אתה יכול לדבר עם ההורים שלך אחד על אחד על זה, הם יטפלו בזה כראות עינהם

אבל מצידך הוא צריך חמלה וחום ואהבה

זה עניין בינו לבניהם.

ואין לה גבולות, פשוט אין- וזה לא שההורים לא מציבים, זה פשוט בגלל שהיא לא מודעת להיות הגבול, גבול.
היא באמת מסכנה, יש לה הרבה בעיות- קשב וריכוז, היפראקטיביות, ויסות חושי (היא יכולה להרביץ, ולא לדעת את ההבדל בין מכה ללטיפה, וכו'), מיזופוניה (רעשים מסוימים יכולים להוציא אותה מדעתה).

היא מאד חכמה- אבל יש דברים שנשגבים מבינתה,

היא לא מבינה מה המובן של חברות- איך חברות מתנהגות, מה הן לא עושות, איך להתחבר למישהי.

היא בודדה, ופורקת את תסכולה בבית, ההורים שלי סובלים מזה- אבל לא מעירים לה, כי זה לא יועיל, 
צעקות סתם מבזבזות אנרגיה מיותרת- אם אין מי שיקשיב להם בכלל...

אולי יש סחבה שבגללה ההורים לא מעירים לילד?
אולי הם עושים זאת מתוך אסטרטגיה חינוכית כלשהי?
חבל שתתערב להם- גם אם הם טועים, כי אחרי הכל הילד הזה שייך להם, ויש להם את הסמכות לטעות בחינוכו.

החינוך של ההורים שלנו לא ביידים שלנו! חשוב להוציא את זה מהראש

המון פעמים אנחנו באים ומתערבים בחינוך ומנסים לעזור או לחנך אח מסויים.

זה לא התפקיד שלנו! והאמת שלמדתי את זה בדרך לא פשוטה...

מייעצת לך להרפות מהעניין. אם לחנך את אחד מהילדים של הוריך - זה אותך בלבד.

בואו לא ניקח על עצמינו משימות שביניינו - לא אפשריות בגילנו ובמצבינו כילדים להורינו ואחים לאחינו שאותם אנו רוצים לחנך

אם אתה יכול לעזור במשהו - לדעתי זה רק לתת דוגמא. אחים שלנו, בעיקר הקטנים, מסתכלים עלינו ולומדים ממנו..

האמת שמצחיק לראות את אחים שלי הקטנים מחקים אותי בלי לשים לב בכלל

האמת שממש מבינה אותך..

ובכלל כשכתבת - 
אם אתם רוצים שלבן שלכם יהיה גבולות- אתם צריכים לקבוע לו אותם!!!!! למה אתם מצפים שהילד יהיה מחונך אם אתם לא מתאמצים בלעמוד מולו על דעתכם???!!

סליחה אם הייתי תקיפה - לא בכוונה תחילה!

אני אישית אומרת לכם שזה ממש מעצבןןן! זה בלתי נסבל שהאחים הגדולים מנסים לחנך אותי... אני לא יוגעת מה תעשו, אבל לחנך במקום ההורים - זה לא הפתרון. יש דרכים אחרות.

אבל אתה יכול לומר את זה להורים, כאילו להסביר להם..

לא ממליצה לך להתערב..

תבדוק אם יש משהו שמציק לו

לכולם זה קורה לפעמים..

רק אל תשימו לב אל זה יותר מדי...

אבל מיזדהה מאוד אם ההרגשה יש לי אחות בדיוק ככה רק שהמצב יותר גרוע

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....