פעם כשהייתי קטנה, אני הייתי הטובה. הילדה האחראית, הרגועה והיציבה בבית. הייתי יפה, וחכמה, ועזרתי וזרמתי ויזמתי, עשיתי טוב.
ואז נפגעתי. נפגעתי במשך תקופה ארוכה ושתקתי, האמת שקראתי לעזרה, צעקתי בלי קול, אבל מסתבר היה מידי רעש כדי לשמוע את הצעקה הדוממת הזאת. הצעקה הדוממת שלי.
ארבע שנים של סבל, ואני, ילדה רגישה וקטנה שהייתי, לא ידעתי לעצור ולהפסיק אתזה נכון, אז המשכתי לסבול, סבלתי מאד.
הסבל נגמר. אבל הוא ריסק אותי. השאיר אותי שבורה ורצוצה. ילדה פצועה.
המשכתי לעזור, בחיי שניסיתי לתפקד ולחיות נורמלי, ליצור חברויות, המשכתי להצליח בלימודים, המשכתי לתפקד ולחיות, ואני בעצמי לא ידעתי כמה שבורה הייתי.
היה לי קשה. הסתבכתי בתוך עצמי, הסתבכתי נורא.
באיזשהו שלב התחלתי לצעוק שוב, צעקתי בלי קול, רמזתי שאני במצוקה. ניסיתי להסביר כמה קשה לי, אבל אף אחד לא שמע. אף אחד לא הבין.
ואז קרה מה שקרה, וכולכם התעוררתם, לקחתם אחריות וניסתם לעזור, אתם עוד מנסים לעזור.
ואני שואלת, איפה הייתם עד עכשיו? למה התעלמתם מהצעקה הדוממת שלי עד אז?
ועכשיו מאוחר מידי, אני כבר לא הילדה הטובה שלכם. אני ילדה רעה. ואני לא מתפקדת ולא חיה ולא אחראית.
ואולי, אם לא הייתם כאלו חירשים אז, היה פה עוד את מי להציל. חבל שלא היו לכם אוזניים.
ואז נפגעתי. נפגעתי במשך תקופה ארוכה ושתקתי, האמת שקראתי לעזרה, צעקתי בלי קול, אבל מסתבר היה מידי רעש כדי לשמוע את הצעקה הדוממת הזאת. הצעקה הדוממת שלי.
ארבע שנים של סבל, ואני, ילדה רגישה וקטנה שהייתי, לא ידעתי לעצור ולהפסיק אתזה נכון, אז המשכתי לסבול, סבלתי מאד.
הסבל נגמר. אבל הוא ריסק אותי. השאיר אותי שבורה ורצוצה. ילדה פצועה.
המשכתי לעזור, בחיי שניסיתי לתפקד ולחיות נורמלי, ליצור חברויות, המשכתי להצליח בלימודים, המשכתי לתפקד ולחיות, ואני בעצמי לא ידעתי כמה שבורה הייתי.
היה לי קשה. הסתבכתי בתוך עצמי, הסתבכתי נורא.
באיזשהו שלב התחלתי לצעוק שוב, צעקתי בלי קול, רמזתי שאני במצוקה. ניסיתי להסביר כמה קשה לי, אבל אף אחד לא שמע. אף אחד לא הבין.
ואז קרה מה שקרה, וכולכם התעוררתם, לקחתם אחריות וניסתם לעזור, אתם עוד מנסים לעזור.
ואני שואלת, איפה הייתם עד עכשיו? למה התעלמתם מהצעקה הדוממת שלי עד אז?
ועכשיו מאוחר מידי, אני כבר לא הילדה הטובה שלכם. אני ילדה רעה. ואני לא מתפקדת ולא חיה ולא אחראית.
ואולי, אם לא הייתם כאלו חירשים אז, היה פה עוד את מי להציל. חבל שלא היו לכם אוזניים.