבגרות

אבל מה אני מרוויחה מזה באמת? מי אמר לי שזה טוב לי להתפלל כל בוקר? מי אמר שזה טוב לי לא להדליק את האור בשבת? מה אני ארוויח מזה שאני אקיים תורה ומצוות?

זה מפתח את האישיות שלי,

ועוד דבר אם אבא או אמא שלך יגידו לך משו את תעשי אותו? גם אם זה דבר שלכאורה לא נראה מועיל או עוזר לי אבל במבט בוגר ובמבט גבוה ורחוק יותר זה טוב לך וככה ה' שרואה פי אין סוף יותר גבוה ורחוק ומבין את כל נבכי הנפש יודעשזה יעזור לך ביום מן הימים אפילו באופן סמוי כשלא תדעי את זה בכלל ואם לא לך אז למישו אחר בתוך מערך העולם... כל מה שה' עושה לטובה הוא עושה... וגם הצרות הן נסיונות שרק יחזקו אותנו ודווקא הדברים הכי קשים הם אלה שמפתחים את האישיות הכי חזקה! (קורץ)

כתבת שה' יודע שזה יעזור לי... אבל מי אמר לי שהוא רוצה לעזור לי?

את הבת שלו ואת הכי חשובה לו

כל יהודי לקב"ה הוא כמו ילד הנולד להוריו בזיקנתם את הכי חשובה לו את הכי הכי הכי חשובה לו הוא רוצה שיהיה לך רק טוב

מספר החוקים שהוא נתן לנו ואני לא מבינה למה לקיים?

החוקים שאת מדברת עליהם

זאת דרך חיים.

זה חלק מעמ"י התורה היא כמו מגנט הי אתמיד תיהיה לצידי עמ"י

הפסוק הזה...

אני לא יודעת אם להאמין למה שהוא אומר.. 

לפני שאסביר את כוונתי, אני אשמח שתסבירי למה צריך להיות מוסריים?

יש אנשים שיגידו לך שלהרוג מחבל זה לא מוסרי ולהרוג חולה שסובל מייסורים זה כן... (ובכוונה בתגובה הקודמת נתתי דוגמאות של מצוות שהן לא דווקא מוסריות וברורות מאליו למה לא לעשוץ/לעשות)

חוץ מזה שהעובדה שיש מחלוקות לא באמת רלוונטית, אני מניח שיש לך דעה בהקשר של מה מוסרי ומה לא.

אני יודע שדיברת על מצוות, אני אגיע לזה ברגע שתעני לי.

למה להיות מוסרי?

ואתה תרוויח מזה

להיות מוסרי רק בגלל שזה רווחי?

ואם נמצא מולי אדם שימות אם לא אעזור לו, האם אני צריך לעזור לו?

אני לא יודעת למה להיות מוסרי. אני יודעת שאני נהנית מלעזור לאחרים אז אני עושה את זה כי זה כיף לי- לא דווקא כי אני ארוויח מזה

ואם באותו רגע לא יהיה כיף לך, עדיין תעשי את זה?

כיף לי לראות את הטןב שאני עושה לאחרים אז אני מתנדבת

אני לא אבין למה הוא עושה את זה כי הוא לא מרוויח מזה, ואני אנסה לעצור אותו כי כמו שאמרתי- אני אוהבת לעזור לאחרים

אבל אני עדיין ינסה לעצור אותו- כי אני אני אהנה מלעזור לתינוק

כי אני נהנית לראות את האור בעיניים של אנשים אחרי שעזרתי להם ואת ההכרת תודה שלהם ולהבין שצריכים אותי... לא נראלי שלעזור לכזה בנאדם יתן לי את אותו סיפוק כמו לעזור לתינוק שבאמת צריך אותי..

את תפרצי לו לבית בשביל למנוע את זה ממנו?

הרי כולם אגואיסטים רדודים ולא מודעים לכך אפילו, הכל כיום נעשה על ידינו- כתוצאה מאינסטינקטים חייתים.

אז למה לנו להיות מוסרים אם אנחנו לא כאלה בכל מקרה?
למה לנו לנסות משהו שקשה, בשביל ה'מוסריות'? בשביל האצטלא המדומיינת?

יש לי מלא שאלות בסגנון, אז לא להיבהל.

אם תראי אדם מתעלל בתינוק, מה תהיה דעתך?

 ע"כ- רק אם זה ירעיש/יפריע לי בעיינים, אני אטפל בזה.
אין לי שום מטרה להוציא אנרגיות מיותרות- על משהו שקורא על בסיס יומיומי בכל רחבי הארץ.

אני גם ככה לא אקבל את תג "מצילת הילדים הדתיה"

גם ככה לא יהיה לי כבוד על זה, אז איזה מניע יכול לגרום לי להציל את הילד?
אני לא אכזרית, זה סוג של- אני בשלי אתם בשלכם, ושישרף העולם.

את תעשי משו? לא יודעת זה נשמע הזוי לגמריי

לא אפרט מעבר לזה, שהסכמתי לעצמי להיות הזויה מוזרה וכו'- כל עוד סבבה לי עם זה...

חושבת שפשוט דבר ראשון זה נכון ככה הקב"ה אמר.

דבר שני סתכלי ותראי שבסוף כל מה שקורה לנו בחיים זה עוזר ועושה לנו טוב.

ותראי בסוף תסתכלי ותראי כמר סיפורים אמיתיים יש שרואים שהקבה פשוט שומר על האנשים למה? כי הוא אבא אנחנו חשובים לו אנחנו הבנים והבנות שלו זה מובן לא?

מקווה שעזרתי

כתבתי שהוא עושה לנו הרבה ניסים... אבל למה אנשים שנרצחים ע"י מחבלים זה לטובתנו למה הרג של 6 מליון יהודים זה לטובתנו? למה אנשים שנפטרים מהקורונה זה לטובתנו?

