הצעקה הגדולה ביותר.אור חדש.
הגיטרה נטרקת על האדמה הרכה, אלומה מעבירה את ידיה על השיבולים שמתכופפות בעדינות. היא מכורה למגע הזה, מכורה לשדה הזה, לאוויר הצלול שלו, ובעיקר לשקט. אך איזה שקט.

מאז ומעולם היה זה המקום שלה, פה בפאתי השדה, בגב שעון על ערמות הבאלות, תמיד היה אפשר למצוא אותה. היא בכתה פה אחרי הריב הגדול עם דנה, היא בילתה פה כשנמאס לה מהלימודים ומגבולות, היא הייתה פה ביום הולדת שלה, והיא אפילו התאבלה פה אחרי הפטירה של סבתא, השדה הוא חלק כל כך משמעותי בחייה, ובעיקר, חלק בלתי נפרד מכאבה..

היא שוב כאן. הפעם מיואשת מתמיד. מרגישה שהיא לא מסוגלת עוד להכיל את הכאבים שלה. היא אבודה כל כך. מיום ליום, היא מאבדת יותר ויותר עניין בחייה. השאלות האמוניות שלה מרסקות אותה וכמה שהיא מנסה לברר, היא פשוט לא מוצאת תשובות. אתמול היא שוב נכשלה בטסט, רביעי במספר, וכבר למעלה מחודשיים שהציונים שלה לא משו. הכאסח עם אמא צבר שיאים חדשים, היא לא החליפה מילה איתה כבר שבועיים וחצי, והיום כשהיא שמעה שהניתוח של רועי כשל, הוא נשאר משותק ברגליו לנצח, היא כבר לא הרגישה מסוגלת, כאב לי מידי.

מהעיניים הכחולות שלה, שבדרך כלל רואים אור ושמחה, נשקף רק כאב. כאב עצום ואינסופי. היא מסתכלת לעבר השמיים, מפנה את עיניה כלפיי טעטא וכבר לא עומדת בזה יותר.

הדמעות מכסות את פניה, היא כאובה כל כך, והקדושבורכו מרגיש נורא רחוק. היא לבד. ואין אף אחד פה בעולם הזה שיהיה איתה ויתמוך בה, אפילו השיבולים האהובות כבר מביטות בה בתמיהה, אין ביכולתן למצוא נחמה לליבה השבור.

היא רוצה לצעוק, כמו החסיד ההוא שהיא פגשה פעם ביער, שפשוט עמד וקרא לטעטא, הוא פשוט זעק לישועה. היא רוצה לצרוח את הלב שלה, את הכאב האינסופי הזה שכבר כבד עליה מידי.

יש לה כל כך על מה לצעוק, לצעוק את הכישלונות שלה, את שברי החיים שלה, לצעוק את הריחוק שלה מטעטא, את הכאב מהמצב בבית, את צערה על הפגיעה של רועי, ופשוט את המצב העגום שמכונה המציאות חיים שלה.

אלומה מתנערת וקמה במהירות, היא רצה למרכז השדה, נעמדת בינות לשיבולים הזהובים, מרימה את ידיה לשמיים. ככה, בדיוק כמו החסיד המתוק ההוא מהיער. היא מנסה לצעוק. כמה שהיא מנסה. אך הצעקה נשארת בגרונה, מסרבת להיפגש עם אוויר העולם.

ברגליים כושלות היא חוזרת למקום שבתה הקבוע, אפילו לצעוק היא לא מצליחה, היאוש ממלא את ליבה סופית, היא מרגישה אבודה ובלי שום סיכוי.

בעיניים עצומות היא מנסה לשחזר את המפגש עם החסיד ההוא מהיער, כאילו מנסה להבין איפה הטעות שלה, ואיך אמורים לצעוק באמת.

זה היה ביום אחד בקיץ, אלומה לקחה את כרמל, אחותה הקטנה לטיול ביער הקרוב. כשהן הגיעו, הן ראו אותו. הוא היה קדוש ומתוק ממש, והוא צעק. צעק נורא חזק, בקול עוצמתי וחזק, כאילו הצעקה מגיעה מעמקי ליבו השבור.

