שלום.
אחי הקטן, בן 8, ילד תוסס ופעיל.
הוא מצפצף על כל דבר שאומרים לו, מציק לכל האחים, עושה מה שבא לו, ומקשיב בקול ההורים רק אם הם צועקים עליו.
להורים שלי מאוד קשה איתו. לעמוד מול ילד שפשוט לא שם עליך- זה הסיוט של כל הורה ומורה...
אבל אני מביט מן הצד ומתפחלץ למראה עיניי;
כי אני מזהה את הסיבה להכל.
כשהוא מציק לאחיו, והאח מחזיר לו- ההורים לא מענישים אותו אלא את האח. אותו דבר אם האח מציק והוא מחזיר. הוא לא יוענש.
כשהוא מבקש משהו והורי מסרבים- או שהוא יחפור להם קצת וישכנע אותם, או שהוא פשוט יצפצף עליהם והם יתעלמו.
(זה דוגמאות, לא להיתפס אליהם בדווקא)
וליבי מתרעם בקרבי;
אם אתם רוצים שלבן שלכם יהיה גבולות- אתם צריכים לקבוע לו אותם!!!!! למה אתם מצפים שהילד יהיה מחונך אם אתם לא מתאמצים בלעמוד מולו על דעתכם???!!
מה עליי לעשות? להתערב במלאכת הוריי? להעיר להם? לשתוק ולתת להם לעשות מה שהם חושבים לנכון? האם עליי לנסות לחנך אותו בתור אחיו הגדול, או לא להתערב בתפקידם של הורי? ואוליי בכלל האבחנה שלי על המציאות שגוייה?
סליחה אם יצא לי קצת מבולבל, קצת קשה לתמצת מציאות שלמה בכמה שורות...
