נראלי שרק בנות יענו לך כאן

חחח ניזכרתי נראלי מתי.. ניסחפתי לזה קשות תאמת.

בוכה הרבה... 

אבל יאלה פעם באה נשמח אותך!

סרטים

סדרות

חברות

דיכאון

עצבים

ריב עם ההורים

הטלפון שלייייי

הלימודים

הקורונה

שנימאס לי

שאני מרגישה ייאוש

מרוצים להעיף אותי מהלימודים

שאני מתגעגעת לשטויות [לא מפרטת]

שאני חוטאת...

בסך הכול טוב לי אבל

כשאני מתוסכלת. כשפוגעים בי אבל בצורה קשה ממש נגיד כשחברה טובה אומרת לי משו שלא האמנתי שתגיד..ת'אמת לפעמים זה תלוי במצב רוח לפעמים סתם אני במצב רוח ברצפה ואני יכולה סתם משו הכי קטן יעצבן אותי ואני יבכה עכשיו רציני כאילו מישו מת... 

אני אשאיר את זה ככה, כשמשהי תבין

את האמת: אני לא אוהבת לבכות מול אנשים.

הפעם האחרונה שבכיתי מול מישהו הייתה ביום השואה כשפתאום קלטתי מה הלך שם.

בכלליות: אני בוכה הרבה בשירותים. שם יש מנעול ולא יפתחו לי באמצע.

אני בוכה כשמעליבים אותי, זה נשמע ילדותי אבל כן.

אני בוכה כשאני מרגישה שאני לא עומדת בקצב - בכל התחומים בחיים.

אני בוכה כשקשה לי לעמוד בלחץ חברתי 24\12.

אבל אני לא בוכה מול אנשים.

אני חושבת שזה בגלל שאני עצמאית כזאת... אני עושה הכל לבד, בלי עזרה מאף אחד.

לא יודעת, אצלי אני מרגישה שהבכי זה סוג של פריקה.. שיחרור..

ואנלא בוכה בפומבי.. בחדר, במיטה.. או שזה משהו רציני... נגיד שרואים בכיתה איזה סרט קשה, גוש קטיף וכזה בסיגנון

אז זה פשוט מתפרץ בלי שליטה..

וזה פעמים בודדות...

בד"כ כזה שחוזרת מהאולפנה אז משתחרר....

אבל, לגמרי בכי אצלי זה פריקה.

במיוחד סרט אחד - האוסף של ידידיה.

כל שנה כשרואים את האוטובוס מתרחק ואת האח הגדול שאומר בתפילת הדרך "ותחזירנו לביתנו בשלום" אני בוכה.

די זה עצוב

נכון, גם.. יש מלא סרטים ולא משנה איזה סרט😥 כל דבר על גוש קטיף..

מציף הכל.

נוראי. וכואב כלכך. מרגישה את הכאב בנפש. 

אבל ממשיכה..🤔

זה נראה לי כאב בריא..

זה טוב שזה כואב וקשה לנו. ה' ישמור.

שנזכה בעזרת ה' עוד לחזור לגוש קטיף!!!! ונזכה לגאולה שלמה ברחמים!!!

אמן!!!

על עצמי.. והיה הרבה על מה... ןלפני זה זה היה על גוש קטיף.... אשכרה 3 שעות בכיתי מבטיחה.... נראה לי לאף אחד כאן זה לא קרה... אבל באמת .... זה היה נוראי... כי זה משו שממש נוגע בי כי נולדתי ביום של הגירוש וההורים שלי גרו בגוש.... ועד השנה לא העזתי לראות שום דבר שקשור. תמיד מצאתי תירוצים... והשנה לפני תשעה באב אמא שלי ראתה ואני הייתי במחשב ושמעתי את זה ופשוט לא יכלתי .... ברחתי לחדר ובכיתי 3 שעות ועד הבוקר ראו שבכיתי...

כשמשהו שאני אוהבת פוגע בי או מזלזל בי

זה פשוט גורם לי לבכות

אבל מזה דמעות חבל על הזמן!!!

תלוי איך מסתכלים על זה ואיך מיישמים את זה... בכל מקרה תלונות לאמיר דדון....

(חוץ מזה זה גם תלוי מה זה אומר הכל)

חח סתם צריך לדעת קצת להתפלסף

שעולות לי מחשבות על כל מיני דברים

פרידות- אבל בפרידות זה בדיליי.. אני לא אבכה בפרידה עצמה אבל אתם יכולים לפעמים למצוא אותי מתחילה לבכות על פרידות אחרי שבועיים..

אה.. וגם לפעמים אבל ממש לפעמים שאני צוחקת, אבל שאני ממש בהתקף צחוק.. 

ושאני חותכת בצל..

יכולה לממש)
 

כאילו נראה לי לחצי מהחברות שלי לא יצא לראות אותי בוכה.

אבל בעיקרון אני יכולה לבכות מתי שבאלי כאילו זה לא בא מעצמו זה רק אם אני רוצה, אלא אם כן זה ריב עם אחים ואז זה חייב להתפרץ.

אבל אני שונאת לבכות.

גם שאני בוכה לפעמים בלילה לה' או בתפילה אני מרגישה ממש מזויפת כי אני יודעת שזה רק בשביל שאני יהיה כמו בספרים שיש משבר ולילה אחד של בכי ישחרר הכל .

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות