זאת שאלה של חינוך אבל בכל זאת:
מה אתם חושבים על חינוך עי הצגת תמונות מזעזעות?
אני יודעת שהחינוך הגרמני היה ככה.
אבא שלי קרא ספר לילדים בני 5 עם ציור איך ילדה הופכת לאפר כשהיא משחקת עם גפרורים.
אני חושבת שזה איום ונורא
אבל וזה האבל הגדול:
כל שנה לפני פורים מגיע לביס היסודי שוטר שמסביר למה נפצים זה מסוכן בעזרת מצגת עם תמונות של כוויות.
זה באמת מרתיע ילדים.
מה חושבים?
נ.ב.: אין שום כוונה שתשלחו פה תמונות מהסוג הזה. אל תשלחו כאלה
היא אומנם עובדת מאוד ואפילו מידי אבל זה פוגע בנפש קשות
עדיף שהם יראו את זה בתמונות ולא ירגישו/ יראו את זה אליהם
וגם הקטע הגרמני זה יותר מחינוך של פעם שהיו מרביצים לילדים שמפרעים
אני חושבת שחשיפה לרוע (גם אם מהצד הנגדי), גורמת לסף הזעזוע לרדת.
ברגע שסף הזעזוע יורד- זה גורם הן לתפיסת הרע כפחות שלילי ממה שהוא במציאות, והן לפחות רתיעה ממנו.
כאשר אדם רואה דברים מגעילים/מפחידים/מוזרים- לאט לאט הוא כבר לא מתרגש.
הרגש כהה, הלב כבר לא שם לב, וכשבאמת צריך את רגש הרתיעה- הוא כבר לא קיים, הוא לא נוכח.
אדם חסר רסן ופחד- הוא לא אנושי, הוא חייתי!
פחד נועד להרתיע- יש לו תועלת, בלעדיו לא היינו נזהרים.
חבל לבזבז את הרגשות האלו- וכשיהיו נצרכים, כבר לא יעבדו.
אצלינו הביאו הרצאה נגד הטכנולוגיה, הראו תמונות מזעזעות של אנשים לפני השימוש באנטרנט, ואחרי.
היו בנות שבכו (חחחחחח, אשכרה!), אבל אני כ"כ זלזלתי (בלב) במרצה- למה זו הדרך היחידה שלך בשביל להעביר את המסר?
אם יש משהו מאחורי המסר שלך, תעמוד מאחוריו, תגבה אותו- אין צורך להלחיץ בנות.
אם תהיה משכנע הוא יועבר גם בלי כל הסצנות המוזרות.
קיצור, יש דרך להעביר מסר- לא דרך רגש שלילי.
היה בבית של סבתא שלי ספר, שהקריאו לי בילדות- עם מלא סיפורים כאלו
נו, יפתח המלוכלך
לא ממזמן הספר המקורי הובא לידי- ונורא התרגשתי ושמחתי לקרוא אותו שוב. הסיפורים האלו הם חלק מהילדות שלי
ובלי לחשוב יותר מידי, הקראתי אותו לאחותי.. (3) היא לא הייתה סבלנית כל כך והעדיפה ללכת לשחק, אבל אני נשארתי לקרוא את הספר ולהיזכר
הספר הזה אולי לא היה אהוב עליי- ונורא ריחמתי על ההורים של נורית הגפרורית, אבל באמת לא נגעתי ושיחקתי עם גפרורים שהייתי לבד בבית, הודות לנורית. היום הוא בהחלט הספר האהוב עליי. אני צריכה אחד כזה משלי- אבל בטח לא מייצרים אותו יותר.
אז חלמתי להקריא לבנות שלי את הספר עם הניסכות והנצנצים, אבל אחותי ממזמן השמידה אותו. היום אני רוצה את יפתח המלוכלך לילדים שלי
ואם הספר העתיק המקורי ישרוד(ואם בעלי לא יתנגד,) אני אכניס את הספר הזה לבית שלי (אני יכולה להבין את ההתנגדות)
לא, זה לא עשה לי נזק בלתי הפיך, ולא הפסקתי להיות עדינה ושברירית גם אחרי שקראתי אותו 100 פעם.
כן, הוא לא מוסרי, וכן יש דרכים אחרות לחנך
אבל יש בזה טעם של פעם-
אז גם אני, גם אמא שלי ואולי גם הבת שלי ניזכר בברק המפונרק שלא אכל מרק ולרוע מזלו כמעט מת מרעב, ונחייך.
נ.ב- אני ממש חייבת למצוא את הספר הזה ולשמור אותו חזק חזק אצלי
משאירה המון צלקות על הנפש..
זה חינוך מאוד תקיף. מאוד קיצוני בעיני.
מזעזע ברמות!
בעניין הנפצים - גם לא חושבת שהגיוני להראות לילדים תמונות. אפשר להמחיש את הסכנה בדרכים אחרות.
אני מאוד זועמת על העניין.
גם בתור נערה, קשה לי לראות מראות לא נעימים... וחסדי ה' יש לי כישרון כזה להיות הרבה בבית חולים
כדי לראות דברים מסוג זה..
ובואו שכמה שזה מרתיע, זה לא תמיד עוזר.. מנסיון.
למה כ"כ משעמם פה?????
או לשטו"ל
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הספר:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com
אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.
אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.
אולי די כבר?!
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הסיפור:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com
האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?
בדיוק כמו בחיים האזרחיים
הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.
ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר
אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא
ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.
הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.
בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf
יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.
כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות
אשמח לתגובות....
אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"
הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה 
לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)
מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון
על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.
אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.
אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411
תודה
מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות.
הסיפור באורך 38 עמודים.
פרטים על הסיפור:
השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל.
תקציר:
ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.
אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.
עד להימור הגדול מכולם.