כשהוא סיים, והתחיל לחזור לעבר מקום ידעו, כרמל עצרה אותו ובמתיקות ילדותית שאלה אותו לפשר צעקותיו, הוא הסביר בנעימות שהקדושבורכו מחכה לזעקה שלנו, ושהיא התפילה האהובה עליו מכל.

"אני גם יכולה לצעוק חזק, הכי הכי חזק" אמרה כרמל, נימה ילדותית בקולה. והיא צעקה, מתוק וטהור ממש, אלומה נזכרת איך היא הביטה בה מוקסמת, מוקסמת מהתמימות והטוהר.

עניו של החסיד אורו לרגע קט, את יודעת ילדונת, פנה אליה בחיוך מתוק, הרבה מקוצק אומר שכאשר יש ליהודי על מה לצעוק, ורוצה לצעוק, אך איננו יכול לצעוק, זוהי הצעקה הגדולה ביותר. כרמל הקטנה לא הבינה, אך הינהנה לעברו, והוא נטל את הגיטרה שלו והמשיך הלאה בדרכו..

היא פוקחת את עיניה, הזיכרון ההוא מהיער ממש מתוק, הרבה זמן היא ניסתה להבין את פשר דברי הרבה, ופתאום עכשיו, היא הצליחה להרגיש אתזה. הזעקה הדוממת שלה, היא בהחלט הצעקה הגדולה ביותר.
...רחל יהודייה בדם
איזה נוגע
והסוף כזה טהור ומעביר חום
❤️
תודה נשמה(:אור חדש.
..אור חדש.
איזה טוב לשמוע שנגע בך..
תודה ממש(:
וואו מדהיםם מדהים מדהיםמתנחלת אמיתית


תודה(:אור חדש.
..טעטע איתי(:

וואהההההההההההההההה

איזה איש טוב החסיד הזה ואיזה מתוקה אלומה הזאת.

עשית לי לבכות.עשית לי לבכות פשיטא.

יאבאלה איזה חזק וחד וטהור הדבר הזה

איזה עוצמתי.

וואהההה

רק לצעוק.רק לצעוק.זעקה דוממת בעיקררר מרוב שזה ענקקק

וואי אלומה הזאת וואי וואי אין לי מילים איזה בנאדם טהור ו,וואי פשוט לאכול אותה.אנויכי אוהבת אותה.אנויכי אוהבת אותה ככ ככ.

וואההה אין לי מילים.אין אין אין.

תגידי לחסיד הזה שהוא ככ אמיתי והוא צודק יואוו יואוו ופשוט אין על הרב'ה מקוצק

וואי וואי כמה שהוא איש טוב והוא צודק.וואי הוא צודק.

וזה חזק.זה פשוט חזק.

תודה לך על זה ככ ככ.ותודה עליך.אנויכי קורנת אושר.זה קטע פשוט מחייך ומרגיע וואי.

תודה תודה פשוט תודה וואי.

אנויכי אוהבת אותך.מאוד מאוד.

פשוט לזכות בך.

איזה נשמה טהורה את וואי.

איזה נשמה שרוצה טוב.כל הזמן טוב.ומחפסת.מחפסת אמת.כל הזמן אמת.

תודה וואי תודה.כמה ללמוד ממך וואי.

כמה שאבא גאה בך וואי וואי כמה.

הוא ככ ככ אוהב אותך את לא מבינה באיזה רמות.אנויכי פשוט יודעת.

את טהורה את פשוט טהורה

וואי אבא מי כעמך ישראל?!?!

ישתבח שמו לעד.

אין עליך ביקום,שתדעי.אין אין אין.

עשית לי טוב לקרוא את זה.פשוט טוב.

לב עצום ומתוק לחפציבה שלנו.

..אור חדש.
לבשליי, את יודעת שהתגובות שלך זה הדבר הכי משמח לקרוא?!
אני אוהבת, מאד מאד מאד.
ושמחה לשמוע שזה נגע בך והתחבר אלייך..
את בעצמך אלומה, חזקה, טהורה ולוחמת.
..בברסלב בוער אש!

איזה קסם את. איזה מילים יפות..איזה מילים מרגיעות יש לך.

אבא

והצעקה.אוי הצעקה. נגעת בי שאין מילים.

את כותבת כל כך טוב. כל כך טוב.

כמה מתיקות ועוצמה..לקחת אותי רחוק לשמה.

והאמת הזאת..לא צריך יותר מזה.

את נשמה. מיוחדת.

והכתיבה..פלאית.

 

(הורדת לי דמעות קצת)

..אור חדש.
הי וואו, שימחת ממש..
עושה טוב לקרוא את התגובה שלך..
תודה ממש!

..רק הפעם.
רק עכשיו התפנתי לקרוא..

וואו את.
מרגישה שכתבת אותי..
זה יפה.יפה כל כך. וטהור..
איי הרעבע מקוצק..זה מתיקות.
וילדים..פף זה כל כך עם מתוק שרק וואו,לחקות את הטוהר והתמימות שלהם.
את כותבת מהמם,תמשיכי,אל תפסיקי לכתוב.
לכתוב זה מרפא הכל.
באמת.
אוהבת אותך.
❤
..אור חדש.
וואו, תודה שקראת,
התגובה שלך עשתה לי ממש טוב..
ואני אמשיך לכתוב, כל עוד זה עושה טוב ומרפה..
אוהבת בחזרה.
..פשטות.

סופסוף יש ישוב הדעת..

 

וואו. אמא כולי צמרמורות באמת.

זה פשוט פשוט וטהור ואוי, זה ככ יפה.

את פשוט פלא ענק ואור עצום בעולם.

את אור עצום. אני רואה את זה. הלוואי שתראי גם את.

והדמעות שלי יכולות להגיד לך עכשיו שהכתיבה שלך פשוט וואו. ישלך מילים חזקות.

לא יודעת להגיד. לא מצליחה להסביר במילים מה עשית לי בפנים.

פשוט תמשיכי לכתוב. תמיד תמיד.

וחפציבלה, אין כמוך.

..אור חדש.
שימחת אותי ככ, את לא מבינה כמה.
תודה רבה מותקק, אני אוהבת פשוט.
..3,000

וואי

הלוואי שנזכה לצעוק ככה, מהלב

ושמישהו ישמע אותנו

את כותבת מדהים

..אור חדש.
באמת הלוואי,
תודה רבה לך!
וואו.נשמה שלי
איזה כתיבה מיוחדת.
ככ נגע בי.
את נשמה מיוחדת.
תודה על זה.
תודה עלייך.
זה טוב. ממש
..אור חדש.
איזה כייף שהתחברת,
תודה רבה לך!
מיוחד מאדמציאות.
תודה(:אור חדש.אחרונה
..דאק

..

שתי נקודותטאביאחרונה

שתי נקודות

קרובות, קרובות

אך המרחק ביניהן מלגעת

במסגרת הפורמט

אינו ניתן לגישור.

מי נתן לך רישיוןעיניים טובות

בחיים לא חשבתי שאפשר למשש ככה פגיעות.

החלל הריק בין המילים ללב נשאר דומם, בעיקר מדמם, ובאוזני רק זעקה נוקבת: "מי נתן לך רישיון?!"

הזירה נראית כמו אחרי תאונה קשה במיוחד. הצעדים הכבדים של אחריות מנסרים את השטח עד שהוא מסיים להקיף את הזירה ושולח בי מבט שאין בי כוחות נפשיים להסתכל בו חזרה.

זה רצון. זה רצון. אני ידעתי מיד. הוא שרוע מדמם במרכז הזירה שאשמה מכתרת כעת בסרטים אדומים. תוך כדי אני שומעת אותה ממלמלת-מטיחה לכיווני, נוטפת ארסיות: "לא סתם רצון. זה הרצון הטוב. ה-רצון הטוב".

אני רוצה לצעוק לה שזה לא הזמן כרגע, שהוא מאבד דם יקר, שיטפלו בו לפני שיהיה מאוחר מדי, אבל כל מה שיוצא לי מהפה זה רק יבבות קטועות שכנראה מנסרות את הלב של ביטחון שנדרס במרכז החזה.

מרחוק אני רואה את חמלה נוגעת-לא נוגעת, בטח מפחדת להתקרב. לעזאזל, למה היא נשארת לבהות שם? לא רואה שצריך אותה כאן דחוף?

בטחון משחרר אנחות קטועות מפעם לפעם, מחרחר בצורה שמדאיגה את אשמה ואחריות.

רצון מאבד סופית את ההכרה.

כל העסק הזה מדליק את אשמה שבפנים מיוסרות מתקרבת אליי, מדדה עקב בצד אגודל עד שעיניה ננעצות עמוק בעיני והיא לוחשות אליהן, שוב עם הארס הזה: "את הרגת את רצון".

אחריות ואשמה אוהבות לעבוד יחד, אני כבר מכירה אותן היטב. שני צדדים של אותו מטבע שחוק שכעת נזרק לכיווני ואני חסרת אונים.

חוסר אונים. בחייאת ראבאק איך שכחתי ממנו. אורות כחול-אדום מהבהבים מולי בדיוק כשאני קולטת אותו מתרוצץ בתוך הזירה עד שכמעט ובורח ממנה.

כשהוא יושב ליד מה שנשאר מרצון הוא מזכיר לי ילד כאפות, מחכה לבריון של השכבה שירביץ לו.

אחריות מנסה להזיז אותו מהשטח המסומן. אשמה דווקא גוררת אותו לשבת על רצון, אולי חושבת שבכוחו להנשים אותו. מפגר.

איך תמיד אני נתקעת עם הכוחות האלו, כנראה שוב חוייג המספר הלא נכון בלהט הלחץ והכאוס.

"גם כן כאוס. בגללו התאונה בכלל", אשמה מלכה בלקרוא מחשבות, והמחשבות שלה מלקות בחזרה. אולי זאת האֲשָׁמָה בעצם.

בין חרחור אחד של ביטחון למשנהו יש לי כמה שניות לעצמי ושוב השאלה חוזרת להכות ולהדהד בי, "מי נתן לך רישיון?!"

חבר'ה יש תחרות כתיבההרמוניה

שיר או סיפור קצר עד 250 מילים

הנושא הוא "אמת"

תרשמו בגוגל "מילה במקום 2026" ותראו פרטים

אפשר לשלוח רק עוד 10 ימים

יש פה הרבה מוכשרים...

בהצלחה

וואי תודה, שלחתי עכשיואהבה.

איזה יופי רוצה לשתף?הרמוניה

הבנתי שאסור להעלות לרשת..אהבה.

לפי התקנון.

אולי כשיפרסמו את הזוכים אני אעלה

אהה חחח אופסהרמוניה

לא נורא חוקים נועדו כדי לעבור אותם

חוץ מזה שכאן זה לא באמת רשת זה סך הכל חצר אחורית כזאת..😅

סתם סתם אבל אם באלך תשלחי לי בפרטיהרמוניה

תודה על ההכוונה סופר צעיר

הנה אחד משלושה שירים שכתבתי לתחרות

עֵת תָּבוֹא הָאֱמֶת 

לְבִקּוּר אֶצְלֵנוּ, 

בְּוַדַּאי תִּתְפַּלֵּא  

מֵעֹקֶם שְׁבִילֵינוּ. 

  

עִקְבוֹתֶיהָ יְכַסּוּ אֶרֶץ 

בּוֹחֶנֶת שֶׁלֶט אֶל דֶּרֶךְ, 

תִּשְׁכֹּן בְּלֵב כָּל נַוָּד 

תָּסֹב כְּנָחָשׁ כָּל כֶּרֶךְ. 

  

לְבַסּוֹף תַּעֲצֹר הָאֱמֶת 

לָפוּשׁ תַּחַת בְּרוֹשׁ, 

יַעֲצֹר לְיָדָהּ זָב חֹטֶם 

וִינַעְנֵעַ אֶת הָרֹאשׁ. 

  

מוֹפִיעָה בְּכָל מָקוֹם, 

וַעֲדַיִן אַתְּ נִסְתֶּרֶת. 

לְךָ יֵשׁ רַק דֶּרֶךְ אַחַת 

וְלָנוּ יֶשְׁנָהּ כָּל דֶּרֶךְ. 

ואוו..!הרמוניה

ידעתי שמוכשרים פה

אהבתי זה נשמע לי פשוט ומקצועי בו זמנית

את הבית השני לקח לי יותר זמן להבין

וממש אהבתי את הבית האחרון

תודה רבהסופר צעיר

לצערי עירי אינה משתתפת טאבי

וואי...הרמוניה

לא אכפת לי לשלוח בשמך אם אתה רוצה כי אני לא שלחתי חחח

אם זה אפשרי אין לי בעיה

אפשר להחליף זריז את הכתובת במשרד הפנים ואז לשנותטאבי

חחחחהרמוניה

סתם שתדע לקבוע תור זה 7 חודשים מראש..(;

פעם בשנה אפשר לשנות דרך האתרטאבי

גולמי, אבל:

מבעד לאישון עיני

המשתקף באישון עיני במראה

ובאישון עינך

נמצאת, בַּשחור חסר־ניצוץ

כל האמת

האמת כולה

על בושה בלתי־מוסברת

שמלווה את נשימותיי

מוסיפה להן נופך צילי

כמו הפחד מרעשי לילה

הדומה לאמת חבויה בציורים בחול על החוף

הנשטפים בגאות ושפל

ובגלים מתנפצים של אמת

האמת שמספרת על חטאים, אכזבות,

טינה שאני שומר כלפי העולם

לְעולם, ולעצמי

כמו קור בלתי־נסבל

מתלכדים גבישים של אמת ופחד

במערות הלב השחורות כאישון

נשקפת מבעד לְחלון הנשמה

סכנת התמוטטות

תחת כובד כל האמת כולה.

תודהההרמוניהאחרונה

מעניין... בעצם ההגדרה שלך לאמת.. היא כל ההוויה.

יפה מאד!

שיר של יוםאשר ברא

אתגר לכתיבת שיר יומי

@כולם

בו"ה

שיר של יוםטאבי

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

כל קריאה הבנתי דבר אחרבין הבור למים

זה גדול

שיר של יוםאשר ברא

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

שיר של יוםסופר צעיר

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

אוי ואבוימשה

שיר של יוםצדיק יסוד עלום

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

לא הבנתי אותו בפעם הראשונהבין הבור למים

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

חזק ונהדרליפא העגלוןאחרונה

עומק ראוי לשמו. תודה

ג כסלובין הבור למים

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

שיר של יוםאשר ברא

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

הר הבית?משה

כתבת יפה.

שיר של יוםליפא העגלון

מִזְדָּרֵז לְהַשְׁכִּים, לְעוֹרֵר

אֶת הַשַּׁחַר,

אֶת הָאוֹר הָרִאשׁוֹן

וְכָל שֶׁעוֹלֶה בְּיָדִי

לְגָרֵד מְעַט רְשִּׁימוּ

שידוךxmasterx

הוא נכנס החליט שהגיע הזמן

הוא מוכן ונמאס לו מהמשחקים

שדכנית

זהו להיות רציני

מתיישב מחכה לתורו

מסביבו עוד כמה נשמות אבודות

באות לנסות את מזלן

הוא נכנס

מתיישב מולה היא נחמדה

מחייכת

הוא משתף במה שהוא רוצה מדייק

היא שואלת שאלות והוא עונה

יש לה ניסיון בריקוד המוזר הזה

היא מתחילה לשאול

זו הפעם הראשונה?

כן, הוא עונה קצת בהיסוס

זה בסדר יש כאלה שמגיעים לעדכון גרסה או שדרוג

מה חשוב לך?

נשמה

שהכל יהיה מדויק

היא מקלידה הכל

הכל מתועד שהוא יקבל בדיוק את המילה האחרונה של מה שהוא רוצה

והכל כל כך מושלם

הכל AI

לא צריך אנשים לא צריך כלום רק שרתים

מישהי בחוץ מחכה

באת לשדרג?

שואלת אותה המזכירה

היא עונה שלא

דווקא הפוך, להחליף

להחזיר לדגם הישן.

המזכירה מצקצקת ומעירה משהו על עוד אחת שבאה לחזור לדגם הישן

הוא מושלם מדי היא אומרת למזכירה

אין לו אופי אסרטיביות כלום

אני צריכה משהו חזק לא עדין לא רגיש ולא שביר

תראי ריקי עוד אחת באה להחזיר

בסוף את כל הדור החדש נחזיר וזהו

משטרת התנועהאני הנני כאינני

שלום, כאן משטרת התנועה

שלום, רציתי לשאול האם את מגיעה?

מה זאת אומרת, הזמנתם משטרה?

לא, מה פתאום, למה מה קרה?

רגע, לא הבנתי. סתם התקשרת?

חס ושלום, אבל לא נראה לי התחברת

זו פעם אחרונה, מספיק עם השטויות

למה מה נראה לך? תמנעי לי חוויות?

לא, את לא אמיתית, הלו, מדברת כאן שוטרת

אני חושבת לא קלטה עם מי היא מדברת

טוב נו חלאס, אני מנתקת את השיחה

שלום ולא להתראות לגברברת הקשוחה

היי, את לא תלעגי לי יא שטוחה

וואו וואו, פסים אישיים, לא מקצועי לך חה חה חה

טו טו טו

אני לא מאמינה, היא פשוט ניתקה

תגידי, מה חשבת, יפה שהחזקת יותר מרק דקה

משהאחרונה

אתמול שחתי בערב שבת עם חברה על המקוםבין הבור למים

ואמרו סביבי שאינו קיים עוד, ושאעזוב. נזדעקתי שוודאי שהוא ישנו, אני עוד שבה אליו פעם בפעם וקוראת את החדשים. כעת מששבתי הפורום עוררתם בי המון חמלה, חשתי באוירת תהוכנות(תוהו וכנות), שהפשטות שלה יש בה משהו שובה לב.

יש אמת בזעקת השיר, משהו בלתי אמצעי, זה לא מובן מאליו שאתם כאן, תורמים דמכם ומיישבים את המקום, בכלל לאחרונה אני מבינה שמדובר בסוג של שליחות, לא ברור לי עדיין מה מהותה אך אין ספק שהשירה היא דבר שלוכד בו נצח, שזו מעין נבואה.

@אשר ברא @רחל יהודייה בדם @זכרושיצאנולרקוד @שובי מלכות (שברת אותי) @טאבי @מוריה.

@עיניים טובות ו @אנונימי17 זיקקתם הכל כבר לפני בשרשור שלכם. עפתי על לשירתגובה

@ימח שם ערפאת @צדיק יסוד עלום @סופר צעיר @אברהם יאיר שטרן @חתול זמני אתם מצד הסיפורת! מודה שטרם העמקתי בכתבכם אבל על דבריי אני עדיין עומדת! מקווה לשוב אליהם

וכל המגיבים!! @זיויק @משה ואני באמת לא מספיק מתמצאת בשביל לקרוא לכולם. אבל בקיצור! היה חשוב לבטא! חזקו ואמצו

קריאה לאתגרבין הבור למים

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

בעד. יוזמה ברוכה. אפשר לבקש ממך למסד את זה?אני הנני כאינני

רק לא מיסודבין הבור למיםאחרונה

אהבתי את האתגר, אני בעד.אשר ברא

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תפתחי לנו?בין הבור למים

ברוכה השבהמשה

כבר ציינתי בפני חבריי שזמרים הם בין רופאים לנביאיםאברהם יאיר שטרן

תודה. מחזקים דברייך.

מעניין שרופאים, תוכל לומר על זה עוד?בין הבור למים

חייבים אותך כאן.זכרושיצאנולרקוד

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

נו נבא לנו!בין הבור למים

מאגריי כמעט וייבשוזכרושיצאנולרקוד

"והבור ריק אין בו מים"

טעות למחוקצדיק יסוד עלום

טעות, למחוקטאבי

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.

יפה !משהאחרונה