וקשה לי עם המצב הזה ממש, אבל אני לא רוצה כלום.
אני חשבתי שכבר זהו, ואז הנחיתו את זה עליי.
אתם יודעים שהמצב שלי גורם לי לא להגיד כן, אז למה אתם נותנים לי להחליט על זה.
זה מטומטם ה'רק' הזה. זה מטומטם המצב.
ואז פתאום יש עוד אופציה, ואני לא רוצה אותה בכלל בכלל.
תבינו. אין לי מוטיבציה. היא נגמרה לפני שנים.
למה שאני ארצה את זה בכלל. פף
חוץ מזה שזה אומר לעזוב הכל ולחזור לפה לתמיד ואני ממש לא רוצה את זה כי זה יעשה לי רע מאד.
זה כל כך מורכב המצב הזה וואי.
להגיד להם כן? מה לעשות?
אני לא יודעת ואני מתוסכלת בגלל זה ברמות פסיכיות.
זה חוק מטומטם החוק הזה.
והכללים שלהם ממש גם.
ונמאס לי מהכל, באמת. אין לי כוחות להילחם, אני רק רוצה להרפות ושיהיה קצת יותר בסדר. זה לא קורה.
אני לגמרי מקנאה בה. תסקלו אותי כמה שבאלכם, אבל אני עדיין מקנאה. אני רוצה גם.
ובכלל פשוט אוף. אני לא יודעת להחליט. אני גרועה בזה.
וכבר סופשבוע ושום דבר לא יכול להתקדם ככה.
כבר מאוחר מדי.
פף סתומה שאני.
אני רק רוצה שתבואי
ותגידי לי
שיהיה טוב
יהיה טוב
וכל הדברים המפחידים
לא יראו אותי
לא יקרו עוד
לא יהיו עוד