האור של כ"כ הרבה אנשים פתאום מןפץ... וזה מקדם אותנו לגאולה כל מה שקורה לעם ישראל זה מקדם לגאולה.

אין מה לעשות עם המציאות אומנם באופן אכזרי זה נוראי ועצוב וכואב אבל הכל זה נסיונות לאנשים שנשארו על פני האדמה שיעצבו אישיות יותר גדולה. אי אפשר לפרש פיגועים או את השואה אבל הכל זה חשבונות שמיים שאנחנו לא יכולים לדעת אותם ואולי ביום מן הימים תזכי לראות את הטוב שיצא מזה. אני לא יכולה לכתוב על זה כלום כי אני בכלל לא מסוגלת לדבר על זה ...

אנחנו לא יכולים להבין אותם...

זאת השאלה שלי- מי אמר שה' עושה רק טוב?

אני מרגישה את זה לפעמים.. לא תמיד.

השאלה הזאת התחילה להציק לי אחרי שסבתא שלי נפטרה מהקורונה- אני ממש לא מבינה איך זה לטובתי וממש לא הרגשתי את ה' איתי בזה..

http://www.arik.co.il/footstep.html

שוב, זה יוצא מתוך נקודת הנחה שה' תמיד עוזר לנו. מי אמר?

אני יודעת שהוא שומע אותי- זה לא אומר שמה שהוא עושה טוב לי

והוא בחר גם להדביק אותה... 

אבל אני חייתי בבית אחד בבידוד עם חולה קורונה כמה ימים ולא נדבקתי וגם שאר המשפחה שלי לא- והיא נדבקה כי העבירו אותה לחדר שפעם היה בו חולה קורונה. ה' החליט שהיא תידבק ואני לא

פעם הייתי מדברת איתו מלא סתם ככה באמצע החיים על כל מה שהפריע לי והרגשתי שהוא איתי והוא מקשיב לי ומאז שסבתא שלי נפטרה ממש קשה לי לדבר איתו ופתאום זה עלה לי שגם אם הרגשתי שהוא מקשיב לי- זה לא אומר שהוא עוזר לי..

ואם לא אז צריך לעשות הכל כדי להרגיש את זה

חוצמזה של6 מיליון האלה לא משנה שיש לנו עכשיו מדינה, הם לא בחרו למות בשביל זה

זה לא אומר שהם יותר טובים.

חוצמזה שעכשיו הם כבר בכל מקרה היו מתים- אבל הם הפסידו יותר מ70 שנה מהחיים שלהם.

ומאיפה את יודעת שהם שמחים? נרצחו בשואה גם כאלה שרצו להתבולל ולא להיות שונים מהעמים האחרים- למה שהם ישמחו שהעם שלהם מתבדל עוד יותר?

אבל כתבתי גם שלא בטוח שהחיים אחרי המוות הם טובים

הסתכלת פעם על העולם? ראית כמה פלא?? גוף האדם, נופים, תהומות, גשם, ברקים, הים!! השמש, הירח, מזג האוויר, ראית פעם איזו יפה העולם הזה? כמה מיוחד.. נראהלך סתם הקב''ה ברא אותו? משעמם לו בחיים? אם הוא ברא עולם כ''כ משוכלל כנראה המטרה חשובה. חשובה מאוד.

מצוטטת פחות או יותר מהספר היי הרב(מומלץ היי הרב - הרב יוני לביא | דברי שיר ) 

ככל שדבר מורכב ומשוכלל יותר- כך המטרה שהוא נועד להגשים והאופן שבו נכון להפעילו, משמעותיים ומדוייקים יותר. (פטיש לדוגמא, נועד למטרה אחת.פשוטה.) האדם שנברא ''בצלם אלוקים'' הוא פסגת היצירה העולמית אז ברור שגם הוא חייב מערכת ערכים וכללים שינחו אותו כיצד לחיות באופן שיממש את עצמו ואת ייעודו בצורה מייטבי. למערכת הזו, קוראים תורה.

העולם כנראה באמת חשוב לו... לא מחייב שהוא רוצה בטובתי. לדוגמא מה ש @שחר אורן אמר שאם אני אראה אדם שמתעלל בתינוק למה שאני אעזור לתינוק ולו לאדם- מי אמר שה' לא עושה לי רע כי זה לטובת מישהו אחר?

יכול להיות שמה שטוב לשאר העולם רע לי

כתבתי שהוא עושה ניסים ודברים טובים אבל לא תמיד.. השאלה היא אם בגלל שכמה פעמים הוא עשה לי טוב אני חייבת לעבוד אותו תמיד?

אז הוא יעשה תמיד טוב למישהו גם אם זה רע לי..

אם הוא מעדיף מישהו אחד גם אם הטוב שלו רע לאחרים אז הוא לא עושה כל הזמן טוב לכל אחד

והוא גם מנהל אותו.

לכן אני לא יודעת אם הוא טוב או לא.

אני מאמינה שטבע האדם טוב מיסודו- תינוק לא יכול להיות רע מעצמו.

לכן אני לא יודעת אם הוא טוב- הוא לא אנושי

רבי יהודה הלוי אומר את זה - כל מה שאנחנו  אומרים על השם - גיבור, חכם, צדיק, קדוש - זה לא שהוא כזה - הוא מעל מושגים של קדוש וטהור - הוא אינסופי.

זה רק תארים שוללים - כלומר , שלא נחשוב שהוא לא קדוש או לא חכם

יש פול תגובות של כי ה' אוהב אותנו, כי הוא רוצה שיהיה לנו טוב, זאת השאלה שלי:

מי אמר שהוא רוצה שיהיה לנו טוב ואוהב אותנו?

אבל כתבו פה כמה פעמים דברים בסגנון שהתשובה שלי כל פעם הייתה אותה תשובה- מי אמר?

פשוט לפני שאתם כותבים- תחשבו רגע, כי אם זה פשוט משהו שברור לכם לא כ"כ בטוח שיש לכם גם הוכחה למה זה נכון

הוא מתכוון שהוא יישבר? לא! למה? כי הוא לא רוצה להרוס/לעשות רע, את/עם מה שהוא יצר..

המשוואה פשוטה....

זה לא אומר שהוא טוב אליי ספציפית.

וכתבתי את זה כבר

זה שהנגר מתיישב על הכסא, זה לא כי הוא רוצה להכאיב לו/לעשות לו רע, אלא כי הוא רוצה להנות ממנו, לראות עד כמה הוא חזק, להתפעל ממנו, ועוד ועוד...

וגן להם הוא רוצה לעשות טוב..

דבר ראשון, השאלות שלך הן שאלות נהדרות ומתבקשות. וגם אני התחבטתי בהם רבות, ומה שאכתוב להלן אלו פירות הבירור שערכתי בנושא. עם רבותי וידידי. ושלי - שלהם הוא.

אקדים ואומר, שדברים אלו קשה לנסחם בכתב, ומן הסתם דבריי לא יהיו שלמים, ויהיו ראויים בעיקר לתת כיוון. 

התלבטתי הרבה לפני שכתבתי אותם, מחמת העדינות שלהם והמורכבות, אך לאחר מחשבה (ומישהו שטיפה לחץ עלי באישי לכתוב..) החלטתי לכתוב אך לסייג את הסיוג הנ"ל - שאין זה שדברים אלו הם חזות הכל, אלא הם רק כיוון, בבחינת "מראה מקום"

ומקווה שיהיה לתועלת.

יתכן שהדברים יהיו קשים מעט לקריאה, גם בגלל אורכם וגם בגלל צורתם, אבל אם את רוצה (וכל מי שרוצה) לקבל כיוון של תשובות, כדאי להשקיע מעט ולקרוא, ניתן לקרוא בשלבים, קטעים שונים בהפסקות, אפילו מומלץ ככה, כדי לעכל בקלות, אבל העיקר לקרוא בתשומת לב, ולהתבונן במה שנאמר.

בסוף אני אכתוב סיכום קצר, כדי שהדברים יסתדרו בראש ויתחברו זה לזה, אבל התועלת בו תהיה רק אחרי הקריאה של הכל, בשביל לסדר את הכל לבניין שלם, לקרוא אותו לבד בשביל לחסוך זמן יהיה פחות יעיל. (רק מי שממש יש לו קושי להתרכז, לכל הפחות שיקרא באמת את הסיכום, אולי זה גם יעזור במשהו, ואם יש שם משהו שלא מובן לו - שינסה למצוא את הקטע הזה ספציפי בתשובה עצמה)

ובכן, תחילה שימי לב, שעירבת כמה דברים, שאמנם יש קשר ביניהם, אך הם לא דבר אחד.

שאלת למה צריך לשמוע לו.

ומי אמר שהוא חפץ בטובתינו.

ואיך להתייחס לצרות שהוא מביא.

וזה נראה שיצאת מהנחת יסוד - שצריך לשמוע לו כי הוא אמר את זה בשבילנו.

וזה כבר הבלבול הראשון, צריך לשמוע לו, וזה באמת טוב לנו, אבל לא שזה בגלל שטוב לנו ואם זה לא היה טוב לנו לא היינו שומעים לו.

אם כן כעת עומדות לפנינו שתי שאלות עיקריות שונות ואחת שמסתעפת, שתי השאלות העיקריות הם - למה לשמוע לו, ומי אמר שהוא חפץ להיטיב. כשעל גבי השאלה השניה נוספת קושיה - הרי אנחנו רואים בפועל שהוא מביא לפעמים רע. ואמנם יש קשר בין הדברים וכפי שיפורט להלן, אך אינם דבר אחד.

יצירת הסדר, היא השלב הראשון כדי להגיע לפיתרון.

כעת, אגש אל הדברים עצמם. (סוף סוף...)

ראשית, על השאלה למה יש מחויבות לשמוע אליו. לפני שניגש לענות על השאלה - צריך להסביר מה הבעיה, הפרדוקסאלית לכאורה, בתשובה על שאלה כזו, ואציין שהפרדוקס הזה הוא הוא לכאורה שהניע אותך לחשוב שהתשובה לזאלה הזו היא "כי זה מה שטוב לנו".

הפרדוקס הוא, ששאלה כזו קוראת בעצם תיגר על המושג של אמת מחייבת כלשהיא, זו רק אשליה אופטית לחשוב שזה שאלה על למה לשמוע לאלקים, בעצם זו שאלה שאין לה סוף, זו שאלה שעל כל תשובה שיענו - אפשר לשאול שוב "ולמה?", כי הבה ונניח שאענה תשובה כלשהיא, כל סיבה שבעולם חוץ מ"זה טוב לנו, מבחינה אגואיסטית" תיתקל שוב בשאלה - ולמה את זה צריך? ואם אסביר למה זה נכון וצודק - שוב נשאל - ולמה את מה שנכון וצודק צריך לעשות? יש כאן מעגל אינסופי.

