אבל גם יכול להיות שהם מפחדים עליך דואגים לך תנסה לדון אותם לכף זכות להסתכל על מצב שאתה נימצא בו מהנקודה שלהם מה הם אמורים לחשוב איך להגיב זה יעזור לך ממש

ואגב זה לא שלי אין וויכוחים ומריבות עם ההורים זה חלק משיגרת היום 

ואני מנסה כול פעם מחדש  לנשום עמוק ולא להתעצבן לנסות משיטה שונה לנסות לשכנע אותם והכי חשוב הכול ברוגע

אבל זה כאילו קיר אטום ונמאס לי כבר מהמריבות האיומות האלה כל יום הם כל פעם אישהו מוציאים אותי" הילד הרע" ונמאס לי מזה!!

בתור הילד הרע?

אתה מרגיש שאתה באמת הילד הרע?

יכול להיות כמוהם?" וכן על זאת הדרך

יכול להיות שצריך לנסות להראות להם צדדים אחרים בך שאתה כן עושה דברים טובים שאחים שלך לא עושים וכו

וגם ההשוואה בין האחים לא צריכה להיות רלווניטית כול אחד והאופי שלו

מקפיד על ההנחיות ומוסיף עליהם עוד הרבה... ועכשיו הוא לא מסכים לי להביא חברות הביתה וזה ממש קשה ואם אני יוצאת הוא אמר שאני לא חוזרת לפני בדיקת קורונה.. אולי אני ילדה רעה אבל אני לא מתכוונת לשים על זה .. כי אם כל הכבוד זה הבית שלי

זה החיים שליי למה לעזאזל קובעים לי על החיים שליי?? נמאס לי מזה כבר

המעשים שעשיתי...

עושה מה שבאלי אולי בסוף זה לא חכם להתנהג ככה אבל זה מה שהצליח.. ותסביר להם שבכל מקום אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה ומה שאתה חושב שלא נכון לעשות גם בפנימייה אתה לא תעשה . וגם תראה להם שאתה באמת כבר לא יכול בבית.... 

בהצלחה

הוכחתי להם איך בקלות בפנימייה אני יכול ללכת לים,לצפון,לאילת וכו. איך בקלות יכולה להיות לי חברה והם לא ידעו כלום. אבל הם ממשיכים בשלהם

מצפון... כי אם יש זה לא יעבוד... 

לי היה תקופה שממש עשיתי מה בראש שלי בסגר הקודם וזה גם קצת קילקל את אחים שלי (אני הבכורה ואני ממש משפיעה בבית)

כשחושבים על זה אחורה זה ממש הכאיב להורים שלי ולא היה לי לב לזה בכלל. 

שמתי לב אחרי ששלחתי​​​​​​​ אני גם עושה את זה אבל אני לא רוצה לעשות את זה בכלל(סיבכתי) אני גם רוצה להתנהג 'יפה' אבל כשמתחייסים אלי ככה אני אראה להם שאין להם שליטה עליי בכלל

הייתי זבל... אפילו לאחים שלי.... למה אח שלי צריך לשמוע שיר אהבה ולהסתבך עם החיים בגלל הפגנה שאחותו הגדולה עושה להורים שלה.. ולמה אחותי צריכה לראות איתי סרט ממש גרוע רק כדי שההורים שלי יתנו לי להכנס לחדר עם המחשב...

אם אפשר להציע הצעה- חושבת שהייתי ניגשת לבעיה קצת אחרת. 

אם אני מבינה אותך נכון הם מנסים להגביל אותך כדי להגן עלייך ואתה בעצם "מוכיח" להם שאתה כשאתה בישיבה עושה מה שאתה רוצה גם ככה.. ואז הם מרגישים צורך להגביל אותך יותר..

אני אישית  חושבת שהגישה לכל מערכת יחסים היא גישה של אמון.

אם תוכיח להם שהם יכולים לתת בך אמון הם יתנו אותו. עכשיו לתת אמון זה לאו דווקא לשבת בישיבה כל היום ולא לצאת,

אבל אולי לעשות איתם איזושהי שיחה ויצירת הסכם ביניכם.

