ובאלי למות עכשיו.אוף.לא בדרך שלה.בדרך שלך אבא.דרך רגועה.פשוט תיקח אותי אבא.תיקח אותי.

הלוואי שהיא במקום בטוח וטוב לפחות.היא לא עשתה את זה בכוונה.היא פשוט לא.אני יודעת.

זה בטעות.זה בטעות.אבא באמת שלא מגיע לה לסבול גם שם.אז פשוט הלוואי שהיא בגן עדן.היא בגן עדן.היא חייבת להיות שם ולא לסבול יותר.גם היא צכה גאולה.גם היא.כולנו צכים.אוף אבא.תתגלה כבר.אבא.אני מתגעגעת אליה אבא אוף אבא אוף אני מתפוצצת מגעגוע.וזה לא יעזור לי להתגעגע אבל היא חברה וחברה אי אפשר לשכוח.פשוט אי אפשר.במיוחד היא. אוי ***** שלי אני מתגעגעת אליך.אבא אני שונאת דמעות של געגוע וזה קורה לי יותר מידיי לאחרונה.אתה לא מבין שבאלי למות?אבל שלא יצטערו ויכאבו עליי אחכ.שישכחו ממני.בעעעע.טעטע.שניצל זה מגעיל למות.איכ פשוט דוכא.בעעעע.לא יצטערו.אני בטוחה.בעעעעעעעעעעעעעעעעעע.אני לא יכולה עם רגשות יותר.תיקח אותי אבא.פשוט תיקח כי לי אסור לעשות את זה בעצמי אבל לא באלי אוף אבא.שונאת את מה שהולך כאן אבא.העולם הזה..עולם מפחיד.אבא.אוף אבא.תעזור לי.תהרוג אותי.תהרוג.

וסליחה ***** שלי.סליחה שלא מספיק הקשבתי.סליחה שלא הייתי בשבילך עד הסוף.שלא מספיק נזהרתי ושמתי לב.אוף אבא אם רק הייתי שם יותר בשבילה.אם רק.איפה הלב איפה.אעלק לב..אין.פשוט אין.גועל נפש.אשכרה אני בעולם הזה.לא.זה פשוט לא נראה לי הגיוני.איך אפשר להכיל אותי.אני מפגרת.כל כך מפגרת.אשכרה הרגתי בנאדם בעצם.איך אפשר לסלוח לי על דבר כזה?

ועוד את מעיזה לשאול הא?אי אפשר לסלוח בכלל.ככ אי אפשר.וואי מפגרתתתתתתתת.

דוכא.פשוט דוכא.הם לא יודעים מי אני.גם לא צריך בעצם.בעעעעעעעעע.

ואני יודעת בדיוק כמה אני מפגרת אז שיפסיקו לבלבל תשכל שלהם.כל הזמן רואים בי משו שהוא לא אני.אנלא מסוגלת אבא איזה שקר איזה שקר.לשקר אין רגליים.זה מתישהו צריך להתגלות.ושכולם יבינו ויפסיקו עם זה כי זה ככ בעעע.והכל בעעעע.

ואני יודעת שזה רגשות בלב והשכל יודע טוב מאוד.שכל ולב שכל ולב תתחברו כבר תתחברו כברררר.זה עבודה בלי סוף.אין כוחות כבר לעבוד.איןןןן.אבאאאא רחמים.אפשר?תמיד יש רק אנלא מרגישה אותם.בעעעעע.ושוב את מפגרת.איכ.

אוף אבא אוף אוף עד מתי.עד מתי.עד מתי.נמאס לי.נמאס לי מהחיים האלו אבא.ואתה לא שאלת ובעעעע אתה רוצה שאחיה בעעע איך אתה רוצה עדיין?ואיך אתה מכיל אותי?ואיך אפשר?איך?????

באלי עוד שטויות.אני צכה לשחרר.אתה תסכים לי?זה לא יהיה מסוכן מי יודע מה..אבא.פשוט זה יכאב לי ממש.בעעעע.שהכאב הזה ייגמר.שהכאב הזה ייגמר.בעעעע.אבא באמת ששורף לי וואי.ולמה כל דבר מקפיץ אותי.איזה רשעות וואי.לא רוצה להיות רשעה.אני ככ לא רוצה.אוקיי אז אני ילדה קטנה.תסתמו פשוט.וואי.אוקי אוקי?אוקי אוקי!
וצריך כבר לשלוט בעצמי.זה לא מצחיק.מפגרת.

