אצלי זה קצת שונה כי אני בקושי בוכה  כי קשה לי לחשוף רגשות 

ואם הם מתוסכלות אז זה סוג של רגש שמתעורר חזק יותר אלם מאשר אצל בנים ואז הם יכולות לבכות

ורגשות אצל האישה חזקים הרבה יותר מאשר אצל בנים

אז זה הגיוני שהיא תבכה יותר

שזה לא קשור לרגשות ככ.. ולכן זה היה נראה לי קצת מוזר שבנות בוכות יותר.. אבל יכול להיות שזה בגלל שאני מתוסכלת הרבה . יותר מהרבה אנשים בגיל שלי. וזה גם ממש בתקופות. 

זה כי צלי לפחות אני די פריקה או כי אנימנסה להסביר מה מציק לי ופשוט לט מביניםםם

אני לא בוכה מתסכול, אני בוכה סתם כי אני דרמטית

ובכיתי בטירוף חשבתי הולכת ליפול לי אני איהיה חסרת אצבע

היה אמבולנס מתחת צעקתי לו שיבוא להציל אותי, אבל הוא לא הקשיב, אמא שלי כן

התקשרה פה שם הלכתי לבית חולים

בכיתי לרופאים שאני לא רוצה לשחרר את הנייר סופג כדי שהיא לא תיפול, 

ואז אחרי שהורדתי כולם צחקו עליי שזה כלום ושום דבר, שמו לי חומר וחבשו לי אותה

אלוהים, תפחיד אותנו הרבה רק אל תעניש.

בקיצור, שום תסכול בסיפור, רק דרמה

את אולטרה אולטרה לחוצה יואוו 

בננים, קחו את זכות הדיבור בחזרה- ותגידו האם אם, וממה אתם בוכים.
בתודה הנהלת אנא ערפעה.

"הנהלת אנא ערפעה"

אוי, זה טוב.

הם בקושי לא יכנסו לדיון על הרגשות של הנשים

אז את מוזמנת להכניס אתם לדיון ע"י תיוג

@בן @עוד @בן

עכשיו הם בטוח יראו.

אגב, כל המתוייגות כאן הן בנות.

רק כשחותכים בצל

הן פשוט לוקחות דברים באופן יותר מוגזם.

יצא לי לראות יותר בנים שמחפשים צומי מאשר בנות.

וגם אצל השכנים, אבל אצלם גם הבנות מחפשות צומי עם מכות...

וגם זה שאת נדירה

את פשוט דיברת בכללי וזה לא ממש מחייב

אני בד"כ לא בוכה מכאב, (כאילו גם, אבל הבנת) וזה יותר... מתסכול.

דוגמא: 

אם יהיה טיול משפחתי שאני נורראאאאאאאאאא ארצה לצאת אליו, ופתאום מסתבר שכל המשפחה לא צריכה להיות בבידוד ואני כן.

יכול להיות שאני אבכה על זה שביאסתי ואכזבתי כ"כ את כולם...

ות ככה הבנים בטוחים שיחשבו עליהם אם הם יבכו. יש מן תפיסה כזאת שבנים צריכים להיות גברים וגיבורים ואסור להם לבכות או להראות סימן לחולשה.

אז הם לא בוכים בקול, הם בוכים בלב. כי גם להם יש רגשות.

@שפרינצא בוזגלו, את צריכה לקרוא...

כאב מסתתר, הוא הילד של אהבה ושנאה.
הוא אח של הכלה וקבלה, הוא הילד המקופח.

לא נותנים לו מקום, והוא מאד בודד.

רע לו, עצוב לו, הוא מרגיש לא רלוונטי.

רע לי בשבילו, רע לו בשבילי.
ההדדיות הזו אומרת- לא תתני לי מקום? אני אתן לך!
יהיה לך כואב, תטבעי בתוכי.
עצוב לי עצוב לך- ואת לא תתייחסי.
לא תתייחסי, ותדחיקי, תדחיקי ותכאבי.

לא נפטר אחד מהשני- עד שנשלים האחד את השני.
את תתני לי מקום, ואני אתן לך.
אני אשחרר אותך ממני, את אותי ממך.

ותבכי...

שטויות כמו ביולוגיה משפיעות גם על הסף הדרוש לבכי.

כלומר המצב הדרוש בשביל שבן יבכה הוא פי כמה יותר גדול מבנות, ואז תוסיפו השפעות סיבתיות...
לא למדתי את זה, סתם אנשים שלומדו ביולוגיה סיפרו לי, אז כמו כל דבר אחר באינטרנט,כמובן שלקחת את זה בערבון מוגבל.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...

אתה מרגיש בדידות כי אין לך חברים? מה עם חברים לכיתה בלימודים?

אתה לא חבר בתנועת נוער? 

זה הנקודה יש לי חברים אבל אני לא רוצה לבנות את הקשר שלי רק בשביל להרגיש שיש לי חברים ואני לא בודד...(מוזמן להסתכל בשרשור החדש על ללכת לסניף מעורב שאתה לא כל כך מאמין בזה אבל צריך בסוף חברה..)

א- אדם בסופו של דבר מול עצמו גם כשהוא עם חברים וגם כשהוא לבד... האם אתה מהווה חברה טובה לעצמך? 

מעניין לך עם עצמך? האם אתה חבר טוב לעצמך (רגשית)?

תכנס פנימה. בכל אחד יש עושר פנימי וזה תענוג לגלות אותו.

ב- נסה לשים לב לזה שאתה אף פעם לא באמת לבד, תמיד מושגח בידי מישהו שאוהב אותך אהבת עולם...