אתה לא יודע מה יהיה מחר, וגם לא עוד שעה..

והכי מעצבן- היא מתסכלת ברמותת

קמים ב9 וקולטים שגם מתחיל לך הזום בשעה הזאת עז רבים עם עוד שני אחים שגם להם יש זום.

מסיימים את הזום ובוהים שעה במסך הריק עד שמישהוא חוטף אותו,

אוכלים קורונפלקס [עם דבש! הכי טעיםםם]

מסתובבים בבית כמו זומבים ואזקולטים שיש עוד זום, בזום הזה אתה עוד מנסה לעשות משהו יעיל אתה פותח עבודה ומתייאש תוך דקה ומעביר את שאר הזום בהסתכלות על אנשים עושים סלטות..

הולכים לבית של משהו אחר במטרה להשתעמם אצלו ומורחים את הזמן ביחד ושסוף סוף מחליטים לעשות משהו כמו לרדת לעיר או משהו כזה ומגלים שמחשיך.

לחזור לבית ולחפור קצת לאמאבא, לדבר עם האחים הקטנים, לעשות איתם מתיחות בחצר, מגיע אח גדול ומפציץ את כולם בכדורים, אני מנסה לחטוף לו את זה, אני מכוסה סימנים אדומים.

הולכת לחדר של אח שלי ומנסים להציק לו ורואים  שהוא רואה מרוול אז רואים ביחד איתו ושואלים אותו שאלות מעצבנות.

וככה ממשיכים לבזבז את הזמן ביעילות רבה עד השעה 12-1.30 פחות או יותר

נב. זה היה ממש ארוך סתם כי ממש משעמם לי ואני באמצע זום בוקר.

רשמתי בלשון רבים כדי שתרגישו שותפים...

סתםסתם.

קמים ב 7 בבוקר, תפילה וזה...

ב 16:00 / 18:00 / 20:00  (תלוי באיזה יום...) גומרים לימודים.

לפעמים אני הולכת לפנימיה ויושבת שם לשחנ"שים עם בנות.

קמים בבוקר ב9 שיעורים עד 1 ואז מטלות וסתם להיות בבית- בקיצור משעמםם

היא לא מעניינת אבל הינה הזדמנות לרשום אותה

בוקר וצהריים-

1. קמה בדיוק ב8:35 לשיעור הראשון, מוצאת איזה שיעור מיותר להכין בו תה.

2. לומדת עד 13:00 

3. ואח'כ אם אין לי משהו מיוחד אני הולכת לסופר קונה מצרכים ומבשלת משהו, או סתם מכינה אחה'צ

4. ב16:00 בערך אני מתלבשת, מתארגנת, מתאפרת (כל זה 45 דק ) ולוקחת את אחותי מהגן

ערב ולילה-

1. מתחילה לעשות את המשימות הקטנות והעבודות מהיום שהיה

2. בד'כ פה נמצא איזה משהו חשוב שלא קשור ללימודים, כמו ללכת עם חברה לסידורים או תוכניות

3. חוזרת ללימודים, יוצא שזה בערך 22:00 אז אני מתחילה לחרוש

4. הגיע 00:00, זמן שגרת טיפוח, אם עשיתי מסכות, הורדתי שיערות וכו' יום לפני אז זה לוקח משהו כמו 45 דקות, אם לא אז שעה

6. אמא שלי באה לחדר שלי יושבות ומדברות עד 1:00

5. חוזרת ללמוד, בדכ אם יש לי מבחן למחרת, עד 2:30 בלילה.

6. כותבת סיכומים על היום ועל כל מה שבא לי, לניילונית עם כל המכתבים והציורים שלי מהשנה הזאתי.

7. הולכת למיטה, עוברת על הלכות צניעות ואם יש תהילים אז גם (הם הלכו לאיבוד ואין לי כח ללכת לסלון)

(8) באיזשהו שלב בערב לילה מתחיל לכאוב לי אז זה גם גוזל ממני שעה או כמה שעות, תלוי אם אני רוצה להעיר את אמא שלי

וזהו, זה לפחות הייתה השגרה שלי מאז שנפצעתי והתחלתי כל מיני דברים חדשים.

קם בשש בבוקר, תפילה בשש ועשרים.

דף יומי ורמב"ם יומי (אם אני מספיק..)

שיעורי זום ומטלות מהישיבה.

אחה"צ מנגן ומנסה ללמוד שניים מקרא, משנה, מסל"ש וכו'.

בערב ממשיך לנסות () ללמוד.

הולך לישון בתשע.

בשעון קיץ הולך לישון ומתעורר שעה יותר מאוחר.

זאת כמובן השגרה בימי קורונה.

בימים רגילים אני מתעורר ברבע לשבע, הולך לישיבה, מבזבז זמן בישיבה, חוזר והולך לישון. 

אני מעל 10 שעות ביום במחשב

אני לא עושה כלום

אני בקושי מצליחה ללמוד...

זאת לא למידה מרחוק, זה רחוק מלמידה!

חייב להחזיר את בתי הספר!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....