כדי לצאת מהמעגל הזה, אנחנו צריכים להבין - שעקרונית, כל עולם המושגים שלנו מתבסס על אקסיומות, על דברים שהם מובנים מצד עצמם, ועליהם אנחנו מבססים את כל הנסבב מהם, אחת מהחשובות שבאקסיומות האלו היא ההבנה האינסטינקטיבית והטבעית - שאת מה ש"נכון" לעשות ו"צודק" לעשות, באמת צריך לעשות, ושוב - ישאל השואל - ולמה שאעשה את מה ש"צריך" לעשות? אז שוב - לא אענה בעוד מילה נרדפת שמסבירה את הצורך והחובה, ואז ישאלו "ולמה את מה ש|המילה הזאת| אני אעשה?" ואין לדבר סוף. מה שכן אענה על השאלה, שהמילים האלו (צריך, אמור, אמת, נכון, וכו') אינם מילים שמהוות רק פקודה לאדם - "אתה צריך" ואז ישאל - ולמה שאמלא את הפקודה. מילים אלו הן דבר שמתארות לאדם דבר שמתוכו פנימה, את מה שצריך עושים כי צריך. ולא כי "צריך לעשות מה שצריך", את מה שחובה עושים מעצם כך שהוא חובה, ולא כי "חובה לעשות מה שהוא חובה", זו הבנה בסיסית בתוך האדם. שנפשו מורה לו לעשות את הדברים היסודיים שהוא רואה כנכונים ונדרשים.

אאיי, עכשיו תשאלי - אמרת הרבה הרבה דברים, תכל'ס אני לא חושבת ככה, אם אתה לא מסביר לי, למה אני מחוייבת, כן בצורה של פקודה, בצורה שתוכל להוכיח שאני חייבת. אז אני אל אחשוב שאני חייבת, ולא קיבלתי תשובה לשאלתי. למעשה - את צריכה להבין - לא תוכלי לעולם לקבל תשובה מהסוג הזה, כי הלוגיקה מחייבת שזה יהיה מעגלית, וכפי שהסברתי לעיל, שום סיבה לא תמנע את השאלה למה את הסיבה הזו צריך לעשות, ולמה את הצריך חובה לעשות, ולמה את החובה את אמורה לעשות, ואין לדבר סוף. עצם השאלה עם הנחת היסוד שלה, שקוראת תיגר, בצדק, על חיוב חיצוני, מלמדת אותנו להסיק שהחיוב הוא פנימי, אקסיומטי.

אז נו, עכשיו תאמרי, שההיסק שלי הוא טעותי. כי במקום להניח שאם דרך אחת היא מעגלית ובלתי אפשרית, סימן שהאחרת היא הנכונה, ועל ידי כך להוכיח שהשניה היא הנכונה. נאמר פשוט שאף אחת מהן לא נכונה, ובאמת אין שום מחייב בעולם, שום סיבה באמת לנהוג בשום צורה, חוץ ממה שעושה לנו טוב ואגואיסטי. ובעברית פשוטה - אל תוכיח שאם אי אפשר אופן א', בהכרח שאופן ב' הוא כן נכון.

ויתירה מכך, גם אם זה כן היה נכון, לא עוזר שאני אומר לך שככה זה, את צריכה לחוש בזה, כי הרי זה כל הנקודה - שזה דבר שאת מביאה מתוך עצמך, ולא שמישהו אומר לך ומצווה עלייך.

ובכן, התשובה האמיתית היא שאת כן מרגישה את זה, רק שאת לא "קוראת לילד בשמו", ואני אוכיח לך את זה.

למה פנית לשאול כאן את השאלה? הרי אם את לא חשה באמת באקסיומה הזו, שאת מה שנכון לעשות - באמת צריך לעשות, ועושים! אז למה שאלת?   וזה לא דומה למי ששואל, לדוגמה, אם יש ראיה לקיומו של אלוקים, שבוודאי לא נוכל להוכיח שהוא שואל כי הוא יודע שיש, אלא באמת הוא לא יודע, והוא שואל כי על הצד שיש - הוא מבין שזה מחייב אותו. אבל שאלה מהסוג שלך - מה אכפת לך בעצם? וכי אם היו מסבירים לך למה צריך לקיים - כן היית מקיימת? הרי את לא משוכנעת בכלל ש"צריך לעשות את מה שצריך", לא?   ולא שאולי חשבת שתשיגי תשובה שבאמת מסבירה למה את חייבת, וזה כמו ההוא שחושב שאולי יקבל ראיה לזה שבאמת יש אלוקים. כי כמוש כתבתי - כל תשובה שבעולם - תישאר מעגלית!! ההוא ששואל על אלוקים - זה כי יש לו את ההבנה שאם יש אלוקים זה מחייב אותו, אבל מי ששואל למה מה שמחייב באמת מחייב - לא יעזור שיוכיחו לו שיש מחייב, כי הוא טרם מבין למה זה שיש מחייב באמת מחייב! (מקווה שאני מובן... אם לא, תקראו שוב, לאט.)

אלא מה, שבאמת יש לך את התחושה בלב, הנפש שלך משוכנעת במליון אחוז שיש מושג כזה "מחוייבות", ולא כמו שעולה לכאורה מהשאלה שלך - כפי שהסברתי - שמה שעולה ממנה זה שאין דבר כזה מחוייבות.  באמת את מודעת ומרגישה שיש, אלא שהיות שזה לא מוגדר לך עם סיבה - את מרגישה לא ודאית עם זה, ולכן מחפשת סיבה שתהיה מוגדרת לך, כשבעצם את יודעת - שברגע שהסיבה תהיה מוגדרת - לא תשאלי שוב "ולמה את הסיבה הזו צריך לעשות", כי זה כבר פתור אצלך!  כי את כן יודעת שאת מה שחובה וצריך - באמת חובה וצריך.... ולכן את פונה לבקש הגדרה, שברגע שתקבלי אותה - תהיי שלימהעם המשיכה הטבעית שקיימת אצלך - לעשות מה שצריך!! ולכן את שואלת - ולא פוטרת את עצמך ב"טוב, באמת לא צריך"... כי קיימת בתוכך ההרגשה שכן צריך! ואת מחפשת דחוף דחוף את מה שיגדיר אותה....