והוא היה צריך להגיע אלינו שבועיים לפני שעשה את זה,לסעודת שבת בבוקר ואז הוא החליט שרוצה להישאר לישון.פספסנו אותו.וזה היה כואב בלב.יותר מידיי.והוא היה קשור אלינו חזק.גם כל המשפחה שלו מאוד מאוד.המשפחה איבדה אותו באותו יום.וכולנו.כל המעגל הקרוב בעיקר.עוד לפני כן הוא נתן רמזים ואף אחד לא קלט.אךך אךך.כמה פספוס כמה.ואח שלי..רחמים איי איי איי רחמים.קשה לי לחשוב על זה.מפגרת.למה אני עושה את זה לעצמי למה.שוב ושוב ושוב.דיי למחשבות המפגרות שלי דיי.ולמה אני נזכרת כל הזמן באנשים שהתאבדו למה.באלי לשכוח וואי באלי לשכוח כבר.זה ייגמר מתישהו?נעעעע.ולמה פתאום אני נזכרת.והם אנשים יקרים ככ.ועצוב לי מאוד שזה נגמר.ולכולם יש לב טוב כזה.מן מחנה משותף..איי איי איי פוף.וזה ככ אמיתי.מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך.אז..נונו.בחייאת.

הוא היה כזה תמיד מחייך מבחוץ..אבל לא שמנו לב למה שקורה בפנים,וגם כשכן,הוא לא רצה ככ לשתף פעולה.עם אף אחד.חוץ מאח שלי.כולם אמרו את זה בשבעה.אח שלי היה המלאך שלו.אח שלי ניסה המון ו..בעעעע זה השפיע המון המון המון אבל כנראה שזה גם כבר מאוחר מידיי.כואב הלב.איי איי איי.אני לא מצליחה להירגע.להירגע באמת.אעלק מרגישה טוב.על מי את עובדת מפגרת.על מי.כמה צעקה הייתה לו בפנים כמה.למה אני לא מצליחה לשחרר למה.למה להכביד עליי יותר למה.יש לי מספיק.למה גם עוד למה.והיום היא נפתרה.פף.ה' ירחם.והייתי צכה להקשיב לה המון וזה הוציא ממני מלא כוחות.אבל זה עשה לה ככ טוב אז שווה את זה.אז זה כן היה מדוייק,עם כמה שזה כואב.תשחררי ת'אחיזות שלך.תשחררי.ככ רוצה כבר לפרוס כנפיים.לחשוב רחוק.לחלום רחוק.להגיע רחוק.אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.לישון לא באמת עוזר.לא לקחתי היום.מפגרת כבר אמרנו.ואני רוצה לראות מאוד אותו שמח ולא באלי שמאוחר מידיי ועבר זמנו.לא באלי.וזה לא מעניין מה באלי.באלי זאת מילה בעעע.וכואב לי שזה סופו.פף.למה טעטע למה.והוא היה תמיד איש טוב ועם לב טוב.וצריך את הרב קרליבך.והיום שמעתי שם מישו מנגן תשיר 'ממקומך'.היו לי דמעות בעניים.והוא ניגן טהור לבכות.וזה עשה לי טוב בפנים וקרע לי ת'לב.אני צכה גאולה כבר ותחיית המתים ובית המקדש.צכה ככ ואי אפשר לחכות אבא אי אפשר לחכות.מתי מתי.עד מתי אבא עד מתי.מתי תמלוך אבא.מתי תמלוך בציון.בקרוב.בימנו בקרוב בימנו.לעולם ועד תשכון.תתגדל ותתקדש בתוך ירושלים עירך.לדור ודור לדור ודור ולנצח נצחים.אייי איי איי.ועיננו תראנה מלכותך כדבר האמור בשירי עוזך.על ידי דוד משיח צדקך על ידי דוד משיח צדקך.דוד המלך אךךך אךךך דוד המלך.כמה זמן שלא הייתי שם כמה זמן.ושוב דמעות.אני לא יכולה כבר אבא.אני לא יכולה לחכות לך יותר.

אני צכה להיות חלק ממשו גדול.זה חלק מהתפקיד שלי כאן.אבל אבל קשה לי.ככ.אבא.קשה לי ככ.

הייתי ככ רעה היום.זה מפחיד.טוב,לא מפתיע.מפגרת תישאר תמיד.לא הייתי איתנו בעליל.

ואיזה נסיכה היא שחייבה אותי לאכול.אני אוהבת אותה.מאוד מאוד.היא טובת לב.הרב שלוימה צריך להכיר אותה ככ ככ.

