כאילו נכון שיעקב אהב אותה יותר אבל חוץ מזה אין שום שיפוט על לאה או בניה.

להיפך, רוב עמ"י הוא מצאצאיה הישירים של רחל.

או שמה שהוא היה הוא שיהיה?

בין כך ובין כך זה לא באמת נותן לנו ידיעה חשובה כלשהי על היחס בין האמהות הקדושות כיום.

אבל מה ההשלכה המשמעותית של הידיעה ההסטורית הזאת מעבר לאותה ידיעה?

לצערנו גם יכול להיות שבעקבות השואה וההתבוללות אולי המצב השתנה..

זה יכול להכניס דמיונות כזב לאנשים.

כל אחד ירא מה התכונות האישיות שלו ויפעל על פי זה.

כיום שזהות השבטים לא ברורה לא נראה לי ששיש צורך באפיין אנשים בודדים ע"פ המאפיין השבטי

בזמן שיש חלוקה לשבטים

זה עולם אחר

קשה לדמיין את זה אפילו במציאות של היום.

אבל בעדות נראה לי המטרה שיהיה הרבה יותר מעורבב.

שימור המנהגים השונים הוא נכס שאסור לוותר עליו אבל בכל זאת המטרה שעמ"י יהיה מעורבב מכל העדות.

יש שאיפה שהעדות לא יבדילו בנינו.

לעומת זאת שבטים זה דבר שיוצר הבדלה בעמ"י.

באמת השאלה במה.

כאילו מותר להתחתן בין שבטים..

אולי הנחלות.

עצם זה שכולם גרים באיזור מסויים זה עניין עמוק של הפרדה.

אני חושב שבמצב אופטימלי צריך להיות ערבוב גם אם אין עויינות.

כל תרבות יש יתרונות שכדאי לקחת ממנה.

מדינת מוצא זה עניין זניח שבמצב אופטמלי לא צריך להפריד בין אנשים.

שבטים המקור מהתורה

עדות - אין מקור ואין שום קדושה

יש קדושה במסורת אבל בעניין ארץ המוצא עצמה - אין

תשובה: הגמרא במסכת תענית אומרת שהאדם הוא זה שמכבד את מקומו ולא המקום מכבד את האדם. וכן לכאן, מסתכלים על רחל בגלל האישיות שלה ולא בגלל המקום שהיא נמצאת בו. 

הגמרא במסכת מגילה כותבת כך שבגלל הצניעות של רחל זכתה ויצאו ממנה מלכים אבל יהודה (לדעתי) קבל את המלוכה מגזרה אלוקית ולא בגלל היותו הבן של לאה.

שלאה בתפילה שלה הפכה עולמות

וזכתה שיצא ממנה

מלכות

כהונה

ותורה 

מדהים!

מה לאה זכתה בתפילות שלה.

אז עם כל הכבוד (ויש המון כבוד) לא שיכנעתם.
זה נראה כאילו אנשים מדקלמים את מה שטיפטפו להם כל השנים. (לא בקטע רע ורובוטי, פשוט כשמספרים לנו משהו שוב ושוב ושוב בסוף אנחנו בטוחים שזהווווו זה המצב אין אפשרות אחת. זה כמו עם הנרטיב של 1948 ״הערבים לא הסכימו לחלוקת הארץ, היהודים הסכימו, אז הם הרעים, אנחנו הטובים, היתה מלחמה והם הפסידו, כשאפשר לעשות zoom out ולהסתכל על זה מזוית אחרת -לגמרי- ולומר :
״רגע רגע רגע רגע, למה שהערבים יסכימו לחלק את ארץ ישראל ??  אתה לא מחלק משהו שהוא -שלך- ויקר לך -מאוד-,
**בדיוק** כמו שהיהודים לא מסכימים לחלק את ירושלים. אוקי אני סוגר סוגריים כי יצא ארוך מדי ואז חוזר ללאה שכולם שכחו באופן *מדהים* !!)

עכשיו אני חס וחלילה לא מנסה לומר ״חבר׳ה, בואו נעזוב את רחל ונתמקד מלאה !!! יש כאן טעות !!!
לא.
אני לא קיצוני.
אני אומר, חבר׳ה, אל תשכחו את לאה.
יש *בהחלט* מצב, שהתפילות אליה יתפסו יפה מאוד.

(תשאלו ״למה ? כבר התרגלנו לשכוח אותה. את מי היא מעניינת ?״)

שאלה יפה.
כי יש מצב...נניח 0.0000000000000001% שזה מה שקרה :

רחל היתה יפיפיית-על...וזהו. כל השאר ממוצע.
לאה היתה מלאך (במובן החיובי של המילה לא באמת מלאך) שמהלך על כדור ארץ, עם עיניים טובות..
משהו שכל גבר היה רק יכול לחלום שתהיה לו (אחרי שהוא מכיר אותה באמת = אהבה ממבט שני)
משהו שכל עם היה רק יכול לחלום שממנה יצאו כל הצאצאים.