ומה שאני בעצם אומר לך, את לא צריכה לחפש הגדרה חיצונית, כי הנה, עזרתי לך להגדיר את ההרגשה הזו בעצמה! כעת את מבינה מהו הכח הזה שמושך בך לעשות את מה שנכון וצריך. אז במקום ללכת בדרך מארוכה והמיותרת - של - למצוא סיבה למה חייבים לשמוע לאלקים- ואז להבין שהטבע גורם לנו לימשך למלאות את הסיבה הזו, בואי נלך בדרך הקצרה - הטבע הזה הוא הוא שמורה על עצם הדבר שצריך לשמוע לאלקים, זה בעצמו הסיבה! 

ואתן עוד הוכחה - שתגרום לך לזהות את ההרגשה של עצמך, כתבת פה - שאת תעשי מעשים מוסריים כי זה עושה לך טוב וכיף, ובעצם זה אגואיסטי ולא בשביל לעשות טוב, אלא כי פשוט כיף לך עם זה, זה עושה טוב לעצמך.

ואני רק שאלה: למה זה כיף לך? חשבת על זה? מה כיף במה שתיארת "לראות את האור בעיניים של אנשים אחרי שעזרתי להם ואת ההכרת תודה שלהם" את מרגישה את זה באחד מחמשת החושים? זה טעים? זה מריח טוב? מה זה? למה זה כיף לך?

אז אני אגיד לך למה זה כיף לך - זה כיף לך - כי יש לך את הסיפוק הפנימי, שאת יודעת, תרצי או אל תרצי, את יודעת שעשית את המעשה הנכון. את מרגישה שבחרת בטוב, בטוב, כפשוטו, בדבר שמהותו הוא "ה"טוב. 

וכן, ככה נבראת, ככה נבראנו כולנו, שיש לנו את המשיכה לטוב, ואנחנו מרגישים טוב עם עצמינו - כשעשינו את המעשה הטוב.

הנפש שלנו יודעת שזה מה שעלינו לעשות, לא מסיבה חיצונית, אלא מעצם הדבר, פנימית, מהותי, אקסיומטית.

והסיבה לקיומה של האקסיומה הזו בתוכינו, לנטיה הטבעית הזו שלנו, היא בגלל חוק הטבע - הנקרא במקורות "מדרך הטוב - להיטיב" כל דבר טוב, ישות טובה, שואפת לעשות טוב, ועושה לה עצמה כיף - כשהיא עושה טוב! זה נותן סיפוק! זה יוצר הרגשה טובה!

והיות שנפשינו היא טובה, היא חלק אלוק ממעל. שה' הוא כולו טוב ורוצה להיטיב (אהמ אהמ, החלק הבא) לכן אף היא רוצה לעשות טוב, זו נטיה טבעית ובסיסית שמולדת אצלה, נרצה או לא נרצה, היא קיימת, חיה נושמת בועטת. ומושכת אותנו אל מה שטוב.

וזו האקסיומה שקיימת על לשמוע לאלקים - הרי אנחנו רואים, במציאות, שהשאלה שיש לאנושות היא "יש אלקים או לא" או לחילופין "מה הוא אמר", אבל זה ברור לאנשים, שאם יש והוא אמר משהו - צריך לעשות את זה.

וזה לא תלוי תרבות, לא תלוי חינוך, לא תלוי מנטליות, לא תלוי השכלה, לא תלוי חכמה. בכל הגלובוס, כל האנושות מההודי הנבער, עבור בנהג המונית התמים, וכלה בפרופסור הכי גדול. מכירה בכך שאם יש אלקים והוא אמר משהו - זה מחייב.

חילוני שמפחד מהחזרה בתשובה - מפחד שיוכח לו שאלקים קיים והורה משהו - כי הוא יודע, שזה מחייב אותו.

הם לא שואלים למה.

ואם תשאלי אותם למה - יתקעו בך מבט עקום וילכו להם.

כי זה לא דבר שמוגדר אצלם על ידי סיבה חיצונית. זה דבר אקסיומטי, ברור מאליו, מהותי.

מי שכן שואל את זה ודורש תשובה - זה הפילוסופים, כנראה - כמוני, כמוך, וכמו עוד חבר'ה פה. אבל מהות השאלה שלנו - היא בדיוק מהות הפילוסופיה - לנסות להבין מהו הדבר הזה שאנחנו מרגישים.

ובגלל הצורך שלנו להגדיר אותו - זה יוצר לנו אשליה כאילו באמת אנחנו לא מודעים לקיומו.

אבל כשנשים לב, נצביע את הנקודה ונזהה אותה, פתאום יובן לנו הדבר שבעצם תמיד היה בתוכינו פנימה, רק שהודחק בגלל שלא הצלחנו להסביר לוגית מהו - והצורך הפילוסופי שלנו להגיע להגדרה הזו יצר לנו מצג שוא - שכל עוד אין לנו תשובה במילים על ה"למה" הזה, אז באמת אין לנו למה.

כשנתבונן, אנחנו שמים לב בעצם לאקסיומה הזו, שקיימת בתוכינו, כמושכלה בסיסית, אקסיומה, שנולדנו איתה. שהיא חלק ממהותינו, כמו הרצון שלנו לחיות.

לדברים אלו בעצם, כך אני מניח, כיוון ידידי @שחר אורן בדיון שניהל איתך על המוסריות, לכאן הוא רצה להוביל (שחר, תקן אם אני טועה) לגלות ולשים לב לקיומה של האקסיומה הזו בתוכינו, לשים את האצבע על הדבר שמכריח אותנו להיות מוסריים. לעשות את מה שאנחנו רואים כנכון, ולשמוע לקול האלקים. (שחר בטח היה מנסח זאת במילותיו של מיכי אברהם, כדרכו וכפי שכבר עשה פעם, אבל אני מנסח אחרת....)