למה היא צכה לגרום לי להכניס אוכל לפה למה.למה אני לא מסוגלת לעשות את זה לבד למה.

וכל הכבוד שהתחלתי לאכול בשלוש ולא מאוד בלילה.למרות שהיא חייבה אותי,אבל עדיין בחרתי.פף.אני מבולבלת מאוד מאוד.והכל לא סותר.בעעעעע.

דבר שאני חושב עליו הבוקר וזה אקראי כמו שזה נשמע.

בהתחלה אפילו לא זכרתי איך קוראים לעצם הזו.

העצם הזאת שמאמינים שתישאר ולא משנה מה יקרה

שממנה הכל יתחיל מחדש ברגע מסוים על הזמן.

מה הדבר האחרון

הפרט הכי קטן ואקראי

משהו שלא שמים אליו לב אולי אבל הוא הכי מהותי בך

משהו שעליו הכל נשען

משהו שמחזיק אותך גם בלי לדעת

שלא משנה מה עוברים הוא נשאר

וישאר

תמיד

שגם עוד מיליון שנה כשהכל כבר יעלם ויתחדש בצורה שאי אפשר לדמיין הוא ישאר כמו שהוא

דבר שממנו תצמח מחדש

כולך תיוולד מחדש ממנו

חי בשביל להילחם ביום אחר

כנראה

שדה קרב כזה שלפעמים אתה מנצח לפעמים מפסיד אבל שדה קרב

כשאתה מפסיד אתה נסוג כמו במלחמה

מפסיד בקרב

וחי

וחוזר להילחם ביום אחר

כנראה שאין ברירה.

די פחדני האמת

כמו אדם שמשכנעים אותו בניגוד לרצונו

הוא יישאר באותה דעה בדיוק.

כמו הצביעות הדתית שמכפרת על חטא שיש לה חשק אליו בזה שהיא מגנה חטאים שהיא מתעניינת בהם.

כל אחד וכל דבר חוזר למקום

או שלא

החיים ממשיכים בשלהם כמו זרם

לוקחים אותך איתם

זה יכול להפתיע, להיות טוב להיות רע העיקר שקורה מה שקורה.

הזנחתי את הקריאה בזמן האחרון

צריך לחזור לזה

משמעת מתרופפת זה לא סימן טוב

קפה שני להיום

מירי המזכירה מספרת איך היה היום הראשון

אני מחייך משאיר קהל אחר שיאזין והולך להסתגר ולשמוע תכנים שונים

תוהה על שובניזם ושמרנות וכמה רע בן אדם יכול לצאת כי הוא מאחל לאמא שתגדל את הילדים שלה בעצמה ולא מטפלת אדישה עם טלפון בשביל שהיא תצא לעבוד.

כנראה שזה מורכב יותר או שלא

המהפכה התעשייתית מודל 2026

להפשיר במיקרו ולשלוח לגן

סיפור

לתקשר

בכתב, בעל פה, בתמונה, בסרט, בספר

כמו אלה שמצלמים את עצמם או את אותו דבר ואותו מקום כל יום באותו זמן במשך חודשים או שנים. אם תסתכל על אחת מהתמונות לא תבין כלום, גם אם תדפדף מהר.

אם לא תאט לא תבין

זה המשפט

יש סיפורים שהם לא עם דרמות גדולות הכל בפרטים הקטנים, כל מיני שינויים קטנים מזעריים ששמים אליהם לב לאט, מקרוב, לאורך זמן.

בסיפור בעל פה כבר אפשר להפליג רחוק, לערב דמויות, לפרט, להמציא, להגזים, לשנות. הכל תלוי במטרה להגיע לפנטזיה המוחלטת של המציאות האמיתית.

החיים הם רצף של מקריות, של תאונות, של היתקלויות שמרכיבות קשרים ומצבים עם אינסוף הסתעפויות אפשריות ואפשרויות. דלתות מסתובבות שנעקרות מהצירים באגרסיביות הגורלית של החיים. זה סיפור

החגים מגיעים וכמה סיפורים הם מביאים איתם

כמה סיפורים הם יביאו

כמה התניות כמה אהבה, שנאה, כעס, השפלה, בדידות, שמחה, געגוע הם מביאים איתם.

מישהו אומר לי שהחג האהוב עליו הוא סוכות כי כשהיה ילד בנה מחנה עם אבא שלו. כמה פעמים שמעתי משפט כזה שאין לו קשר לחג ועדיין הכי קשור אליו ומביא את כל המטען של החג עד שנמות.

