אתם יודעים, בקוצק, העיקר לא היה- כמה מצות עשית, וכמה עבירות, חלילה.
גם אם עשית מצווה אחת בחייך, השאלה היא: האם עשית אותה מכל הלב?
כשאתה עושה דבר טוב, זה יפה מאוד. אבל מאיפה זה בא? האם זה בא מעומק ליבך? או שזו 'מצוות אנשים מלומדה'? או גרוע מכל- שעשית אותה מפני שמסתכלים עליך...
בקוצק לא שאלו אותך: 'איזה סוג של יהודי אתה? האם אתה יודע ללמוד?'
שאלו אותך רק דבר אחד: 'האם אתה אמיתי'?
והנה סיפור ששמעתי מיהודי בבני ברק, שסבו היה חסיד של הרבי מסוקולוב.
ר' יצחק זעליג מסוקולוב היה נינו של ר' מנחם מנדל מקוצק (הרבי מקוצק) ובהיותו כבן 30 נקרא לשבת על כיסא הרבנות של העיר סוקולוב.
ברבות הימים, נהג לערוך לחסידיו סעודה מיוחדת, אחת בשנה- "לכבוד היארצייט (יום האזכרה) של מויש'לה שואב המים" כך אמר.
ובסעודה היה מזמזם כל הזמן בניגון: "מויש'לה... מויש'לה שואב המים..."
בסוף הסעודה היה מספר את הסיפור הבא:
"המעבר מקוצק לסוקולוב לא היה קל. כרבה החדש של העיקר, ביקשתי להכיר את תושביה. ובתור חסיד קוצק, מה שהיה לי הכי חשוב הוא למצוא יהודים אמיתיים.
טוב, לפחות אחד...
באתי לבית הכנסת, התבוננתי על היושבים בשורות הראשונות, תלמידי חכמים, עשירים, נשואי-פנים. כולם יפים ומתוקים, כל אחד מיוחד.
אבל אמיתיים?
לא כל כך.
אחר כך למדתי להכיר את העניים, פשוטי העם. הם היו באמת מתוקים.
אבל אמיתיים?
לצערי לא כל כך.
הייתי שבור. איך אני יכול לגור בעיר שאין בה אפילו יהודי אחד אמיתי?
עמדתי לצאת מבית הכנסת, ופתאום אני רואה מאחורי התנור יהודי אחד קורא תהילים...
הוא היה ממש אמיתי!
הוא התפלל משש בכל ליבו. היה אפשר לראות את השכינה בפניו.
ניגשתי אליו ושאלתי אותו: "מי אתה, יהודי יקר ומתוק? מה שמך?"
הוא השיב לי רק "מויש'לה-שואב-המים"
רציתי לפתוח איתו בשיחה, אבל אולי מפני שלא האמין שאני, רר העיר, מעוניין באמת לדבר איתו, ואולי מתוך מבוכה- קם והלך.
כמה וכמה פעמים ניסיתי לדבר איתו, אבל הוא תמיד ענה לי קצרות והתחמק.
כל כך רציתי להכיר אותו, היהודי הכי אמיתי בעיר.
יום אחד יצאתי לטייל לפנות ערב מחוץ לעיר. עברתי ליד בית עלוב, ודרך החלון השבור אני רואה, זה ביתו של מויש'לה שואב המים! הוא יושב עם חברים- שואבי מים, חייטים, סנדלרים... והיה נראה שזוהי מסיבה. מויש'לה עמד באמצע החדר כשכוס יין בידו, וכולם רקדו סביבו.
שוב- יכולתי לראות את השכינה שרויה על פניו.
לא יכולתי להתאפק ודפקתי בדלת. מויש'לה פתח לי. כשראה אותי הסמיק, ואמר במבוכה: "רבי! באתם לבקר אותי? לא מגיע לי כבוד כזה"
השבתי: "מויש'לה! האמן לי, הכבוד הוא כולו שלי. רציתי לדעת, מה אתה חוגג הערב?
כנראה שגם לשאר המוזמנים הוא עדיין לא סיפר, כי כולם התאספו סביבו כאשר התחיל מויש'לה את סיפורו.
"אני שואב מים. כשהתחתנתי עם אשתי, היא הייתה האישה הכי יפה בעולם, אבל עכשיו... החיים הקשים כיערו אותה. ושבעת ילדנו, לצערי, רזים כל כך. בכל לילה הם מתעוררים, בוכים שהם רעבים. לא יכולתי לעמוד בזה עוד. לא יכולתי להביט לאשתי בעיניים. כל כך שבורה. כל הזמן בוכה.
רבי, אל תצחקו עלי- כך אני נוהג כבר כמה שנים, בכל לילה, בשלוש לפנות בוקר, אני רץ לבית הכנסת, פותח את ארון הקודש ואומר- 'ריבונו של עולם! אתה מכיר אותי, אני מויש'לה שואב המים. אנא, בבקשה ממך! רק פעם אחת, תן לי אלף רובל! אני מתחנן לפניך! ילדי רעבים, אשתי שבורה. עם אלף רובל אני יכול לפתוח עסק קטן ולפרנס את משפחתי בכבוד.'