ודברים אלו - סיכם הנשר הגדול, רבינו הרמב"ם - בארבע מילים: "האמת לפי [כמו - מחמת, בגלל] שהוא אמת" כלומר - עצם האמת מכריחה אותנו לקיימה. אין כאן משחק מילים או התחמקות, אלא קיפול של הבנת נפש אדירה, נטייתינו ומשיכתינו אל האמת - מעצם כך שהיא האמת, שהיא הדבר הנכון והנצרך.

סיכום

כעת, לטובת הסדר בראש, וכדי שנצליח לסכם את כל הדברים האלו לבניין אחד מוגדר ומובן, אסכם את הדברים בקצרה, אבל כפי שכתבתי לעיל - תועלת הסיכום היא בעיקר על גבי קריאת הכל. ולא כתחליף וקיצור דרך, חוץ ממיש ממש לא יכול לקרוא את הנ"ל.. אז גם בזה תהיה לו על כל פנים תועלת מסויימת.

ובכן - שאלה מסוג זה הינה קריאת תיגר בעצם על היכולת לפטור אותה בצורה שהיא דורשת.

היא מבקשת סיבה חיצונית, משהו מכריח, אך עם זאת - היא מעקרת את היכולת לענות תשובה כזו. 

היות וכל תשובה שתסביר למה "צריך" - תיגרור שאלה - ולמה צריך לעשות מה שצריך, וכן הלאה, ואין לדבר סוף.

דבר זה גורם לנו להתחקות אחרי נטיה טבעית מולדת של הנפש שלנו, להיות מוסריים, הנטיה שמחמתה כל העולם מניח, אקסיומטית, שאם יש אלוקים הווא אמר משהו - צריך לעשות זאת.

כשאנחנו שמים לב, לדבר שגרם לנו לשאול את השאלה הזו, לדבר שגורם לנו את ההנאה האגואיסטית מלראות שעזרנו למישהו.

לדבר שגורם לעולם כולו להניח שיש לקיים את צו האלקים, ולהיות מוסריים.

כששמים לב לכל זה - מזהים שיש לנו נטיה מולדת, הנפש שלנו היא טובה. והטוב שואף לעשות טוב. הוא לא מחפש סיה חיצונית שתכפה עליו לעשות זאת, הוא עצמו רוצה בכך, ויש לו סיפוק כשהוא עושה כך.

מה שמבלבל את י ששואל את השאלה הזו - לעומת מי שלא שואל אותה, אינו שזה נולד עם הנטיה הזו וחבירו לא.

אלא שמי שלא שואל - טוב לו עם עצם הנטיה, והוא מרגיש שזו הפשטות והמציאות, ואינו חוקר על זאת.

ואילו מי ששואל - הוא בעל נטיה פילוסופית - להבין את מהות כל דבר, ולכן - גם את מהות הנטיה הזו שהוא חש, ואינו מצליח להסבירה במילים. והחיפוש שלו אחר "סיבה" הוא בעצם חיפוש אחר דבר מה שיזהה את הנטיה הזו. ועצם החיפוש הזה - נובע מעצם הנטיה, שהרי אם לא כך - למה לחפש, מה דחוף הפיתרון? וכי אם נניח שנמצא מחייב - זה כן יגרום לו להיות מחוייב? ברי לפי הנחת היסוד של ניסוח השאלה - האמת היא שלא! אז למה לשאול? אין זאת אלא כפי שהסברנו. שבאמת יש את התובנה הזו בתוכינו, ורק מנסים להגיע להגדרה, להבין את המהות

תופעת לוואי של זה - היא שכל עוד לא מסבירים במילים מוגדרות - ישנה הרגשה שאם ככה באמת אין סיבה, והראיה - שלא מצאנו שום סיבה מוגדרת.

הפיתרון הוא בסך הכל - לזהות מה זה, להבין, שהמשיכה הזו, היא אקסיומה שלנו, ממהות הצורה שנבראנו.

וזה מה שגורם לנו לדעת ש"צריך להיות מוסרי מעצם כך שצריך, מעצם כך שזה טוב" וכנ"ל לגבי שמיעה לאלקים.

לזהות את זה שזה קיים, ולא להעלים את זה על ידי החוסר בתשובה מוגדרת, חיצונית.

האמת לפי שהוא אמת!!

(היות שהתארך מאוד החלק הזה, אני מניח כעת בצד את החלק השני - מי אמר שה' טוב ואיך מתמודדים עם מה שאנחנו רואים רע, ולא כותב עליו כאן.)

זה ממש משמח שיש חלק בחיפוש התמידי שלי שמתבאר ומתבהר.

זה ממש נותן נקודות למחשבה!

וואי איזה פיצוץ אוכלוסין קורה לי במוח.

אינלי כח לחשוב יותר- בא לי לפתח תכנה שמריצה שיקולים ובוחרת בשבילך...

יאוו שיפתרו לי כבר השאלות- שאמצא כיוון ודרך, אוייייייייייי טאטע!
שיבוא משיח ושהעולם יהיה מתוקן!

אבל עד עכשיו לפי מה שהבנתי- אנחנו עושים מצוות כדי לקבל שכר, להרוויח, התעלות, עולם הבא, הרגשה טובה

סתם, בעז"ה בהמשך.

רק דבר אחד אעיר, התחושה הפנימית הזו של טוב ורע נובעת ממודעות לערך שהוא חיצוני לנו וקיים בצורה אובייקטיבית (מי שמעוניין, הערך ריאליזם מוסרי בויקיפדיה מדבר על זה).

בוודאי שזה תלוי מודעות. השאלה היא איך יוצרים את ההקשר בין המודעות ל"מחויבות"

(וכבר ציטטת בזה משם מיכי, ואכמ"ל..)

הדגש שלי הוא שזה מודעות למשהו חיצוני ולא למשהו פנימי.

