אהלן @נפשי ערגה
זה לא נתן לי לענות לך אז עונה לכאן. זה תגובה על כע? - ריק ומוסתר
אני לא יודעת מה המקרה שלך היה
אבל לפעמים השלימות היא הכאב. המטרה זה לכאוב. וכשאתה במטרה את שמח.
כמו למשל הכאב על החורבן.. זה כאב טוב. כאב שבלעדיו אנחנו לא שלמים וכשיש לנו את הכאב הזה אנחנו שלמים (אני מדברת על דור בלי בית מקדש). וזה כאב בעצם שכשישלנו אותו אנחנו מיצד אחד כואבים ומיד שני זה משמח לנו את הנפש. אנחנו שמחים שכואב לנו..
ובכללי תמיד בחיים העצה הכי טובה והשמחה הכי אמיתית- זה לשמוח מיזה שאנחנו יהודים. מיזה שה' יתברך תמיד אוהב אותך. ה' יתברך לא התייאש ממך, אז מי את שתתיאשי ממך? אה? לפעמים אנחנו בכאילו לא סומכים על ה'- הוא אומר לנו אל תתיאשו. יש לכם סיכוי. ואנחנו מעזים לתפוס אומץ ולחלוק עליו- לא. אינלנו סיכוי. אנחנו מתייאשים. אז פשוט לשמוח מיזה שאנחנו יהודים וככה תמיד שמחים. גם כשיש דברים מעציבים. ודברים מעציבים אז תוך כדי שעצובים וכואבים עליהם- לפעמים אפשר למצוא נקודות של טוב. וגם בכללי, דברים שהם רעים- הם באמת לטובה. אז אם מספיק רוצים ומשתדלים- תמיד תמיד אפשר לשמוח!! אבל זה לגמרי עבודה.. לא פשוט בכלל.
וקיצר כן, כאב ושמחה לא סותרים בכלל. מנסיון..
ורב שלמה קרליבך אומר ש'מותר להיות עצובים, אבל גם כשעצובים אסור להפסיק את השמחה..!!' ממ וזה לדעתי משפט חזק ביותר.
יאלה אשרייך נשמה קדושה שאת. בהצלחה ומחילה על האורך..