היא היתה לגמרי ילדה שרוטה.. (כן כבר מגיל צעיר..) רק ממנה אני זוכרת יציאות...

כשהיא היתה קטנה היא לא ידעת להגיד ר', או שהיא ידעה אבל במילה 'לרדת' היא תמיד היתה מחלפיה את הר' בל', ותמיד שהיא רצתה שנוריד אותה מהכיסא תינוק שלה היא היתה אומרת 'אני רוצה ללדת'....... איזה שאיפות בגיל 2..

כשאח שלי היה קטן, יום אחד הוא בא למטפלת שלו, כשהו היה בן שנתיים... ואומר לה: ,יש לך עיניים ירוקות", בטון של אחד שמבין בזה.

המטפלת המשתוממת, אמרה את זה לאמא שלי, מאיפה הוא יודע צבעים...

מה מתברר, הוא כנראה שמע את הצבע הזה בבית, וחירבש לה שטויות, שהתבררו כנכונות...

בעז"ה והשתדלותנו

(יותר גדולה ממני אבל שהיא היתה קטנה...=))
הי'יתה אומרת להקריב את הכסא לשולחן במקום לקרב, ואז היא הסבירה שהשולחן כמו מזבח אז צריך להקריב אליו את הכסא....

היא נשארה גאון עד היום...=)

אמא שלי בהריון, ואחי הקטן לא ידע. הוא אמר: "אני אוכל המון עוגות וממתקים, ויהיה לי תינוק בבטן", אז אמא שלי אמרה: "כן, אבל לילדים אין תינוקות", והוא ענה: "נכון. רק לאַבּוֹת ולאִימוֹת".

כשאמא שלי סיפרה לו סוף סוף שיש לה תינוק בבטן, הוא נורא התרגש ושמח, ואז הוא אמר: "אז אני רוצה שתוציאי אותו עכשיו ואני אאכיל אותו! הנה אני רץ להביא שְתִיוֹת"

והנה יציאות שלי:

כשהייתי קטנה הלכתי עם אמא שלי למרפאה, יצאתי החוצה כי השתעממתי והלכתי לאיבוד. ואז פגשתי איש אחד, ניגשתי אליו ושאלתי: "איש, אולי אתה יודע איפה אמא שלי?"

פעם הלכתי עם כל המשפחה לטיול, ובצידי הדרך היו המון קוצים. אני חשבתי שזה פרח, ולכן רציתי לקטוף אותו, וכשנדקרתי התחלתי לבכות ואמרתי: "זה קוֹצֵה לי!"

כשהייתי בת 4, המצאתי שיר משל עצמי. זה הלך ככה- "אַפּוֹפֵּה אַפּוֹפֵּה אַ-פּוֹ-פֵּה. קִיקַלַאוּ קִיקַלַאוּ קִי-קַ-לַאוּ. אַגַגִי אַגַגִי אַ-גַ-גִי"

פעם מישהו שאל אותי מה זה "ללכת לאיבוד", אז עניתי לו: "הולכים רחוק רחוק, על הרבה מדרגות, ושם עומד איש וזה האיבוד"

כשהייתי בגן חזרתי הביתה דרך שביל שעבר ליד בית של בן מהשבט שלי. היה איתו בדיוק חבר, והם יצאו, חסמו לי את הדרך ולא נתנו לי לעבור. הם אמרו שאם אני רוצה לעבור אני צריכה להרים את החצאית שלי (כן, כן). אני, שאף פעם לא ידעתי מה זה בושה, התחלתי לצעוק עליהם: "תתביישו לכם! אסור לעשות את זה! זה לא צנוע!", והם נבהלו ורצו אל תוך הבית.

ילדים עם תסמונת דאון הם מדהימים! אולי אין לי כ"כ זכות לדבר, כי תכל'ס בקושי חייתי עם אחותי, אבל התנדבתי בבי"ס של ילדים עם פיגור ואלה עם התסמונת דאון היו הכי מקסימים! יש להם תמיד חיוך שובה לב.. שימי לב.. צריך פשוט להתייחס אליהם בצורה נחמדה וזה מה שהם יחזירו, רק פי מיליון!

ושוב אני חוזרת על דברי, אני מקנאה בך...

הוא אצלינו באומנה.. הוא היום בן חמש והוא אצלינו מגיל שבועים!!!

פשוט מלאך!!!!!

אחותי הגדולה עושה ביביסיטר לילד עם תסמונת דאון..וכל פעם שאני באה אל אחותי להביא לה איזה משו..אז הוא בא אליי וקורא לי..

הוא פשוט חמוד!!!

שהיא עם תסמונת דאון... ת'אמת היא די מקשה עליי.. אבל אני מבינה ויודעת שזה עבודה קשה פיזית ועבודה עצמית קשה לגדל ילד כזה על הצד הטוב ביותר.

(נראלי שאצלה התסמונת בעוצמה גבוהה וגם היא היפראקטיבית בנוסף לכל.. מסכנה אבל חמודה)

לי יש קטע שתמיד טורחים לספר אותו באוזניי, לכן אני יודעת עליו..

כשהיה לי יומולדת של גיל 3 בגן חגגו לי עם ילדה נוספת שקראו לה שרה, ובגן תמיד קראנו לה שרה'לה. במהלך היומולדת אמא של שרה'לה הכריזה בפני כולם ש'שרה'לה עכשיו כבר גדולה, ולכן לא מתאים שיקראו לה שרה'לה אלא שרה'.

לי תמיד קראו בקרב המש' שירה'לה (דודים סבתות וכו') ואז כשחגגו לי יומולדת איתם קמתי והכרזתי שאני כבר גדולה ולכן יותר לא מתאים שיקראו לי שירה'לה...  אבל כנראה שזה לא עזר.. כי עד היום סבא וסבתא שלי קוראים לי ככה... ואני מתעבת את זה!! זה נשמע דוחה..  אם מישו מעוניין לקרוא לי בשם חיבה אז אני מסכימה רק לשירה'לי (הבעיה היא שאני לא שלו..) או שירונת.. ואם תשאלו את אחים שלי הם קוראים לי כבר שירוnet... מעניין למה..

ממש שווים:

-לאחי הקטן, עכשיו הוא כבר גדול... (בן 9 כמעט) היה גם את התופעה של היפוך אותיות.. כשהוא היה ילד קטן הוא נורא אהב לשחק בפלסטלינה, יום אחד הוא פותח את הקופסא כדי לשחק הוא רואה שהיא מלאה נמלים.. ואז הוא צעק בכול הבית: "אמא תזרקי את הפלסטינה.. יש בה נמלים!"

-כשהו היה קצט יותר גדול.. בערך בן 3, אמא שלי סיפרה לו שהיום הולכים ל"טיפת חלב" ומה עושים שם... ואז הוא מפסיק אותה באמצע ואמור: "אמא למה צריך ללכת לטיפת חלב?! יש לנו מלא חלב בבית..

יש לי גם יצאות שלי..

-שהייתי קטנטנה, (בערך בת-4) הייה זה בפעוטון שלי(הפעוטון הכי שווה!) והזמן הייה לפני ט"ו בשבט והגננת הדסה למדה אותנו על פרות יבשים השמות שלהם וכו'... הייה לה סלסה מלאה פרות היא הוציאה פרי אחד הניחה אותו ואמרה: "זה תמר"(הייתה לי חברה בפעוטון שקראו לה תמר) ואז אני הוצאתי אגוז מהסלסה והנחתי אותו ואמרתי: "וזה ענת!" עד היום שאנחנו נפגשות ומדברות אנחנו מעלות את זה ומתפוצצות מצחוק... 

 -בערך באותו גיל.. יום אחד אמא הודיע שהיא הביאה ת'סרט "אבא גנוב 2" ושנראה אותו רק שכול הבית הייה מסודר. אחי הדגולים ממני ממש התלהבו והחלו מסדרים את הבית בקדחתנות.. אני שראיתי זאת, גם הצטרפתי למשימה.. אך לא הבנתי, מה המשמעות "אבא גנוב2" בכלל, ולפתע בתוך כול ההמולה אני פותחת ת'פה ושואלת: "מה?! מתי הספיקו לגנוב את אבא שתי פעמיים?!?!" כולם שם.. אני אחי הגדולים התגלגלו להם מצחוק שם... 

תסמונת דאון

(כן אותה אחות מהסיפור הראשון..)

נסעתי איתה למכולת, כי התחשק לי לקנות לעצמי מעדן לצאת הצום. אז נאלצתי לקנות גם לה, אחרי שהשבעתי אותה שהיא לא מספרת לאפחד שקניתי לה ולי. (פשוט היתה לי חוויה לא נעימה עם זה השבוע.. קניתי רק לי ולה ארטיק ושאר האחים שלי דרשו גם..).

כשהגענו הביתה נתתי לה לקחת את השקית עם הזוג מעדנים, ואחשלי היה באיזור, אז הסתומה הזאת אמרה לו 'יש לי כאן משהו שאסור לספר לאפחד, נהנה בננה...' אז אח שלי חטף לה את זה מהיד וראה את המעדנים.. ועכשיו הוא דורש גם... ואני מסובכת.... כי לא בא בחשבון שאני אסע שוב למכולת.. אין לי כוח..

ילדה חמודה, אבל סתומה! (אבל באמת שהיא היתה מתוקה באיך שהיא ניסתה להתחכם איתו ולא להראות לו מה קנינו, כי הרי היא הבטיחה לי לא לגלות לאפחד...)

אחיינית א' בת שלש וחצי :"אבא אפשר גלידה?"

אחיינית ב' בלי להתבלבל צוציקית בת שנתים בקושי ,זורמת "בטח!!!" היא עונה לה....

ליאור: "אוי! תראו! שמש וירח באמצע היום!"

אמא שלהן: "נכון! שניהם ביחד באמצע היום"

ליאור: "הם התבלבלו!"

אראל: "איזה צחוקים!!"

כמובן שלא יכלה לשוט איתנו, אז היא נשארה עם אבא שלי.

היה שם מן פארק חבלים, וכדי שהקטנים לא יקופחו, אז עשו להם משהו שיתאים להם.

אז אחותי אומרת לנו, הלכנו לחבלים, עלינו עליהם, ועשינו מיתוח <יעני לשרירים...>.

נקרענו מצחוק!!

!! אנחנו רושמים הכל... כשיהיה לי זמן...

פעם נסעתי עם אחי הקטן (בן 5) בטרמפ,וניסיתי לשכנע אותו שלא יספר לאמא שלי...

אז אמרתי לו שזה סוד ואסור לספר,והוא הסכים איתי ואמר שאם אני אספר הוא לא יתגעגע אלי כשאני (בעז"ה) אתחתן....

וגם פעם בליל שבת הוא השתכר מהקידוש...

בס"ד

את בטח היית שהיא אמרה אותו.. עם הבית שאני אשבור לכם וזה..

ספרי אותו.. אני לא ממש זוכרת אותו..

הייתי היום עם אחותי בגן שעשועים. במהלך המשחקים שלה שם היא הכריזה שהיא והבובה שלה עוברות דירה, כי יש פטיושות בבית שלהם.. שאלתי מה זה 'פטיושות' אז היא אמרה 'פטיושות שאני אזרוק עלייך כי את מעצבנת....' ואז הבנתי שהיא התכוונה לקטיושות. (עיצבנתי אותה בגלל שלא היה לי כוח להרים אותה לנדנדה..)

מפחיד איך שילדים קטנים קולטים את המצב ועושים ממנו צחוק..

ילד אחד ביישוב שלנו הוא הילד הכי חוצפן שיכול להיות. כשהוא מתנהג לא יפה אמא שלו שמה אותו בשירותים על שרפרף לשלוש דקות. פעם הוא עשה משהו והיא הכניסה אותו לשירותים. אחרי שתי דקות היא באה אליו ושאלה אותו: "--- נרגעת?", והוא צועק: "עופי מפה, מטומטמה!"...

אבא שלו היה מעביר לגיל שלהם שיעורי תלמוד תורה, וכל פעם שהיה מגיע עוד מישהו, הילד היה קם מהכיסא, נותן לו צ'פחא על הגב ואומר: "יאללה! 'צטרף לכוח!"

בן דוד שלי בא לבקר אצלנו. הוא לא רגיל למכוניות שנוסעות בשבת.

אז הוא צרח-"למה הם נוסעים בשבת?" וכל הרחוב מסתכל...

ואז הוא מתחיל להגיד להם למה זה לא טוב, ושה' כועס עליהם בשמים...

לכל אחד כמעט זה קורה, אבל שאתה רואה את זה-זה מצחיק...

אבל גם קצת עצוב שילד קטן יכול לחנך בן אדם גדול...

בעז"ה ובהשתדלותנו

בא אלינו ולא רגיל שמכוניות נוסעות בשבת, אז כל מכונית שעוברת הוא מצביעה עלי'ה והוא הוא חילוי'יני....

הוא הילד הכי פעור בעולם.

פעם נסענו אנחנו ועוד שתי משפחות לטיול, והגענו למקום עם גשר גדול מאוד, שבקצהו הייתה אנדרטה לזכר שני חיילים שנהרגו במקום. אחי הקטן ישב על הכתפיים של אבא שלי, ויחד הם הלכו על הגשר. כשהם הגיעו לאנדרטה, בדיוק הצטלמה שם מכשפה בלונדינית מכוערת, עם ציפורניים מכאן ועד להודעה חדשה, ועשתה פוזות למצלמה. אחי הקטן הסתכל עליה ובחן אותה שעה, ואז הוא הצביע עליה וצרח בקולי קולות:

"אבא, תראה! הנה תרנגולת!"

פעם נסענו לאיזה טיול משפחתי בשומריה נראלי, והסתכלנו שם על איזה לוח מודעות, פתאום אחותי חיבקה איזה מישהו זר ברגליים שלו.... אותו אחד הסתכל על אחותי הקטנה וחשב שנפל לה האסימון או משו כזה..... כשאחי הגדול גילה אתזה הוא התחיל לצחוווווק ושעות אח"כ הוא עו ירד עליה......... והיא הייתה בסה"כ בת 3 ומשו........

כששואלים את אחותי הקטנה מזה "חשה" ץמי שלא מכיר את המילה- יש לו חסך>,

אז היא אומרת: "שאני לוחשת"...

עוד אחד: כשהיא רצתה להגיד לנו סוד, היא הייתה אומרת:

"עטרה, יש לי סוד להגיד לך". הייתה מתקרבת לאוזן שלי ולוחשת "סוד"...

בעז"ה  ובהשתדלותנו

שהי'יתי קטנה הי'ית בנאדם מחורפן (עד היום...=)), הקטע הוא שאצלנו  כל הילדים שהם היו קטנים היו מזה לא כאלה (היום כן...=)) אז כולם אמרו שיש לי  אופי של בן ,וקראו לי תומר, אז פעם נעמדתי מול המראה ואמרתי  אני תומר, את תמר...=)

ושהי'יתי בגן, בחופש, ראיתי שכל האחים שלי מתפללים 18 כזה בפינה, אז הי'יתי מתפללת את "מודה אני" ו"שמע ישראל" שמה, ברגלים צמודות והתנדנתי...=) אז צדיקה שאני...=)

בעז"ה ובהשתדלותנו

פעם גרה באיזשו בני'ין והיו לה שכנים חילונים, אז היא ירדה עם אמאשלה במעלית ובמעלית ירדה איתם שכנה שלה, לבושה לא משו... אז היא שאלה (בקול!!) את אמאשלה "אמא, היא שכחה להתלבש?"

היום הלכתי לקחת את אחי הקטן מהמשפחתון. איך שאנחנו באים לצאת, באה חברה שלי לקחת את אחיה. אחי הקטן מסתכל עליה במבט של אחד שמבין, ואומר בטון רציני ושקול כזה - "יש לה קוקו מכוער"

היתה בערך בת 4...עכשיו היא כבר בת 10

אז פעם צילמנו אותה שרה..

ואז אבא שלי אמרה לה תעשי שמע ישראל....אז היא שמה ת'יד על העיינים ועשתה חורים בין אצבע לאצבע והיא אומרת שמע ישראל ומציצה אנחנו פשוט נקרענו!!

לא ההינו בחיים זורקים עליה עגבניות..

ואני לא חושבת שהיא חשבה את זה!!

בס"ד

מתי שאחותי נולדה (הייתי בת שנה..) אז לא ממש אהבתי את זה שאמא שלי מתייחסת אליה... רציתי שתתיחס יותר אלי..אז אמרתי לאמא שלי כזה: "אמא!! בואי נזרקוק אותה לפח!!... " איזה נחמדה הייתי... חח... אני לא בטוחה שהסיפור היה ממש ככה... זה בערך מה שאמא שלי זוכרת.... (כיום אני מצטערת על זה שלא זרקתי אותה באמת... סתם..)

צחוקים..

יעל.

נעלתי לו פעם אחת סנדלים ואמאתי לו: "הסנדלים האלה גדולות עליך..."

והוא בתמימותו עונה לי: "נכון כי אני גדול!"

אנחנו עכשיו אצל סבא וסבתא, ואנחנו עוד שניה עפים מכאן, אז הוא אמר לאמא שלי: "טוב, נו. אני מסכים לכם שאתם תלכו ואנחנו נישאר כאן". כן? רוצה לספר לי על זה?

אני בערך בגיל שנה אהיתי אוכל אבנים

ואח שלי הגדול (21) היה אוכל את הפינות של הביית  מגיל 1.5 -9  וגם בגיל שנה וחצי היה אוכל אדמה,

ויום אחד אבא שלי שם לו לארוחת צוהורים צלחת אדמה.

מאז שאחיה הקטן נולד היא התחילה להניק את הבובות שלה,

 והיא אוכל כדי שיהיה לה חלב כדי להניק את הבובות שלה.

אל תחשבו שהיא כזאת מסתולית היא מזדה אם אמא שלה.

לפני כמה ימים הוא אמר על משהו 'נו מה נסגר איתו??'..... ואתמול הוא אמר לי 'תרגיעי...'

תודו שזה מתוקי שילד בן 8 מדבר כמו נער עשרה טיפוסי.... הבעסה היחידה היא שהוא כבר לא מסכים לי לנשק אותו, אחרי קטעים כאלה, כי הוא כבר 'גדול'.......