ושוב - כמובן. אבל לזה לא נזקקתי כאן - כי היא (וכל מי ששואל את השאלה הזו, לא שאין שאלות אחרות, אבל שאלה זו) מכירה בטוב והרע מבחינה אובייקטיבית, וקוראת תיגר על המחוייבות שלה אליהם. וזו הנקודה שנזקקנו לה כאן. ביום שמישהו ישאל מיא מר שהטוב הוא טוב והרע הוא רע, נשב על הנקודה ההיא 

(ופליז אנשים, לא לפתוח עכשיו שרשור עם השאלה הזו כדי לאתגר אותי, רחמנות על יהודי זקן שרוצה קצת לנוח......(ואני מבקש ברצינות, לא לפתוח עם אימוג'י קורץ וכדו'... ואם ייפתח - לא אגיב...))

אל תקראו...

תראה, המציאות היא שהשיח שמתנהל, בין אצל חילונים, ובין בעולם כולו, זה שאנשים מתייחסים לאלקים כישות מחייבת, כמו למוסריות. (בתור דוגמה גרידא, ר' אורי זוהר מספר תמיד על השוק שחטף אחרי השיחה הראשונה שלו עם הרב זילברמן זצ"ל, והוא תיאר זאת כבר אז "אז רגע, תכל'ס יש אלקים, אז זה מחייב אותי! אני מוכרח לשנות הכל". הוא בכלל לא עסק בשאלה של העונש, אלא של המחוייבות.) ופוק חזי מאי עמא דבר, תפוס חבר'ה ב"המקום", ב"ערכים", ב"בראש יהודי", בכל מקום, ויאמרו לך שהבירור שלהם הוא אם יש אלקים - ואם כן הוא מחייב אותם.

למעשה, לא צריך כ"כ לטרוח, עצן נוסח השאלה של השואלת, ושל כל מי שעוסק בזה - מראה את זה, תמיד הניסוח הוא כקורא תיגר על הנחת יסודה שנתפסת כפשוטה כאילו כזה "הי כולכם, שחושבים שאם יש אלוקים זה מחייב, למה בעצם?" כלומר - כלש ואל מודע לכך שהתפיסה האנושית היא שזה מחייב, רק שפתאום קפץ לו השאלה - למה. 

אדם שאומר לי "הי הי, אני לא" יש לי אופנים שונים להניח לגביו - אופן אחד כמובן - שהוא משקר, אבל גם אם אני מאמין לו - אניח אחד מהאופנים הבאים, או ש(כמו שהזכרתי בתשובתי) האופי שלו דורש מאוד מאוד הגדרה לוגית, ונוצרת לו אשליה, כמו שנוצרה לשואלת, וכמו שנוצרה לי אישית - בתקופה שישבתי על זה, ש"וואי, אז אין מחוייבות", וזה מכסה על האקסיומה ההפנימית.  או - כמוש אנו מוצאים לגבי מוסריות - שאדם שהעמיק מאוד את סטייתו מהמוסר - בסוף הוא כבר לא חלי ולא מרגיש, למרות שכשנולד ברור שהיה ככל בני האדם - עם מחוייבות טבעית למוסר.

וזו היתה יומרנות אם הייתי מחליט זאת על דעת עצמי, אבל היות שלא כך הגעתי למסקנות אלו, זו אינה יומרנות כי אם היכרות.

ושוב - זה שזה ככה זה עובדה, לא אני המצאתי את זה. מי שמתעקש שהוא לא חש בזה - כנראה שהוא נמצא באחד משלושת האופנים שהצעתי.

שברגע שתביא לי ולו מחקר אחד!! אחד!!! בכל תחום שבעולם, שנעשה על ידי בדיקה של כל בני האדם על פני הגלובוס.

אני אפתח כאן שרשור בו אני מכריז שאין צורך לעבוד את ה'.

ובתרגום לעברית: דברים ניתנים לבדיקה על פי אמות מידה כאלו ואחרות, גם בלי שנטרח לקחת דגימה מכווווווללללל שוכני תבל.

אלו לא דברים שהמצאתי ממוחי הקודח, ולא מבטני העליזה.

אלו דברים שביררתי אותם, אז כן. זה נעשה על ידי מחקר, כמובן, לא של ביולוגים, כי אם של פסיכולוגים ופילוסופים.

אז אל תחשוב. תהנה גם אתה.

אני משתדל לספק לאנשים תשובות על מה שהם שואלים. לא שאני מנסה קריירה של מחזיר בתשובה.

אבל לי דווקא נראה מהאווירה בדבריו שכן ככה.....

טוב אז כמה דברים

כע התשובה ארוכה אבללל תקראו.

1.תקראו אתם תרוויחו הרבה!

2. תקראו לאט לאט!!! תנסו להבין. תבינו. תחשבו תוך כדאי בקריאה.

3.וממש ממליצה לקרוא שלב שלב ותקראו אם ממש קשה תקראו בכל זאת את הסיכום זה גם מועיל מאוד!

@נשמה כללית- שכוייח ענקק!!

הסכמתי עם הקטע של ההאוגואיזם שאתם עושים משו רק כי נחמד לכם.

בקיצור - עבודת ד' עושה את העולם יותר קודש, יותר אלוקי. מגלה את אור ד' בעולם. עבירות - ממש ממש ממש ההפך. גם כלפי עצמו וגם כלפי העולם. וכן בתניא הוא מדבר על הנזק של עבירה לנשמה, בליקוטי אמרים ובאגרת התשובה.  ויש גם את הצד של אהבת ד', פשוט כי אוהבים אותו ורוצים לעשות רצונו. וגם הידיעה שבעצם המצוות זה המוסר האלוקי, זה לא סתם פקודות חסרות טעם והגיון. לשמור על הלשון זה פשוט יותר טוב, יותר מוסרי. לכבד הורים זה מוסרי. לא רק מוסרי, מוסר אלוקי.