יש סיפור על געגוע

איך שוקלים געגוע

היה לי פרופסור אחד זקן שהתאהב באישה אחת והם היו יחד אבל היא חזרה אל הארץ שלה, מעבר לים. הם לא נפגשו יותר אחרי שנפרדו וכל אחד המשיך בחייו. כששאלתי אותו איך הוא מעריך את הגעגוע אליה הוא ענה 7 קילו ו-600 גרם בערך.

לא הבנתי והפרופסור לקח אותי לעלית הגג.

הראה לי את כל המכתבים שנשארו בפינה קרועים ואמר לי

לאורך השנים כתבתי לה המון אבל לא שלחתי מכל מיני סיבות.

כל ערימת הדפים הזאת שאתה רואה כאן, אם תרים אותה ותשקול אותה תגיע ל-7 קילו ו-600 גרם ככה זה היה הבוקר.

זה משקל הגעגוע שלי אליה והוא גדל מדי יום ורגע.

החגים יכולים להיות כבדים אבל יש בהם מטען שמספר משהו גם אם הוא רע וגם אם טוב זה אנחנו וחלק מהחיים. זה לא דת ולא הלכה ולא תורה גם זה חלק מזה. זה נמצא בכל דבר וכל רגע.

עכשיו לקרר בירות לעבור בחנות ולהביא וויסקי בדרך לבית ולצלול לערב עם ספר או סרט ולצאת מהפיוטיות הזאת

שרק הולך ומקצין את עצמו באיזו מערבולת שמכניסה אותך עמוק יותר ויותר במעגלים רחבים.

כמו אפקט הפרפר טעות קטנה בגיל צעיר הופכת להיות אסון בקנה מידה היסטורי כמה שנים אחר כך.

עצימת עיניים קטנה וזהו

תוסיפו לזה את עייפות החומר והזקנה שקופצת עליך מגיל 37 והלאה כמו איזה חיידק טורף שמתעלק עליך ויש מתכון מושלם.

מבט אחד במראה בבוקר כבר לא סלחני

בטח אחרי ערב של בירה וחצי ליטר של משהו חזק יותר הכל מרגיש הרבה יותר כבד לתפעול

זה לא מה שהיה

אז המלחמה נמשכת בכל הכוח כמו שבוקובסקי אמר

כל עוד אפשר תרביץ

מחפשים את האהבה עצמה לא אחרת שאוהב אותה.

נשמע עמוק אינטיליגנטי אבל לא יודע כשזה לא פשוט זה לא זה.

בסוף אתה כאן היא מחייכת אליך כי מי באמת יושבת בבית קפה עם מחשב ללמוד? הכל הצגה בשביל לצאת קצת וליצור קשר כלשהו אבל זו סימולקרה היא לא באמת מפלרטטת איתך.

גם אם כן זה כבר לא הענין

שני טיפוסים בעיר הגדולה שמחליפים כמה מילים ומימיקה מסוג מסוים כמו בסרט של גודאר שזה מאוד פשוט וטבעי.

המרחב הזה גם יכול לזמן אליו כל מיני שיחות ועניינים משלו.

תיאוריות לתוך החיים ולמי אכפת.

אכניס שישייה למקרר

והוא מנסה

לשמור על איזה ניצוץ של משהו

והכל בתוך מערכת עסקית של מפעל עם תזרים רציני

וזה מנווט יפה וחכם בין קווים מקבילים כמו פסי רכבת לאופק הדדי

היא מחייה אותו משם באיזה משהו חדש ומרגש שהביאה אישה אמיתית וזה עושה לה טוב כמו שלו זה עושה טוב רק ממקום שונה.

הוא דואג שיהיה כל מה שצריך

חסר מדף שם

הכיור מלא

הכל נשחק יש חוסר מהותי כי זה לא נבנה נכון ואז מתחילה עבודה

ואיזה שטויות זה עבודה

יעוץ זוגי טיפול

כמה רומנטי זה להתאמץ על מלאכותיות של קשר

איזה חיים יש לזקן שמנשימים?

לא מאמין בחרא הזה וזה גם לא ענין של אמונה.

