היי בנות,
על אף הרצון העז לשמור על אופטימיות וראש מורם, ברגע שאני שומעת מילה אחת שלא רציתי לשמוע ואני מתרסקת..
אז היום היינו בבדיקה אצל האורתופד לבחינה של העקמת.
על פני השטח- שוב לא נאמר שומדבר וודאי, גם כאן נאמר שאין לדעת מה יהיה כי קטסרופה זה לא אבל והיה חשוב להדגיש את האבל זה תלוי בהתפתחות הילד בסופו של דבר
יש ילדים שחיים כל בצורה תקינה עד 120 ויש ילדים שיש בעיה שנה שנתיים אחרי שהם נולדים ויצטרכו לעבור ניתוחים מורכבים.
בואו נגיד שזה לא מה ששבר אותי היום.
ביחד עם האורתופדית הייתה הבחורה שעשתה לי את האלטרסאונד ואז היא גם זרקה שוב ״הכליה לא נראית טוב.. המרקם שלה...״ וכמובן דאגה להזכיר לי שאני לא חייבת לחכות עד הסקירה בשבוע 22 לקבל החלטה שבמידה וארצה לסיים את ההיריון לפני אני יכולה.
כאילן... באיזה קטע? אחזתי באמון ככ גדול שיש לי כאן שלושה שבועות קריטים!!! ככה נאמר לי בשבוע שעבר שמוקדם לקבוע את גורל הכליה אז.. מה הלחץ לסיים את ההיריון ולא לחכות לממצאים סופיים? שוב לשמוע שהכליה לא 100%, אני יודעת את זה.
אני מנסה להתפלל שכן יקרה נס, או שיתנו צאנס אמיתי לעוברית
התחושה הזאת שכל רופא שבודק אותי עושה לי את הפרצוף הזה של ״את מבינה שיש לך כאן היריון לא תקין, תסיימי אותו מה את ממשיכה בכלל״, כאילו מה אני מפגרת שאני ממשיכה את ההיריון?
הם לא מבינים כמה נלחמתי להשיג את ההיריון הזה!!!!!
כמה בכיתי היום.... לא האמנתי שאתרסק ככ מהר ועכשיו שוב לחפש כןחות להתמודד.
אני מתחילה לחשוב שאני חיה בסרט וההיריון הזה הולכת להסתיים... אני לא רואה אור בקצה המנהרה םשוט לא.
כמה שלא רציתי לחשוב על זה, היום אני מבינה שיש סיכוי גדול שאצטרך לעבור לידה שקטה... בכלל לא הקדשתי לזה מחשבה.
אני לא מבינה, רק אתמול קיבלתי ברכה מהרב חיים קנייבסקי אז למה כלןם לא קורה??
אוף בבקשה שמישהי תשפוך לי קצת אור, תקווה, לא להתייאש...
אני אובדת עצות, הלב שלי מרוסק.
אני לא מסןגלת לחשוב בכלל שאני הולכת לאבד את העוברית הקטנה שלי, הראשונה שלי, היריון ראשון שלי אחרי שנתיים.
בבקשה בבקשה בבקשה שזה לא יהיה הסוף שלי.
על אף הרצון העז לשמור על אופטימיות וראש מורם, ברגע שאני שומעת מילה אחת שלא רציתי לשמוע ואני מתרסקת..
אז היום היינו בבדיקה אצל האורתופד לבחינה של העקמת.
על פני השטח- שוב לא נאמר שומדבר וודאי, גם כאן נאמר שאין לדעת מה יהיה כי קטסרופה זה לא אבל והיה חשוב להדגיש את האבל זה תלוי בהתפתחות הילד בסופו של דבר
יש ילדים שחיים כל בצורה תקינה עד 120 ויש ילדים שיש בעיה שנה שנתיים אחרי שהם נולדים ויצטרכו לעבור ניתוחים מורכבים.
בואו נגיד שזה לא מה ששבר אותי היום.
ביחד עם האורתופדית הייתה הבחורה שעשתה לי את האלטרסאונד ואז היא גם זרקה שוב ״הכליה לא נראית טוב.. המרקם שלה...״ וכמובן דאגה להזכיר לי שאני לא חייבת לחכות עד הסקירה בשבוע 22 לקבל החלטה שבמידה וארצה לסיים את ההיריון לפני אני יכולה.
כאילן... באיזה קטע? אחזתי באמון ככ גדול שיש לי כאן שלושה שבועות קריטים!!! ככה נאמר לי בשבוע שעבר שמוקדם לקבוע את גורל הכליה אז.. מה הלחץ לסיים את ההיריון ולא לחכות לממצאים סופיים? שוב לשמוע שהכליה לא 100%, אני יודעת את זה.
אני מנסה להתפלל שכן יקרה נס, או שיתנו צאנס אמיתי לעוברית
התחושה הזאת שכל רופא שבודק אותי עושה לי את הפרצוף הזה של ״את מבינה שיש לך כאן היריון לא תקין, תסיימי אותו מה את ממשיכה בכלל״, כאילו מה אני מפגרת שאני ממשיכה את ההיריון?
הם לא מבינים כמה נלחמתי להשיג את ההיריון הזה!!!!!
כמה בכיתי היום.... לא האמנתי שאתרסק ככ מהר ועכשיו שוב לחפש כןחות להתמודד.
אני מתחילה לחשוב שאני חיה בסרט וההיריון הזה הולכת להסתיים... אני לא רואה אור בקצה המנהרה םשוט לא.
כמה שלא רציתי לחשוב על זה, היום אני מבינה שיש סיכוי גדול שאצטרך לעבור לידה שקטה... בכלל לא הקדשתי לזה מחשבה.
אני לא מבינה, רק אתמול קיבלתי ברכה מהרב חיים קנייבסקי אז למה כלןם לא קורה??
אוף בבקשה שמישהי תשפוך לי קצת אור, תקווה, לא להתייאש...
אני אובדת עצות, הלב שלי מרוסק.
אני לא מסןגלת לחשוב בכלל שאני הולכת לאבד את העוברית הקטנה שלי, הראשונה שלי, היריון ראשון שלי אחרי שנתיים.
בבקשה בבקשה בבקשה שזה לא יהיה הסוף שלי.
❤️