את צכה ללמוד לכאוב. צכה ללמוד לבכות. דמעות שיטהרו אותך ויתנו ללב קצת להרגיש, משו, אפילו טיפה.
צכה ללמוד לצעוק. לצעוק כי כואב ולצעוק כי קשה ולצעוק כי נמאס וכבר כי אי אפשר יותר. כואב כואב וכואב וזהו.
את צכה ללמוד לתת מקום, פשוט להיות. לתת ללב לכאוב ולתת מקום לחיוך המפגר הזה שלך ולתת מקום לילדה המכוערת שאת שלא יצאה מהמיטה חודש ולתת מקום להתמודדויות שלך ולתת מקום לעצמך.
ואת שונאת ללמוד.
אז לא, את לא תלמדי.
את תמשיכי לסבול ככה..