לדוגמה אני יכולה לספר שאמא שלי הייתה מאד לחוצה כלפי, ודווקא כששיתפתי אותה כשאני יוצאת, עם מי אני יוצאת, היא למדה לתת בי אמון- בעיקר אמון שאני משתפת אותה, ולא מסתירה ממנה.. ובהמשך ראתה גם שאני בוחרת כמו שטוב לי..  נתתי לה מקום להכנס אליו בחיים שלי ולהיות חלק ממנו וככה היא יכלה לשחרר כשהייתי צריכה..

אז אולי לעשות הסכם שכשאתה רוצה לצאת אז תעדכן אותם, שיהיו רגועים.. אולי אם יכירו את החברים שלך ויראו שהם חברה טובים.. אפילו יכירו את החברה שלך..  גם אם לא מוצא חן בעיניהם שיש לך חברה תגיד להם- אני לא רוצה להסתיר מכם אני רוצה שתדעו על זה.. תוכיח להם שאתה יודע ליצור לעצמך גבולות בתוך החופש שלך.. אני חושבת שזה השאיפה של כל אדם, להיות חופשי, בחירי אבל לדעת מה הגבולות, לדעת "לבחור נכון;)  

בנוסף הייתי מאפשרת להם להגיד לי מה הגבולות שלהם.. מה לא עושים בכל מקרה.. ( בהשתדלות.. ועדיין מתוך הבנה שאם אפול  עדין אוכל לגשת ולשתף אותם..). חושבת שהתפקיד שלהם זה לשים גבולות, תאפשר להם להרגיש שהם עושים את התפקיד שלהם טוב, אם תצליח לדבר איתם בפתיחות תוכלו לגבש ביחד רשימה של "מה לא". וזה יתן לך הרבה יותר מרווח במקום של " מה כן".

ועוד משו קטן.. תזכור שאתה לא במלחמה מולם. כמו שכתבת פה- הם תמיד יאהבו אותך.. הם רוצים בטובתך.. הרגשה של הצלחתי להערים עליהם ולעבוד עליהם יוצרת ביניכם חומה שמפרידה במקום לאפשר קירוב ואמון.. תנסה ליצור תקשורת.. ואם לא מצליח.. אפשר לערב מישו מבחוץ ששניכם אוהבים שינסה לגשר ביניכם..

זו דעתי שנאמרת באהבה שיהיה בהצלחה!

איתם... 

קשר שמבוסס על אמון (כלומר החלטות משותפות), יפגע במידה ותבטלי את האמון, ותחליטי בעצמך בניגוד להוראות הורייך.

משותפות... 

יש דברים שצריך באמת ללכת עים המוח  אבל יש דברים שההורים פשוט לא מבינים לגבי ילדים בני 15 כי כשהם היו בגיל זה היו מוסכמות אחרות ודברים אחרים ואז צריך ללכת בכוח

כי יש הורים(שלי..) שלמרות שהם יודעים שאני בוגר(אני לא אומר את זה בהתנשאות הם פשוט אמרו לי את זה..) הם באים מנקודת מוצא שלנערים 'אין שכל' הם עושים רק שטויות בלי שום אחריות. באמת??

בקשר שלנו זה רק כמה ימים שאנחנו בכאסח אבל אני מניח שהם אוהבים אותי בכל זאת..

כאילו אנחנו אלו שלא יודעים כלום (וזה נכון לגבי הרבה דברים)

אבל לצאת עם חברים לטיולים וכזה מה הסיפור שלהם?

זה העצבן  רצחחח

באיזה גיל לדעת ההורים שלך מקבלים שכל?

תתעודד אם זה זמני ולא אישי. זה יעבור להם.

אניתמיד הייתי הילד שמקבל השעיות הילד שצריך כל הזמן לדבר עם המנהל, המורה בגללו וכו..

דוסים ולי היה את השלב שפחות... עכשיו אני דוסה לכל מי ששואל....חחח

בסיכון לא באמת אבל על העיקרון חחחחחחח

וכשיגדו אותי בנוער בסיכון אני יתפוצץ ואז באמת יהיה בסיכון

שלי.. ורק עם חלק מהחברות הם מסכימים לי לטייל וגם זה כי הם יודעים שאני ממש לא ילדה נגררת

והם סומכים עלי בעירון אבל הם יודעים שלפעמים אני שותה ואז זה קצת מתקלקל

אני צריך להיות בהשגחתם 24:7

עד כדי ככה?