לומר את האמת, רבי, אחרי כמה שנים של תחינה התחלתי לפקפק אם הקב"ה באמת שומע תפילת כל אחד. בכל זאת המשכתי. אולי מתוך הרגל...
והנה אתמול, בשלוש לפנות בוקר, הלכתי כדרכי לבית הכנסת, כדי לפתוח את ארון הקודש ולהתפלל. והנה ליד דלת בית הכנסת אני מוצא אלף רובל!
לא האמנתי למראה עיניי...
פתחתי את ארון הקודש ואמרתי: 'ריבונו של עולם, תסלח לי שהפסקתי קצת להאמין בך! האמת היא שאתה א-ל יחיד ומיוחד, ושומע לתפילת כל פה! ואתה מחליט מתי להיענות לתפילות. ני ממש מודה לך מעומק הלב, ריבונו של עולם!'
התחלתי לרקוד בבית כנסת כמו משוגע, ואמרתי: 'ריבונו של עולם! שזה יהיה הסוד ביני ובינך במשך 3 ימים. אני לא רוצה ששום אדם ידע.'
ואתם יודעים רבי, כמה כבדים הם דליי המים? אבל אתמול, ממש רקדתי כשנשאתי מים מבית לבית! ואתם יודעים, בדרך כלל אני לא מדבר עם איש. אבל אתמול, הייתי כל כך שמח שעצרתי וברכתי כל מי שנקרה בדרכי.
מאוחר בלילה חזרתי לבית הכנסת, לתפילת ערבית. ושם ליד הפתח אני רואה התקהלות. התקרבתי, ואני רואה את חנה'לה, אלמנתו של אברהמ'לה שואב המים, עומדת ובוכה. אתם זוכרים רבי, שהוא נפטר לפני חודש, וכל מתפללי בית הכנסת ארגנו התרמה לאלמנה, והשיגו בשבילה אלף רובל. ועכשיו היא עומדת שם ובוכה שהכסף אבד לה.
כל כך כעסתי על הקב"ה...
אמרתי: 'ריבונו של עולם, אני לא מבין אותך! אם רצית לתת לי אלף רובל, למה לקחת אותם מחנה'לה?'
ואז, אמרתי: 'אבל דע לך ריבונו של עולם, לא אתן לה אותם בחזרה! תן אתה לחנה'לה אלף רובל אחרים!'
משהו עמוק נשבר בקרבי. ופתאום אמרתי: 'דע לך, ריבונו של עולם: לא תראה אותי עוד בבית הכנסת שלך! אני לא רוצה קשר עם א-ל שמתנהג כך'
יצאתי מבית הכנסת על דעת שלא לשוב אליו עוד. אבל בפנים בפנים, כל כך בכיתי. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. הלכתי הביתה, שכבתי במיטה, כיסיתי את פני בכרית. לא רציתי שאשתי תראה כמה אני בוכה. ממש רציתי למות
נמנמתי עד חצות הלילה. ופתאום...
פתאום שמעתי את הנשמה שלי בוכה. שמעתי אותה אומרת לי: 'מויש'לה שואב המים! אתה תמיד מתפלל. כשאתה הכי זקוק לקב"ה, למה אתה לא מתפלל?'
התחלתי להתפלל. אוי, רבי, כמה התפללתי! אמרתי: 'ריבונו של עולם! תן לי לשמוע פעם אחת את קולך! ריבונו של עולם, אמור לי מה לעשות עם הכסף!'
אני נשבע לכם, רבי- שמעתי את קולו של הקב"ה. צלול כפעמון.
הוא אמר לי: 'מויש'לה! קום, התלבש ולך מיד להחזיר לחנה'לה את הכסף! הוא לא שלך, הוא של חנה'לה'
ואתם יודעים רבי, כשאתה שומע את קולו של הקב"ה... פתאום הלב מלא שמחה! פתאום הכל טוב!
התלבשתי ורצתי באישון לילה לביתה של חנה'לה. דפקתי בדלת וצעקתי: 'חנה'לה! מצאתי את הכסף שלך!'
ותנו לי לומר לכם משהו, רבי, כל הכסף שבעולם לא יכול היה לגרום לי שמחה כמו שהרגשתי כשנתתי את הכסף לחנה'לה. היא הסתכלה עלי ואמרה: 'תודה, מויש'לה! תודה לך בשם אחד עשר ילדי'
אוי רבי, זה היה כל כך טוב! כל כך טוב הוא ריבונו של עולם! החיים כל כך טובים!
אז הסעודה הזו היא סעודת הודיה לקב"ה, על כך שנתן לי כח להחזיר את הכסף."
וכך היה הרבי מסוקולוב מסיים,
"רבותיי! האם ראיתם פעם יהודי אמיתי?
אני זכיתי לראות יהודי אחד אמיתי- מויש'לה שואב המים.
האם שמעתם פעם את קולו של הקב"ה?
אני פגשתי יהודי ששמע את קולו של הקב"ה- מויש'לה שואב המים."
והוא חזר לזמזם בעונג פנימי:
"מויש'לה שואב מים... מויש'לה שואב מים..."