אני יגיד לך תאמת זה היה גם מצחיק וגם מרגש

תודה נשמה!

בהצלחה ענקית איתך.

שולחת לך חיזוקים ואל תדאגי בסוף עוד נצחק על התקופה הזאת...בנתים תהיי חזקה!

אגב לכולנו יש ימים כאלה מעצבנים..אל תדאגי גם הם עוברים..

מזדהה איתך,לכולם קשה!!

וכתבת מהממםם!!

אבל זאת התחושה הזאת

אני יוצאת לריצות 

מנגנת על גיטרה מלא

ניפגשת עם חברות

ובכללי כן עושה דברים

אבל זאת התחושה הזאת שאת לא עושה שום דבר משמעותי

ואף אחד לא מבין אותך

וכול הזמן מעירים לך מנסים לשפר אותך

זה קשה

ומההרגשה הזאת בא הפריקה הזו

אם לא הייתה קורונה גם אז היינו מרגישות ככה?

שאין לנו משמעות לחיים, שלא עשינו היום איזה צעד לדבר גדול יותר

או שלא היינו בכלל שמות לב לזה וממשיכות בחיינו הסואנים 

ולא מרגישות שאין לנו את הניצוץ, את זה שבעז"ה יביא את הגאולה לשלמה

כי אני צריכה לפרוק עצבים

על ההורים, הלימודים, החדשות ועל הכול

ההורים אין לך שליטה, על הלימודים במידה מסוימת גם לא

אבל, על החדשות? למה להכניס לעצמך זבל לחיים בכח? תוציאי אותו באופן מודע

אבל בזמן האחרון משעמם לי הרבה...

החיים שלי רצו קדימה כול הזמן פעלתי, עשיתי, אירגנתי

ועשיו אין לי כלום מזה

וזה החור שמפריע לי

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....