(יותר אמא, פחות אבא כי אבא שלי הוא פשוט כמוני, אז אני יודעת איך להתנהג איתו כי זה אותו ראש אותה חשיבה.)

אמרתי את זה בעבר, אני החברה הכי טובה של אמא שלי

וכל מי שמכירה אותי מספיק טוב יודעת את זה, כי כשאני מתייעצת עם חברות או משו בסגנון אני ישר חושבת אם היא תאהב את זה או לא, וכמובן אומרת את זה.

רק היום חברה אחת הטובות שלי אמרה לי "כי אצלך אמא שלך מחליטה של מי את תיהי חברה, אצלי לא איכפת לה".

עכשיו מבחינתי זה לא שהיא מחליטה, היא מייעצת ואני תמיד מסכימה איתה. ואני בטוחה שכל אמא תשמח לייעץ, גם לה יש (או היו) חברות. לגבי ההסכמה, זה כבר עניין אחר.

לאן אני חותרת? לא באתי לנפנף, רק באתי לומר שרואים אתזה מבחוץ וחברות שלי מנסות גם. 

מנסות מה? להתנהג לאמא כיאלו היא החברה הכי טובה.

(גילוי נאות, לפעמים זה גם עובר את גבול הטעם הטוב. )

איך? פשוט ככה. מה שאת מספרת לחברות שלך, תספרי גם לה. איך את מתנהלת בריבים עם חברות שלך? אני מתעצבנת לשניה עליהן, אז גם על אמא אני אתעצבן לשניה.

לא, אופס, לא דוגמה טובה, אסור להתעצבן על אמא.

דוגמה אחרת: את מדברת עם חברות במשך היום נכון? אז גם עם אמא. כל לילה היא באה אליי לחדר ואנחנו יכולות לדבר שעות ככה. אז זמן קבוע זה מדהים

יש לי חברה אחת, שפעם באיזה כיתה ו' היא התלהבה על הקשר אםובת הזה והחליטה גם, שכל התרחשות אצלה בחיים- אמא שלה תיהיה מעורבת, אם יש צורך

כיאלו מהזה מעורבת... פשוט תדבר איתה על זה

וזה החזיק מעמד ויש להן קשר נפלא היום.

הרבה פעמים כבר שמעתי אותה אומרת "אמא שלי אמרה ככה, אני הולכת לעשות ככה"

 גם אני תמיד מעודדת בנות ללכת, לשאול את הדעה של אמא שלהן. גם אם זה ריב מטופש, סתם בגד, מישהו שפגשת, משהו שהתחלת.

מבחינתי זה יהיה מזעזע אם היא לא תאהב התנהלות שלי, או אפילו את איך שאני לבושה באותו יום

למרבה המזל את ההתנהלות שלי היא מעריצה, ואת הבגדים אני מצליחה לשכנע. או שהיא מצליחה לשכנע.

ככה- הסכמה 

וכמובן כמו שאמרתי מיקודם תקשרות

(מקווה שהנקודה וההמלצה שלי הייתה ברורה בין כל החפירות.. אם לא- משהו, לא יודעת, תמיד יכולה.)

אני באמת ישים לב לזה יותר

לאף אחד בעולם לא כואב ולא אוהב כמו ההורים,

לכן יקירתי רק תכבדי אותם, וגם את מקיימת מצווה

דאורייתא  אחת החשובות בתורה, עם כל מה שעובר

עליך, את רק תתני מילה טובה ובעזרת השם אני בטוחה

שאת תצלחי בכל התחומים, בהצלחה רבה לך אמן.

הכי חשוב - תסמכי עליהם, תזכרי שהם אוהבים אותך ורוצים שיהיה לך טוב

עכשיו, כדי לחזק את הקשר - פשוט תשתפי אותם במה שקורה לך / איתך , יש לך "משבר" - תפני להורים או לאחד מהם

תספרי

אל תפחדי ממה שיגידו או יחשבו

ואפילו סתם, היה יום מעצבן / נחמד/ מגניב/ מבאס - לכי אליהם תשתפי אותם, תדברי איתם

יש לך שאלה - לכי אליהם

אני אומר מנסיון- זה ממש ממש עוזר ומפתח את הקשר ביניכם בצורה מדהימה 

מקווה שעזרתי

בהתחלה דברים שבכלל אין לך בעיה לספר, רק שאת לא נותנת את דעתך לספר להם,

הלכת ברחוב, ראית משהו מעניין, רצה לספר לחברות? ספרי גם לאמא...

אחר כך - גם דברים שהם יותר בעלי משמעות, אבל לא כ"כ אישיים ומביכים..

לאט לאט הקשר נוצר ומתחזק, ואז אפשר יותר, ואז הוא מתחזק עוד יותר, ואז אפשר עוד יותר, וכן הלאה...

בהצלחה!

וגם בלי ה"מותק", אני בן....

קחי איזה משהו קשה, אפילו אחד, שקורה לך, שאת צריכה לשתף מישהו

זה קשה לשתף

אבל לכי למי שאת יותר קשורה מבין ההורים ופשוט ספרי לו

זה בשנייה יפתח כל כך הרבה דברים

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....