רווגע זה כאילו כל העולם פתאום נכנס להילוך איטי וגם בשבת (לי לפחות) אני מרגיש מין התעלות כזאת, יותר כיף ללמוד תורה בשבת. ככה אני מרגיש..

את מוצש...חחח סתם סתם

ושיש זמן ללמוד. (זה אירוני שבגלל ה"לימודים" אין זמן ללמוד..)

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....