ואת הכנות והרצון להביע אותה בפניה בכמה שיותר מובנים, כולל כל תחום המגע שבו גם אתה מרגיש חזק ו"מדבר" בשפת המגע הזו ובכך בעצם אומר לה: אני אוהב אותך ואני מרגיש שאת אוהבת אותי כאשר יש מגע.
הכנות והחיבור הזה לעצמך ולקשר שלכם מאוד משמחים ומרגשים, ויש לכם באמת המון ב"ה.
גם בהתחלה של דבריך שאתה קודם כל בוחר במילה "למקם" את הזוגיות - בעצם כמו אומר שהמהות של הזוגיות שלך היא זוגיות טובה *מאוד* כדבריך.
זוגיות בה גם אתה וגם אשתך נמצאים בהודיה גדולה האחד בשנייה וכמובן לקב"ה.
זוגיות בה יש ביניכם קשר טוב מאוד,
המון אהבה,
מידות טובות,
המון הערכה
כיף לכם מאוד יחד
טוב לכם מאוד יחד
בזמנים בהם אתם יחד גם בפן האינטימי-גופני - גם טוב לכם מאוד מאוד ב"ה
אתה ממש מרגיש שאששתך נמשכת אליך,
רוצה בך
מרגיש שאתה נמשך אל אשתך, רוצה בה
מרגיש שהאינטימיות שלכם טובה ומספקת
ואפילו בתקופות בלי הרבה חשק הצלחתם ליצור מרחב אינטימי ולקבל ממנו הרבה (!!!)
אין לך ספק (!!!) בשכל שהיא אוהבת אותך!
שהיא רוצה בך!
שהיא נמשכת אליך!
וברור לך כשמש (!) שמדובר נטו בהורמונים - ואף ראית זאת בצורה הכי ישירה בתקופות בהן לא היה הריון או הורמונים (ושוב - !!!)
עד כאן ציטטתי אותך מילה במילה - ואכן נשמע שגם בפן הזוגי ביניכם, גם בפן הרגשי, של אהבה, משיכה תשוקה וכו' - אתם לגמרי שם תודה לאל!
זוג מדהים וחזק וטוב עם אהבה עצומה אחד לשנייה, גם אחרי הרבה שינויים בחיים, גם אחרי לידת ילד ראשון וגם אחרי ותוך כדי הריון שני.
אז כבר אתה יכול להיות מאוד מאוד שמח, אופטימי ורגוע שהביחד שלכם - הוא לגמרי מעולה! ואף אחד לא יקח לכם אותו.
אלא מה?
החיים מורכבים גם מהתמודדויות. לכולנו. כל אדם חי באשר הוא.
והנישואין כחלק מובנה בהם ובלתי נפרד מהם, מהווים לכל זוג, ההכי טוב שיהיה, אתגרים, זה לגמרי חלק ממסלול החיים בכלל והנישואין בפרט.
חשוב לזכור זאת ולדעת זאת ולשוב ולהיזכר בכך - שנקודת המוצא היא האהבה השלמה והגדולה והטובה ביניכם,
שאתם לגמרי במקום הנכון והטוב ב"ה לנצח
ואת המורכבויות וההתמודדויות של החיים - תעברו! אולי לאט לפעמים, אולי לא תמיד בקלות, אולי יהיו גם רגשות לא טובים תמיד - אבל תעברו! ותעברו ביחד! ותעברו ותצאו מהם מחוזקים ואוהבים יותר ב"ה!
אחרי כל ההקדמה החשובה הזו (כן כן, זו רק ההקדמה שלי חח... 
)
בוא נתייחס רגע לקושי.
יש כאן קושי גם שלך בפני עצמך
וגם של אשתך בפני עצמה
וגם קושי בביחד שלכם.
הקושי שלך-
נובע בעיקר מתחושות והרגשות שאתה דחוי כדבריך.
בכל פעם בה אתה רוצה קירבה גופנית ומרגיש שאשתך נסגרת ו"לא שם" - אתה מפרש זאת כדחייה שלך.
כ"לא רוצים אותי, אולי היא לא אוהבת אותי? אני מרגיש דחוי ולא רצוי".
והמקום הזה של הרגשת הדחייה,
בפרט מהאדם שאתה הכי אוהב בעולם והכי קרוב אליו בעולם, קרי - אשתך היקרה,
הוא מקום כואב כואב כואב.
באמת שכואב.
כי אתה בסך הכל רוצה לאהוב אותה ולהיות נאהב על ידה בחזרה...
אין משהו יותר טהור וטוב ויפה מזה בעולם...
ואחת הדרכים שלך לבטא זאת היא כמובן ע"י מגע שמאוד מקרב ומדביק וחלק מהותי מהותי מחיי הנישואין.
אז קודם כל תבין את עצמך.
אתה בסדר גמור!
אתה הכי נורמלי שיש, בריא בנפשך ב"ה,
אוהב את אשתך, אוהב את הקשר שלכם, מחובר ליצר החיות (בשורוק) ורוצה להפנות את כל הבריאות והחיות והטוב הזה לקירבה וקשר בינך לבין רעייתך היקרה. זה מקסים. באמת.
גם הרגשת הדחייה שלך מובנת,
ומובן עוד יותר הקושי שאתה מתאר בגלל זה.
יחד עם זאת,
הדבר אולי הכי חשוב *בשבילך* לפהנים ולהטמיע בלבך (לא מספיק רק להבין, צריך לעבור תהליך עם עצמך שבסופו באמת תטמיע את הדברים גם בלבך) - הוא שכל פעם שאשתך לא רוצה/לא יכולה/לא מסוגלת ליצור מגע גופני - זה ***לא*** כי היא לא אוהבת אותך!
זה ***לא*** כי היא לא רוצה אותך או בך!
זה ***לא*** כי אתה דוחה אותה,
אלא כי זה דברים שקשורים ***אליה עם עצמה*** בלבד ובלי קשר אליך!
בין אם זה הריון,
בין אם זה גלולות או הורמונים אחרים,
בין אם עובר עליה משהו גופני/נפשי/רגשי,
ובין אם זה כל חסם חשק אחר - זה אצלה ושלה וזה לא אומר בשום שום צורה שהיא לא אוהבת אותך או רוצה בך!!!
ק"ו כשאתה אומר שכאשר אתם *כן* יחד טוב לכם והיא נהנית ואתה מרגיש זאת מאוד,
ז"א, שהוצאנו כאן גם אפשרות של חוסר הנאה שלה מהיחסים עצמם והוצאנו גם עוד אפשרות של כאבים שלה בזמן האישות (שאם הם קיימים יש כמובן דרכים לטפל בהם, אבל לפי דבריך לא בכך מדובר).
ברגע שתיצור אצלך את ההבנה הזו אני מאמינה שיהיה לך יותר קל.
אולי יעזור לך להשתמש כאן במודל אפר"ת - אירוע, פרשנות, רגש, תגובה
על אותו אירוע (אשתי לא רוצה קירבה כרגע למשל) - במקום לשים את הפרשנות של "אני דחוי. לא אהוב. לא רצוי.",
לשים את הפרשנות של "אני אהוב ורצוי מאוד! זה פשוט שאשתי כרגע עוברת עם עצמה דברים שלא מאפשרים לה לפתוח את המקום כרגע של החשק המיני, בלי שום קשר אליי או לאהבה שלה אליי" - ואז הרגש יהיה של הבנה במקום של דחייה ואכזבה וצער - ואז התגובה תהיה קירבה ולא ריחוק, הבנה ולא מירמור.
הקושי של אשתך:
לפי דבריך נובע בעיקר מכל המיחושים והתחושות שהיא מרגישה בהריון,
הגוף שעובד קשה כי מביא חיים לעולם,
הבחילות, ההקאות, שינוי הגוף, החולשה, העייפות הגדולה, הצרבות, הכאבים, חוסר החשק, ההורמונים וכו' וכו'
ואולי בנוסף לכל אלו יש לה עוד קשיים כדוגמת גידול הילד שכבר יש לכם, עבודה, דאגה לבית וכו' - וכל זה כשהיא בהריון ולא יכולה אולי כמו בהריון הראשון ובכלל לפניו לנוח מתי שהיא רוצה וכו' - אלא היא חייבת לתפקד כל הזמן למרות ההריון וכל הקשיים הנ"ל...
ואם כל זה לא מספיק,
יכול מאוד להיות שיש לה אפילו קושי נוסף - קושי אל מול הפער שנוצר בלית ברירה ביניכם כרגע בתחום האישות.
קושי שאולי אומר *לה על עצמה* ש:"מה דפוק בי?! למה אני לא רוצה?
ולמה כל הזמן אני מרגישה שדוחקים בי?
ולמה כל הזמן בעלי רוצה ואני לא? אוף.
ומה זה אומר? שאני אישה לא טובה? שאני לא יכולה להיות בהקשבה לגוף שלי ולרצון שלי אלא כל הזמן להיות "בשביל" מישהו אחר ולהרגיש כל הזמן נדחקת לקיר?" ועוד קולות שיכולים לעלות בליבה, כולל קולות של "האם בעלי ימשך אליי גם כשאשמין ואשתנה מעוד הריון? האם אוכל אי פעם לרצות משהו עם העייפות התהומית הזו והבחילה המזוויעה הזו?" ועוד ועוד חששות ופחדים שיכולים לעלות.