אכן אכן מצבי קשה

שהוא לא חלק מתוכנית הלימודים!!!!!!!!!!!!!!!!! רציני ....חחחח

תדרוש יותר אחי

אתה צריך לשמוח שיש לך אם מי לפרוק דברים וכזה

יש לי חברות אין להם עם מי לשתף בתוך הקהילה והחברות ואז הם ניפלטות החוצה וזה ממש עצוב

גם זה קורה

אבל היום הכול וירטואלי...

זה מתחיל בווירטואלי ונגמר.. סתם סתם

מעריכה אותך ממש!

אבל זה עבר ולא בגלל שהשתנתי

אני הזאתי שלא יוצאת.. ההורים שלי מנסים כל הזמן ל''הוציא'' אותי החוצה.. אבל לא הולך להם..

לא בגלל שאני מעדיפה להיות עם המשפחה.. אלא בגלל כל מיני חוויות מהעבר..

הלוואי שזה היה הבעיות שלי..

ההורים שלי גם סומכים עליי ומצפים ממני יותר מידי.. וזה מעיק, ממש..

אני גם בכורה, שזה מוסיף..

אני גם בכורה אבל אני מרגישה שאני מקלקלת את האחים שמתחתי בזה שאניעושה כול מיני דברים

אני זוכרת שהייתה תקופה ששיתפתי הכול עם אח שלי אבל אז ההורים שלי כעס עלי רצח על זה שאני חושפת אותו לדברים שלא מתאימים לו וכזה

ואני רתחתי עליהם בצורה קשה 

ועזבתי תבית לאיזה שבועיים בתור נקמה.. 

גרמתי לזה אבל לא רק בגלל זה

הם מצפים ממני ליותר הצלחה, ליותר צניעות, ליותר דוסיות, ובכללי, מצפים ממני ל''יותר''

ואני שונאתת שמצפים ממני משהוא, ואם לא בצעתי את הציפיות האלה כועסים ולפעמים גם מענישים..

מענישים על זה שלא עמדת בציפיות?

איזה עונשים?

כאלה..

ובתכלס.. את מבינה.. כאילו נגיד הם ציפו ממני שהם יאמרו לי לשמור על אחים שלי וכעסתי והתעצבנתי על זה והתעלמתי וכאלה.. או שאני חוטפת כריזה על אחים שלי, בגלל אחים שלי.. אז את מי מענישים? אותי.. למה? כי הם בגיל אחר..  למה? כי את הבכורה.. למה? כי את הבוגרת.. למה? כי את הבכורה..

והם מאוכזבים.. שבאמת בתכלס, זה הכי קשה..

אבל גם קשה שהם מאוכזבים מציפיות שהם העמידו לי על דעת עצמם..

כאילו לשתף אותם..

הם משתפים אותי במלא..

אבל אני מעדיפה לשתף חברות..

לא באלי לעשות אתזה..

כי הם בטח יאמרו לי ''אני בגילך עשיתי יותר ולא התלוננתי..'' (ולגביי אבא שלי זה נכון.. שזה הקטע הכיי מעצבן..)

את בקטע של חסד ועזרה?

כאילו אני כן מתנדבת במקומות וזה.. ועוזרת איפה שצריך..

אבל לא בבית..

ואז הם אומרים ''קודם כל במעגל הפנימי= הבית.. ואז בחוץ..

אם זה האופציה שלך לעשות את מה שאת אוהבת אולי זה שווה?

פשוט קופה אחת הראתי להם שאני יודת לעשות מה שהם רוצים ואז הם יירדוממני ונתנו לי לעשות דברים שגם אי רוצה

זה כמו שוחד להורים

שיש ממני ציפיות כי אחי ואחותי הגדולים 'מושלמים' וכשאני לא מקיים אותם אז אני מרגיש שההורים שלי מאוכזבים וזה מבאס ממש..

