אבל גם יכול להיות שהם מפחדים עליך דואגים לך תנסה לדון אותם לכף זכות להסתכל על מצב שאתה נימצא בו מהנקודה שלהם מה הם אמורים לחשוב איך להגיב זה יעזור לך ממש

ואגב זה לא שלי אין וויכוחים ומריבות עם ההורים זה חלק משיגרת היום 

ואני מנסה כול פעם מחדש  לנשום עמוק ולא להתעצבן לנסות משיטה שונה לנסות לשכנע אותם והכי חשוב הכול ברוגע

אבל זה כאילו קיר אטום ונמאס לי כבר מהמריבות האיומות האלה כל יום הם כל פעם אישהו מוציאים אותי" הילד הרע" ונמאס לי מזה!!

בתור הילד הרע?

אתה מרגיש שאתה באמת הילד הרע?

יכול להיות כמוהם?" וכן על זאת הדרך

יכול להיות שצריך לנסות להראות להם צדדים אחרים בך שאתה כן עושה דברים טובים שאחים שלך לא עושים וכו

וגם ההשוואה בין האחים לא צריכה להיות רלווניטית כול אחד והאופי שלו

מקפיד על ההנחיות ומוסיף עליהם עוד הרבה... ועכשיו הוא לא מסכים לי להביא חברות הביתה וזה ממש קשה ואם אני יוצאת הוא אמר שאני לא חוזרת לפני בדיקת קורונה.. אולי אני ילדה רעה אבל אני לא מתכוונת לשים על זה .. כי אם כל הכבוד זה הבית שלי

זה החיים שליי למה לעזאזל קובעים לי על החיים שליי?? נמאס לי מזה כבר

המעשים שעשיתי...

עושה מה שבאלי אולי בסוף זה לא חכם להתנהג ככה אבל זה מה שהצליח.. ותסביר להם שבכל מקום אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה ומה שאתה חושב שלא נכון לעשות גם בפנימייה אתה לא תעשה . וגם תראה להם שאתה באמת כבר לא יכול בבית.... 

בהצלחה

הוכחתי להם איך בקלות בפנימייה אני יכול ללכת לים,לצפון,לאילת וכו. איך בקלות יכולה להיות לי חברה והם לא ידעו כלום. אבל הם ממשיכים בשלהם

מצפון... כי אם יש זה לא יעבוד... 

לי היה תקופה שממש עשיתי מה בראש שלי בסגר הקודם וזה גם קצת קילקל את אחים שלי (אני הבכורה ואני ממש משפיעה בבית)

כשחושבים על זה אחורה זה ממש הכאיב להורים שלי ולא היה לי לב לזה בכלל. 

הייתי זבל... אפילו לאחים שלי.... למה אח שלי צריך לשמוע שיר אהבה ולהסתבך עם החיים בגלל הפגנה שאחותו הגדולה עושה להורים שלה.. ולמה אחותי צריכה לראות איתי סרט ממש גרוע רק כדי שההורים שלי יתנו לי להכנס לחדר עם המחשב...

אם אפשר להציע הצעה- חושבת שהייתי ניגשת לבעיה קצת אחרת. 

אם אני מבינה אותך נכון הם מנסים להגביל אותך כדי להגן עלייך ואתה בעצם "מוכיח" להם שאתה כשאתה בישיבה עושה מה שאתה רוצה גם ככה.. ואז הם מרגישים צורך להגביל אותך יותר..

אני אישית  חושבת שהגישה לכל מערכת יחסים היא גישה של אמון.

אם תוכיח להם שהם יכולים לתת בך אמון הם יתנו אותו. עכשיו לתת אמון זה לאו דווקא לשבת בישיבה כל היום ולא לצאת,

אבל אולי לעשות איתם איזושהי שיחה ויצירת הסכם ביניכם.

לדוגמה אני יכולה לספר שאמא שלי הייתה מאד לחוצה כלפי, ודווקא כששיתפתי אותה כשאני יוצאת, עם מי אני יוצאת, היא למדה לתת בי אמון- בעיקר אמון שאני משתפת אותה, ולא מסתירה ממנה.. ובהמשך ראתה גם שאני בוחרת כמו שטוב לי..  נתתי לה מקום להכנס אליו בחיים שלי ולהיות חלק ממנו וככה היא יכלה לשחרר כשהייתי צריכה..

אז אולי לעשות הסכם שכשאתה רוצה לצאת אז תעדכן אותם, שיהיו רגועים.. אולי אם יכירו את החברים שלך ויראו שהם חברה טובים.. אפילו יכירו את החברה שלך..  גם אם לא מוצא חן בעיניהם שיש לך חברה תגיד להם- אני לא רוצה להסתיר מכם אני רוצה שתדעו על זה.. תוכיח להם שאתה יודע ליצור לעצמך גבולות בתוך החופש שלך.. אני חושבת שזה השאיפה של כל אדם, להיות חופשי, בחירי אבל לדעת מה הגבולות, לדעת "לבחור נכון;)  

בנוסף הייתי מאפשרת להם להגיד לי מה הגבולות שלהם.. מה לא עושים בכל מקרה.. ( בהשתדלות.. ועדיין מתוך הבנה שאם אפול  עדין אוכל לגשת ולשתף אותם..). חושבת שהתפקיד שלהם זה לשים גבולות, תאפשר להם להרגיש שהם עושים את התפקיד שלהם טוב, אם תצליח לדבר איתם בפתיחות תוכלו לגבש ביחד רשימה של "מה לא". וזה יתן לך הרבה יותר מרווח במקום של " מה כן".

ועוד משו קטן.. תזכור שאתה לא במלחמה מולם. כמו שכתבת פה- הם תמיד יאהבו אותך.. הם רוצים בטובתך.. הרגשה של הצלחתי להערים עליהם ולעבוד עליהם יוצרת ביניכם חומה שמפרידה במקום לאפשר קירוב ואמון.. תנסה ליצור תקשורת.. ואם לא מצליח.. אפשר לערב מישו מבחוץ ששניכם אוהבים שינסה לגשר ביניכם..

זו דעתי שנאמרת באהבה שיהיה בהצלחה!

איתם... 

קשר שמבוסס על אמון (כלומר החלטות משותפות), יפגע במידה ותבטלי את האמון, ותחליטי בעצמך בניגוד להוראות הורייך.

משותפות... 

יש דברים שצריך באמת ללכת עים המוח  אבל יש דברים שההורים פשוט לא מבינים לגבי ילדים בני 15 כי כשהם היו בגיל זה היו מוסכמות אחרות ודברים אחרים ואז צריך ללכת בכוח

כי יש הורים(שלי..) שלמרות שהם יודעים שאני בוגר(אני לא אומר את זה בהתנשאות הם פשוט אמרו לי את זה..) הם באים מנקודת מוצא שלנערים 'אין שכל' הם עושים רק שטויות בלי שום אחריות. באמת??

בקשר שלנו זה רק כמה ימים שאנחנו בכאסח אבל אני מניח שהם אוהבים אותי בכל זאת..

כאילו אנחנו אלו שלא יודעים כלום (וזה נכון לגבי הרבה דברים)

אבל לצאת עם חברים לטיולים וכזה מה הסיפור שלהם?

זה העצבן  רצחחח

באיזה גיל לדעת ההורים שלך מקבלים שכל?

תתעודד אם זה זמני ולא אישי. זה יעבור להם.

אניתמיד הייתי הילד שמקבל השעיות הילד שצריך כל הזמן לדבר עם המנהל, המורה בגללו וכו..

דוסים ולי היה את השלב שפחות... עכשיו אני דוסה לכל מי ששואל....חחח

בסיכון לא באמת אבל על העיקרון חחחחחחח

וכשיגדו אותי בנוער בסיכון אני יתפוצץ ואז באמת יהיה בסיכון

שלי.. ורק עם חלק מהחברות הם מסכימים לי לטייל וגם זה כי הם יודעים שאני ממש לא ילדה נגררת

והם סומכים עלי בעירון אבל הם יודעים שלפעמים אני שותה ואז זה קצת מתקלקל

אני צריך להיות בהשגחתם 24:7

עד כדי ככה?

שהוא לא חלק מתוכנית הלימודים!!!!!!!!!!!!!!!!! רציני ....חחחח

תדרוש יותר אחי

אתה צריך לשמוח שיש לך אם מי לפרוק דברים וכזה

יש לי חברות אין להם עם מי לשתף בתוך הקהילה והחברות ואז הם ניפלטות החוצה וזה ממש עצוב

גם זה קורה

מעריכה אותך ממש!

אבל זה עבר ולא בגלל שהשתנתי

אני הזאתי שלא יוצאת.. ההורים שלי מנסים כל הזמן ל''הוציא'' אותי החוצה.. אבל לא הולך להם..

לא בגלל שאני מעדיפה להיות עם המשפחה.. אלא בגלל כל מיני חוויות מהעבר..

הלוואי שזה היה הבעיות שלי..

ההורים שלי גם סומכים עליי ומצפים ממני יותר מידי.. וזה מעיק, ממש..

אני גם בכורה, שזה מוסיף..

אני גם בכורה אבל אני מרגישה שאני מקלקלת את האחים שמתחתי בזה שאניעושה כול מיני דברים

אני זוכרת שהייתה תקופה ששיתפתי הכול עם אח שלי אבל אז ההורים שלי כעס עלי רצח על זה שאני חושפת אותו לדברים שלא מתאימים לו וכזה

ואני רתחתי עליהם בצורה קשה 

ועזבתי תבית לאיזה שבועיים בתור נקמה.. 

גרמתי לזה אבל לא רק בגלל זה

הם מצפים ממני ליותר הצלחה, ליותר צניעות, ליותר דוסיות, ובכללי, מצפים ממני ל''יותר''

ואני שונאתת שמצפים ממני משהוא, ואם לא בצעתי את הציפיות האלה כועסים ולפעמים גם מענישים..

מענישים על זה שלא עמדת בציפיות?

איזה עונשים?

כאלה..

ובתכלס.. את מבינה.. כאילו נגיד הם ציפו ממני שהם יאמרו לי לשמור על אחים שלי וכעסתי והתעצבנתי על זה והתעלמתי וכאלה.. או שאני חוטפת כריזה על אחים שלי, בגלל אחים שלי.. אז את מי מענישים? אותי.. למה? כי הם בגיל אחר..  למה? כי את הבכורה.. למה? כי את הבוגרת.. למה? כי את הבכורה..

והם מאוכזבים.. שבאמת בתכלס, זה הכי קשה..

אבל גם קשה שהם מאוכזבים מציפיות שהם העמידו לי על דעת עצמם..

כאילו לשתף אותם..

הם משתפים אותי במלא..

אבל אני מעדיפה לשתף חברות..

לא באלי לעשות אתזה..

כי הם בטח יאמרו לי ''אני בגילך עשיתי יותר ולא התלוננתי..'' (ולגביי אבא שלי זה נכון.. שזה הקטע הכיי מעצבן..)

את בקטע של חסד ועזרה?

כאילו אני כן מתנדבת במקומות וזה.. ועוזרת איפה שצריך..

אבל לא בבית..

ואז הם אומרים ''קודם כל במעגל הפנימי= הבית.. ואז בחוץ..

אם זה האופציה שלך לעשות את מה שאת אוהבת אולי זה שווה?

פשוט קופה אחת הראתי להם שאני יודת לעשות מה שהם רוצים ואז הם יירדוממני ונתנו לי לעשות דברים שגם אי רוצה

זה כמו שוחד להורים

שיש ממני ציפיות כי אחי ואחותי הגדולים 'מושלמים' וכשאני לא מקיים אותם אז אני מרגיש שההורים שלי מאוכזבים וזה מבאס ממש..

היה לי מושג איפה אני ישנה לפני אותו יום ואפשר להגיד שזה היה בריחה אבל בגלל שהם הסכימו מחוסר ברירה כי פשוט קבעתי עובדה אז זה שונה...

ממה שאני .... מספיק שאני נראת בת 18 .. אז לפחות מי שלא יודע איך אני נראת שיחשוב שאני בגיל שלי...

פשוט משגעים לי תשכלל

אז אני צריכה לברוח אבל הקורונה היה לי ממש קשה כול הסגרים וכזה

היום ב12 בלילה זה נגמר בעז"הההההה

איזה כייף

צריך לברך ברוך מחייה המתים

ואז עודים מסיבה ענקית!

ניסיתי למצוא טיסות ממש באלי לצאת מהארץ

אלוף!

בערך רוב ארה"ב אוסטריה פולין שוויץ צרפת רומניה רוסיה בליגיה דרום אפריקה ויש עד כמה שכנרה שכחתי..