נסה רגע להתחבר למקום *שלה*, ממש להיות בעולם שלה, בראש שלה, בגוף שלה שעובר את כל הדברים האלה,
ומתוך המקום הזה נסה לראות מה קשה לה, מה היא צריכה, מה היא הכי הייתה רוצה כרגע.
זה גם יכול לגרום לעוד הבנה ולחבר.
נסה לשדר לה שהיא טובה! בדיוק בדיוק כמו שהיא! ושווה ומספיקה ונהדרת ומושלמת!
ברגע שאשתך גם תבין ותרגיש שלא דוחקים בה,
שהיא טובה ונהדת ומושלמת כמו שהיא בדיוק!
שיש לה מרחב גם להרגיש לא טוב או בהריון והכל בסדר,
שהיא לא "חייבת" שום דבר אלא רק אם היא רוצה וזה בטוב לה,
שאתה מאפשר לה את המקום שלה והמרחב שלה להרגיש מה שהיא מרגישה בביטחון שלם - ועדיין האהבה שלך אליה נשארת חזקה כמו תמיד.
שעדיין יש לה את היציבות והביטחון בך ובקשר שלכם ובאהבה שלך אליה לא משנה מה וממש בגדר אהבה שאינה תלויה בדבר.
אם אשתך באמת תרגיש כך - זה כבר יעזור לה המון. אפילו אולי ישחרר פחדים ולחצים בנושא האישות, שבהמשך אחרי שההורמונים או השלב בהריון אולי יאפשרו לה - היא תוכל להינות מכך הרבה יותר יחד איתך בקירבה.
הקושי של שניכם יחד כזוג:
חשוב להזכיר כאן שזה מחולק לשתי תקופות או "רבדים":
א. האחד - תקופות "רגילות" של השיגרה
ב. תקופות של "מצבי חירום" - במשמעות של פערים שיותר גדלים או תקופות יותר מאתגרות כמו הריון או נטילת גלולות שהזכרת.
גם כאן חשוב לעשות את ההפרדה הזו - בגלל שכל עוד ש***בשיגרה*** הכל טוב ביניכם בתחום האישות וכמו שאמרתם אתה וגם היא מרגישים אהובים ונחשקים ובטוב שלם - זה מעולה מעולה!!!
ואז בתקופות של "מצבי חירום" נתייחס לכך כמו מצב חירום - נאמר: אוקיי. אז עכשיו הריון.
אז נעשה את כל מה שעד עכשיו הבנו ועוזר ומקדם, והשאר - נרפה. נבין שזו תקופה.
ואולי אחרי הלידה באמת נחשוב על אמצעי מניעה בלי הורמונים כלל (כדוגמת התקן לא הורמונלי, דיאפרגמה או אמצעים עם הורמונים יותר נקודתיים כמו נובהרינג או התקן הורמונלי שגם אם יש בהם הורמונים - המינון ודרך העברתו לגוף שונה ואולי יכול להועיל (אישית ממליצה לחשוב על האפשרות של בלי הורמונים כלל.
אתה עצמך העדת שגם לפני ההריון הראשון, וגם בתקופה של לפני ההריון השני ולאחר הגלולות המצב היה נהדר.
אז ***זה*** המצב האמיתי שלכם!
***זו*** אשתך האמיתית והחשק האמיתי שלה שהיא לאט לאט מגלה...
ועוד כמה נקודות שעלו לי:
* בקשר למה שכתבת
"היום אפילו לחיבוקים, לפעמים היא מגיבה במבט כזה של "מה אתה רוצה ממני". שלא לדבר על נשיקות, או יותר מזה."
זה יכול לנבוע גם מכל מה שאמרנו עד עכשיו ומההריון וכו',
וזה יכול גם לנבוע במקום *או בנוסף* לנ"ל - ממקום של חשש. חשש שמא כל חיבוק או נשיקה יתפרש *אצלך* כרצון "להגיע עד הסוף", וכאילו שם אותה בעמדה של "אם את מביאה רק חיבוק אז תהיי מוכנה כבר לכך שזה יהיה או הכל או כלום.
ויכול להיות שרק החיבוק או הנשיקה דווקא יהיו לה טובים. אבל החשש הזה,
או ההתנייה שהיא יצרה אצלה אולי בטעות במוח שכל מגע=קיום יחסים מלאים חוסם אצלה גם את האפשרות הזו.
גם במקום הזה חשוב לעשות מה שפירטתי למעלה -
להרגיע את המקום שלה, שהיא לא חייבת כלום,
שהכל ברצון השלם שלה,
שהיא תתחבר לרצון שלה
ולא תרגיש לרגע שדוחקים אותה או שהיא לא טובה ולא מספיקה בכל דבר שהוא,
להטמיע זאת אפילו עוד ועוד בחיים עצמם ובפרקטיקה: להראות לה שאחרי חיבוק יכול לא לבוא כלום. רק חיבוק וזהו.