אותי לדוגמה זה מחזק: 

אורות התשובה יד, ו.

כששואלים: מהיכן העצבות באה? צריכים לפתור: מהשפע של המעשים, המדות והדעות הרעות על הנשמה, שהיא טועמת בחושה החודר את מרירותם, והיא נסלדת, נפחדת ועצובה. וכשאור התשובה מופיע, וחפץ הטוב כשהוא מתגבר בתכונתו המקורית, צנור של עונג ושל שמחה נפתח, והנשמה יונקת מנחל עדנים, וכשהכשרון המעשי לוקח לו את התמצית של ההרגשות הנעימות הללו, יוצא-לאור המוסר הטהור העליון, המצליח את החיים בהודו.

שיש נשמה ואכפת לה מהמעשים שלי...

אבל לדוגמא

נגיד אסור בשר וחלב שאסור לנו 

מדענים בדקו וגילו שזה לא בריא לגוף ולכבד

ה יודע מה טוב בשבילנו

א. לדעתי אחת הסיבות לקיום מצוות היא מפני שעם ישראל לא סתם נבחר להיות עם ה' שבו ה' בחר. לעם ישראל יש שליחות לתקן ולרומם את העולם. נראה לי שבתור שליחים של הקב"ה איננו יכולים לשבת רגל על רגל ריקים מתוכן ולחשוב שבכך אנחנו מרוממים את העולם, חייב להיות איזה מחויבות למשימה ופרטים שאותם צריכים לתקן ולכן הרבה מצוות עוסקות בתיקון האדם שמשפיע על העולם, עבודת הקרבנות שנועדה להפיץ את אור ה' בעולם (70 פרי החג וכדו').

דבר נוסף שיש לדעתי לציין הוא שבתור המייצגים את ה' בעולם אנחנו צריכים להיות דומים אליו ולכן יש נימוסים והליכות שגורמים לנו להדמות אליו. נראה לי חסר הגיון שערס מהרחוב יבוא לייצג בשפתו ובמלבושיו פרופסור מכובד מהפקולטה למשפטים שהוא גם דיקן אונבירסיטת ..........

ב. לשאלתך השניה מניין לנו שה' באמת דואג לנו עם כל הצרות מסביב בא נשאל מה המניע של ה' יתברך לעשות לנו צרות. אם המניע הוא סתם להרע לנו וה' יושב בשמים ומחפש איך להציק ליהודי אז זו באמת שאלה שאין עליה תשובה. אני יכול להבטיח לך שזה לא כך ואוכיח זאת.: הגמרא במסכת עבודה זרה אומרת שאין לקב"ה שחוק על בריותיו בעולם הזה אלא אותו היום בלבד וכונת הגמרא ליום שה' נפרע מהרשעים. שימי לב!!! הגמרא אומרת שזה רק על הרשעים ורק אותו היום בלבד. לאחר שדחינו את הסברא הראשונה מהו המניע של ה' לעשות צרות נחפש תשובה חדשה. לכל דבר יש משמעות וגם לצרות יש משמעות. אביא את אחת המשמעויות שכתובות במדרש תנחומא : המדרש ממשיל את הצרות לפשתן שככל שמכים עליו הוא משתבח. יש סוג של צרות כאלה שמשביחות את האדם. יש גם סוגים אחרים ומניעים אחרים, בספר אמונה וגאולה(מחשבת ישראל במשרד החינוך) בפרק הרביעי מובאות לפחות 15 סוגים כאלה כדאי לך מאד לקרא אני מאמין שזה יפתור לך הרבה שאלות.

כשאדם שואל שאלות על דבר כל שהו הוא כי עוד לא ירד לעומק הענין ולא נתחוור לו עד הסוף המשמעות העמוקה של הדבר(בכל עניין יש משמעות עמוקה ברמה כזאת או אחרת אפילו בכסא לדוגמא. אדם שלא מבין למה הקרשים של הכסא מחוברים ממש טוב זה כי הוא לא ראה את המסמר שדואג שכך יהיה וכן בכל דבר). אמנם אסור לפחד משאלות תפקידם וצורך בריאתן הוא הוא כדי להביאנו להבין את המשמעות העמוקה של הדבר ולהפוך אותנו לאנשים יותר עמוקים. אל לנו לפחד משאלות התורה כותבת והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת וכו' והשבות כדרך שאדם דוחה ומתרץ מקשה ומיישב הדבר עד שנתחוור לו עומק העניין וכן היא האמונה שהשאלות באו לעזר לנו להבין את הדבר לעומקו.אל לנו לפחד משאלות!!!

סליחה על האריכות מקווה שעזר.

רק רוצה לכתוב את התשובה שהכי התחברתי אליה:

אני יודעת שה' טוב אליי כי הוא משאיר אותי בחיים למרות כל העברות והחטאים שאני עושה.

ה' לא חייב לי כלום ובכל זאת הוא בחר לעשות לי טובה ענקית ולהשאיר אותי בחיים,

ולכן אני יודעת שהוא טוב אליי תמיד, בכל שניה.

שאת לא יודעת מה האינטרסים של אלוקים. 
יכול להיות שהוא בחר להשאיר אותך חיה כי את חלק מאיזה מהלך כולל בשחמט אלוקי מול גברת אלוקים או שסתם אין לו עניין בלהרוג אותך או מכל סיבה אחרת.... לאו דווקא כי הוא מת עליך... 

הוא עושה לי טוב... לא אכפת לי למה

מה שאני אומר זה שזה שהוא עשה לך טוב במקרה הספציפי הזה לא אומר שגם במקרים אחרים זה נכון...
מכיוון שיכול להיות שיש לו אינטרס למשו מסויים או אפילו שהוא עשה את זה בטעות אבל במקרים אחרים אין לו עניין לעזור לך...

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות