מאז שאני זוכרת את עצמי אני ככה..
בוכה הרבה, לבד, עצבנית, לא מובנת.
יש תקופות שמחות אבל אפשר לומר ש70% מהחיים שלי זה תקופות שלא.
אני רוצה למות.
אני לא רוצה להמשיך לחיות,
אין בי אמונה ולא תקווה שהחיים שלי יכולים להיות יפים. שאני יכולה להיות יפה ומאושרת ומוערכת ואהובה.
תמיד הרגשתי ככה, מאז שאני זוכרת את עצמי, נניח מכיתה ד' בערך,
תמי חסרת ביטחון עצמי לגמרי,
לבד לבד בדמעות ובכאב ולא מצליחה לשתף אף אחד, בוכה המון,
וגם כשהיו ימים שמחים- תמיד הייתי עוצרת רגע וחושבת לעצמי- זה לא שווה את זה, הייתי מוכנה עכשיו למות ולהיעלם מהכל.
אני רוצה לדעת אם יש לי מחלה נפשית, אם אני מתמודדת עם דכאון או מה, מה יש לי..
איך אני יכולה לדעת?