ליצור גם מצבים כאלה שיש "רק" מגע נעים/חיבוק/ליטוף/מסאז' - וזהו
ואם היא תרצה עוד - היא תגיד או תשדר, ואם לא - אז לא!
אפשר גם לאט לאט ללמוד יחד על הנושא, אפילו 2-3 פגישות אצל אשת מקצוע שאשתך תתחבר אליה יכולים מאוד לעזור,
אפשר גם להבהיר שהמטרה שלכם היא הקירבה שלכם, ההנאה שלכם, הביחד שלכם, וממש לא "אקט" כזה או אחר, גם בתוך האישות - האישות עצמה היא הכל, כל הקירבה, כל ההנאה, כל הביחד וזו המטרה עצמה!
לא שום דבר אחר,
לאט לאט להוריד לחצים, חששות ופחדים.
להבין אותה יותר
להבין אותך יותר.
שהיא תבין את עצמה יותר.
שאתה תבין את עצמך יותר.
לתקשר, כל הזמן לדבר, להיות בתקשורת פתוחה ואוהבת וכנה ומבינה ביניכם.
גם במשפט שכתבת
"היא גם לא מסוגלת לדבר על זה. דיבור על זה, פשוט גורם לה לחץ, תחושה שאני מנסה לכפות את עצמי עליה.
אני משתגע מזה." - יכול לנבוע מהמקום הזה.
מקום שאולי היא מרגישה "במבחן" או "תחת עיניים בוחנות"
או "עכשיו נדבר על זה ונבין עד כמה אני לא בסדר/או נבין שאני "|חייבת" את זה בשבילו" - כך או כך לא יצא לה טוב - אז אולי מראש הגוף והמוח מכווצים ולא רוצים להיות במקום של השיחה הזו כל עוד היא לא מרגישה בביטחון וביציבות עליהם הסברתי קודם - שאתה אוהב אותה בדיוק כמו שהיא ובכל מצב וכו'...
* ולגבי מה שכתבת:
"עכשיו כבר הייתי מוכן מראש לזה שבהריון החשק שלה ברצפה. וחוץ מזה, בינתיים כבר נצברו אצלי יותר חוויות טובות של - לא יודע איך לקרוא לזה - נורמליות, זמן עם יותר חשק, לא יודע מה."
זו באמת נקודה סופר חשובה.
כי בעצם אתה עונה לעצמך על הרבה מאוד כאן -
במצב בו האינטימיות בין בני הזוג טובה *כאשר זה קורה* (מה שנקרא: באיכות)
אז החוויה והזיכרון שלך וגם של אשתך הם *טובים*
וזה קריטי! חשוב כ"כ כ"כ!
כי הגוף שלה זוכר: כאשר אני ביחד עם בעלי טוב לי! כיף לי! אני נהנית! אני מרגישה אהובה ונחשקת! וגם הוא! ואני שם ברצון! ואף פעם לא שם כשאני לא רוצה! אז זה מבחירה שלמה, משמחה שלךמה, מהנאה שלמה
וגם אתה מרגיש וחושב: "כאשר אני עם אשתי כ"כ טוב לי! ומהנה! ואני שמח! ומסופק!
אז הגוף זוכר!
והנפש זוכרת!
ואז זה חשוב גם להווה וגם לעתיד מאוד מאוד
זה יוצר אצלכם חוויות טובות
שממש צרובות לכם בדנ"א ובדוף
ואם חלילה יווצרו חוויות לא טובו7ת של - אני שם רק כי אני חייבת, או אני שם רק כי דוחקים בי, או אני שם ולא נהנית בכלל או לא מרגישה אהובה ונחשקת בכלל - אז גם את זה לצערנו הגוף זוכר!
ואז זה ממש כמו ספירלה -
שיכולה להיות לכיוון מעלה
או לכיוון מטה
וכל חוויה טובה אחת מחזקת את הכיוון החיובי כלפי מעלה של כל החיים האינטימיים בין בני הזוג
וכל חוויה רעה נצרבת וחזקת את הכיוון השלילי כלפי מטה של כל החיים האינטטימיים בים בני הזוג...
ובכך שאתם צברתם, צוברים ועוד תצברו רק מהחוויות הטובות - זה חשוב מאוד מאוד.
תן לעצמכם זמן.
תן לעצמכם הבנה.
תן לעצמכם קבלה.
תשתמשו באהבה הגדולה והיציבה ביניכם לעבור כל דבר וגם את זה, וב"ה יגיעו תקופות בהם תצאו ממצב החירום ותעברו לשיגרה ברוכה וטובה ומהנה.
(וגם במצבי החירום יש ואפשר לעשות הרבה, גם מה שכתבתי כאמור וגם עוד הרבה שאפשר להתייעץ עם אנשי מקצוע/רבנים/אחר).
בהצלחה רבה רבה לכם רק בשורות טובות 
