זאת שאלה של חינוך אבל בכל זאת:
מה אתם חושבים על חינוך עי הצגת תמונות מזעזעות?
אני יודעת שהחינוך הגרמני היה ככה.
אבא שלי קרא ספר לילדים בני 5 עם ציור איך ילדה הופכת לאפר כשהיא משחקת עם גפרורים.
אני חושבת שזה איום ונורא
אבל וזה האבל הגדול:
כל שנה לפני פורים מגיע לביס היסודי שוטר שמסביר למה נפצים זה מסוכן בעזרת מצגת עם תמונות של כוויות.
זה באמת מרתיע ילדים.
מה חושבים?
נ.ב.: אין שום כוונה שתשלחו פה תמונות מהסוג הזה. אל תשלחו כאלה
היא אומנם עובדת מאוד ואפילו מידי אבל זה פוגע בנפש קשות
עדיף שהם יראו את זה בתמונות ולא ירגישו/ יראו את זה אליהם
וגם הקטע הגרמני זה יותר מחינוך של פעם שהיו מרביצים לילדים שמפרעים
אני חושבת שחשיפה לרוע (גם אם מהצד הנגדי), גורמת לסף הזעזוע לרדת.
ברגע שסף הזעזוע יורד- זה גורם הן לתפיסת הרע כפחות שלילי ממה שהוא במציאות, והן לפחות רתיעה ממנו.
כאשר אדם רואה דברים מגעילים/מפחידים/מוזרים- לאט לאט הוא כבר לא מתרגש.
הרגש כהה, הלב כבר לא שם לב, וכשבאמת צריך את רגש הרתיעה- הוא כבר לא קיים, הוא לא נוכח.
אדם חסר רסן ופחד- הוא לא אנושי, הוא חייתי!
פחד נועד להרתיע- יש לו תועלת, בלעדיו לא היינו נזהרים.
חבל לבזבז את הרגשות האלו- וכשיהיו נצרכים, כבר לא יעבדו.
אצלינו הביאו הרצאה נגד הטכנולוגיה, הראו תמונות מזעזעות של אנשים לפני השימוש באנטרנט, ואחרי.
היו בנות שבכו (חחחחחח, אשכרה!), אבל אני כ"כ זלזלתי (בלב) במרצה- למה זו הדרך היחידה שלך בשביל להעביר את המסר?
אם יש משהו מאחורי המסר שלך, תעמוד מאחוריו, תגבה אותו- אין צורך להלחיץ בנות.
אם תהיה משכנע הוא יועבר גם בלי כל הסצנות המוזרות.
קיצור, יש דרך להעביר מסר- לא דרך רגש שלילי.
היה בבית של סבתא שלי ספר, שהקריאו לי בילדות- עם מלא סיפורים כאלו
נו, יפתח המלוכלך
לא ממזמן הספר המקורי הובא לידי- ונורא התרגשתי ושמחתי לקרוא אותו שוב. הסיפורים האלו הם חלק מהילדות שלי
ובלי לחשוב יותר מידי, הקראתי אותו לאחותי.. (3) היא לא הייתה סבלנית כל כך והעדיפה ללכת לשחק, אבל אני נשארתי לקרוא את הספר ולהיזכר
הספר הזה אולי לא היה אהוב עליי- ונורא ריחמתי על ההורים של נורית הגפרורית, אבל באמת לא נגעתי ושיחקתי עם גפרורים שהייתי לבד בבית, הודות לנורית. היום הוא בהחלט הספר האהוב עליי. אני צריכה אחד כזה משלי- אבל בטח לא מייצרים אותו יותר.
אז חלמתי להקריא לבנות שלי את הספר עם הניסכות והנצנצים, אבל אחותי ממזמן השמידה אותו. היום אני רוצה את יפתח המלוכלך לילדים שלי
ואם הספר העתיק המקורי ישרוד(ואם בעלי לא יתנגד,) אני אכניס את הספר הזה לבית שלי (אני יכולה להבין את ההתנגדות)
לא, זה לא עשה לי נזק בלתי הפיך, ולא הפסקתי להיות עדינה ושברירית גם אחרי שקראתי אותו 100 פעם.
כן, הוא לא מוסרי, וכן יש דרכים אחרות לחנך
אבל יש בזה טעם של פעם-
אז גם אני, גם אמא שלי ואולי גם הבת שלי ניזכר בברק המפונרק שלא אכל מרק ולרוע מזלו כמעט מת מרעב, ונחייך.
נ.ב- אני ממש חייבת למצוא את הספר הזה ולשמור אותו חזק חזק אצלי
משאירה המון צלקות על הנפש..
זה חינוך מאוד תקיף. מאוד קיצוני בעיני.
מזעזע ברמות!
בעניין הנפצים - גם לא חושבת שהגיוני להראות לילדים תמונות. אפשר להמחיש את הסכנה בדרכים אחרות.
אני מאוד זועמת על העניין.
גם בתור נערה, קשה לי לראות מראות לא נעימים... וחסדי ה' יש לי כישרון כזה להיות הרבה בבית חולים
כדי לראות דברים מסוג זה..
ובואו שכמה שזה מרתיע, זה לא תמיד עוזר.. מנסיון.
זה ירד מאדד (ברוך ה'..)
אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה
ואוו איך בא לי כבר את החופש הגדולל🤭
מה הסיבות שלכם בחיים?
בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.
ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.
בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי
לא יודע.
מבררים את זה, מחפשים את זה
הלוואי וידעתי
כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...
ככה עד שיבוא המשיח....
הפורום חזק להיות פעיל והם דיבורים חזקים אז מוזמנים להעלות נושאים מעניינים שאתם מתלבטים בהם אם סתם שאלות, חוויות, רגשות ופריקות
יש לי הדרן ויש תקלה ואין לי אינטרנט במכשיר (שהוא גם ככה דפוק (חצי טאצ) ובלתי נסבל) אני לא יכולה לקבל לטלפון אימיילים ובנוסף האפליקציה שלהם לא עובדת
יש למישהו דרך לעזור לי?
בבקשה אני נואשת נראלי אם עד סוף שבוע הם לא חוזרים אליי אני עוברת לנוקיה (ונוקיה זה זוועה)
אם מישהו יעזור לי אני אשמח מאוד
או סרטים אחרים