חלווווםםם

היה לי מושג איפה אני ישנה לפני אותו יום ואפשר להגיד שזה היה בריחה אבל בגלל שהם הסכימו מחוסר ברירה כי פשוט קבעתי עובדה אז זה שונה...

ממה שאני .... מספיק שאני נראת בת 18 .. אז לפחות מי שלא יודע איך אני נראת שיחשוב שאני בגיל שלי...

פשוט משגעים לי תשכלל

אז אני צריכה לברוח אבל הקורונה היה לי ממש קשה כול הסגרים וכזה

היום ב12 בלילה זה נגמר בעז"הההההה

איזה כייף

צריך לברך ברוך מחייה המתים

ואז עודים מסיבה ענקית!

ניסיתי למצוא טיסות ממש באלי לצאת מהארץ

אלוף!

אבל יש בזה גם עניין הלכתי חוץ מזה אף פעם לא הרגשתי עניין בחו"ל(אוף אני נשמע כמו רב

בערך רוב ארה"ב אוסטריה פולין שוויץ צרפת רומניה רוסיה בליגיה דרום אפריקה ויש עד כמה שכנרה שכחתי..

יש הרבה מקומות שנסעתי לשם לקאמפים ולחלק נסעתי עם בני דודים ובנות דודות וחלק עם המשפחה

שווה את זה

או ליסוע לירושלים לחיות בכיכר ציון ובעיר וכזה ולישון אצל חברה בירושלים

או ליסוע לחווה לרעות צאן

אבל בתכלס שתיהם נשמעות אחלה ממש

וכזה אז אני לא ידעת מה יצא ממני בסוף חחחח

סתםם

שמנים אתם!

באלי גם!

לוקח לי איזה 3-4 שעות להגיע לכינרת

ועונים להם בבית זה אחד המגניבים חחחח אבל להגיע לירושלים זה באסה.. שלוש שעות נסיעה 

וגם מדבר..

ויש לי פנצ'ר באופניים..

באסה לי..

אבל באמת יש קטעים שווים בדרום..

הרבה)

והכל נהרס..

אפשר לנסות לשיג משהו שישי לו אופים להביא

זה לא שווה להתאבד בשביל זה!

אבל לא דיברת מלא עם חברים/רות?

אני מדבר עלהנושאים האלה

מספיק 2 דקות לקלוט מי היא ואז בום חברות

יש כאלה שלוח להם זמן...

ככה מכירים את העולם ולא מוגבלים לסגנון מסויים

15 אנשים בחצי יום בירושלים שלא קשורים אחד לשני ולא תיאמתי איתם... זה מגניבבב רצחח

איזה נס שהעולם מלא אנשים

יש לי מלא חברים וחברות מאוטובוסים וסתם מתורים לקופה או לדברים אחרים

יש משו בזה...

אני מבינה אותך, אבל מצד שני זה לב של אבא לב של אמא,

והם הכי מפחדים עליך בעולם, לכן צדיק תרחם עליהם ותבוא

לקראתם, אתה תרוויח בגדול, כל מי שכיבד את ההורים לעולם

לא הפסיד.

את צריכה לדעת שהוא סומך עליך במיליון אחוז שתמיד יכול להתקשר אליך אם קורה משהו וכזה 

לא להפך

האמת, נמנעתי מלהגיב בשרשור הזה, שעוסק בנושא כל כך טעון..

אבל משום מה עכשיו החלטתי כן לכתוב, תחשבו רגע ברצינות, לוגית. לא מהבטן...

באמת אין לדעתכם הבדל בין אדם בן 15 לאדם בן 30?

באמת מצפים שהורים יתנו לילד בן 15 שיעשה כל מה שבא לו?

אני אגיד לכם את האמת, מנסיון, גם אני הייתי לפני כמה שנים בן 15, וחשבתי שאני גדול..

והיום, אני מסתכל אחורה ולועג לעצמי!

אני יודע ורואה כמה השתניתי...

ברצינות רבותי, ברצינות, עצם זה שבן 15 לא מפנים שהבגרות שלו מוגבלת - זה מה שהכי מוכיח שהיא כזו!

למה גיל 18 הוא גיל הבגרות? חשבתם על זה?

