וכשאני מבקשת עזרה הוא טוען שאני נותנת להם לשגע במקום להעיף אותם ממני, נו באמת
הוא מוכן להיות איתם אבל הם באים רק אלי על כל מריבה או בכי או אפילו סתם לשאול אם אפשר איזה משהו
("תשאלי את אבא" תגובה- "אבל הוא לא יודע אם את מרשה" כאילו, הי, הוא אבא שלך והוא גם מרשה או לא מרשה)
הוא לא מוכן לצאת איתם, רוצה שכל פעם שהם באים אלי אני אקח אותם אליו עד שיתרגלו, טוב ז דווקא הגיוני אבל- אוווף
ועכשיו הוא פשוט נרדם ועוד לא התחלתי לבשל והיא משגעת אותי ש"היא רעבה"
למה כשאני רוצה לנוח אני צריכה לסכם איתו שהוא איתם ואני נחה וכשהוא רוצה לנוח הוא פשוט נרדם בלי לתכנן אפילו? כאילו הי, אם אני יודעת שעכשיו אני עם הילדים אני לא ארדם פתאום ואסיר אחריות
אז בימים כתיקונם אני איתם וגם מטפלת בבית כי הוא עובד וזה הגיוני אבל עכשיו זה לא ימים כתיקונם, להיות איתם 24 שעות ותוך כדי לבשל לשבת זה מעבר לכוחותי, בא לי גם להסיר אחריות ושהוא יקום ויראה שאין אוכל לשבת
שיואוווו, פרקתי


