א-לוקים היא שלמות הבריאה הזאת!!
היא קנתה לי ספר! (והוא כלכך מדוייק,ו,הדמעות,)
והיא הגיעה עד לבית שלי!
היא בן אדם קסום
אני אוהבת אותה
קצת..התגעגעתי..
היא כנראה עוד לא יודעת, אבל אני אוהבת אותה.
(היא תדע את זה,היא חייבת לדעת את זה)
וואע אני צריכה לפרוק את ההתרגשות
מזה השלמות הזאתתת
היא קסם טהור.
וואוו.
אהבה פשוטה.
(ו,אני שוכחת ש,היא בתפקיד)
לא מספיק פעילות פה. ואז בנים כמוני נכנסים. חוצפה שכזו.
אי אפשר להפסיק.
(אוף,ככ הרבה טעויות עשיתי,ולא ידעתי. למה לא אמרו לי שאסור לומר ככה? ומה אני אמורה לעשות עכשיו? איך מתמודדים עם הידיעה הזאת שאולי בכל רגע יכול לקרות לה משו? ואסור לספר לאף אחד. אסור. אסור. אסור. אמרו לי שחייב לספר, אבל אני לא מסוגלת לעשות את זה. זה יהיה ככ דוחה ומגעיל. אבל אם יקרה משו? זה יהיה על המצפון שלי. רק שלי. כי לא היה לי אומץ לעשות עם זה משו. די די אני לא יודעת. אני קטנה מידיי, החיים האלה גדולים מידיי, אין עם מי לדבר. אין למי לספר. אין איפה לפרוק.)