ואז יש איזה סערה שמזיזה הכל

אותה אותו

וזה סבבה

אין סטריליות וואקום

ולא מתרגש מזה

נותן לזה יחס משתעשע עם הסופה הזאת

וחוזר

וגם היא רואה ולומדת

צריך את הגמישות לצאת בשביל למצוא חזרה את הדרך להיכנס גם אם זה ממקום אחר

כמו איזה גנב בתוך מבוך של כספות

הכל מלא ונוצץ בטח מרחוק והוא יודע בדיוק מה הוא עושה ואיך

נוגע ללב

ועדיין שהמוח ישלוט ישים את המושכות עליה ויחזיק קרוב

גם אותה וגם את מי שצריך

וברתימות האלה מתקדמים

זה כמו ריקוד

כמו מוזיקה קלאסית בתחילת סרט שואתי עם רקע של דרזדן המופצצת בהתחלה בסוף היא כמו אישה שיודעת בדיוק איך לחזור לעצמה כזאת חתיכה היום

רק לתת לה בטחון ולדאוג למה שהיא צריכה

אני יוצא איתם טיולים וכל מיני צועדים בעיר

מגלים מקומות חדשים

איזה הרפתקה זה לילד לצעוד ככה לגלות עוד דרך למקום מוכר

ולא משנה כמה הדרך ארוכה אם היא חדשה אז היא נקראת דרך קיצור

וזה מהעיניים שלו

מגיעים לאיזה גן משחקים חדש התרגשות

סצנה שלמה של הורים שאני נמנע ממנה גם אם זה אומר שאקפוץ ואשחק איתם בכל המתקנים אם צריך.

מסתכן באירוע לב אבל התחלתי להתאמן אז נשרוד בינתיים.

ויש אמא שגם כנראה לא מתאים לה והיא מתחילה לדבר איתי

ואני עונה

מדי פעם נעלמים לראות מה ומי צריך עזרה

וממשיכים מתוך הבנה הדדית של המחיר שיש

הפרעות קשב חיצוניות לחיים

וכנראה שלא ניפגש יותר אבל זה היה נחמד

ומחיה בדרך שלו

מרגש משהו אפילו

ריגוש לעניים

כמו סיפור שעוד לא נכתב מאיזה במאי סוג ז' על תסריט רומנטי דהוי

ואז יוצאים חזרה

כל אחד קיבל את הדופמין שלו להיום

וככה החיים מזמנים לך בדיוק מה שצריך רק לשים לב

ליופי הפשוט שעוטף אותך

מחלקים שוטים של אלכוהול בכניסה?

שנדע שאין באמת למי להצביע כאן?

רק המילה הזאת מדגדגת לי ביד ללכת להביא בירה

כל סיטואציה חברתית אבל זה השיא

הכל אותו דבר וזה ראי העולם והחברה והאהבה

יחסים בין בני אדם

הבטחות בלי כיסוי

חיבורים ונישואים מתוך אינטרס ענין אידיאלים עמוקים

ממש אחד לאחד סיפור האהבה המושלם

כל המוטיבים כאן וחזק עד הפירוק המוחלט שיבוא כי שם יש תאריך תפוגה או פירוק יזום.

אלה רוצים הכל בלי לתת כלום

אלה נותנים הכל בלי לקחת

בינתיים הילדים צורחים

ההתחלה שהיתה חלקה מתחילה לרעוד

אולי נעזוב אותה ונתחבר להיא

הכל אותו דבר

שומע כנסיית השכל דברים בלחש

הדבר היחיד שיחזיר לשפיות

אעבור לרוסיה

אפילו הנשים (המהממות) שם עם אופי בנוסף

תתחבר להיא. כן. פששש

לעשות ככל אשר יורוך

תראי את גפני נשבר הלב

יש פה הקבלה אחד לאחד

או שטויות של מגזרים.

זה רחוק ממני ומיותר.

תשחרר מה שמיותר לך.

אתה מתעסק באנרגיה כלואה ומבוזבזת.

כדי ליצור קשר עם הרב צבי ישראל טאו, הדרך המקובלת והישירה ביותר היא לפנות אל מזכירות ישיבת הר המור בירושלים, שבה הוא מכהן כנשיא הישיבה. הרב אינו מחזיק בטלפון סלולרי אישי או באמצעי מדיה דיגיטליים ישירים.

ניתן לפנות למזכירות הישיבה בדרכים הבאות:

• טלפון קווי במזכירות: 02-642-4242

• הודעות וואטסאפ (WhatsApp): 055-924-8832

• דואר אלקטרוני: office@harhamor.co.il

• כתובת למכתבים וביקור: רחוב אריה ורשבסקי 8, קריית יובל, ירושלים

• טופס פנייה מקוון: ניתן לשלוח הודעה ישירות דרך עמוד יצירת הקשר באתר ישיבת הר המור

"The man"

FUCK