מה ההגיון בלומר "הוא יתקשר אליה"? מה זה יתן בשעת סכנה?

תחשבי רגע, יש היגיון ברעיון הזה?

את היית שולחת את אחיך הקטן, סטענה ש"הוא יתקשר אלייך"?

שנינו יודעים שהלב שלך היה דופק....

אז למה אמא שלך לא יכולה לדאוג לך?

איך היא יכולה להפקיר אותך ולהרגיע את הלב שלה ב"אם יקרה משהו היא תתקשר"? איך?

והיום באמת ילד שלא יוצא עם חברים לטיולים נחשב חנון ממש

אז זה הורס לילד ת'חיים 

ואם ההורים חושבים שהילד לא סומך עליהם שיתחילו לעבוד על זה...

תראי, אני יודע שילד שלא יוצא לשום טיול הוא חנון ממש וזה לא הגיוני,

אבל יש טיול ויש טיול.

הנקודה היא שצריך לצאת מהנחת יסוד - שבאמת, מה לעשות, ההורים אחראים יותר ובוגרים יותר, ויש להם חששות בצדק, אחר כך ניתן לדון ולנסות לשכנע בגבולות ומה כן ומה לא.

נקודת מוצא של "אני גדול ולא יכתיבו לי" כמו שנשמעה כאן בשרשור, וכל שכן אמירות של "ללמד אותם ולהרגיל אותם.." (כאילו הם חלילה כלב, שמאלפים אותו.....) שנשמעו כאן, היא נקודת מוצא טעותית, לא בוגרת ולא יעילה.

אותו בגלל שהוא חנון שלא יוצא לטיולים

ממש הורסים לו את החיים- זורקים אותם לזבל את החיים שלו.

שההורים שלך פשוט דואגים לך ואכפת להם ממך...

למרות שאולי אתה חושב שהם לא תמיד צודקים...אתה הבן שלהם

והם רוצים לטובתך 

תחשוב אם הם היו מסכימים לך הכול מה שבא לך מתי שבא לך

אתה תיגדל..ואז כבר אין גבולות כי היית רגיל לעשות מה בא לך

אז נכון וואלה זה קשה והכול אבל אין מה לעשות

תיגדל...תבין את זה ואז תעשה מה שאתה חושב שנכון לעשות!

ושצריך לחנך אותם, להרגיל אותם, ללמד אותם- ועוד מיני שטויות כאלה

רק כשהוא יהיה גדול באמת , הוא יבין.

אבל בתוך 15 שנותיו הוא למד משהו

הוא לא טיפש גמור?!

זמן.. אני רוצה להתייחס רק לכמה שירשורים שנכתבו פה..(חלקם בשמי אפילו..)א. אני מבין שלשלוח את ה"ילד שלך" עם חברים רחוק זה מלחיץ ובכל זאת אני מצפה קצת מהורים להאמין לילדם שלא יעשה שטויות או משהו כזה.. ב.אני חושב שלנער בן 15 יש קצת אחריות ובגרות ג. אני ממש לא נחשב חנון או משהו כזה בין חברים שלי זה ממש לא הנקודה שמפריעה לי.. מה שמפריע לי זה החוסר אמון והאי יכולת לטייל ד. חלק מהדברים שכתבתי פה היו בשעת כעס לכן זה שהתייחסתי להוריי כאילו היו "כלבים" זה ממש לא נכון אני ממש מכבד אותם ואוהב אותם פשוט בעניין הזה אני לא מסכים אתם ולפעמים זה מגיע לנקודות התפוצצות..

גמלי אמא שלי לא מסכימה לצאת להליכות... בעיקרון...

אבל עבדתי עליה פסיכולוגית בלי הרבה מלל זה פשוט עניין של ניסוי וטעייה עד שהיא לא תגיב בצורה נחרצת...

צריך אומץ ותעוזה - היום המבוגרים קוראים לזה חוצפה...

אבל זה קשה ועם עבודה פסיכולוגית אפשר לגרום להם לחשוב אחרת.

בהצלחה.

15 זה ממש קטן...

ואולי בגלל שאתה קטן אז לא אמורים לחשוד כל כך...

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות