חוצמזה ככה לא צריך לקום מוקדם...

שחרית זה פשוט לפעמים מש מעצבן בעיקר כשאתה גם באיזה 11 ונזכר שאתה צריך להתפלל אותה

בכללי ממש ממש ממש קשה לי אם תפילות...

לא הייתי מוותרת על תפילת שחרית, אין כמו להתחיל את הבוקר בתפילה

פשוט אפשר לראות את ההבדלים בין יום שקמים, מתפללים ומתחילים את היום בשמחה

תודו.. לא??

לבין יום ללא תפילה בבוקר..

עם כל הקשיים שבדבר....

וכן.. לא קל🤔...

סקר/דיון - נוער וגיל ההתבגרות

בכל מקרה זה שאלה שיש לי בראש כבר מחל זמן

הבנאדם פיתאום באמצע החיים שלו צריך לעשות פוס. וללכת להתפלל

אבל אני לפחות מרגישה שאם אני לא מתפללת שרית אני מרגישה גויה...
זה מעצבן באמת לא להתפלל שחרית, הפסדת את כול היו

אז גן, צריך טיפה להתאמצ, אבל ככה אתה מרגיש שאתה חי ולא "מת" (בלי תפילה) יש מבין?

תפילה אני לא אשרוד.. אבל זה ממש קשה לקום בשעות האלה ובישיבה בכלל.. אני קם בשש וצי כל יום כשיש לפני עוד 12 שעות לימוד..

לא מובן מאילו לקום ולהתפלל וללמוד כל היום!! אשריכםםם
כן נכון, קשה לקיים את מצוותיו של ה', אבל האמתי שבלי זהנ אנחנו נמות. חד וחלק אם לא נקום כל בוקר ונודה לה' באמת ובתמים כן, נתפלל אז נרגיש חולים.. ואם לא נטפל במחה... נמות חס שלום.
שה העיקר להרגיש את  ה' בכל תפילה שלי, להבין מה אני אומר בתפילה.

פשוט אמרתי שקשה לקום..

כן אנחנו אומרים הרבה אין לי כח אין לי כח אין לי כח... אבל בתכלס... זה לא שאין לי כח... זה שאין לנו כח רצון... (למדתיי את הדברים הנ"ל מ- @יהודיה גאה ! אשרייה)

ככה שהניסוח של השאלה הוא בלתי אפשרי.

על מי שחושב שהתפילה היא עול ש"מה לעשות, אני חייב..." אומרת המשנה "העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים" ה"י.

ב"ה שנתן לנו את היכולת והזכות להתפלל אליו, למה שנוותר על הזכות הזו?

באמת קשה, אבל שוב - מי שמתפלל "כי הוא חייב" ורוצה ש"יוותרו לו" על התפילות, עליו המשנה אומרת "העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים".

אנחנו מתפללים לא כי אנחנו חייבים ולא ויתרו לנו על זה, אלא כי זה טוב לנו.

אבל זה דברים מקריים, לא שאני אהפוך את זה עכשיו לדבר תמידי וגורף, לקבל "פטור" מאיזו שהיא תפילה.

את זה זה פשוט תחושה שמדי פעם עולה לי..

ועכשיו אחרי שסיימתי את מנת הדמגוגיה, אגיע לעיקר, אני מתפלל רק בגלל שיש עלי חיוב, אם לא היה כזה לא סביר בעייני שהייתי מתפלל יותר מםעם בשבוע.

זה פירוש מעניין הפירוש שאתה אומר והוא גם לא כ"כ פשט המשנה.

עסקו בתורה כל היום..(זכור לי משהו כזה)

אאל"ט

מחלוקת בגמרא, ופרשני המשנה נקטו כפירוש זה (רמב"ם, רע"ב, ועוד)

היכן?

רמב"ם

רוצה לומר בעניין קבע - שישים תפילתו כמי שיש לו עסק שהוא מצווה לעשותו, וישלמהו כדי שינוח מעבודתו ויסיר מעליו טרחו ומשאו.

רע"ב

שתפלתו דומה עליו כמשאוי. ולשון קבע שאומר חוק קבוע עלי להתפלל וצריך אני לצאת ממנה:

והמקור בש"ס

מאי קבע א"ר יעקב בר אידי אמר רבי אושעיא גכל שתפלתו דומה עליו כמשוי ורבנן אמרי דכל מי שאינו אומרה בלשון תחנונים

ונפסקה הלכה כתרוויהו.