יש הרבה מקומות שנסעתי לשם לקאמפים ולחלק נסעתי עם בני דודים ובנות דודות וחלק עם המשפחה

שווה את זה

או ליסוע לירושלים לחיות בכיכר ציון ובעיר וכזה ולישון אצל חברה בירושלים

או ליסוע לחווה לרעות צאן

אבל בתכלס שתיהם נשמעות אחלה ממש

וכזה אז אני לא ידעת מה יצא ממני בסוף חחחח

שמנים אתם!

באלי גם!

לוקח לי איזה 3-4 שעות להגיע לכינרת

ועונים להם בבית זה אחד המגניבים חחחח אבל להגיע לירושלים זה באסה.. שלוש שעות נסיעה 

וגם מדבר..

ויש לי פנצ'ר באופניים..

באסה לי..

אבל באמת יש קטעים שווים בדרום..

הרבה)

והכל נהרס..

אפשר לנסות לשיג משהו שישי לו אופים להביא

זה לא שווה להתאבד בשביל זה!

אבל לא דיברת מלא עם חברים/רות?

אני מדבר עלהנושאים האלה

מספיק 2 דקות לקלוט מי היא ואז בום חברות

יש כאלה שלוח להם זמן...

ככה מכירים את העולם ולא מוגבלים לסגנון מסויים

15 אנשים בחצי יום בירושלים שלא קשורים אחד לשני ולא תיאמתי איתם... זה מגניבבב רצחח

איזה נס שהעולם מלא אנשים

יש לי מלא חברים וחברות מאוטובוסים וסתם מתורים לקופה או לדברים אחרים

אני מבינה אותך, אבל מצד שני זה לב של אבא לב של אמא,

והם הכי מפחדים עליך בעולם, לכן צדיק תרחם עליהם ותבוא

לקראתם, אתה תרוויח בגדול, כל מי שכיבד את ההורים לעולם

לא הפסיד.

את צריכה לדעת שהוא סומך עליך במיליון אחוז שתמיד יכול להתקשר אליך אם קורה משהו וכזה 

לא להפך

האמת, נמנעתי מלהגיב בשרשור הזה, שעוסק בנושא כל כך טעון..

אבל משום מה עכשיו החלטתי כן לכתוב, תחשבו רגע ברצינות, לוגית. לא מהבטן...

באמת אין לדעתכם הבדל בין אדם בן 15 לאדם בן 30?

באמת מצפים שהורים יתנו לילד בן 15 שיעשה כל מה שבא לו?

אני אגיד לכם את האמת, מנסיון, גם אני הייתי לפני כמה שנים בן 15, וחשבתי שאני גדול..

והיום, אני מסתכל אחורה ולועג לעצמי!

אני יודע ורואה כמה השתניתי...

ברצינות רבותי, ברצינות, עצם זה שבן 15 לא מפנים שהבגרות שלו מוגבלת - זה מה שהכי מוכיח שהיא כזו!

למה גיל 18 הוא גיל הבגרות? חשבתם על זה?

מה ההגיון בלומר "הוא יתקשר אליה"? מה זה יתן בשעת סכנה?

תחשבי רגע, יש היגיון ברעיון הזה?

את היית שולחת את אחיך הקטן, סטענה ש"הוא יתקשר אלייך"?

שנינו יודעים שהלב שלך היה דופק....

אז למה אמא שלך לא יכולה לדאוג לך?

איך היא יכולה להפקיר אותך ולהרגיע את הלב שלה ב"אם יקרה משהו היא תתקשר"? איך?

והיום באמת ילד שלא יוצא עם חברים לטיולים נחשב חנון ממש

אז זה הורס לילד ת'חיים 

ואם ההורים חושבים שהילד לא סומך עליהם שיתחילו לעבוד על זה...

תראי, אני יודע שילד שלא יוצא לשום טיול הוא חנון ממש וזה לא הגיוני,

אבל יש טיול ויש טיול.

הנקודה היא שצריך לצאת מהנחת יסוד - שבאמת, מה לעשות, ההורים אחראים יותר ובוגרים יותר, ויש להם חששות בצדק, אחר כך ניתן לדון ולנסות לשכנע בגבולות ומה כן ומה לא.

נקודת מוצא של "אני גדול ולא יכתיבו לי" כמו שנשמעה כאן בשרשור, וכל שכן אמירות של "ללמד אותם ולהרגיל אותם.." (כאילו הם חלילה כלב, שמאלפים אותו.....) שנשמעו כאן, היא נקודת מוצא טעותית, לא בוגרת ולא יעילה.

אותו בגלל שהוא חנון שלא יוצא לטיולים

ממש הורסים לו את החיים- זורקים אותם לזבל את החיים שלו.

שההורים שלך פשוט דואגים לך ואכפת להם ממך...

למרות שאולי אתה חושב שהם לא תמיד צודקים...אתה הבן שלהם

והם רוצים לטובתך 

תחשוב אם הם היו מסכימים לך הכול מה שבא לך מתי שבא לך

אתה תיגדל..ואז כבר אין גבולות כי היית רגיל לעשות מה בא לך

אז נכון וואלה זה קשה והכול אבל אין מה לעשות

תיגדל...תבין את זה ואז תעשה מה שאתה חושב שנכון לעשות!

ושצריך לחנך אותם, להרגיל אותם, ללמד אותם- ועוד מיני שטויות כאלה

רק כשהוא יהיה גדול באמת , הוא יבין.

אבל בתוך 15 שנותיו הוא למד משהו

הוא לא טיפש גמור?!

זמן.. אני רוצה להתייחס רק לכמה שירשורים שנכתבו פה..(חלקם בשמי אפילו..)א. אני מבין שלשלוח את ה"ילד שלך" עם חברים רחוק זה מלחיץ ובכל זאת אני מצפה קצת מהורים להאמין לילדם שלא יעשה שטויות או משהו כזה.. ב.אני חושב שלנער בן 15 יש קצת אחריות ובגרות ג. אני ממש לא נחשב חנון או משהו כזה בין חברים שלי זה ממש לא הנקודה שמפריעה לי.. מה שמפריע לי זה החוסר אמון והאי יכולת לטייל ד. חלק מהדברים שכתבתי פה היו בשעת כעס לכן זה שהתייחסתי להוריי כאילו היו "כלבים" זה ממש לא נכון אני ממש מכבד אותם ואוהב אותם פשוט בעניין הזה אני לא מסכים אתם ולפעמים זה מגיע לנקודות התפוצצות..

גמלי אמא שלי לא מסכימה לצאת להליכות... בעיקרון...

אבל עבדתי עליה פסיכולוגית בלי הרבה מלל זה פשוט עניין של ניסוי וטעייה עד שהיא לא תגיב בצורה נחרצת...

צריך אומץ ותעוזה - היום המבוגרים קוראים לזה חוצפה...

אבל זה קשה ועם עבודה פסיכולוגית אפשר לגרום להם לחשוב אחרת.

בהצלחה.

15 זה ממש קטן...

ואולי בגלל שאתה קטן אז לא אמורים לחשוד כל כך...

והצלחה רבה לכולנו בשנת הלימודים האחרונה במערכת החינוך, תפילה לשנה שקטה ומוצלחת, בלי הפרעות, בלי מלחמות ומחלות ומגפות …

דווקא יהיה משעמם בלי מלחמות 😅

אבל שיהיו רק מלחמות טובות עם ניצחון שלנו בעה

חח מאז כיתה ו בערך לא למדנו נורמאלי (שנה רצוף)

ובטח גם התחדשת בבגדים חדשים - אז גם ברכות על זה 🥻

ובעוד מקצועות - ברור שאמורים ללמוד הרבה חומר חדש ומאוד רלוונטי לבגרויות

אתם תשרדו את זה, ויום אחד זה יגמר

ו--בסוף שנה נשיר בשנה הבאה נשב על המרפסת ואתם תעשו בגרויות😅

לשרשור הזה

(כרגע טנטטיבית ל 1/7/2027)

לילה טוב ובהצלחה לכולנו !

זרקו כמה בכל שאלה, ככה נתקדם טוב

לפחות בורקסים ורוגעלכים כן

חטיף?

צומח מהאדמה?

היה פעם הולך על האדמה?

מטוגן?

מבושל?

מטוגן

יענו על זה תענה:

לא

כן

לא

מכינים את זה בבית?

זה ארוז בדרך כלל?

שניצלים?

זה משו יחסית בריא? (אפילו שמטוגן)

מורכב מירקות?

מפירות?

עם פירורי לחם?

לביבות?

חציל מטוגן?

ירק כלשהוא מטוגן?

אבל אמרתי לעצמי, מה בריא בזה.

שום

כמו סופגנייה

אבל נחמד לדעת, אולי אני אקנה מעכשיו יותר פלאפל מאשר פיצה ודברים כאלה.

אבל מתלבטת אם להתייאש סופית🙈

כאילו כי יהיה חופש

לאידעת אולי לא מכירים.... אבל באמת מוזר...

או בוואצאפ או באסמס

וגם בפייסבוק אינסטגרם וטיקטוק

ווטסאפ, סמס - אלו לא פלטפורמות להעברת הודעות ודיעות כמו הפורומים כאן

פייסבוק - חשבתי שזה רק למבוגרים.. לא יצא לי להיתקל בנוער

ושני האחרונים - זה למעקב אחרי אושיות רשת. לא מקום כמו הפורומים.

תמיד צריך להשתדל ולפעול, גם להתפלל ולקוות, שיהיה טוב, שיהיה בהצלחה, גם במצבים שנראים חסרי סיכוי

אבל לא נורא, בסוף יהיה טוב.

ואולי לא

חח אז אולי התכוונו לפה😅

להבחנה מתי המציאה של המוצא ומתי לא ….

אבל בכל מקרה, הפורום כנראה השלים את יעודו בעולם ועכשיו הוא עולה בחזרה למעלה

ובאמת עבר בטיס... והיה ככ כיף

למה צריך לימודים? אוףףףף

שאלתי את ידידי הקבוע Gemini, והנה תשובתו לשאלה (מדוע צריך לימודים במתכונת הקיימת של 12 שנות לימוד):

הדיון על הנחיצות והמבנה של 12 שנות לימוד מעסיק רבות את מערכות החינוך בעולם. למבנה הנוכחי יש יתרונות מבניים וחברתיים לצד חסרונות בולטים בעידן המודרני:

מטרות ויתרונות של המתכונת הקיימת

• חיזוק סוציאליזציה ומיומנויות חברתיות: בית הספר מספק סביבה מבוקרת שבה ילדים ובני נוער לומדים להתנהל בחברה, לשתף פעולה עם קבוצת השווים, להתמודד עם סמכות ולפתח אינטליגנציה רגשית וחברתית.

• הקניית ידע בסיסי והשכלה רחבה: המסגרת נועדה להבטיח שכל אזרח יצא לעולם עם אוריינות שפתית, מתמטית, מדעית והיסטורית בסיסית.

• שיוויון הזדמנויות ומוביליות חברתית: מתן מסגרת אחידה לכלל אוכלוסיית המדינה מתוך שאיפה לצמצם פערים סוציו-אקונומיים ולאפשר נקודת זינוק שווה לכולם.

• מסגרת בייביסיטר לאומית והחזקת המשק: מערכת החינוך מאפשרת להורים לצאת לעבודה במשרה מלאה ולהחזיק את הכלכלה מתפקדת.

• הבשלה רגשית וקוגניטיבית: גיל ההתבגרות כרוך בשינויים פיזיולוגיים ומוחיים משמעותיים; 12 השנים מספקות מרווח זמן להתבגרות מלאה לפני היציאה לשוק העבודה או להשכלה הגבוהה.

ביקורות ואתגרים במבנה הנוכחי:

• חוסר התאמה לשוק העבודה המודרני: המודל הקיים נבנה בעידן התעשייתי ומבוסס על שינון והנחתת מידע, בעוד שהעולם המודרני דורש חשיבה ביקורתית, יזמות, יצירתיות וסתגלנות.

• חוסר גמישות והתאמה אישית: למידה בקצב אחיד עבור עשרות תלמידים בכיתה אינה מתחשבת בכישורים, בחוזקות ובקצב הלמידה הפיזיולוגי והאישי של כל תלמיד.

• מיקוד יתר במבחנים ובציונים: שיעור ניכר מהזמן מוקדש להכנה למבחנים סטנדרטיים (כמו בחינות בגרות) על חשבון עומק מחקרי, סקרנות טבעית או פיתוח מיומנויות מעשיות לחיים.

• אובדן זמנים וחוסר יעילות: רבות מהמיומנויות והתכנים הנלמדים לאורך 12 שנה ניתן להקנות בפרק זמן קצר בהרבה באמצעות שיטות הוראה מודרניות וטכנולוגיה מתקדמת. שינויים טכנולוגיים והתפתחות הבינה המלאכותית מובילים כיום מגמה עולמית של לבחון מחדש את מבנה הלמידה, מעבר משינון לצבירת מיומנויות, ושילוב למידה היברידית ומותאמת אישית.

במציאות חיים כזו שהבנות הצעירות היו יוצאות עם הצאן… כמו רחל ולאה, כמו ציפורה - ואנחנו הבנים היינו מגיעים לחפש כלות מבין הבנות הלבושות לבן ורוקדות בכרמים 🙂

נשמע מושלם לפעמים בא לי לחזור לפשטות של פעם

טוב אבל בכל זאת העולם התקדם רק בזכות אנשים שהשכילו ולמדו

אז..... חייב (:

וזה קרע אותי שהוא כתב - מסגרת בייביסיטר לאומית😅😅

ונשים היו במצב עוד יותר גרוע מהגברים.

(המשך תשובה מ Gemini)

לאורך מרבית ההיסטוריה, החינוך וההשכלה שיקפו את התפקידים המגדריים המסורתיים: בנים חונכו למרחב הציבורי, לפרנסה ולמנהיגות, בעוד בנות חונכו למרחב הפרטי, לניהול משק הבית ולגידול ילדים.

התפתחות הפערים בין החינוך לבנים ובנות לאורך ההיסטוריה התבטאה במספר מישורים:

• העת העתיקה והימי הביניים: השכלה פורמלית (קריאה, כתיבה, מתמטיקה ופילוסופיה) הייתה נחלתם של מעטים בלבד – כמעט בלעדית גברים ממעמד גבוה או אנשי כמונה. בנות למדו בעיקר בבית אמהותיהן מיומנויות מעשיות כמו טווייה, בישול וניהול הבית.

• הסללת התכנים הרשמיים: כאשר החלו לקום בתי ספר נפרדים לבנים ולבנות (במיוחד מהמאה ה-18 והלאה), תוכנית הלימודים הייתה שונה לחלוטין. בנים למדו לטינית, מדעים, חשבון ופוליטיקה כדי להכין אותם לאקדמיה ולשוק העבודה. בנות, גם מהמעמד הגבוה, למדו בעיקר נימוסים, צרפתית, נגינה, תפירה וספרות קלה – תכנים שנועדו להפוך אותן ל"רעיות מיומנות ומארחות ראויות".

• נגישות להשכלה גבוהה: עד סוף המאה ה-19, אוניברסיטאות היו סגורות לחלוטין בפני נשים בכל רחבי העולם. המחשבה הרווחת הייתה שלימוד אקדמי מאומץ עלול "להזיק לבריאותן" או אינו נחוץ לתפקידן החברתי.

• הקשר היהודי: במסורת היהודית, בנים חונכו מגיל צעיר ב"חדר" ובישיבות ללימוד תורה, משנה וגמרא. לעומת זאת, חינוך הבנות היה בלתי פורמלי והתמקד בדינים המעשיים של משק הבית.

השינוי המשמעותי החל רק בתחילת המאה ה-20 עם הקמת רשת "בית יעקב" על ידי שרה שנירר, שהמציאה מחדש את החינוך הפורמלי לנשים בחברה החרדית.

תפיסה זו החלה להשתנות בהדרגה בשלהי המאה ה-19 ובמהלך המאה ה-20, בעקבות המהפכה התעשייתית, צמיחת התנועות הפמיניסטיות, והחלת חוקי חינוך חובה אחידים שהשוו את תוכניות הלימודים והנגישו את האקדמיה לשני המגדרים.

חוצמיזה נראלי אנחנו היחידים כאן

אבל הם כבר התחילו לימודים בא' אלול

גמני מתחילה עוד רגע😬

נו אז איך להתחיל?

אבל אני כבר שיעור ב' בישיבה גבוהה,

זה אחרת קצת מלהתחיל שמינית, אבל עדיין התחלה חדשה ונחמדה.

חח זה יתרונות וחסרונות..

ובהצלחה לך שתהיה שנה טובה(:

לשבת

או שזה יוציא מהמיטה את כל הרדומים …

מה עובד במאפייה?

חנות (מאפיה) אהובה וטובה ליד הבית

והחלטה של רגע, לצלם ולשתף כאן

אני רואה פשוט שאתם פעילים...

אמת או חובה

אסוציאציות

שרשור שירים

ועוד...

ואז לפי ההמלצות והאטרקטיביות של המקומות

המומלצים, בוחרים לאן ללכת.

(למשל, לצורך הדוגמא, אם אבקש מעיין מומלץ באיזור טבריה, ואין כזה - אז לא אדע על מעיינות אחרים בארץ שכן מומלצים…🙂)

(אפילו שאת פחות)

פה אין כמעט מגיבים,

יש באזור גוש טלמונים כמה, - עינות ענר, מעיין חרשה, עין דני.

וגם לכיוון ואדי זרקא (עטרת) אמור להיות מעיין חדש שאפשר ללכת, לא זוכר את שמו.

בשומרון באזור שילה/עלי, - עין עוז, מעיין הקטורת, מעיין הגבורה.

בצפון יש את המפורסמים בסגנון המשושים ובאזור שלהם, - משושים, ג'וחדר, ונראלי עוד...

צפון סביבות בית שאן/שדה אליהו, יש - עין נזם, בריכות המפלים, ועוד כמה.

אזור ירושלים יש הרבה בסביבות הדסה עין כרם וההרים, - סטף, עין לבן, עין טייסים, עין חינדק, ועוד הרבה שיש במפות של המקום,

כמובן ליפתא בכניסה לירושלים.

אזור לטרון לכיוון מודיעין יש עין מח"ר

זה מה שעלה לי עכשיו בראש.

טוב אני כותבת כאן דווקא כי באלי להחיות אותו

למרות שכבר מלא ניסו ולא הצליחו.. אממ אז צודק, אולי אני יעבור לצמ"ע🙃

אז נראלי אני באמת היחידה כאן🙈

ולא צריך לפרט עוד

פשוט אין להם סמארטפון עם אינטרנט

(כמוני, אני מהמחשב)

לפחות בהרגשה....(: גם אני מהמחשב

מעניין מה יקרה עוד כמה שנים עם הנוער? כי מצד אחד יש התחזקות ומצד שני התדרדרות...

מה יקרה עוד כמה שנים, נדע עוד כמה שנים,

אני חושב שכרגע הרוב בנקודה של הימשכות אחרי התרבות, אבל ב"ה יש הרבה שלא, והם מספיקים.

בסוף תמיד היה אתגרים ונסיונות ובסוף אנשים נהיים לאנשים טובים ברובם הגדול

(ראו את זה במלחמה שאותו נוער לשעבר שקיטרו עליו קם כמו אריות והגן על עם)

אני לא ידעת אם יש פה בכלל נוער שלא נכנס בצמ"ע😅😅

בכבוד, גורל העולם תלוי בידיכם

בצמ"ע אין כמעט נוער, אם בכלל, אבל יש עדיין קצת אנשים פה בפורומים שנמצאים בכל מיני פינות מוסתרות

וטוב אני עדיין לא גיליתי אותם😅

למרות. שאני בגבול בין נוער לצמה

אני בד"כ לא כ"כ זמין באינטרנט...

אבל העיקר הרצון

חחחח

אם לקרוא לזה בעיה,

אבל בשביל זה יש את בין הזמנים

אין על ביה"ז

אבל ברמת יעילות שלי זה עדיף ככה

לרוב החופש בתיכון ארוך מידי ואתה מאבד את זה

אבל הגיוני שהייתי באמת ממצה אותו

ביהז באמת קצר, על הממוקד אני לא יודע

שאף פעם לא היה לך חופש ארוך?

יש את עין סמיה מעיין חדש ליד כוכש, טוב מאד ויחסית נגיש, יש את עין ראשש פחות נגיש ופחות אנשים, מגיעים דרך מלאכי השלום, יש את הבריכות החדשות בבקעה שדי קרובות לשומרון בריכות הורדוס בריכה ענקית 40×40 מטר בערך גבוה יפה קצת חם, כמובן מלא אנשים אבל תמידיש פינה ריקה במים בגלל הגודל.

באמת שמעתי דברים טובים על עין סמיה, (וגם שיש שם עגלת קפה🙃🙃)

לא מכיר את העגלה קפה האמת

נראלי זה יותר בכיוון של "מצב הנוער בימינו"

מתוך כמה,

שקשורה לכותרת.

בגיל הרלוונטי רציתי מאוד ללמוד שם, מהיכרות עם נוער מהקהילה שלנו שלמד שם באותה זמן ואחרים שסיימו תואר ראשון (לשם כך מוסיפים שנה חמישית, י"ג).

הייתי גם עם ההורים בערב היכרות. אך אני לא ירושלמי ומאוד לא רציתי להיות בתנאי פנימיה.