אבא שלה היה אבא שהבין שבשביל מלאך כזה הוא יעשה הכל
וגם מי שיהיה איתה *יבין בהמשך* שהוא זכה בלוטו, והשניה הקטנטונת תסתדר כבר כך או כך.

אומרים ״אבל רחל ויתרה על הסימנים״
אולי...מראש ידעה שאין מצב שהאחות המלאך שלה תשאר רווקה והיא תתחתן, זה לא בא בחשבון.
או שאבא שלה תכנן הכל מראש וזה בכלל לא קשור לרחל.(זאת אומרת הסימנים ״הרדימו״ את יעקב והכל תוכנן על ידי השאר)

אבל על דבר אחד אין ויכוח. (אלא אם מישהו יגידו לי משהו שיש בתורה ואני לא יודע)
אלוהים אהב את לאה. מה זה אהב.
היה מטורף עליה.
**העובדות צועקות את זה**.

עכשיו בקבלה ובכל מה שמסביב אני לא מבין כלום.
אבל דווקא בגלל שתאריך הפטירה של לאה לא ידוע ( או שהוא כן ?)
אפשר לומר...שמרוב שהתאריך הזה כ״כ מקודש...עדיף שמעט מאוד ידעו אותו (כמובן שכל מה שאמרתי יכול להיות שטות אחת גדולה, אבל, אם משחקים במשחק, אז עד הסוף. לא יכול להיות ש ״פתאום״ דווקא לאה, דמות כ״כ מפורסמת שכולם יצאו ממנה, ואין תאריך פטירה)

אין שום בעיה שמחר נחזור כולנו לשגרה של ״רחל אימנו. למי אכפת מלאה״.
אני, בתור כהן (כן, הזדמנות לדחוף את זה שאני כהן, הרבה זמן לא דיברתי על זה)
מרגיש את לאה **הרבה*** יותר וחושב *שהמינימום*** זה להתייחס **גם** אליה.

למעשה, בלי לפגוע ברחל, זה ברור לי כמו שהשמש זורחת עכשיו,
שאני רוצה מישהי כמו לאה. אולי היא לא יפיפיית-על שאתה נמס במבט הראשוני,
אבל מישהי שכל חודש וחודש שעובר, רק מוציאה ממך יותר ויותר ״יהלומים״ מה שגורם לך להוציא ממנה יותר ויותר ״יהלומים״,
והאנרגיה הזו יכולה ליצור דברים מדהימים למשך עשרות שנים.

לסיכום : אל תשכחו את לאה. יכול להיות שזה מבחן.
״שולחים״ את כולנו לרחל... כשהדבר האמיתי זה לאה.

(לא לצחוק על הדוגמא הבאה, השתדלתי)
זה מזכיר לי את מה שקרה בנחל האסי (קיבוץ ניר דוד), בשיא המחאה,
הגיעו המון עמך ישראל שלא כ״כ הבינו מי נגד מה, וכשהם הגיעו לשם, אז הקיבוצניקים הפנו אותם ואת הילדים לבריכה..
במקום לנקודה החשובה באמת בנחל שהיא לב המחאה.
עמך ישראל הגיע לבריכה (בחינם) וחשב שהוא ״הראה״ לקיבוצניקים כשלמעשה הבדיחה היתה על חשבון עמך ישראל.

לא לשכוח.
הכל כאן סיעור מוחות.
אז לקחת הכל בצורה קלילה.

אני אומר לקחת הכל בצורה קלילה,
כי ביום שישי, אני מקווה שסוף סוף יהיה כאן פוסט ״שבת שלום״  נורמלי.
(אם אף אחד לא יפתח כזה פוסט, שוב לא תהיה ברירה ואני אפתח)
וכולם יגיבו ״שבת שלום״ במקום ״אוקי, הוא אמר ככה על רחל ? אז אין ״שבת שלום״.

לא יכול להיות שבפורום כזה, שכולם מדברים על תפילות, תורה, גמרא, ישיבות, תורני, דוס, זיווגים מסביב לשעון,
לא יהיה פוסט ״שבת שלום״ לפני כניסת השבת, עם *לפחות* 100 חברי פורום שרושמים ״שבת שלום״.
זה מינימלי. זה לכבוד המהנדס הראשי ולא אף אחד אחר. ואם צריך תשימו תזכורת.

(לבחור עם הלבן בסוף ששואל ״מה לגבי ״שבוע טוב״, ״חודש טוב״ ?
תשובה :  גם להם צריך להיות פוסט מיוחד וקבוע עם לפחות 100 חברי פורום שמגיבים. זה מינימלי.)

בהצלחה.

אין לי בעיה לקבל את מה שאתה אומר, אבל תביא ראיות

איך אתה יודע שאלוהים אהב את לאה? כתוב שהוא ריחם עליה ולכן פתח את רחמה

לאה רימתה את יעקב, ורחל הצדקת שתקה כל הלילה. ההיגיון אומר שאלוהים יאהב את רחל ולא את לאה...

מי אמר שרחל היתה "רק יפהפיה וזהו" ולאה היתה מלאך?

וכמו שכתבתי כבר, רחל תמיד היתה האהובה ("וירא ה' כי שנואה לאה")

אל תדאג, אין לי נגיעות אישיות בדבר, ככל הנראה אני משבט יהודה שזה הכי לאה...

אין קשר לטפטוף... זה פסוקים מפורשים.

אתה מכיר בכלל את הסיפור עם הסימנים(הוא האמת לא נמצא בפסוקים)?

אם זה באמת באמת מעניין אותך אז  תשאל תלמידי חכמים ולא כאן בפורום...

ובינתיים,

לא קראתי תגובות קודמות אבל לדעתי הקטנה והאישית,

נותנים יותר מקום לרחל בזכות שהיא ויתרה ומסרה את הסימנים ללאה אחותה. זה לא סתם ויתור, זה ויתור שמנע הלבנת פנים (שמוטב שאדם יכניס עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים),

ובזכות שבעקבות כך זכתה רחל שתפילתה, ודוקא תפילתה תישמע לפני הקב"ה בזמן שישראל יצאו לגלות- 

רחל מבכה על בניה - מדרש אגדה אמר, שהלכו אבות ואמהות לפייס את הקב"ה על שהעמיד מנשה דמות בהיכל ולא נתפייס (הקב"ה כעס ולא הסכים לסלוח על העמדת צלם בתוך בית המקדש, כל אחד מהאבות נכנס לפניו וניסה לפייס אותו, אברהם אמר עקדתי את יצחק, יצחק אמר הסכמתי להיעקד, יעקב אמר היו לי צרות כל חיי.. ואז *קפצה* רחל ונכנסה).

נכנסה רחל אמרה לפניו רבונו של עולם רחמי מי מרובים רחמיך או רחמי בשר ודם? הוי אומר רחמיך מרובים, והלא אני הכנסתי צרתי (צרה זאת אישה נוספת) בתוך ביתי שכל עבודה שעבד יעקב את אבי לא עבד אלא בשבילי. כשבאתי ליכנס לחופה הכניסו את אחותי ולא די ששתקתי, אלא שמסרתי לה סימני! אף אתה, אם הכניסו בניך צרתך בביתך שתוק להם. אמר לה יפה למדת סנגוריא יש שכר לפעולתך ולצדקתך שמסרת סימנך לאחותך. (רש"י הקדוש מביא את המדרש בפירוש בירמיהו לא, סוגריים וסימני פיסוק הוספתי)

מהמדרש הזה לומדים שעל אף כל צדקותם של האבות הקדושים, הקב"ה שמע דווקא לרחל אימנו... ולא לחינם היא נקברה בנפרד ודווקא בדרך, כדי שכאשר יצאו לגלות יעברו על קברה והיא תבקש עליהם רחמים. ואם הקב"ה שמע דווקא לתפילתה אז בוודאי שכדאי לבקש על קברה.

הערה חשובה: לא מתפללים לרחל אימנו! ולא ללאה אימנו! ולא לאף צדיק! מתפללים לה' ש*בזכות* אותו צדיק ישמע את התפילה.

ולא שכחנו את לאה אימנו, רק שלאה אימנו קבורה על כל האבות והאמהות הקדושים ולכן אין עליה פוקוס בנפרד, אבל בוודאי שמערת המכפלה היא מקום קדוש ועליון והיא פתח גן עדן ממש והתפילות בכל מקום עוברות דרך שם אז בטח שכדאי להתפלל גם במערה הקדושה.

ויהי רצון שיתקבלו התפילות.

תודה על האפשרות לכתוב את זה, מקווה שהייתי ברורה... ואם לא אז אנסה לדייק יותר

אני לא מבין מאיפה הבאת את הטענה בכלל.

ואם יש מי ששם את רחל במרכז הבמה ביחס ללאה הוא צריך להביא הסברים מאוד טובים על זה.

חוץ מזה - לצורך העניין, פחות משנה אם אנשים מדקלמים או לא מדקלמים.

יותר משנה התוכן של הדברים. אם הדברים הנ"ל אינם משנעים אותך אין טעם להתייחס לכוונות של האנשים

שזה ממש תלוי למי מיקשבים איזה סוגי רבנים או מורים וכו...כול אחד מתמקד במשהו אחר אבל זה נכון שבאמת הרבה יותר מתמקדים ברחל ולי זה תמיד מאז שאני זוכרת את עצמי צרם לי

מסמלת את הדרך, הגלות, החזרה הביתה- "כי יש שכר לפעולתך ושבו בנים מגבולם"

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.