דעתי היא בהיפוך.

ובכל מקרה, לא רלוונטי דעותינו, כי אם דברי חכמינו,

ואם פרשני המשנה פירשו כך, וכך נפסק להלכה, אז ככה זה.

מה המשמעות של נפסק להלכה בהקשר הזה?

מה זה מה המשמעות? פשוטו כמשמעו.

אנחנו מדברים על פרקי אבות, אלו מימרות מוסריות, לא הלכתיות.

מימרא מוסרית שהגמרא והפוסקים ראו לנכון לקבוע בהלכה.

או שתשאל שוב - למה אתה צריך להיכנע למה שהם ראו לנכון...

אבל אם ככה, שום דיון לא יוביל לשום תוצאה, כי גם אם זה לא היה מימרא מוסרית אלא הלכתית מובהקת - היית אומר שאתה חולק.

ועל זה שאלתי איפה המימרא הזו נקבעה להלכה? (אולי הניסוח הזה יותר מדוייק).

אם השאלה היא רק שאלה של מ"מ - עי' בעין משפט עה"מ.

אני לא רואה כאן הוראה כזו, זו טענה מציאותית שמי שמתפלל קבע לא מתפלל תחנונים.

אחרת למה השו"ע הביא זאת, לדבריך?

קודם בנית על כך שאבות זה ספר הדרכות מוסריות.

כעת אתה אומר שפסיקת מימרא ממנו בספר הלכתי - מובאת "מאותה סיבה"? כלומר - מסיבה מוסרית?

גם ספר מוסרי יכול להביא מימרא הלכתית....

נפל היסוד נפל הבנין.

משהו הלכתי?

ב. העובדה שזה השו"ע מצטט את אבות ולא הפוך.

ב. זה לא טענה כלל. איך זה משפיע?

וזה מובא בפרק שעוסק ביסודות של דיני תפילת שמונה עשרה.

וגם אם זה לא הלכה, יש למימרא הזו משמעות מאד ברורה וחד משמעית- האדם צריך להתפלל לא רק כדי לצאת ידי חובה, אלא מתוך תחנונים לה'.

אז אני לא אומר שזה לא קשה. אבל זה מה שאמור להיות.

בפרט בהתחשב שהלכתי למסכת ברכות כדי לצטט את זה....

@שחר אורן

עם משניות אחרות זה כנראה לא היה קורה.

כעת ההנחה היא שגם ברכות, וגם הטוש"ע ורמב"ם, הביאו משהו מוסרי, וזאת על יסוד בלבולינו בסגנון הדברים?

נו באמת, שחר, לא מתאים...

אני רואה בזה אמירה מוסרית בגלל התוכן, ניסתי להוכיח לך שבעצם אתה גם מסכים.

מוזר, טקסט שמופיע במקורות הלכתיים מובהקים, ואתה מחליט שהוא מוסרי....

האמירה היא אותה אמירה, עם משמעות מאד ברורה.

היחס הנכון אל התפילה הוא לא כאל חובה שעלינו לפרוע, אלא כאל זכות, והדרכה מעולה ומבורכת שקיבלנו מחכמינו, לבוא לעמוד לפני ה' ולבקש על נפשנו ועל צרכינו.

(ואגב, אני מסכים שהאמירה ביסודה, על פי פשט היא מוסרית. אם כי נראה שחז"ל הציעו בגמרא כמה דרכים שונות להוריד את זה למעשה, כדרכם של חז"ל... וזה עצמו נכתב גם כהדרכה בשו"ע.

ואני גם לא מסכים שכל מה שבשו"ע חייב להיות הלכה. כל דבר שהשו"ע ראה בו הדרכה טובה הוא הכניס. וגם עוד כמה דברים בדרך אגב, פשוט כי הם קשורים. למשל הפירוש לברכת אשר יצר.)

שאלת אותי?
או את @נשמה כללית (הוא בן)

תקוע באמצע הערב. ואם שכחת להתפלל אז אתה נזכר בול כשאתה בא ליפול על  המיטה.

להעלות מחשבה כזאת בכלל לראש??

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....